ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- הראי"ה בפרשה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
הדרשנים והדרשות דווקא בפרשת המרגלים, כאילו היא ורק היא קיימת. כביכול, לציבור הציוני-דתי, רבותיו ודרשניו, יש
העדפה מוחלטת לסוגיית ירושת הארץ וההתמודדות עם גילויי החולשה שבה, על פני כל סוגיה כביכול 'מתחרה'.
"למה אין מוצאים אנו דבר-תורה על... מצוות הציצית?" הוא התריס, "האם משום זה שאין בה אקטואליה?"
עברו שנים, וכמעט אין לנו דבר אקטואלי מן הציצית. שהרי אין לנו מצוות רבות הכוללות בציווין גם את כוונת רצון ד' בהן. מן
המפורסמות בהן השבת, חג הפסח, כיבוד הורים. והנה גם במצוות הציצית נכתב תפקידה בצידה: "וראיתם אותו וזכרתם
את כל מצוות ד', ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם... והייתם קדושים
1 לאלוקיכם"
.
הראיה מעוררת זכירה, הזיכרון מביא לעשייה. וחלילה, על דרך השלילה: הראיה מעוררת חמדת הלב, והזנות המעשית
2 נעשית קרובה מתמיד. הכל מתחיל מכוח הראיה, "הטובה היא, אם רעה"
.
3 גם המרגלים הצטוו על ידי משה רבנו: "וראיתם את הארץ מה היא"
. מה ראו – או לא ראו – יהושע וכלב, שלא ראו השאר ?
הרי הנתונים אינם שונים, רק הפרשנות. ומה גרם להבדל בפרשנות? הגישה הבסיסית.
מרן הרב קוק זצ"ל מבאר את דברי חכמים במסכת ברכות: "אורח טוב מהו אומר? כל מה שעשה בעל הבית לא עשה אלא
4 בשבילי... אורח רע מהו אומר? כל מה שעשה בעל הבית לא עשה אלא בשביל בני ביתו..."
.
הרב זצ"ל מסביר כי ההבדל בין 'האורחים' בעולמו של הקב"ה ובין מראית העין שלהם, מתחיל מהראיה הפנימית בה האדם
רואה את עצמו: איך הוא היה מתנהג בתור 'מארח'. ומהו האופן בו הוא רואה ומעריך את עצמו, יקבע במידה עצומה את
גישתו הכללית, כך הוא יעריך את כל ה'מארחים' בהם יפגוש בחייו, כולל את הקב"ה, בעל הבירה עצמו.
אילו למרגלים היתה ציצית, האם היו מדברים טוב על הארץ, ועל ד' אלוקי הארץ ?! אולי, אם כי קורח, "גיבורה" של הפרשה
5 הבאה, מינף את הציצית עצמה לרע לו ולעולם. אבל אנן דסגינן בשלימותא, עלינו נאמר: "תומת ישרים תנחם"
. הציצית,
6 כמצוה וכעיקרון חיים, בונות בישראל את היכולת והרצון הפנימי "לראות בטוב ד'"
, לראות את טוב ד' שבנו, ולתרגם אותו
למעשה. ומאידך, להיזהר מראיה חיצונית שמתרכזת בטפל ומעצימה אותו לריק ולתוהו. "והייתם קדושים לאלוקיכם... אני ד'
7 אלוקיכם"
.
1
במדבר פרק טו, לט-מ
2
שם,פרק יג, יט
3
שם, שם יח
4
ברכות דף נח, א. עין איה שם ט, רפז
5
על פי מסכת שבת פח, ב
6
תהלים פרק כז, יג
7
במדבר פרק טו, מ-מא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
