ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
ביקש רבי לוי יצחק מחסידיו, שיביאו אליו את חיים הסבל, ושאל אותו מספר שאלות, עד ששאלו – האם סידרת הלילה את ה'סדר'?
השיבו חיים – 'רבי, אספר את האמת. שמעתי שאסור לשתות יין שרף, שמונה ימים רצופים. (בחו"ל, פסח הוא שמונה ימים, והיי"ש הוא חמץ). לכן, שתיתי הבוקר יין שרף שיספיק לשמונה ימים. בעקבות השתיה, נרדמתי. כשהגיע הלילה, העירה אותי אשתי, ואמרה לי: למה אינך מסדר את הסדר כמו כל היהודים?
עניתי לה – מה את רוצה ממני? הלא אני עם הארץ, ואבי היה גם כן עם הארץ. ואין איתי יודע עד מה, רק זאת אני יודע, שאבותינו היו בגלות אצל הצוענים, ויש לנו אלוקים שהוציאנו משם לחירות, ועתה אנחנו גם כן בגלות, וה' יוציא אותנו גם עתה מהגלות'.
אחרי כן, ראיתי שמונחים על השולחן, מצות ויין וביצים, אכלתי את המצות עם הביצים, ושתיתי את היין, ומחמת עייפות הייתי מוכרח לחזור לישון.
אמר על כך הצדיק – הדברים שלו הוטבו מאוד בשמיים, כי אמר אותם באמת, בלי שום פניות, ובשלימות כוונתו, כי יותר מזה איננו יודע. (סיפורי חסידים, מועדים, מס' 311).
סיפור זה מלמד אותנו, שעלינו לספר ביציאת מצריים בליל הסדר, מתוך כוונה אמיתית, אך כמובן שמוטל עלינו לעשות את הסדר כהלכתו, שהרי ברוך ה' אנו יודעים קצת יותר מאותו חיים הסבל. ובכל זאת אפשר לשאול – מי שזמנו אינו בידו, כמו חייל העומד על המשמר או אישה שטרודה עם ילדיה הקטנים, מה המינימום שיגיד ויצא ידי חובת "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן (רמב"ם חמץ ומצה ז, א)"?
(בהמשך, נראה, שהחובה המינימאלית היא קריאת כיוון לכולנו, אלו נקודות עלינו להדגיש במהלך ליל הסדר).
התשובה לכאורה פשוטה מאוד. לקראת סוף המגיד, אנו מצטטים את דברי רבן גמליאל: "כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן, פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח...".
ואכן, הפוסקים פסקו שחובה להגיד לפחות את דברי רבן גמליאל, כדי לצאת ידי חובה. ואכן המשנה ברורה (סימן תעג ס"ק סד) כותב: "גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה. ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל, על כל פנים מחויבת לשמוע הקידוש, וכשיגיע לרבן גמליאל אומר כל שלא אמר וכו', תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא...".
אולם, יש לתמוה על פסיקת המשנה ברורה. הרי מצאנו בגמרא ובפוסקים (עיין רמב"ם חמץ ומצה פ"ז), שיש נקודות נוספות שאנו מחוייבים לומר במהלך ליל הסדר. א. סיפור יציאת מצריים צריך להיעשות בדרך של שאלה ותשובה, ואפילו אדם שאומר את ההגדה לבדו, שואל ומשיב לעצמו. אם כן חייבים כולם גם לומר את 'מה נשתנה'. ב. הסיפור צריך להתחיל בגנות – ברע שהיה לנו במצריים ובכך שהיינו עובדי עבודה זרה, ולסיים בשבח – בכך שיצאנו ממצריים וקירבנו המקום לעבודתו.
אם כך דברי רבן גמליאל לא מספיקים, ובמיוחד שדבריו לא עוסקים בסיפור יציאת מצריים, אלא בטעמי מצוות ליל הסדר – פסח מצה ומרור. כיצד אפשר להסתפק בהם?
ובאמת, (עיין הליכות שלמה פ"ט סעיף לב') יש שהצריכו לומר גם באופן המינמאלי, נקודות נוספות בהגדה. וכפי שכתב חידושי הגר"ח (פסחים קטז.) שבליל הסדר צריך לספר ג' עניינים - א) ... לספר לאחר דרך שאלה ותשובה כדכתיב "והיה כי ישאלך בנך וגו' ואמרת אליו"... וההלכה היא שאפילו אם אחד לבדו צריך לשאול לעצמו ולומר עבדים היינו כדרך סיפור לאחר. ב) בסיפור צריך לספר כל ההשתלשלות, וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח... ג) מצוה לספר טעמי המצוות של אותו הלילה, כמ"ש במשנה... רבן גמליאל היה אומר...
אם כך – מה תירץ המשנה ברורה?
נראה, שהוא הבין שבתוך דברי רבן גמליאל גנוזים כל שלושת העניינים. גם רבן גמליאל דיבר בדרך שאלה ותשובה – "פסח על שום מה?". ורבן גמליאל הבין שכל עניין 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח' של יציאת מצריים, שהוציאנו ה' ממצריים, ובזה קנה אותנו לעבדיו, והתחייבנו במצוותיו. לכן, כשמבארים את טעמי מצוות הפסח, מבארים את היציאה מעבדות המצרים (הגנות) לעבדות ה' (השבח), והכל עניין אחד.
וכמבואר בספרים רבים, שגם לפני יציאת מצריים, ידעו שיש בורא לעולם, אך חשבו שהוא ברא ועזב את העולם, ואינו מנהל את העולם. ובמכות ויציאת מצריים, התברר שה' גם מתערב במה שקורה בעולם, ומנהל את העולם. וכשהתברר עניין זה, ממילא מתברר שה' רוצה משהו מהעולם, וממילא מובן שהוא מצווה מצוות, כי רוצה שהעולם ילך בדרך מסויימת.
לכן, השלימות של יציאת מצריים היא ההבנה של מצוות הלילה וטעמיהם. לכן, אנו מספרים ביציאת מצריים, "בעבור זה", "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", וה'מגיד' מסתיים בדברי רבן גמליאל שעוסקים בטעמי המצוות, כי הם פסגת ליל הסדר.
ויהי רצון, שנזכה לראות את התגלות ה' השלימה בעולם במהרה בימינו!
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.













