ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
נושא הפרק: המשך ביאור ההגדה ("רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר" וכו', ועניין ארבע כוסות)
ישראל ניצלו ממכת בכורות שהכה הקב"ה בעצמו, מפני שהם לחלקו של ה' יתברך
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וכו'. יֵשׁ לִשְׁאֹל: הִנֵּה רָאִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה בְּפֶסַח עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח וכו', וַהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה שׁוּם מַכָּה מִן הַמַּכּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה תִּהְיֶה מַכָּה זֹאת יוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל? וְיוֹתֵר מִזֶּה אָמְרוּ, שֶׁכְּשֶׁהָיָה שׁוֹתֶה הַיִּשְׂרָאֵל וְהַמִּצְרִי, זֶה הָיָה שׁוֹתֶה דָּם וְזֶה מַיִם. דַּע כִּי לְעוֹלָם הָיוּ הַמַּכּוֹת תָּמִיד עוֹלִים וּמִתְגַבְּרִים, וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵין לִתְמֹהַּ אִם לֹא הָיְתָה הַמַּכָּה בְּיִשְׂרָאֵל בְּכָל שְׁאָר הַמַּכּוֹת, שֶׁמַּדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר עֶלְיוֹן בְּמַעֲלָה עַד שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ בַּמַּכָּה לִמְשֹׁל בְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְמַכַּת בְּכוֹרוֹת שֶׁהָיְתָה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא תוּכַל לוֹמַר שֶׁהָיְתָה מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל חָשׁוּב כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ הַמַּכָּה לִהְיוֹת מוֹשֶׁלֶת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הַמַּכֶּה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וּלְפִי כְּבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ הָיְתָה הַמַּכָּה בַּכֹּל, וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא הָיְתָה הַמַּכָּה בִּבְכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל? וְלֹא הָיָה זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם לְחֵלֶק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּחְשָׁבִים אֶל הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה בָּהֶם הַמַּכָּה. כִּי מַדְרֵגַת הַבְּכוֹר הוּא מִצַּד 1 הֶעָלוּל לֹא מִצַּד הָעִלָּה, שֶׁאֵין מַדְרֵגַת הַבְּכוֹר רַק שֶׁהַבְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית לְכָל אֲשֶׁר יֵצֵא לַפֹּעַל אַחֲרָיו, וְאֵין כָּאן מַעֲלָה מִצַּד הָעִלָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּאֲשֶׁר לָקַח יִשְׂרָאֵל אֵלָיו, קָנוּ הַמַּעֲלָה מִצַּד הָעִלָּה, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָכֵן לֹא הִגִּיעַ לָהֶם הַמַּכָּה. כִּי מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִצַּד שֶׁהֵם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא יוֹתֵר מִן מַדְרֵגַת הַבְּכוֹר שֶׁהוּא רֵאשִׁית הֶעָלוּל, וְיִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם דְּבֵקוּת בָּעִלָּה.
קרבן פסח מורה שישראל שייכים לקב"ה ולכן ראוי שיחוס עליהם
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
45 - גבורות השם פרק נ"ב חלק י"א
46 - פרק ס' חלק א'
47 - פרק ס' חלק ב'
טען עוד
____________________________
רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור. ציווה השם יתברך על הפסח משום שפסח על בתי אבותינו במצרים. לכאורה קשה: הרי שום מכה ממכות מצרים לא היתה בישראל, יותר מזה במכת הדם אמרו חכמים שכשהיו שותים מכלי אחד ישראל ומצרי, היה המצרי שותה דם והישראלי שותה מים, אם כך למה נחשב לנס שמכת בכורות לא פגעה בישראל? עליך לדעת כי מכות מצרים היו בהדרגה, לכן אין לתמוה על כך שהמכות הראשונות לא היו בישראל, שכן מעלת ישראל גבוהה וחשובה ממעלת המכות, לכן לא היה כח במכות לשלוט על ישראל, אבל מכת בכורות היתה על ידי הקב"ה, ולכן במכה זו לא היתה מעלת ישראל חשובה כך שלא תשלוט בהם המכה, שהרי הקב"ה היה המכה בעצמו, ובהתאם לכבודו וגדלו היתה המכה בכל הבכורים. ולמה לא תהיה המכה גם בישראל? הטעם לזה הוא שישראל שייכים לקב"ה, וכיון שנחשבים שייכים לו לא היתה בהם המכה. מעלתו של הבכור היא מצד 1 הנברא ולא מצד הבורא, שהרי הוא בכור ביחס למי שבאים אחריו, ואין מעלתו מצד הבורא. כשלקח הקב"ה את ישראל לו לעם קנו מעלה מצד הקב"ה, לכן לא פגעה בהם מכת בכורות, כי עתה מעלתם מפני שהם שייכים לקב"ה. מעלה זו גבוהה יותר מאשר מעלת הבכור, שהרי מעלתו מצד הנבראים ומעלת ישראל מצד הבורא.
מכיון שמעלת מכת הבכורות גבוהה מכל המכות, כי היתה על ידי הקב"ה כמו שהתבאר, דבר שלא היה בכל המכות עד למכת בכורות, לכן הצטוו להקריב קרבן פסח. ישראל לא היו יכולים להינצל ממכת בכורות בשום דרך, אלא רק אם הם נחשבים שייכים לקב"ה, לכן הצטוו להקריב קרבן פסח, כי בזה הם נחשבים שייכים לקב"ה, שאם לא כך, כיצד ישתייכו לקב"ה ומה צורך יש לקב"ה בהם? אלא כשהם מקריבים לו ועובדים אותו הם נחשבים שלו. מכיון שבעבודה זו של קרבן פסח הם לחלקו של הקב"ה, לכן לא פגעה בהם מכת בכורות כלל. זו הסיבה שנקרא הקרבן פסח, כמו שתרגם אונקלוס: חייס, שמשמעותו רחמנות. ביאור העניין, כיון שהם לחלקו של הקב"ה הוא מרחם וחס על מה ששלו, שלא יאבד. זה עניין קרבן הפסח כאשר תבין. על פי זה פירוש הכתוב: וככה תאכלו אותו וכו' ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה', כלומר עליכם לאכול את הקרבן וכך אתם עובדים את הקב"ה, ובזה אתם שייכים לו. פסח הוא לה', מכיון שאתם של ה' הוא מרחם עליכם, כי ראוי שירחם על מה שהוא שלו.
הקדמה
שלושה יסודות ישנם לליל הסדר: אכילת הפסח, אכילת המצה ואכילת המרור. מדוע עיקרו של הסדר תלוי דווקא בהזכרת שלושה מאכלים אלו? המהר"ל מסביר שמאכלים אלה מבטאים את הקרבה וההשגחה המיוחדים שיש לישראל, את האמונה באחדות האלוהית, ואת איחוד הקצוות השונים על ידו – התרוממות רוחנית לעומת נפילה, גלות לעומת גאולה.
אכילת קרבן הפסח , שעליו נלמד בפרק זה, הוא אחד מהשורשים העמוקים של אומתנו. בפסיחה שהתרחשה במכת בכורות התחילה יצירת העם, ומאז נמשכת הבחירה הנצחית בישראל לכל תקופות העולם שיבואו. אמנם במשך הגלות נמנע מאִתנו להקריב את הפסח, אך הבחירה האלוהית-נצחית בישראל, אשר מכוחה התחדש עניין הפסח, לא חלפה ולא תחלוף לעולמים. זו הסיבה שאנו קוראים לחג – חג הפסח.
בפרשיות המועדים מכונה החג 'חג המצות', מפני שהמצה , בהרכבהּ הפשוט ובאופן הכנתה, מהווה את הביטוי של החירות מעמל גופני. היא מסמלת את הגאולה ממסגרות כובלות אשר מצֵרות את צעדינו, כמו שעשו לנו המצריים במצרים.
המרור מסמל קושי ושעבוד. בליל פסח אנו אוכלים מרור כדי לשאוב כוח להתמודד עם כל המרירות של החיים. גם כשקשה מאוד אנחנו זוכרים את השעבוד במצרים, ובכך מתעודדים ויודעים שיום אחד יהיה אחרת. כל מיני צרות שונות ומשונות מתחדשות ומשאירות לנו טעם מר בפה. אין זה נעים לחיות באופן זה. המרור שאנו אוכלים מזכיר לנו שיש לקושי תפקיד מתוך השגחת ה' עלינו, ומטרתו להבליט את הגאולה הבאה על גביו.
רבן גמליאל קובע, עוד לפני שעם ישראל יוצא לגלות האחרונה, שיש להזכיר את הפסח יחד עם המצה והמרור ובכך לקשר את השעבוד לגאולה, ואת שניהם ביחד לקב"ה, שמרחם ומשגיח על עם ישראל בכל הזמנים והמצבים.
ביאורים
במכת בכורות ה' פסח על בתי בני ישראל, ועל כן אנו מקריבים קרבן פסח. המהר"ל שואל מדוע מכה זו זוקקת ציווי מיוחד בצורת קרבן, בניגוד ליתר המכות? בכל המכות שקדמו למכה זו, ה' היכה בכוח חלש יותר את המצריים, ומובנת יותר העובדה שישראל לא נפגעו ממכות אלו. אבל במכת בכורות הקב"ה בעצמו ירד להכות את בכורי מצרים והמהר"ל שואל בעקבות כך: במה נבדלו ישראל ממצרים, ומדוע לא נפגעו גם הם מגילוי ה'?
תשובת השאלה נעוצה במהות עניין הבכורה. בבכור מתחילה התהוות המשפחה, מרגע שיש בכור בבית אנו יודעים שיש אפשרות להמשך החיים לדור הבא, ולהמשך קיום העם. על כן, הבכור מסמל את מהות האומה. במכה זו כבוד ה' כביכול ירד ממש לארץ, והארץ האירה מכבודו. ישראל, אשר התאימו למעלה זו של גילוי שכינה, התרוממו והתעלו, אבל המצריים אינם קשורים ישירות לקב"ה, ולכן בכוריהם מתו. במכת בכורות התגלתה השייכות העמוקה בין עם ישראל כולו לאביהם שבשמים, לא רק למעלה בשמים, אלא גם פה למטה, בארץ.
בחירת ה' להציל את ישראל היתה על מנת שיגלו שמו בעולם. ביציאה ממצרים נכרתה ברית עולם בין ישראל לאלוהיו, ברית פנימית שיש בכוחה גם לחולל מציאויות חדשות ונִסים לעת הצורך. מכוח ברית זו יצאו ישראל ממצרים, וקיבלו עליהם את מצוות קרבן הפסח, מה שמבטא את היות ישראל מושגחים ביד ה' באופן ישיר מאז ראשית יצירתם. תחילתה של הברית היא מבחירה אלוהית, והמשך קיומה דורש מעשים מתאימים, כמו הקרבת הפסח ואכילת המצה והמרור. זהו הטעם לחשיבות התוכן שבאכילה זו, כמבוא לעניינו של עם ישראל במשך כל התקופות שיבואו לאחר מכן.
לרפואת אביעד בן ספירה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
