מדברי הרב אליהו זצוק"ל לפרשת משפטים | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש שמות
משפטים

קטגוריה משנית

475

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

אשה - נשמה לאדם
בעל "אור החיים" הקדוש מבאר את פרשת עבד עברי בדרך רמז, והיא מלמדת את האדם לדבוק בחלק הרוחני שבו - היא הנשמה האלוקית, ולעזוב את החלק החומרי שבו - שהוא ה"עבד" האמור, וז"ל )שמות כא, ד(: "עוד נראה לפרש הפרשה בדרך רמז, כי תצוה התורה להאדם לשום לפניו בתמידות לכל הדברים האלה בין עיניו, והוא אומרו אשר תשים לפניהם, שישים תמיד האדם עניין זה לפניו והוא כי תקנה עבד עברי, הלא ידעת כי האדם נחלק לשנים, חלק א' רוחני והוא העיקר, וחלק ב' גשמי שברא ה' לנשמה לשמשה שבאמצעותה מקיים כמה מצות אשר צוה ה' ולו יקרא שם "עבד" כי אינו אלא שמש לנפש שבשבילו יקרא אדם, כמו שאמר הכתוב )להלן ל, לב( על בשר אדם לא וגו' שזה יגיד כי לא הבשר יקרא האדם". ועוד כותב הרב )שם(, וז"ל: "ואומר אם בעל אשה הוא, ויצאה אשתו עמו, כאן רמזה התורה סוד גדול, והוא כי יש לך אדם שקנה נשמתו באמצעות חוזק מעשים טובים ונעשה הוא בעלה של נשמה הקדושה, וצריך אתה לדעת מה שאמרו בספר הזוהר )ח"ג צא:( במה שאמר הכתוב )ויקרא כב, כז( שור או כשב או עז כי יולד וגו', כי הבהמות מעת לידתם קונים שכל שיש לשור, משא"כ האדם, כי כפי מעשיו זכה נותנים לו נפש זכה, נותנים לו נפש זכה יתיר וכו', זכה יתיר וכו', ע"כ הנה שבאמצעות מעשיו קונה הנשמה הקראת "אשה", עכ"ל

אהבתי את אדוני - תאוה לעבודת ה
' עוד כותב ה"אור החיים" הקדוש בדרך רמז על מה שאומר העבד )שמות כא, ה( "אהבתי את אדוני" וכו', וז"ל: "כאן הודיע הכתוב, עבודת העבד ישראל המתלהב לעבודת קונו, ואף אחר שאפסו כוחותיו מתאוה תאוה לעבוד האדון, וזהו אומרו 'אהבתי את אדוני, את אשתי, ואת בני', שהם הנשמה והמצוות שעושה בעולם הזה, ואינו רוצה לצאת מהעולם הזה לחפשי כמתים, וזה יורה על החשק והתאוה בהאדון, לאיש כזה מבטיח האדון כי לו יקרא עבד ה', וימלא תאוותו תאוות לבו נתת לו, אך לא עתה, כי עתה אין לו עוד בעולם אלא ועבדו לעולם - לעולם הבא יבחר בו ה' מהמלאכים להיות לו לעבד נאמן", עיי"ש באורך.

ואנשי קדש תהיון לי
כתוב בפרשה )שמות כב, ל( "ואנשי קודש תהיון לי", וסמיך ליה "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" - מכאן שצריך להיות מקודשים ופרושים להקב"ה, ולהזהר שלא להכניס לפה אוכל שיש בו אפילו ספק לגבי כשרותו, שאז הוא פוגם בציווי של "ואנשי קודש תהיון לי". ואדם שאוכל מאכל כשר ודאי, הקב"ה מחזיק אותו כודאי שלו, ואם הוא אוכל דבר שאינו כשר, הקב"ה אומר שאינו בגדר "תהיון לי" חלילה, וממילא גם כשאוכל דבר שהוא ספק כשר, הרי שהקב"ה מחזיק ממנו בספק "תהיון לי". וידוע, שהמתרחק מתאוותיו לשם שמים, יכול אפילו ב"שב ואל תעשה" להגיע למדרגות עצומות.

