ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
כידוע, חסידים ואנשי מעשה נוהגים לנשק המצה, לפני שמברכים עליה ובאים לקיים מצוות אכילת מצה. ועוד קודם לכן, כבר בעשייתה נהגו גדולי עולם לטרוח ולהתאמץ בעשייתה בגופם ולא בשלוחם, ואף הרבו בשבחים על המתאמץ ומזיע בהכנתם בעצמו, דבר שלא מצאנו כל כך במצוות אחרות.
ועל כולם עולה תיאור הזוהר המכנה את המצה "לחמא דמהימנותא" (ח"ב קפג ע"ב).
ויש לברר מהו העניין הגדול הגנוז במצה.
והנה כבר בתורה אנו מוצאים (דברים טז, ג): "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". משמע שבכח המצה להחדיר בנו את זכרון יציאת מצריים שהוא יסוד האמונה, ולא רק שהוא מחדיר בנו ומרומם אותנו כעת בשעת האכילה, אלא כמפורש בפסוק אכילה זו בליל הסדר מרימה אותנו לכל השנה – "למען תזכור... כל ימי חייך!"
בהגדה של פסח אנו אומרים: "מצה זו שאנו אוכלין על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד. שנאמר (שמות יב, לט) 'וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם' ". בפסוק זה מתואר שעם ישראל לא הספיקו להכין חמץ אלא רק מצות, וכמבואר בהגדה זוהי הסיבה שה' ציוונו לאכול מצה בפסח.
אך קשה:
ראשית, מה העניין המיוחד לתעד את הפרט ההיסטורי הזה שלא הספיקו להכין חמץ?
שנית, לכאורה ישנה סתירה בפסוקים, שהרי כבר בתחילת הפרק (פס' טו) נאמר: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם", ואם כן גם אם היו מתמהמהים במצריים לא היו מכינים חמץ, ומדוע נאמר שהכינו מצות רק משום שגורשו?
לגבי השאלה הראשונה משיב המלבי"ם (על "מצה זו" בהגדה): "חפזון היציאה ממצרים הוא העיקר בנסי יציאת מצרים כי לא לסיבתנו הגופנית היתה מטרת הגאולה ולא להצלחתנו הארצית... כי אם להעמידנו בקרן אורה להיות לעם סגולה עם קדוש בארץ", ומסביר שהצורך בחיפזון היה משום שהללו היו עובדי עבודה זרה וגם הללו ואילו היו משתקעים עוד קצת חלילה היו מתבוללים ונבלעים בתוך מצריים לנצח. אם כן עניין החיפזון מורה על כך שעיקר הגאולה הייתה לצורך היותנו עם קדוש ולא רק להצלתנו הגופנית. כדי להדגיש יסוד חשוב זה נצטווינו לאכול את המצה.
אפשר להבין את דבריו שיש כאן משהו סמלי שנועד לתת לנו תזכורת חיצונית לעניין החיפזון. אך נראה להוסיף על כך שהמצה איננה רק סימן חיצוני אלא המצה היא ביטוי של עם ישראל. עם ישראל שמר על סגולתו – על שמו, לשונו ומלבושו – מבלי להתערות בגויים. עם ישראל בטבעיותו הוא הקמח והמים, אך אילו ישתהה עוד מעט הוא יתפח ויתמלא בדברים נוספים שיספוג ממצריים ואז הוא יחמיץ. הוצאת העיסה בחיפזון ממצרים לפני שתתפח היא בעצם הוצאת עם ישראל בחיפזון לפני שיתפח.
כעת נעבור לשאלה השנייה – הסתירה מתחילת הפרק. שבולי הלקט (לרבנו צדקיה הרופא; סימן ריח עמ' 196, על ההגדה שם) מבאר שהציווי היה על שם סופו. הקדוש ברוך הוא ידע שיוציאונו בחיפזון ולא יספיקו המצות להחמיץ ולפיכך ציווה על כך מראש.
אך עדיין יש לשאול על דבריו – מה היה העניין לצוות על כך? ואולי לאור דברינו, שהמצה היא ביטוי לעם ישראל, יש להשיב שהצורך שעם ישראל יצא ממצריים לפני שישקע וייטמע שם הוא צורך רוחני שאנו צריכים להיות שותפים בו ומוטל עלינו לדאוג לו, ולכן ודאי שאנו צריכים להצטוות עליו. מצד שני, התורה מדגישה שגם לולא הציווי זה היה קורה כי המצרים גירשו אותנו. נראה שהתורה באה להשמיענו שהיסוד של "נצח ישראל לא ישקר" וש"לא יידח ממנו נידח" הוא יסוד שטבוע בטבע, ולא תיתכן כלל מציאות שעם ישראל ייטמע בגויים ויאבד. גם אם חלילה אנו לא נדאג לכך המצרים יגרשו אותנו! הטבע בהנהגת הבורא יוציא אותנו בכח!
פסח הוא היום בו נוצר עם ישראל. פסח הוא היום בו נבחרנו לעם סגולה. ולפיכך בכל שנה אנו שבים ואוכלים מן המצה המחדירה בנו את שורש האמונה של עם ישראל בלי תפיחה ובלי כל נטע זר.
פסח וסוכות
וכאן הבן שואל – האמנם עם ישראל נמשל למצה? האמנם תפקידנו להצטמצם בקמח ובמים ולא להתפשט ולהופיע את הקדושה בכל מרחבי הטבע, בכל כוחות הטבע על יצריו? האין לנו תפקיד קוסמופוליטי המחבר אותנו לכל האומות במטרה לרומם אותם? האם לא דווקא העיסה התפוחה היא היעד שלשמו נוצרנו?
כדי להשיב על שאלה זו עלינו להתבונן ביחס בין חג הפסח לבין חג סוכות. והנה בחג סוכות אנו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות, ואף מצווים אנו ליטול ארבעת המינים מן הגדל בשדה ובנחל. בחג אחדות זה אנו מאחדים בין בעלי הריח לבעלי הטעם, ועמם אף את אלו שלא זכו לא לזה ולא לזה, וכולם באגודה אחת ניטלים ומהללים י-ה בנענועם לכל ארבע רוחות השמים תוך הודאה לבורא עולם ואמירת "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". כל מצוות החג וענייניו מורים על יסוד האחדות בין כולם, בתוך עם ישראל ומחוצה לו, ובכך אכן אנו מגשימים את מטרותינו הקוסמופוליטיות, בגילוי שם שמים דרך כל הטבע והבריות. מועד חג הסוכות הוא בעת האסיף. בשעה זו שאנו אוספים מן הכל לביתנו אנו מרוממים את הכל.
מה נשתנה חג הפסח שבו שכחנו מכל מטרותינו העליונות ואנו מתכנסים בתוך עצמנו?
אפשר לתת דוגמא לדבר מזוג הורים המגדלים את ילדיהם במשך כל השנה. תפקיד עצום וזכות עליונה זו מעסיקה את מרבית כוחותינו במשך השנה כולה. אולם מנהג יפה הוא שלפעמים ב'יום הנישואין' או בתאריך אחר יוצאים ההורים לבדם לנפוש מעט כדי להשקיע בקשר הטוב ביניהם. השקעה זו המעצימה ביניהם את האהבה והאחווה מחזירה אותם לביתם עם כוחות חדשים המאפשרים להם לחזור ולהשקיע בילדיהם ביתר שאת.
חייהם של עם ישראל, כמו גם חייו של כל פרט ופרט מישראל, מלאים בעבודה דרך "רצוא ושוב" לעתים אנו עסקים בהתרוממות פנימית והתעלות עצמית בחינת "רצוא" ולעתים לאחר התעלותנו אנו שבים בחינת "ושוב" ומשפיעים את השפע הגדול לו זכינו בחזרה למטה.
פסח הוא 'יום הנישואין' שלנו, היום בו לקחנו ה' לעם. בחג זה דרך העבודה היא ההתכנסות וההתרוממות הפנימית. אנו חוזרים לקמח והמים כדי שהתערובות שבעיסה התפוחה לא יקלקלו את הטבע הקדוש שלנו. פסח זהו החג המיוחד של עם ישראל, ה' הבדיל אותנו מן הגויים ומתוך כך נתן לנו את תורתו. לכן בליל הסדר ניתן להגיע להשגות גבוהות ביותר. מתוך הריכוז הפנימי בעצמיותנו הקדוש אנו נוסקים וזוכים לפתיחת הרקיעים.
רק מתוך כך, נוכל אחר כך בסוכות לשוב אל כל כוחות הטבע – אל האתרוג, אל ההדס, אל הלולב ואפילו אל הערבה – ולרומם אותם יחד עם פסולת הגורן והיקב. רק כך נוכל לשוב ולפנות אל שבעים האומות כדי לרוממם.
כעת, המנהג לנשק את המצות מקבל משמעות עמוקה יותר. הנשיקה מבטאת דרך חיבת המצוות את חיבתנו למי שנתנם, חיבתנו לדוד שלקחנו לרעיה מתוך מצריים בעוד היינו שקועים במ"ט שערי טומאה, לא מצדקתנו אלא מאהבתו אותנו ומחסדו עמנו. ב'יום נישואין' זה אנו מתמלאים באהבה רבה ואהבת עולם ומעוררים את האהבה הראשונית, הטבעית, כפי שהייתה בזמן האירוסין, קמח ומים בלבד בלי תוספות. "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם... וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה' " (הושע ב, כא-כב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
