ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
ביקש רבי לוי יצחק מחסידיו, שיביאו אליו את חיים הסבל, ושאל אותו מספר שאלות, עד ששאלו – האם סידרת הלילה את ה'סדר'?
השיבו חיים – 'רבי, אספר את האמת. שמעתי שאסור לשתות יין שרף, שמונה ימים רצופים. (בחו"ל, פסח הוא שמונה ימים, והיי"ש הוא חמץ). לכן, שתיתי הבוקר יין שרף שיספיק לשמונה ימים. בעקבות השתיה, נרדמתי. כשהגיע הלילה, העירה אותי אשתי, ואמרה לי: למה אינך מסדר את הסדר כמו כל היהודים?
עניתי לה – מה את רוצה ממני? הלא אני עם הארץ, ואבי היה גם כן עם הארץ. ואין איתי יודע עד מה, רק זאת אני יודע, שאבותינו היו בגלות אצל הצוענים, ויש לנו אלוקים שהוציאנו משם לחירות, ועתה אנחנו גם כן בגלות, וה' יוציא אותנו גם עתה מהגלות'.
אחרי כן, ראיתי שמונחים על השולחן, מצות ויין וביצים, אכלתי את המצות עם הביצים, ושתיתי את היין, ומחמת עייפות הייתי מוכרח לחזור לישון.
אמר על כך הצדיק – הדברים שלו הוטבו מאוד בשמיים, כי אמר אותם באמת, בלי שום פניות, ובשלימות כוונתו, כי יותר מזה איננו יודע. (סיפורי חסידים, מועדים, מס' 311).
סיפור זה מלמד אותנו, שעלינו לספר ביציאת מצריים בליל הסדר, מתוך כוונה אמיתית, אך כמובן שמוטל עלינו לעשות את הסדר כהלכתו, שהרי ברוך ה' אנו יודעים קצת יותר מאותו חיים הסבל. ובכל זאת אפשר לשאול – מי שזמנו אינו בידו, כמו חייל העומד על המשמר או אישה שטרודה עם ילדיה הקטנים, מה המינימום שיגיד ויצא ידי חובת "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן (רמב"ם חמץ ומצה ז, א)"?
(בהמשך, נראה, שהחובה המינימאלית היא קריאת כיוון לכולנו, אלו נקודות עלינו להדגיש במהלך ליל הסדר).
התשובה לכאורה פשוטה מאוד. לקראת סוף המגיד, אנו מצטטים את דברי רבן גמליאל: "כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן, פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח...".
ואכן, הפוסקים פסקו שחובה להגיד לפחות את דברי רבן גמליאל, כדי לצאת ידי חובה. ואכן המשנה ברורה (סימן תעג ס"ק סד) כותב: "גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה. ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל, על כל פנים מחויבת לשמוע הקידוש, וכשיגיע לרבן גמליאל אומר כל שלא אמר וכו', תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא...".
אולם, יש לתמוה על פסיקת המשנה ברורה. הרי מצאנו בגמרא ובפוסקים (עיין רמב"ם חמץ ומצה פ"ז), שיש נקודות נוספות שאנו מחוייבים לומר במהלך ליל הסדר. א. סיפור יציאת מצריים צריך להיעשות בדרך של שאלה ותשובה, ואפילו אדם שאומר את ההגדה לבדו, שואל ומשיב לעצמו. אם כן חייבים כולם גם לומר את 'מה נשתנה'. ב. הסיפור צריך להתחיל בגנות – ברע שהיה לנו במצריים ובכך שהיינו עובדי עבודה זרה, ולסיים בשבח – בכך שיצאנו ממצריים וקירבנו המקום לעבודתו.
אם כך דברי רבן גמליאל לא מספיקים, ובמיוחד שדבריו לא עוסקים בסיפור יציאת מצריים, אלא בטעמי מצוות ליל הסדר – פסח מצה ומרור. כיצד אפשר להסתפק בהם?
ובאמת, (עיין הליכות שלמה פ"ט סעיף לב') יש שהצריכו לומר גם באופן המינמאלי, נקודות נוספות בהגדה. וכפי שכתב חידושי הגר"ח (פסחים קטז.) שבליל הסדר צריך לספר ג' עניינים - א) ... לספר לאחר דרך שאלה ותשובה כדכתיב "והיה כי ישאלך בנך וגו' ואמרת אליו"... וההלכה היא שאפילו אם אחד לבדו צריך לשאול לעצמו ולומר עבדים היינו כדרך סיפור לאחר. ב) בסיפור צריך לספר כל ההשתלשלות, וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח... ג) מצוה לספר טעמי המצוות של אותו הלילה, כמ"ש במשנה... רבן גמליאל היה אומר...
אם כך – מה תירץ המשנה ברורה?
נראה, שהוא הבין שבתוך דברי רבן גמליאל גנוזים כל שלושת העניינים. גם רבן גמליאל דיבר בדרך שאלה ותשובה – "פסח על שום מה?". ורבן גמליאל הבין שכל עניין 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח' של יציאת מצריים, שהוציאנו ה' ממצריים, ובזה קנה אותנו לעבדיו, והתחייבנו במצוותיו. לכן, כשמבארים את טעמי מצוות הפסח, מבארים את היציאה מעבדות המצרים (הגנות) לעבדות ה' (השבח), והכל עניין אחד.
וכמבואר בספרים רבים, שגם לפני יציאת מצריים, ידעו שיש בורא לעולם, אך חשבו שהוא ברא ועזב את העולם, ואינו מנהל את העולם. ובמכות ויציאת מצריים, התברר שה' גם מתערב במה שקורה בעולם, ומנהל את העולם. וכשהתברר עניין זה, ממילא מתברר שה' רוצה משהו מהעולם, וממילא מובן שהוא מצווה מצוות, כי רוצה שהעולם ילך בדרך מסויימת.
לכן, השלימות של יציאת מצריים היא ההבנה של מצוות הלילה וטעמיהם. לכן, אנו מספרים ביציאת מצריים, "בעבור זה", "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", וה'מגיד' מסתיים בדברי רבן גמליאל שעוסקים בטעמי המצוות, כי הם פסגת ליל הסדר.
ויהי רצון, שנזכה לראות את התגלות ה' השלימה בעולם במהרה בימינו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