לפניהם - ולא לפני ערכאות
התורה מלמדת אותנו שכאשר אדם תובע את חברו, לא יתבע אותו אלא בפני בית דין הדן על פי דיני התורה בלבד, ולא בפני בתי משפט הדנים על פי חוקי הגויים. על הפסוק "אשר תשים לפניהם", כותב רש"י, וז"ל: "לפניהם - ולא לפני גוים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומייקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר 'כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים', כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם", עכ"ל. כלומר, אפילו אם ידוע לו שהם דנים כמו דיני ישראל, בעצם ההליכה להשפט לפני ערכאות, יש איסור. וכתוב בשו"ע )חו"מ סי' כ"ו סעי' א'(: "אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם פירוש: מושב הקבוע לשרים לדון בו אפילו בדין שדנים כדיני ישראל ואפילו נתרצו שני בעלי דינים לדון בפניהם אסור. וכל הבא לידון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבנו עליו השלום"

רווחי הדן בבית דין והפסדי הדן בערכאות
חייב כל אדם לדעת, שההליכה לערכאות אסורה, כפי שכתוב בשו"ע, ונחשב כמחרף ומגדף את תורת משה רח"ל. ובכל מקרה אין שום רווח בהליכה לערכאות, כי מה שעלול להרוויח לפעמים שלא על פי דיני התורה יהיה ממון גזול מבעליו. ומאידך, הרווח שמרוויח האדם - בתביעה שתובע את חברו בפני בית דין הדן על פי דיני תורה דוקא - הוא כפול ומכופל, גם רווח מיידי וגם רווח עתידי בטוח ויציב. הנה מי שהולך לדון בפני ערכאות חייב לשלם שכר טרחה לעורך דין )שגובים לרוב מחירים מפולפלים מאוד(, ואם יחייבו אותו הוא גם יחוייב בהוצאות משפט, ואם הוא יחליט לערער על פסק השופטים ישלם עוד הוצאות מרובות, ואם הוא יצטרך להגיע לבית הדין גבוה יותר )מה שהם קוראים "עליון"(, ההוצאות כפולות ומכופלות, ועכ"ז ספק אם יזכה, וגם אם יזכה, הרי שעל פי רוב, הוא יצטרך להחזיר לצד הנגדי סכומים ניכרים שאסור לו לקבל על פי ההלכה של התורה. מה שאין כן אם הולך לבית דין הדנים על פי דיני תורה, אם הוא באמת חייב - הרי שניצל מדיני שמים על ידי שמשלם את נזקיו בעולם הזה, והרווח שלו עצום לאין ערוך. ואם פסקו לטובתו, הרי שהוא יודע שכל אגורה שהוא מקבל, היא על פי דין התורה ומצפונו שקט ונקי. וגם אם הוא יודע שבית הדין טעו בפסקם, הרי שהקב"ה בעצמו מבטיח לו לשלם את כל הפסדיו מידו הרחבה והפתוחה, כך שבסופו של דבר הוא יצא נשכר בכפלי כפליים. ועוד אני רגיל לומר, שגם אם אדם יצא חייב מבית הדין, יצא משם בריקודים ובמחולות על כך שהוא מקיים את מצות ה', ויהיה בטוח שהקב"ה ינהג עמו במידה כנגד מידה, ולא יראה נזק והפסד כלל ועיקר.

בורר, בית דין, וערכאות
כמו שניתן לדון לפני בית דין הדנים על פי דין תורה, כך יכולים הניצים לגשת לפני בורר שיבחרו ויסכימו ביניהם, אלא שיש הבדל במידת בקיאותם בדיני התורה וההלכה הקשורה לממונות. כשלוקחים בורר, יכול הבורר להיות גם רועה בקר או עם הארץ פשוט, בתנאי שמסכמים אתו בפירוש שישפוט אותם לפי הבנת שכלו ולא יערב בזה רגשות בלבד )עיין לרמב"ן שמות כא, א ד"ה ולכך אמר(. ודנים הפוסקים האם יכול אדם לקבל עליו כבורר את אביו, יש אומרים שצריך להיות בין שלושה דוקא, ויש אומרים שיכול להיות בורר יחיד כשלושה, ואני רגיל לומר שלא להכנס למחלוקות ולא לערב בבוררות קרובים כלל ועיקר. ואמנם, כשבאים לדון לפני בית דין הדנים על פי דיני התורה, חייבים בית הדין לדעת את ההלכות ואת הדינים על בוריים. ובכל מקרה כתוב בשו"ע, שאם הנתבע הוא "אלם" כלומר שהוא אינו רוצה להגיע לבית הדין, יכולים בית הדין לתת היתר לתובע להזמין את הנתבע לערכאות.

