ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התבוננות כללית
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
הד לשאלות אלו ניתן למצוא באין ספור דילמות: האם לגור בקהילה מגוונת או הומוגנית? האם לשלוח את הילדים לתנועת נוער "דוסית" או לתנועה שיש בה נוער (דתי!) מגוון? האם להתגייס לנח"ל החרדי או לפלוגה רגילה? האם לתת לילד טלפון נייד עם אינטרנט והאם לסננו? אילו ספרים לאפשר לו לקרוא? ועוד. אפשר לפגוש בתוכנו אנשים ששואפים לחנך את ילדיהם בתנאי חממה מרביים, מתוך הבנה שזו הערובה לבניין זהותם התורנית. אחרים מאמינים שיש צורך בפתיחות משמעותית כחלק מהתהליך החינוכי.
עקרונות יסוד שיסייעו בהכרעה בסוגיה קיומית זו מצא רש"ר הירש בפרשה. הוא בוחן את מסקנותיו של אברהם אבינו עת ראה מה קרה לסדום, לעמורה ולחברת אנשים "רעים וחטאים לה'" (בראשית יג, יג). לא מן הנמנע לחשוב כי בימינו יהיו אנשים שנוכח סיפור כזה יסיקו שעדיפה ההתכנסות לתוך חממות תורניות מבודדות, בראותם בסיפור סדום קצה הקרחון של תופעה רחבה שיש להילחם בה.
והנה, אברהם אבינו נסע לאחר מכן לנגב: "וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר" (בראשית כ, א). התיאור תמוה. הוא "ישב" או "גר"? בין קדש לשור, או בתוך גרר? רש"ר מצא בתיאור כפול זה ביטוי לתפיסה חינוכית עמוקה. לדבריו, "גר" מבטא ישיבת ארעי, ואילו "ישב" מבטא ישיבת קבע. מכאן שאברהם ישב בקביעות במקום מסוים, אבל לעתים נסע זמנית למקום אחר. אך מדוע?
לדבריו, "אברהם קבע את מושבו בין קדש ובין שור, בסביבה מבודדת", אך בה בעת "גר לפרקים בגרר, בירת פלשת". הסיבה לצורת מגורים כפולה זו היא החיפוש אחר אורח חיים ומקום מגורים שיסייעו בחינוכו של יצחק. אברהם האמין כי יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מכל השפעה מזיקה. ברם, הבידוד המוחלט, המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות, אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר שמעודו לא ראה חיים שונים מחיי הוריו – מימיו לא למד לכבד את מוסר רביו בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים. צעיר כזה בוודאי ייפול קורבן, עם פגישתו הראשונה, לכל השפעה קלה; כדרך שהמתיירא מהאוויר ומסתגר בחדר – מובטח לו שילקה בנזלת עם יציאתו הראשונה לאוויר החופש. בן אברהם חייב, מזמן לזמן, להיכנס לעולם הזר לרוח אברהם, יעריך שם את השונה והמנוגד, ויחסן את עצמו להחזיק בהליכות אברהם בתוך עולם המנוגד להן (רש"ר, שם).
הדברים מופלאים ומאתגרים, ואפשר להסיק מהם שתי מסקנות. ראשית, אף עמדה חד-צדדית אינה נכונה בבואנו להעניק חינוך תורני לבנינו, לא התכנסות וסגירות בלבד, ולא פתיחות אינסופית. שנית, האיזון בין הקטבים אינו שוויוני: הבסיס הוא העוגן התורני, שם יושבים, ואילו הפתיחות דרושה וחשובה – אך כביקור ארעי. יסודות בניין החינוך טמונים בחינוך התורני, אך הבריאות תושג גם מפתיחה זהירה של חלונות.
בדרכו של אברהם
לאור עקרונות אלו ניתן לבחון את הנכון ביחס לכל ילד, לאור אופיו, עוצמת החינוך התורני המוענק לו מצד אחד, ומידת ההיפתחות כלפי העולם הרחב שאיתו רוצים להפגישו, מצד שני. יישום מופלא של יסוד זה שהניח אברהם אבינו למדתי ממו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, שהשבוע חל יום הזיכרון השלישי להסתלקותו. הרב, שהיה שותף בהנהגת ישיבת כפר הרא"ה (יחד עם מו"ר הרב נריה זצ"ל), שאף להעניק לנו חינוך תורני מעמיק, אך בה בעת תמך בהכנסת לימודי חול לתוכנית הלימודים של הישיבה, למשל.
הרב כיהן שנים רבות כראש ישיבות ואולפנות בני עקיבא. כמו כן היה חבר ההנהלה הארצית של בני עקיבא במשך 76 (!) שנה, משנת תרצ"ז (1937) ועד לפטירתו. מתוך תפקיד זה הוא עודד אותנו לשאוף להעמיק את בניין התורה של החברים, תוך חינוכם להשתלבות זהירה באתגרי הדור.
את משנתו החינוכית בעניין פרש הרב בפנינו במגוון שיחות תורניות (חלקן כונסו בכרכי ספרו 'לוחות אבן'). כך למשל, הצביע הרב על הצלחתו של יעקב לחנך את יוסף באופן שאִפשר לו לדבוק בעולמו הרוחני במצרים, ובמיוחד נוכח פיתויה של אשת פוטיפר. לדעתו, יעקב הבין שחינוכו של יוסף צריך לכלול הכנה להתמודדות עם העולם הגדול בהיבטיו השונים, והוא השקיע בכך רבות. מכאן מסיק הרב על תפקידנו היום: "יש ללמוד מכאן שלפני יציאתנו לחיים עלינו להתבסס ולהתפתח בעולמה של תורה, כמו שראינו אצל יעקב ויוסף הצדיק" (שם, עמ' 196).
לדבריו, הבסיס לחינוך מוצלח טמון ביחסים בין ההורים. יסוד זה הסיק הרב מחטאו של בן סורר ומורה, ש"איננו שומע בקול אביו ובקול אמו" (דברים כא, כ). לדבריו, הגורם האמיתי לחטאו הוא המחלוקות בין הוריו, שרמוזות בעובדה שמציינים לחוד את "קול אביו" ואת "קול אמו". מכאן לימד הרב כי "ההורים צריכים לתת דוגמה אישית חיה וטובה לניהול חיי משפחה תקינים וליראת שמים, כי הדוגמה האישית היא שמחנכת את הילד" (שם, ח"ב עמ' 286).
הרב הותיר אחריו אלפי תלמידים אשר מנסים, בעזרת ה', להשתלב בתקומתו של עם ישראל ובכינון מדינתו המודרנית מתוך תורה גדולה. מי ייתן ונשכיל לחיות לאור תורתו.
לעילוי נשמת הרב אברהם צוקרמן, שהשבוע ימלאו שלוש שנים לפטירתו.
הכותב הוא המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומרצה במכללת אורות ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
