ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
מעטות הן הפרשיות בתורה שנראות כמו חסרות פשר מצידן הנגלה והן עמוסות תובנות עומק מהיסודיות ביותר מצידן הנסתר. כזו היא פרשת מלכי אדום המסיימת את הפרשה הקודמת - וישלח.
על מנת להאיר אור רחב על פרשתנו הנוכחית ועל עוד פרשות רבות מאז, יש מקום להציץ מעט בארמונות אותם המלכים. על פניה, אין בה באותה פרשה יותר מאשר המשך הרשימה הארוכה, המרתיעה, של צאצאי עשו, אלופיו ומלכיו. חז"ל וגדולי הקבלה, מהזוהר הקדוש ועד הגן המופלא שבו 'עץ החיים' של רבינו האריז"ל והלאה בהמשך הדורות, הפליאו והעמיקו בהסברת שורשיותה של פרשת 'מיתת המלכים', שמלכו ומתו לפני מלוך מלך לבני ישראל.
על פי דברם הקדוש, פרשה זו מהווה את ההיסטוריה הקודמת לעולמנו והיא תיאורה של 'תקופה צפופה' בה פרצו ניצוצי אורות של תהו את המציאות - פרצו, נצצו ודעכו. אורות של דין היו, אורות 'אדומים' תולדות מלכי אדום, חסרי הלובן של בנין החסד. ומדעיכתם ועד הנה, ישראל והעולם על ידי התורה והמצווה מקימים וסומכים נופלים, מבקשים ומלקטים ניצוצות. תולדותינו כולן לוחשים בעלי הסוד, הינן הדי קולות מאותם אורות דקיקים שהתנפצו מכתרי המלכים שמלכו ומתו בלא עת - וניתנו לשוב למלוך באופן ממוזג וממותק בחסדים על ידי ישראל המתקנים את העולמות שנפלו.
כיון שכן, אנו מוצאים שוב ושוב איך חוזרת התמונה התורנית לתאר בקשת ניצוצות דוקא במקומות חשוכים.
נפילות וכשלונות, חטאים ועבירות, ירידות וגלויות, כל אלו הינם אבני דרך במעלה ההיסטוריה הבוקעת משברי השברים של האורות הנפולים המבקשים את תיקונם - מלמטה, עד יאירו נתיבות התורה את התיקון השלם.
המבט הכפול
כך מוארת פרשת ירידת בית יעקב למצרים.
במקביל לאזהרת חז"ל לאבות שלא לשנות בן בין הבנים, כיון שבעבור שינוי קל ששינה יעקב את יוסף משאר אחיו נתחייבנו לגלות למצרים - במקביל לכך ובאותה מסכת שבת קובעים חז"ל כי יעקב אבינו היה חייב להגיע למצרים - כך או אחרת: 'רָאוּי הָיָה יַעֲקב אָבִינוּ לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֵל'.
כל אחד משני המקורות מציב אותה תמיהה: בגלל 'שני סלעים מילת', סכום זעום של כסף מוריד הקב"ה את כל ישראל מצריימה, נשאל על המקור הראשון? וכן לגבי השני, וכי אין בחירה חופשית? מדוע אין כל דרך אחרת אלא שיגיע יעקב למצרים? וכי תאמר, מפני שכן אמר הקב"ה לאברהם, 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם', אם כן אדרבא! השאלה רק מתחתרת עמוק יותר - מדוע כך נגזר על זרע אברהם כולו? לארבע מאות שנה? ועוד: מכל מקומות העולם, דווקא למצרים, ערוות הארץ? וכי אין מקום 'יותר סימפטי' מבחינה רוחנית?
אין זאת כי אם מספר פנים יש לה להסברה של חז"ל, מהן מוקטנות, אחוזות בסיבתיות מוסרית כגון כתונת הפסים העודפים של יוסף, ומהן הבאות בהסברה של פנים מאירות גודל, רוחב והקף - מראשית עד אחרית.
ושני נתיבי ההסברה מאותו מעיין יונקים, ושניהם מרווים צמאים במי דעת טהורים.
קורא הדורות מראש
אותם 'דפי הקדמה' שקדמו לעולם מהוים תקציר של הכתוב כולו. המאמר הקדוש 'יהי אור' בא לאחר שכבר כתוב שהארץ 'היתה' כבר, 'היתה תהו ובהו'. והקב"ה קורא את קורות הדורות מעל גבי ספר הדורות, והדברים נקראים למעלה ונעשים למטה, ומתחתרים לאטם ליעדם הנשגב בעתידות הפלא של עם עולם. 'מעולמים רחוקים, מעולמים קיימים ומעולמות נחרבים - העבר כולו זורח עלינו, מגדל אותנו' (מרן הרב זצ"ל, סוף אורות הקודש חלק ב')
ואכן, האדם מוצא את גבהותו מתגמדת משהו עקב הדברים דלעיל, במה שנראה כהנמכת הבחירה החופשית.
אכן, תוים מלנכוליים מעין אלו בוקעים לעתים מעומק עיונם של בעלי הסוד. אמנם, המאזין המעמיק מפתח אוזן המבקשת הרמוניה כה רחבה, שגם אם צלילו שלו נבלע בין קולות מים רבים - טוב לו על כי מקולות אלו עולה ניגון ערב: 'אדיר במרום א-דני'. ואילו צלילו של היחיד לבדו לו ישמע במנותק מכל צלילי ההוויה יצרום את אזנו ואת לבו. האדם הפרטי אכן מונמך, אך האנושות מוגבהת, האדם הכללי מתנשא להיות ממשמשי עליון, ממוציאי אל הפועל את כל עומק וכל גובה. לא עוד הוא וסד בחירתו הצר, הטובה אם רעה הוא המשחק יחיד על בימת ההיסטוריה כי אם מחשבת העליון על כל היא הדוחפת את החיים מפנימיות ההוויה להופיע את עצמם על במת החיים. וכל החיים, דוקא כולם - יודוך סלה.
לכן בין אם ממצרים גאלתנו, בין אם מפגש מכאיב בין יהודה לתמר מוליד ניצוץ משיח, ובין אם מחורבות סדום נזרע הזרע שיוציא לעתיד רחוק את נשמת דוד - 'אורות מאופל אמר ויהי'.
'לית אתר פנוי מיניה' לימדנו הזוהר הקדוש וחופש גדול מאיר על פני כל החיים, ובו ה' קורא לנו ליטול אחריות, ובתמימות חכמה, בענוה מאמינה - לפעול עם אל, גם ממעמקים, 'עד שיפוח היום ונסו הצללים'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