סיפור - הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל - ראש ישיבת חברון, היה תקיף וחריף גדול, ולא חת מפני איש. בתקופה בה כיהנתי כדיין, הנהגנו שאם הנתבע היה חצוף ולא מגיע להזמנה של התובע לבית הדין פעם ופעמיים, היינו מתירים לתובע לתבוע אותו בבית המשפט. פעם הגיע לדון בפניי תלמיד של רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ונתתי לו היתר לגשת לערכאות כפי שנפסק בשו"ע לנהוג באיש אלם כששמע זאת הגאון הרב יחזקאל סרנא הקפיד עליי מאוד, וקבל בפניי על כך. אמרתי לו שנהגתי על פי ההלכה בשו"ע, מאחר ובעל דינו מזלזל ולא מגיע לבית הדין, ואין אני מוכן שהוא יפסיד. אמר לי ר' יחזקאל זצ"ל שכוונת השו"ע לדון בפני בית דין של גויים דוקא, אבל בפני שופטים יהודים אין שום היתר לגשת, כיון שהם מחוייבים לדון על פי דיני התורה. אמרתי לו וכי מה כבודו רוצה שאשלח אותו לבית משפט פלסטינאי? ולמרות שלמעשה נוהגים כמו שעשיתי, אבל מי שמחמיר על עצמו עד כדי הפסד ותולה בטחונו בהקב"ה שישלים את הפסדיו, לא יינזק, והקב"ה ישלם לו כפלי כפליים מידו הרחבה והפתוחה. ועל כן, אני תמיד קורא ומבקש מכל רב עיר, שיתקינו בתי דין מיוחדים לממונות הפתוחים לקבל קהל, כיון שרוב בתי הדין עסוקים בעניינים של גירושין ומזונות והחזקת ילדים וכדומה. דין אמת לאמיתו

פעם אירע מעשה עם אחד מתלמידיו של ר' יחזקאל סרנא זצ"ל, שהיה לו דין ודברים בפני בית הדין בו ישבתי, ובפסק הדין זּוכה אותו תלמיד על פי דעת הרוב, אבל אני הבעתי את דעתי, דעת יחיד, שהוא חייב. אותו בחור לא שקט ולא נח, כי למרות ששני דיינים זיכו אותו הוא חשש מדעתי, וקבל על כך בפני ראש הישיבה שלו רבי יחזקאל סרנא זצ"ל. בתחילה חשב הרב זצ"ל שאני אחד מתלמידיו כיון שכל הדיינים היושבים בבתי הדין הם תלמידיו )כך הוא טען, ואכן אז רוב הדיינים היו מיוצאי ישיבת 'פורת יוסף' או מישיבת 'חברון'(, ועל כן זימן אותי לפניו. ואני, למרות שלא נמניתי בין תלמידי ישיבת חברון הלכתי אליו. הרב שאל אותי מדוע חייבתי אותו? אמרתי לו מה הנפק"מ, והרי סוף סוף הרוב זיכו אותו? והוא אמר לי בתקיפות, כיון שההלכה היא לזכותו, עליי לחזור בי ולהצטרף לדעת המזכים. אמרתי לו האם כבודו מכיר את ספר החידושים של הרב סרנא? התפלא הרב ואמר לי שהוא בודאי מכיר. אמרתי לו אם כך נפתח את הספר ונראה שכבודו בעצמו פסק כדעת ש"ך מסוים שעליו נשענתי בפסקי. עיין הרב בספר, ונזדעק, איך הרב הספרדי הזה יודע יותר ממה שאני בעצמי חושב שאני יודע?! מייד הוא קרא לתלמיד, ופסק לו ללכת ולשלם לצד השני. אמר לו התלמיד והרי קיבלתי זיכוי על פי רוב? אמר לו הרב לך תשלם כי כך האמת, ומעתה אני הרוב !! ובלית בררה כך עשה אותו תלמיד למרות שעל פי דעת הרוב יצא זכאי בבית דין.

מאמר מרדכי \ שביעית - ִּדינֵי קְלִיפּוֹת שֶׁל פֵּרוֹת שׁוֹנִים לְפִי סֵדֶר א-ב
אגוזים - קְלִפּוֹת אֱגוֹזִים, בֵּין הַקְּלִפָּה הַחוּמָה וּבֵין הַקְּלִפָּ ה הַיְרוּקָה - כַּיּוֹם אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִי ת
אגּס - יַד הָאַגָּס (שׁוֹמֵר הַפְּרִ י שֶׁבּוֹ קָשׁוּר הָאַגָּס לָעֵ ץ) – יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר עַל טְרִיּוֹ ת הַפְּרִי, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרָאוּי לִזָּהֵר לְתָלְשׁוֹ בְּלאֹ בְּשַׂר הַפְּרִי שֶׁאִם לאֹ כֵן יֵ שׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְלאֹ נָהֲגוּ לְהַחְמִי ר בָּזה
אתרוֹג - גַּרְעִינֵי אֶתְרוֹג - אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִי ת
קְלִ פּוֹת אֶתְרוֹגִים - יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִי ת וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּין הַמֻּרְכָּבִים וּבֵין שֶׁאֵינָם מֻרְכָּבִים.
הדרים - קְלִפּוֹת הֲדָרִים (כְּגוֹן: תַּפּוּזִים אוֹ קְלֵמֶנְטִינוֹת) שֶׁלֹּא מְקֻבָּל כַּיּוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לַהֲכָנַת מַמְתַּקִּים - מֵעִקַּר הַדִּין אֵין בָּהֶן קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, אוּלָם רָאוּי לְהַחְמִי ר וְלִנְהֹג בָּהֶן קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִי ת 61 וּלְזָרְקָן עָטוּף בִּשְׁתֵּי עֲטִיפ וֹ ת (כַּיּום שֶׁמְּקֻ בָּל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּקְלִפּוֹת וְכַדּוֹמֶה לַהֲכָנַת מַמְתַּקִּים ישׁ לִשׁמְר בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית כַּדִּי ן).
זיתים - גַּרְעִינֵי זֵיתִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִבְּשַׂר הַפְּרִי - יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִי ת 62 [וְהוּא הַדִּין לְגַרְעִינֵי פֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּם מִבְּשַׂר הַ פְּרִי, כְּגוֹן: גַּרְעִינֵי שְׁזִיפִים]. מִיה וּ אִם נִשְׁאַר בַּגַּרְעִין מְעַט מֵהַזַּיִת וְדַרְכּוֹ לְהִזָּרֵק - אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁ ת שְׁבִיעִית, וְרָאוּי שֶׁיִּזְרְקֶנּוּ עִם שְׁתֵּי עֲטִיפוֹת, וּמִכָּל מָקוֹם אִם הֵם יְבֵשִׁים - אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִי ת 63
כותנה - גַּרְעִינֵי כֻּתְנָה וְשֶׁמֶן כֻּתְנָה - יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשַּׁ ת ¨ שְׁבִיעִי ת 64
לימוֹ ן - קְלִי פּוֹת לִימוֹן - יֵ שׁ בָּהֶן קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּקֻבָּל לִכְבֹּשׁ אוֹתָן עִם יְרָקוֹת וְלֶאֱכֹל אוֹתָן
תמרים - גַּרְעִינֵי תְּמָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִבְּשַׂר הַפְּרִי - יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְאִם דַּרְכּוֹ לְהִזָּרֵק - אֵין בּוֹ קְדֻשַּׁ ת שְׁבִיעִית, וְכֵן אִם הֵם יְבֵשִׁים - אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִי ת
תּפּוּז - גַּרְעִינֵי תַּפּוּז - אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. הַסּוֹחֲטִים תַּפּוּז - אֵינָם חַיָּבִים לְסָחֳטוֹ י וֹתֵר מִדַּרְכּוֹ בִּכְדֵי שֶׁלֹּ א יִשָּׁאֵר מִבְּשַׂר הַפְּרִי , אוּלָם בִּקְלִפּוֹת תַּפּוּז - רָאוּי לְהַחְמִי ר לִשְמֹר קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִי ת , וְיִזְרְקֶנּוּ עִם שְׁתֵּי עֲטִיפוֹת.
תפוח עֵץ - גַּרְעִינֵי תַּפּוּחַ עֵץ - אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
תַּפּוּחַ אוֹ כָּל פְּרִי כַּיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁיֶּלֶד אָכַל אֶת חֶלְקוֹ - יֵשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית כֵּיוָן שֶׁאֵין הָרְגִילוּת לִזְרֹק. אֲבָל אִם אָכַל אֶת רֻבּוֹ וּמַה שֶּׁנִּשְׁאַר הָרְגִילוּת לְזָרְקוֹ - אֵין בַּשְּׁאֵרִי ת קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית וּמֻתָּר לְזָרְקוֹ, וְרָאוּי שֶׁיַּעַטְפֶנּוּ בִּשְׁתֵּי עטיפות

פתח חרצובות רשע
סיפר הרב: פעם היה אדם שגנב מישיבות, וגם את החותמת של הרב יהודה צדקה גנב. כשתפסוהו סירב להחזיר את החותמת, והתפתח דין ודברים האם להסגירו למשטרה או לא. הרב ניגש אליו ואמר לו שאם הוא לא יחזיר, אז ימסרנו מייד למשטרה. כשנודע הדבר לחכם יהודה צדקה התפלא והתקשר לרב, האם אכן בכוונתו למוסרו למשטרה, ואמר לו הרב: כן, הוא מפסיד אותנו, ועניים אחרים! שהרי הוא השתמש בחתימה של כבודו, וגם חתם בשמי לתת לו כסף, ואם ניתן עכשיו הסכמה והמלצה לאחרים, לא יאמינו למכתב ויאמרו שהוא מזויף! לבסוף הרב סידר שיביאו את הגנב למשטרה לצורך איום והרתעה בלבד, והכול בא על מקומו לחיים טובים ולשלום.

משפטי צדקך
בימי היות הרב אברך צעיר, היה הולך לקצב וקונה ממנו מעט עוף לכבוד שבת. הקצב היה מתפלא איך תספיק כזו כמות קטנה למשפחה, והיה מוסיף עוד חלקי עוף לשקית של הרב, והרב היה מציין לעצמו כמה תוספת קיבל. לימים, כשנתמנה הרב לדיין וקיבל משכורת מסודרת, הלך לאותו קצב לשלם לו על כל התוספות שנתן לו במשך הזמן. כמובן, אותו יהודי לא הסכים לוותר על הזכות שזכה בה, וטען שנתן את הכול במתנה גמורה. הלך הרב ותבעו לדין תורה אצל הרב צדקה ע"ה כדי שיחייב את אותו קצב לקבל את הכסף...
שבת מברכים אדר א – בברכת שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך

משפטים

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

תרומה
פרשת תרומה מדברי הרב אליהו זצוק"ל
אדא א תשע"ו
58 דק'
הקרקע והפירות
הלוואה ופרוזבול בשילהי שביעית
נשא
נשא התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל
סיון תשע"ח
הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה
תשס"ב

משפטים

42 דק'
משפטים
הופעת מתן תורה בחיי היום־יום
הרב אליהו ברין | כ"ג שבט תשפ"ה
משפטים
מפי עוללים ויונקים יסדת עוז
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | שבט תשס"ז
משפטים
משפטי התורה
מתוך "קול צופיך" גיליון 298
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | שבט התשס"ה
20 דק'
משפטים
השבת - מעין עולם הבא
שפת אמת לפרשת משפטים
הרב חיים כץ | כ"ג שבט תשע"ב

משפטים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

המתח שבין רועי הבקר והצאן
המתמטיקה של רועי הבקר והצאן
הרב מרדכי הוכמן | שבט תשס"ח
מאבני המקום
התרת נדרים בפתח ובחרטה
מאבני המקום כרך ט"ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אייר תשע"ג
ספר שופטים
סוד השערות
פרק ט"ז
הרב אלחנן בן נון | סיוון תשס"ט
חופה, חתונה ושבע ברכות
שבע ברכות
רבנים שונים | כסלו תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג יעקב אריאל
הרב יוסף צבי רימון
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב יהודה לייב גרונר
הרב אליהו ברין
הרב חיים כץ
הרב הלל גפן
הרב דוב בערל ויין זצ"ל

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
39 דק'
בבא מציעא
מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
25 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ו
הרב אלי סטפנסקי | ג' חשוון תשפ"ז
34 דק'
מידות הראי"ה
תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז