על מצוות התשובה ודין תוספת יוה"כ | הרב מאור צוברי | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
עבודת ה', מצוות ותשובה
תשובה

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
יום כיפור
הלכות יום הכיפורים

529

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

דעת הרמב"ם
כותב הרמב"ם 1 , וז"ל:
"כל המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא שנא': 'איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו', זה וידוי דברים, וידוי זה מצוות עשה ".
מדברי הרמב"ם לכאורה יש ללמוד, שאין עצם התשובה מצוות עשה, אלא שאם בא לעשות תשובה ולשוב מחטאו אז חלה עליו מצוות עשה של וידוי, וכן כתב ה " מנחת חינוך " במצוה שסד, וז"ל: " מבואר מדבריו דאין התשובה מצוות עשה דלא כתב מצוות עשה שיעשה תשובה רק אם בא לעשות תשובה מצוות עשה שיתודה בפיו ". ולכאורה קשה, שהרמב"ם כתב במנין המצוות הקצר שבראש הל' תשובה וז"ל: " מצוות עשה אחת, והיא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתוודה ". ולכאורה להדיא ס"ל לרמב"ם דהתשובה מצוות עשה היא, ולא שאם בא לעשות תשובה יש חיוב של וידוי, אלא החיוב הוא עצם התשובה?
וצ"ל שהרי מבואר בדברי הרמב"ם בספר המצוות 2 שכתב וז"ל: " מצוה עג, היא שציוונו להתוודות על העוונות והחטאים שחטאנו לפני הא-ל ולאמר אותם עם התשובה ". וא"כ מוכרח שפשט הרמב"ם הוא כמו שכתב ה " מנחת חינוך " ברישא, שהמצוה היא להתוודות ולא התשובה, אלא דכאשר יעשה תשובה, אז יתודה עם התשובה. ומה שנקט הרמב"ם במנין המצוות הקצר, זה קאי על ה"ויתוודה", שזוהי מצוות העשה.
והרב זצ"ל ב" משפט כהן " 3 הגיה כך במנין המצוות הקצר: " מצוות עשה אחת, והיא שכשישוב החוטא מחטאו – יתוודה ", ולפי הגהה זו מובן יותר מה שכתב הרמב"ם במנין המצוות הקצר על פי ה " מנחת חינוך " שהבאנו לעיל.

דעת הרמב"ן
כתוב בדברים 4 : " כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא ". כותב שם הרמב"ן וז"ל: " וטעם כי המצוה הזאת על כל התורה כולה, והנכון כי על כל התורה יאמר 'כל המצוה אשר אנכי מצווך היום', אבל המצווה הזאת על התשובה הנזכרת, כי השבות אל לבבך ושבת עד ה' אלקיך, מצוה שיצווה אותנו לעשות כן ". א"כ מבואר ברמב"ן שהתשובה עצמה היא המצווה. ויש להבין מהי נקודת המחלוקת.
הרמב"ם 5 כותב וז"ל: " כל הנביאים כולן ציוו על התשובה ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין. שנא': 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי וגו' ושב ה' אלקיך את שובך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה' ". מבואר בדברי הרמב"ם שהוא נוקט שהפסוק בדברים שהביא הרמב"ן זה לא ציווי על תשובה, אלא זו הבטחה לעתיד לבוא. ואילו לפי הרמב"ן יש כאן גם חיוב של מצוות תשובה 6 .

