ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
פרשתנו פותחת בפסוק (בראשית מז, כח)
"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה".
בתורה ישנם פרשות פתוחות ופרשות סתומות. חלוקה זו באה לידי ביטוי בצורת היריעה בעמודי ספר התורה, יש פרשיות שמתחילות בצד שמאל של השורה, ויש שמתחילות בצד ימין. פרשת ויחי היא פרשה סתומה, והיא שונה ומיוחדת מכל הפרשיות שבתורה, כי ההפרש בין תחילת הפרשה לסוף פרשת ויגש הוא קטן ביותר (פחות מתשע אותיות), ועין שאינה מנוסה לא תזהה מייד את תחילת הפרשה.
רש"י מביא את הטעם מדוע פרשת ויחי סתומה, וז"ל:
"למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם".
ויש לשאול, הרי התורה כותבת בפירוש שהשעבוד התחיל רק לאחר מיתתם של יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, כמו שכתוב (שמות א, פסוק ו ופסוק ח)
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא…וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם'?
אלא שבאותם ימים היתה האימפריה המצרית גדולה ועצומה, ושלטונה התפרס על פני כל המזרח התיכון, וידעו המצרים שלא יוכלו להשתעבד בישראל כל עוד הם מחזיקים בתורתם במסירות נפש, על כן התחילו בשיטתיות להשתעבד בנו שעבוד רוחני מייד אחרי פטירת יעקב אבינו ע"ה, ומגמה זו, להכחיד את הרוחניות של עם ישראל, נמשכה עד אחרי מותם של יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, ואז התחיל השעבוד הגשמי המפרך בעם ישראל (עיין אוה"ח על פסוקים ו, ז, ח).
מדוע השביע יעקב את יוסף?
יעקב אבינו קורא ליוסף לפני מותו ומצוה אותו על כמה עניינים, בעיקר שלא יקבר במצרים (ועיין רש"י פרק מ"ז פסוק כ"ט כמה נימוקים לזה), ואף רצה להשביע אותו בנקיטת חפץ בשבועה חמורה שיקיים את דבריו עד תום. אמר יוסף לאביו וכי אינך מאמין שאקיים את דבריך, עד כדי כך שאתה צריך להשביעני בנקיטת חפץ? אמר לו יעקב, איני חושש שלא תקיים את דברי, אלא אני חושש שפרעה מלך מצרים יערים עליך, ויצוה אותך להתיר את השבועה, ולכן עלי להכין תשובה לכך, שהרי אתה יוסף נשבעת לפרעה שלא תגלה שאתה יודע שבעים לשונות וגם את לשון הקודש, ואז אם יאמר לך פרעה להתיר את שבועתך שנשבעת לי, תאמר לו א"כ אני אתיר גם שבועתי שנשבעתי לך שלא אגלה שאני שולט בשפה אחת יותר ממך (ועיין ברש"י פרק כ"ד פסוק מ"ט למה הכוונה "תחת ירכי").
התרת השבועה של יוסף כיצד?
פעם שאלתי את הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל, יוסף אומר לפרעה אם אני אתיר את השבועה שנשבעתי לאבי, אני אתיר גם את השבועה שנשבעתי לך. והרי מהדין אדם שבא להתיר שבועה חייב לפרט את הנדר לפחות לפני אחד מהמתירים (עיין לשו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ד, וז"ל שם "קודם שיתירו לו צריך לפרט להם את הנדר והסיבה שבשבילה נדר, ואם לא פירט אין התרתן התרה. ומיהו כשיפרוט לאחד מהמתירין סגי") והרי כשהוא יפרט למתירים הוא עובר כבר על השבועה שלא יספר לאחרים (לפרעה) פרטי השבועה ? והוא זצ"ל תירץ, אולי תוך כדי דיבור, ובעצמו אמר שהתירוץ בדוחק. אח"כ ראיתי בספרו של סידנא ר' יעקב אבוחצירא זצ"ל הנקרא 'אביר יעקב' שהקשה כן והשאיר בצ"ע. ואולי אפשר לומר שלפני מתן תורה לא היו צריכים לפרט את הנדר, ודוחק.
תולדות יוסף
כשראה יעקב אבינו את מנשה ואת אפרים אמר ליוסף (בראשית מח, ה-ו) "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ". ויש להבין לאלו תולדות התכוון יעקב, והרי התורה לא כתבה על עוד בנים שנולדו ליוסף? אלא צריך לומר, אם קללת צדיק לא הולכת לריק, קל וחומר הוא שברכת צדיק אינה הולכת לחינם, ואם כך אמר יעקב אבינו, הרי שאחרי שיצאה הברכה מפיו ודאי הוא שנולדו ליוסף עוד ילדים, אלא שהתורה לא מפרטת אותם, אבל הם רמוזים כאן בודאי (עיין רש"י ורמב"ן שם).
שכם אחד על אחיך
יעקב אבינו מבטיח ליוסף הבטחות גדולות, למרות שהוא מפלה את יוסף לטובה יותר מאחיו. וכך אומר לו יעקב ליוסף (בראשית מח, כב) "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". ומבאר רש"י: "שכם אחד על אחיך - שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך". ולכאורה מדוע שוב מפלה יעקב את יוסף על פני אחיו ונותן לו עיר שלמה, והרי כל כך הרבה צרות ועגמת נפש עצומה ליוותה אותו במשך שנים רבות בגלל שהפלה את יוסף ועשה לו כתונת פסים, האם לא היה די בכך? אלא נראה לומר, שיעקב אבינו לא ראה בכך הפלייה כלל ועיקר, אלא הלך בדרך התורה הצרופה והטהורה בלבד, והבין יעקב אבינו שמגיע ליוסף את שכם במידה כנגד מידה, כיון ששם התחילה גנבתו ומכירתו של יוסף. ועוד, שרצה יעקב אבינו למנוע כל אפשרות להתיר ליוסף את שבועתו, וכיון שעשה לו טובה לא יוכל שוב להתיר את נדרו (עיין שו"ע סי' רכ"ח סעי' כ' ולחונים עליו).
ועוד מבאר רש"י, ד"א שכם אחד הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים ושכם ל' חלק הוא.
כלי מלחמה רוחניים
יעקב אבינו אומר ליוסף "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". פשט הדברים הוא שנלחם יעקב אבינו על כיבושה של העיר שכם לקחת אותה מייד האמוריים וזכה בה בדרך של מלחמה (עיין ספר הישר). אבל תרגום אונקלוס לא פירש כן, אלא הוא כותב : "ואנא יהבית לך חולק חד יתיר על אחך דנסיבית מידא דאמוראה בצלותי ובבעותי". לפי דבריו, אין הכוונה כאן לחרב וקשת ככלי מלחמה, אלא הכוונה לכלי מלחמה רוחניים, שיעקב אבינו ניצח במלחמה בזכות תפלתו ובקשתו. רש"י בתחילת דבריו ביאר לפי הפשט, ולבסוף ביאר מעין מה שפירש אונקלוס, וז"ל: "בחרבי ובקשתי - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. דבר אחר שכם אחד היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, אשר לקחתי מיד האמורי - מיד עשו שעשה מעשה אמורי. דבר אחר שהיה צד אביו באמרי פיו". ואחר כך כותב רש"י: "בחרבי ובקשתי - היא חכמתו ותפלתו". הרי שגם רש"י כותב שכלי המלחמה הטוב ביותר היא התפלה.
וידועים דברי המדרש המתארים את מלחמת יעקב ובניו עם שכם, ואת בקיאותו של יעקב אבינו בדרך מלחמה, כיצד היה יודע לירות בחץ בדיוק נמרץ, שבשעה שהיו שמעון ולוי נלחמים ובאו כמה גיבורים ותפסו בהם, והיו צמודים אליהם, יעקב אבינו ירה חץ עליהם ללא חשש ודייק בקליעתו מאוד כך שלא נפגעו שמעון ולוי כלל, ועוד כהנה.
כח תפלתו של הבבא סאלי
כשנפטר בבא סאלי ע"ה הגיעו קהל רב ועצום להלווייתו, והיו בין ההמון גם שרים ואנשים רמי מעלה. הרה"ג חכם דוד יהודיוף זצ"ל חתנו של הבבא סאלי (הוא הוציא לאור את כל ספרי רבני משפחת אבוחצירא זצ"ל, ושל הרה"ג יצחק אלפייא זצ"ל) הנחה את ההלויה, והזמין אותי לפתוח את ההספדים. ואז דברתי שכחו העצום של בבא סאלי היה בתפלתו שבקעה את כל המחיצות והעפילה עד לכסא הכבוד, ולא היתה תפלה שחזרה ריקם, והבאתי כמה עובדות ומעשיות שהיו עמו בחייו. וכן הדגשתי שהוא היה מסוגל לראות למרחוק, ממש הפלא ופלא. וזה היה בדור שלנו ולא בדורות קודמים שאין לנו השגה במוחש מה היה בתקופתם. פעם שאלתי את הבבא סאלי כיצד זכה לכח בתפלותיו, ואמר לי שזה בגלל שמסורת בידם להזהר מאוד מלשון הרע. אמרתי לו הרבה נזהרים בכך ולא עלתה בידם. ואז הוא אמר לי שזכותו היא בגלל קדושה וטהרה, ובפרט בשמירת העיניים, שנזהרו שלא להביט בשום מראה שיש בו פקפוק של כשרות וצניעות מוחלטת.
וראו כמה שקדושתו באה לידי ביטוי, שאפילו ראש הממשלה הראשון של ישראל שהיה אדם נערץ ונחשב מאוד, אין אפילו מניין שעולים על קברו, ואף אחד לא מתעניין אפילו במקום קבורתו. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות על קברו אל בבא סאלי עולים מדי שנה עשרות אלפי אנשים שבאים להתפלל ולהעתיר בתפלות ובתחנונים בזכותו של הצדיק הגדול שקבור שם. זה הכח העצום של "בחרבי ובקשתי" - כח התפלה.
התורה ואר"י מחוברים יחדיו
כתוב "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וכו' ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו. וימאן אביו ויאמר גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים" (בראשית מח, יז – יט).
אומר רש"י: "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו - שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל".
אומר יהושע, דעו לכם ! אם אתם רוצים לא להתנתק מארץ ישראל, אל תתנתקו מהתורה. אני לימדתי אתכם תורה ואני מנחיל לכם את הארץ, התורה מחוברת עם אר"י. וכל מי שמדבר על לחלק או להתנתק מאר"י אין בו תורה, שאם ילמד תורה דעתו תהיה אחרת (ועיין רש"י בתחילת התורה על הפסוק 'בראשית').
ארור אפם כי עז
יעקב אבינו אומר על שמעון ולוי "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט, ז).
אומר רש"י אפילו בשעת תוכחה יעקב אבינו אינו מקלל את שמעון ולוי, אלא את אפם, את העוז שיש בהם. ועוד מבאר רש"י, אחלקם ביעקב – "אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים והרי הם חלוקים. ד"א אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים. ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבוד".
ועיקר העקרים בצלותי ובעותי - בתפלה ובקשה. ואפשר להוסיף, עוז וגבורה לא שייכים רק לשבט שמעון ולוי, אלא אחלק את העוז של תורה לכל השבטים.
רמז לכללי הפסיקה בשו"ע
ישנם כללי פסיקה בשו"ע. אם מרן מביא דבריו בסתם ואח"כ בשם י"א - הלכה כסתם. ואם מביא י"א וי"א – הלכה כי"א השני (כשמרן מביא את דברי הרמב"ם הוא לעולם אינו מציינו בשם י"א, אלא הוא מציינו בדרך כבוד 'והרמב"ם אומר').
ובדרך רמז יש מי שאומר, כתוב "יהודה אתה (י"א), יודוך אחיך" (י"א) – כשמובא בשו"ע י"א וי"א, אז הכלל הוא "ידך בעורף" - ידך בבי"ת - בשני, כלומר יש לפסוק ע"פ דברי י"א השני.
ומדוע בשו"ע מביא סתם ויש, או י"א וי"א ? אלא אומר מרן הב"י בהקדמתו, שבכתיבת ספרו אינו בא לשנות ממנהג שנהגו מקודם, ושכל אחד ימשיך במנהגו. ולא לחינם זכה מרן הב"י שכולם סומכים עליו, וחשיבותו כל כך גדולה עד שהרמ"א כתב עליו "מי שחולק עליך כחולק על השכינה". ואין בכל ארבע שולחנות מקום שהרמ"א חולק על מרן. ומה שרואים הגה על דברי מרן זה רק ציון המנהג – "ומנהגינו כך וכך", אבל אינו חולק עליו.
היה פעם דיון קשה מאד בין שני בנ"א, ומרן פסק, והרמ"א לא הסכים לזה ואעפ"כ כתב שהלכה כמרן וכתב 'דעתי אחרת ואיני חולק עליך'. וכתב לו הרש"ל, אם אתה רואה שיש לך קושיות על מרן תקשה עליו. אמר לו הרמ"א אם כך אתה אומר, סימן שאינך מכיר את מעלתו וחשיבותו של מרן הב"י.
וכוחו של מרן הוא שידע כיצד להביא את דעותיהם של ג' עמודי הוראה הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכן של פוסקים ראשונים ואחרונים, בצורה הטובה ביותר.
וטרף זרוע אף קדקד
בעל הבא"ח נוהג להביא את הפסוק "לישועתך קויתי ה'" – ותרגומו לפורקנך סברית ה', וזה ר"ת של שם קדוש וחשוב מאד.
וכתוב "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב" (בראשית מט, יט). לשבט גד היתה מעלה חשובה שעליו נאמר (דברים לג, כ) "וטרף זרוע אף קדקד".
וידוע שלפני שהיו יוצאים למלחמה, היה הכהן המשיח אומר מי שדיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, חוזר מעורכי המלחמה. ובני גד היו מקפידים בדבר זה, ולכן כשהם היו מכים באויבים מכתם היתה מהזרוע עד הקדקד, מלמטה עד למעלה – רמז לתפילין של יד ושל ראש, ובד"כ הרי דרך המכים להכות בראש ואח"כ בזרוע, אבל כאן מכתם היתה ניכרת באופן שונה.
מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך
חכם אחד היה אומר בדרך משל, שבט אשר היו עושים שמן זית, ואשר התחתן עם בת שבט יהודה. וביום השמיני לחתונה הכינה לו אשתו תרנגולת מפוטמת, אבל בעלה אומר לה אני רוצה לאכול רק לחם עם שמן זית וזעתר. והנה בא עני ודופק על דלת ביתם ומבקש לאכול, והאשה אומרת לעני קח לחם עם שמן זית ותאכל, ובעלה אומר לה תביאי לו את התרנגולת המפוטמת. אומרת האשה לבעלה אבל אתה הרי אמרת ששמן זית וזעתר זה המאכל הטוב ביותר ? אמר לה הבעל, זה בשבילי אבל לעני יש לתת דבר יותר משובח. וזהו שכתוב "מאשר שמנה לחמו" – לעצמו הוא מסתפק בלחם ושמן, אבל "והוא יתן מעדני מלך" - לעניים הוא נותן מעדני מלך בעין טובה.
כמו שהגמרא בברכות אומרת (כ' ע"ב) "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך? אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". ועל שיעור זה הם כבר מברכים ברכת המזון. ומהו הביאור "מדקדקים על עצמם" ? על עצמם הם מדקדקים כזית וכביצה, אבל כשבא עני הם לא נותנים לו רק כזית שיאכל ודיו, אלא נותנים לו כדי שביעה עד שישבע.
בליל שבת בנוסח של 'אתקינו סעודתא' כתוב "למבצע על רפתא כזיתא וכביעתא", והכוונה היא שצריך לתת חתיכת לחם בשיעור כביצה לאשתו, וכזית בשבילו. כי בליל שבת אומרים 'אשת חיל' ואמנם הכוונה לשכינה, אבל יש בזה גם רמז לאשה ממש.
יש לדעת כיצד לעזור ולסייע לעניים. וב"ה בשכונה שלנו יש מוסד חשוב שעוזר לאנשים, ובראשו ת"ח חשוב "משכיל אל דל", עושה בחכמה שלא יעלבו או יפגעו אלו שזקוקים לעזרה. ואיני מזכיר את שמו כי הוא צנוע גדול ועושה הכל לשם שמים, והצנע לכת עם אלוקיך.
עליית אליהו הנביא השמימה
בספר מלכים (ב, ב ג) מובא שאומרים בני הנביאים לאלישע "הידעת כי היום ה' לוקח את אדונך מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי החשו". נשאלת השאלה מה פשר הדו שיח ביניהם, האם בני הנביאים מגלים סוד לאלישע שעוד מעט אליהו ילקח לשמים? וכי דבר זה אינו ידוע לאלישע ?! הרי אלישע היה בדרגתו פי שניים מאליהו ?! ומה פשר תשובת אלישע שהוא יודע זאת ? אלא הביאור הוא כך, כתוב בהלכה (וכיום הדבר מאושר גם על פי המדע הרפואי) שהמקום הראשון בגוף האדם שבו מורגש תהליך הגסיסה הוא ברגלים שנעשות קרות, עד שלאט לאט הנשמה יוצאת. ואומר אלישע לבני הנביאים אתם חושבים שהתחלת הגסיסה היא עכשיו ברגלים, אני כבר מרגיש שזה בלב והוא (אליהו הנביא) מיד הולך ממני. ועוד אמר להם 'החשו' - אל תפתחו פה לשטן איני יכול לשמוע דבר זה.
וכתוב (שם, פסוקים יא - יב) "ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמימה. ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשניים קרעים".
כשבגד נקרע לשני חלקים א"א כבר לתופרו. ומכאן למדו חז"ל שאם נפטרו אביו או אימו הוא צריך לקרוע בגדיו, ואת הקרע הזה לא מאחים לעולם (עיין מו"ק כ"ב ע"ב).
וכתוב "ויהי הם הולכים הלוך ודבר" – ברגע האחרון הם אומרים דברי תורה.
ולכן היו כמה רבנים שלמדו משניות או גמרא בע"פ כדי שיהיה להם מה לומר ברגע האחרון לפני מיתתם וכך השטן לא יבא ויבלבל אותם. ועוד, שלאחר מיתתו של אדם שואלים אותו בשמים, קבעת עיתים לתורה ? ויענה כן, ויתחיל לומר את המשנה שלמד בע"פ, ואז מיד המלאך ישלח אותו לגן עדן.
ואומר אלישע "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" וכוונתו היא, שבתפילתו הוא היה יותר חזק מרכב ופרשים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
