ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התבוננות כללית
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- סגולת ומעלת עם ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
חכמינו ז"ל לימדו אותנו שבעקבתא דמשיחא, בדור שבן דוד בא בו, יהיו צרות רוחניות וגשמיות גדולות וקשות. הגמרא במסכת סנהדרין דף צז מספרת:
"אמר ר' יוחנן דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבוא... תניא ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב... וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמת נעדרת שנאמר 'ותהי האמת נעדרת'! מאי ותהי האמת נעדרת? אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי 'וסר מרע משתולל'? אמרי דברי ר' שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות...
תניא ר' נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באימה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו. תניא ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעוות והגפן יתן פריו - והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה, מסייע ליה לר' יצחק דאמר ר' יצחק אין בן דוד בא עד שתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא? תנו רבנן 'כי ידין ה' עמו... יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב' אין בן דוד בא עד שירבו המסורות... דבר אחר - עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב, כביכול אין סומך ועוזר לישראל...".
תניא ר' נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באימה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו. תניא ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעוות והגפן יתן פריו - והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה, מסייע ליה לר' יצחק דאמר ר' יצחק אין בן דוד בא עד שתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא? תנו רבנן 'כי ידין ה' עמו... יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב' אין בן דוד בא עד שירבו המסורות... דבר אחר - עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב, כביכול אין סומך ועוזר לישראל...".
הדבר תמוה, מדוע דוקא בעקבתא דמשיחא, בדור שבן דוד בא בו, יהיה מצב כה ירוד מבחינה רוחנית וגשמית? ההגיון מחייב שצריך להיות דווקא להיפך - כאשר עם ישראל יתקן דרכיו וישוב בתשובה, יתוקנו החטאים שהם סיבת הגלות ואז, כשיהיו ראויים, תבוא הגאולה. מדוע אמרו חכמים שתהיה תקופה של משבר רוחני וצרות דוקא לקראת הגאולה? המהר"ל עומד על שאלה זו ומבאר שכך סדר העולם - לפני התחדשות מציאות חדשה, צריך להיות ביטול של המציאות הקודמת, וככל שעומדת להיות התחדשות גדולה יותר כן צריך להיות גדול ההרס והביטול של המצב הקודם. לאמור - כשם שבניית בנין חדש וגדול מצריכה להרוס את הבנין הישן והרעוע, כן הדבר במובן הרוחני, שמציאות רוחנית חדשה ועמוקה יכולה להשתרש בעולם רק לאחר שהתבטלה המציאות הרוחנית הקודמת, עם כל מעלותיה ויתרונותיה. הגאולה העתידה תגלה אור חדש, גודל חדש של תורה, ועל כן השבר הרוחני שלפניה עמוק כל כך, על פי ביאורו של המהר"ל.
מרן הרב קוק מוסיף עוד קומה על גבי דברי המהר"ל. יש להבדיל בין המציאות החיצונית לבין המציאות הפנימית. מצד החצוניות, אומר הרב, כל ימי החורבן אין לך יום שאין קיללתו מרובה משל חברו, המצב הולך ופוחת, הולך ומתדרדר והעולם נשפל מיום ליום, פנימיות העולם, לעומת זאת, הולכת ומתבסמת. מקור דברי הרב בתקוני זוהר, תיקון שישים, שם נאמר שתמצא בר נש שגופו שפיר וסימנים שלו כולם שפירים ונשמתו נשמה של חייב, ותמצא בר נש שגופו רע בכל הסימנים ונשמתו מבפנים היא טובה, ואומר הזוהר "טוב מלגאו ולבושא דיליה ביש זהו עני ורוכב על חמור".
תקוני הזוהר אומר שהדור הזה של עקבתיו של משיח הוא טוב מבפנים ולבושו החיצוני רע, והרב מסביר את הדברים באגרות ראיה אגרת תקנ"ה, "אבל דור של עקבא - דמשיחא הם יוצאים מכלל זה, שהם כדברי תקוני זוהר 'טוב מלגו וביש מלבר', והם 'חמורו של משיח' שנאמר עליו 'עני ורוכב על חמור' והכונה: כמו חמור, שמבחוץ יש בו שני סימני - טומאה, אם כן הטומאה בולטת בו יותר מבחזיר וגמל וכיו"ב, שיש בהם סימן - טהרה אחד על כל פנים, ומכל מקום יש בו בפנימיות ענין - קדושה גם כן, שהרי הוא קדוש בבכורה, וענין מה שהתורה אמרה ע"ז שם "קדש לי" הוא גדול מאד מאד, וכן הן הנשמות של אותם שהסגולה הישראלית לבדה מתגלה בהם בעקבא - דמשיחא, ולהם יש תרופה, אף על פי שיש בהם סירחון גדול וחושך רב וכבד מאד".
כן בכתבי האר"י ז"ל בשער הגלגולים (אחרי הקדמה ל"ח) אומר ר' חיים ויטל תלמיד האר"י "פעם אחת שאלתי למורי ז"ל איך היה אומר לי שנפשי היתה כל כך מעולה... והרי הקטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקבו ואמר לי 'דע לך כי אין גדלות הנפש תלויה כפי מעשה האדם רק כפי הזמן והדור ההוא כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בכמה מצות גדולות שבדורות אחרים כי בדורות אלו הקליפות גוברות מאוד מאוד לאין קץ משאין כן בדורות ראשונים' ואלו הייתי בדורות הראשונים היו מעשי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים ושאמרו חז"ל על נח שתמים היה בדורותיו ואלו היה בדורות צדיקים היה יותר צדיק ולכן שלא אצטער על זה כלל כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה על כמה צדיקים ראשונים מזמן תנאים ואמרואים".
בשער המצות פרשת ראה בענין מצות זכירת יציאת מצרים מסביר האר"י שלכל גלות יש תפקיד של תיקון. גלות ראשונה תיקנה את הבחינה של 'ראש' וגלות האחרונה שהיא לאחר שתוקנו כל האיברים ונשאר לתקן את הרגליים ולבסוף את העקביים של הרגליים, וברגליים יש הגבורות של החיצוניים והבירור של הקדושה הוא קשה ועל כן הקושי רב. הווה אומר - העולם הולך כל הזמן ומיתקן, הולך ומתעצם ורק החיצוניות נראית כאילו היא הולכת ומידרדרת.
דברי הרב זצ"ל מבוססים היטב מתוך המקורות היותר פנימיים של התורה. התבוננות כזו היא נחלת נשמות גדולות ופנימיות. כך אומר הרב בהמשך האגרת, על אמירת רב יוסף ייתי ואזכי ואיתיב בטולא דכופיתא דחמריה, "רב יוסף היה דרכו להביט על הפנימיות, ותלה גדולתו בגדולת ההוא יומא דקא גרים, ואמר על אימו: "איקום מקמי שכינתא דאתיא", ואמר על עצמו: "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", אע"פ שמצד החיצוניות נראה הדבר לגאווה חלילה, אבל בעל סגולה נפשית שכמותו... אמר זה בכל מילוי הקדושה והענוה האמיתית, מעין ענותנותו של אדון הנביאים עליו השלום, ותלמידיו הם ההולכים בדרכיו. ומפני - כך היתה מידתו של משה רבינו ע"ה לקרב רחוקים, עד שקרב אפילו את הערב רב, אע"פ שזה גרם אריכות - הגלות, מ"מ סוף כל סוף יתעלו גם הם, כי בודאי יקיים ביה 'יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא', ו-ה' י"ת 'מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים', ואמרו בזוהר שחסדיו של משה היו גדולים משל אברהם, שאברהם אבינו, אע"פ שמדתו - חסד היתה גדולה מאוד, ולא היה כנח שלא בקש רחמים על רשעים בני - דורו, מכל מקום לא ביקש רק בתנאי, 'אולי ימצאון שם עשרה'".
מדברי הרב הננו למדים להכיר את דורנו, דור עקבתא דמשיחא, דור שבן דוד בא בו. זה דור שהוא טוב מבפנים למרות שהוא נראה לא טוב מבחוץ. ערך של מעשה טוב שאדם עושה הוא גדול ועצום וכל הרהור של תשובה יש לו משמעות גדולה. זה דור של תשובה מאהבה, שכל מי ששב בתשובה אמיתית, מהפך את הזדונות לזכויות ממש. קשה להאמין שכך הדבר, אבל כבר הראינו שאמנם כך ובססנו את הדברים. זה דור שכלל האומה הולך ומתגלה בו בארץ, ומופיעה בו האומה כאומה. על כן כל מעשה של יחיד איננו עוד מעשה בודד שעומד בפני עצמו אלא מחובר אל הופעת הכלל ומתגדל בגדלות הכלל.
אלו דברי הרב במאורות הראי"ה 'ירח האיתנים' עמוד נ"ט, "ובעלי רזין צריכין הם להודיע לעולם, שהירידה שלו היא רק חיצונית, אבל בפנים הכל מתעלה, וממילא ההארה היא גדולה, ועצם הנשמות גדולות הן, וגם בתוך החוצפה יש גדלות וקדושה, וכי יבוא נהר צר רוח ה' נוססה בו (ישעיה נ"ט, י"ט), והתשובה בזמן הזה היא תמיד תשובה עילאה, תשובה מאהבה שזדונות נעשים זכויות גמורות, והחטא אינו יכול לפגום כל כך כבדורות הראשונים מפני רוב הביסום של העולם, ושפע הרחמים והחסדים שזורחים בו".
במבט גדול זה הננו מסתכלים על הדור ועל התשובה. מכל הצרות ננוחם ונוושע ישועה שלמה במהרה בקרוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