בגמ' ביומא 7 : " אמר ר' יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנא': 'לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאיתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה'' ".
והקשה הכפות תמרים – מה החידוש, והלא בכל מקום עשה דוחה לא תעשה? ונראה לבאר, דלפי דעת הרמב"ם לא קשה, שהרי לשיטתו זו אינה מצוות עשה כ"א עצה של חיבה מאת אבינו שבשמים שידו פשוטה לקבל שבים, וכן כותב הרב זצ"ל במשפט כהן (באותו סימן). ואילו לפי הרמב"ן , לכאורה קושיית הכפות תמרים בעינה עומדת. בעל ספר התשובה 8 כתב לתרץ את הרמב"ן , שהרי בכל מצוות עשה צריך כוונה לשם שציוונו הבורא ית' שמו, דהיינו כשאדם בא לקיים מצוה הוא צריך לכוון בה, שעושה את המצוה הזאת כי כך ה' ציווה. אמנם בתשובה צריך לכוון שבעצמו יתחרט, דלא יתכן שאם חטא נגד אביו שבשמים שאח"כ יפייס לאביו ויאמר שאביו ציווה לו לפייסו, והלא הוא צריך לפייס ולהתחרט מעצמו. א"כ שונה היא מצוות עשה של תשובה משאר מצוות העשה שבתורה, ועל כן הייתי חושב שהואיל והיא מצוות עשה שונה, היא לא תדחה לא-תעשה ככל מצוות העשה הרגילות, קמ"ל הגמרא ביומא שהיא דוחה.
עוד ענין יש ללמוד מדברי הרמב"ם דס"ל דאם לא עשה תשובה לא עבר כלל עבירה על מה שלא עשה תשובה, אלא דנענש על העבירה שעשה, וכ"כ כתב המנ"ח 9 בדעת הרמב"ם וז"ל:" א"כ אם לא עשה תשובה אין לו עונש כלל על מה שלא עשה תשובה רק על שעבר ", אולם הרמב"ן בדרשותיו לר"ה חלק על זה וכתב וז"ל: " והתשובה חסד גדול על הבריות אבל עונש גדול הוא להם, שבזמן שאדם חוטא לא עבר על רצון בוראו אלא שעה אחת בשעת החטא, וכשהוא עומד במרדו ואינו שב בתשובה נמצא כל ימיו מכעיס לשם, ואינו חושש לעשות רצון בוראו כלל ". וא"כ הרמב"ן אזיל לשיטתיה שהתשובה היא מצווה וממילא נענש עליה אם לא מקיימה.
לכאורה יש סתירה בדעת הרמב"ם מפ"ב ה"ז שכתב וז"ל: " יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים ". הרי דמלשון הרמב"ם שנקט " חייבים הכל לעשות תשובה ", משמע דתשובה היא מצווה חיובית, ודלא כמו שכתב המנחת חינוך ? ומתרץ היד כהן דאין מכאן קושיא על המנחת חינוך , די"ל דבאמת הרמב"ם ס"ל דבשאר ימות השנה אין התשובה מצווה חיובית, אלא שאני יום הכיפורים דאז איכא מצווה מיוחדת לעשות תשובה, וכמש"כ הריטב"א 10 בר"ה וז"ל: "...שהרי יום הכיפורים מצוה מן התורה להתודות ולשוב בתשובה כדכתיב: 'מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו', והנה אם עשו מצוות עשה זו זכו ונשתכרו, ואם לא עשו כן הרי עברו והרשיעו ונתחייבו ". ומעתה אתי שפיר דברי הרמב"ם שכתב: " לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה " וכו'.

מענין לענין באותו ענין. חשבתי לגעת קצת ביום הכיפורים הקרב ובא עלינו:
הט"ז ב או"ח 11 כתב בדעת הטור שאין דין תוספת מחול על הקודש אלא ביום הכיפורים ולא בשבת ויו"ט. בהסבר דבריו כתב בע"ס להורות נתן , שהרי יום הכיפורים הוא יום של תשובה וכפרה, וכנאמר באחרי מות 12 : " כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ". ועל כן רמזו חז"ל בדין תוספת, דלא סגי אם יתחיל להרהר בתשובה ביום כיפור בלבד, אלא שצריך לחשוב מחשבות בנפשו טרם הגיע היום הקדוש (קרי: תוספת יום הכיפורים) לפשפש במעשיו כדי שכאשר יגיע עיצומו של יום, כבר יזכה לתשובה שלמה, ויכפר עליו יום הכיפורים, ועל זה רומזת התוספת שלפניו. וכמו"כ אל יחשוב דכאשר עבר יום הכיפורים הוא יכול לחזור חלילה לראשונות וישכח תשובתו, אלא שצריך להוסיף לאחריו מחול על קודש לרמז כי תשובת יום הכיפורים וקדושתו צריכה שתימשך כל השנה.
ועוד טעם נוסף כתב הלהורות נתן , דהנה קיי"ל אב שמחל על כבודו כבודו מחול, אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (עיין קידושין לב:), ונמצא דהא דמועיל תשובה היינו רק משום שישראל הם בבחינת בנים למקום שהרי אם ה' הוא בבחינת מלך ואנחנו עבדים, הרי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. וא"כ הקב"ה שהוא אבינו מוחל על כבודו ומהני מחילתו.
ידוע ההבדל בין עבד לבן. העבד עושה מלאכת רבו רק כפי ההכרח ואינו מוסיף עליה. שהרי אינו עושה מחמת אהבת אדונו אלא מצד ההכרח, אבל הבן העושה מלאכת אביו עושה אף יותר ממה שנצטוה, מוסיף על מה שמחויב, שהרי מה שהבן עושה הוא עושה מתוך אהבה, ובזה שמוסיף הוא מראה את אהבתו כלפי אבא, שמטריח עצמו עבור אביו מרצונו ומחפץ ליבו. וע"כ ביום הכיפורים שאז זמן תשובה, צריכים אנו להראות שאנו בנים למקום. וע"כ מוסיפים מן החול על הקודש, להראות שהעבודה שלנו היא כעבודת הבן העושה לפנים משורת הדין, יותר מחוק החיוב. ועל ידי זה מועילה התשובה. ולי קצת קשה הטעם הזה, שא"כ לא מובן מדוע תשובה מועלת ביום רגיל של ימות השנה, הרי אז לפי טעם זה אין אנו דומים לבן ואב אלא למלך ועבד, וא"כ מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וממילא לא מועילה תשובה לכאורה, וזה ודאי לא יתכן, וצ"ע.

ולענין עיצומו של יום הכיפורים מכפר, בטעם הדבר כתב הפרקי דר' אלעזר 13 שהוא משום דיום הכיפורים הוא יום מילתו של אברהם אבינו עליו השלום, וז"ל: "ולא עוד, אלא בעשור לחודש ביום הכיפורים נימול... הווי יודע כי ביום הזה יכפר 'הכיפורים' נימול אברהם אבינו, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם מילתו של אברהם אבינו ומכפר על עוונותיהם של ישראל, שנא': 'כי ביום הזה יכפר עליכם '".
ובמדרש תנחומא מצאנו טעם נוסף, בפרשת כי תשא 14 כתב שהטעם הוא משום שביום הכיפורים אמר הקב"ה לישראל: " סלחתי כדברך ", וז"ל: " וישכם משה בבוקר ויעל, עשה שם אלול כולו ועשרה מתשרי, וירד בעשור (יו"כ), והיו ישראל שרויים בתפילה ובתענית, ובו ביום נא' לו למשה 'סלחתי כדברך', וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות, שנא': 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר' ".
יהי רצון שנזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספרן של צדיקים גמורים לאלתר בעז"ה.

^ 1.בפ"א מהל' תשובה ה"א
^ 2.עשה עג
^ 3.סי' קכח
^ 4.ל' י"א
^ 5.פ"ז מהל' תשובה ה"ה
^ 6.כדעת הרמב"ן דס"ל שהתשובה מצוות עשה היא, מצינו עוד שיטות ראשונים שסוברות כמותו: הספורנו כתב על הפסוק הנזכר בדברים, וז"ל: "כי המצווה הזאת והטעם שאמרתי והשבות אל לבבך בכל הגוים שצריך שהתשובה תהיה בעודך בגלות למען תיוושעו כי אמנם זאת המצווה של תשובה", וכ"כ ר' יונה בריש שערי תשובה וז"ל: "והזהירנו על התשובה בכמה מקומות בתורה", וכ"כ בדרשות הר"ן בדרוש השישי, וז"ל: "כי מלבד שהתשובה מכפרת העוונות הקודמים היא מצוות עשה מן התורה...". וכ"כ בשו"ת מהר"י וויל (סי' קצא), וז"ל: ועיקר תשובה בפה דכתיב והתוודה, והיא מצוות עשה", וכ"כ בשו"ת בנימין זאב (סי' שא), וז"ל: מצוות עשה להתוודות ולשוב מחטאו מ'ואתה תשוב ושמעת ישראל' דפרשת אתם ניצבים" (מדברי המהר"י וויל ומשו"ת בנימין זאב משמע דתשובה ווידוי מצוות עשה אחת היא).
^ 7.פו:
^ 8.פ"א ה"א
^ 9.שם
^ 10.טז:
^ 11.סי' תרח
^ 12.ויקרא טז, ל
^ 13.פכ"ח
^ 14.לא

הרב מאור צוברי

תשובה
חובת האדם בעולמו
מתוך הספר "מאור התשובה"
תשובה
לקראת אלול
מתוך הספר "מאור התשובה"
מקץ
פרשת מקץ
מתוך הספר "תורה על הפרשה"
תשובה
תשובה עוקרת למפרע את החטא או רק מכאן ולהבא
מתוך הספר "מאור התשובה"

תשובה

תשובה
כוחם של תשובה והרהור תשובה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אלול ה'תש"ס
תשובה
שמחה ופחד משמשים בערבוביה
הרב ישעיה שטיינברגר | אלול תשפ"ב
תשובה
מצוות השבת אבידה - ותשובה
הרב דוד דב לבנון | תשנ"ט
45 דק'
תשובה
תשובה - התבטלות לה'
נתיב התשובה פרק א'
הרב יוחאי פרלמן | כ"ד אלול תשפ"ג

תשובה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

15 דק'
ברכות השבח והראיה
ברכת הלבנה
הרב אליעזר מלמד | תשס"א
חבלי משיח
הניגון של אברהם אבינו
הרב מרדכי הוכמן | אלול תש"ע
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
55 דק'
ליקוטי מוהר"ן
"ושבו העבים אחר הגשם"- זה הראות שהולך אחר הבכי
ליקוטי מוהר"ן תורה נ"א
הרב יהודה מלמד | כ"ה סיון תשע"ו

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרב ינון גרוסברג
הרב יהושע שפירא
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב שמעון קליין
הרב הלל גפן
הרב חנן פורת ז"ל

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז