ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
פרשתנו פותחת בפסוק "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א, א). ומבאר רש"י וז"ל:
"כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני".
ולכאורה יש להבין, הרי במתן תורה כשאמרו ישראל 'נעשה ונשמע' הם היו במדרגה גבוהה מאד, עד שאמר הקב"ה "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים"; ואם כן מדוע הדינים הראשונים שניתנו לעם ישראל מייד לאחר מתן תורה, עוסקים בענייני סכסוכים ומריבות שבין אדם לחברו, היה מן הראוי ללמדם הלכות ודינים שקשורים למצוות שבין אדם למקום כי מדרגתם היתה גבוהה ונשגבה? אלא אדרבה, התורה באה ללמדנו, שלא יאמר אדם, מצוות שבין אדם למקום הם נשגבות ויש להפרידם ממצוות שבין אדם לחברו, אלא חובה עליו להקפיד לשמור על מצוות שבין אדם לחברו, באותה מידה שמקפיד על מצוות שבין אדם למקום. ויש לשים לב שבשני לוחות הברית, באחד יש מצוות שבין אדם למקום, ובשני מצוות שבין אדם לחברו.
דרך הלימוד של המלמדים
התורה מלמדת אותנו שהרבנים המרביצים תורה לעם ישראל צריכים להסביר את טעמי המצוות עד שיהיו מובנים היטב ויתיישבו על לב הלומדים. וכך התורה כותבת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", ומבאר רש"י, וז"ל:
"אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".
וידוע המעשה עם רבי פרידא (עירובין נ"ד ע"ב) שהיה לו תלמיד שהיה רגיל ללמדו כל דבר ארבע מאות פעם כיון שהיה קשה הבנה. ופעם אחת באו באמצע הלימוד לרבי פרידא באיזה ענין של מצוה, ואותו תלמיד הסיח דעתו שלא באשמתו ולא היה מרוכז, ורבי פרידא חזר ושינן לו את אותם הדברים עוד ארבע מאות פעם. יצאה בת קול וא"ל מה אתה רוצה כשכר האם שיוסיפו לך ארבע מאות שנה לחייך או שתזכה אתה וכל בני דורך לחיי העולם הבא? ורבי פרידא ביקש שיזכו הוא וכל בני דורו לחיי העוה"ב. אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו.
לפניהם - ולא לפני בתי משפט
התורה מלמדת אותנו שכאשר אדם תובע את חברו, לא יתבע אותו אלא בפני בית דין הדן על פי דיני התורה בלבד, ולא בפני בתי משפט הדנים על פי חוקים שאינם חוקי התורה שעליהם נאמר "ומשפטים בל ידעום".
ורש"י מוסיף ואומר שמלבד האזהרה שבדבר, יש איסור וגם חיסרון והפסד לדון בפני ערכאות, ולא רק של גויים הדנים כחוקיהם, אלא אפילו בפני בית משפט של עכו"ם הדנים על פי דיני ישראל אסור; ומדברים אלו אנו למדים שאסור לדון אפילו בפני יהודים ששופטים כדיני העכו"ם (היינו לא לפי דין תורה), וז"ל רש"י:
"לפניהם - ולא לפני גויים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גויים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר (דברים לב, לא) 'כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים', כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם", עכ"ל.
מדברי רש"י למדנו שאם יש לאדם ריב עם חברו, אין לו לתובעו בפני ערכאות, ואפילו אם השופטים יהודים, אלא יגש לדון בפני בי"ד הדנים כדיני התורה.
צריך להתחזק מאוד ולא להתפתות לדברי היצר הרע שכביכול בבית משפט יש רווח יותר גדול ממה שיתנו לי בבית הדין הרבני, או שיש שם יותר משמעת ואכיפה, ועל האדם לשים מבטחו בה', וידע שאדרבה בבית משפט עלול להרויח לפעמים שלא על פי דיני התורה, וממון שיקבל דרכם יהיה ממון גזול מבעליו. ומלבד כל זאת, צריך לדעת שהרווח שמרויח האדם - בתביעה שתובע את חברו בפני בית דין הדן על פי דיני תורה דוקא - הוא כפול ומכופל, גם רווח מיידי וגם רווח עתידי בטוח ויציב.
הרווח המיידי הוא בכך שבבית משפט לא ניתן לגשת ללא התערבותו של עורך דין, והוא כידוע "דורש דמים", מה שאין כן בבית דין יכול להביא טוען רבני שבד"כ אינו גובה מחיר יקר, ואם ירצה הוא יכול לטעון את טענותיו ללא התערבות חיצונית.
זאת ועוד, מי שהולך לבית משפט עלול גם להפסיד נגד האמת, ואם הוא יפסיד שלא כדין ובגלל טעות של השופט, לא יקבל פיצוי על הפסדו משום מקור. אבל מי שהולך לבית דין הדן על פי דיני התורה, זוכה לברכתו ולליוויו של הקב"ה לאורך כל הדרך, ואפילו אם יטעו הדיינים ויפסקו שלא כפי האמת הגלויה כלפי שמיא, יפצה הקב"ה את המפסיד וישלים לו את כל הפסדו וחסרונו, והרי משתלם מאוד לקבל פיצוי מהקב"ה בעצמו שנותן ברווח גדול וברחמים מרובים, בבחינת "הרחב פיך ואמלאהו".
דין אמת לאמיתו
הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל - ראש ישיבת חברון, היה תקיף וחריף גדול, ולא חת מפני איש. בתקופה בה כיהנתי כדיין, הנהגנו שאם הנתבע היה חצוף ולא מגיע להזמנה של התובע לבית הדין פעם ופעמיים, היינו מתירים לתובע לתבוע אותו בבית המשפט. כששמע זאת הגאון הרב יחזקאל סרנא הוא בא אלי וטען בתוקף שההיתר לתבוע בבתי משפט זה לא על פי התורה, ודרש לבטל דבר זה. תקיפותו וישרותו על פי דרך האמת היתה לשם ולתהלה, ורדף את האמת הצרופה גם אם בעלמא היא נראתה אחרת.
פעם היה לו תלמיד שהיה לו דין ודברים בפני בית הדין בו ישבתי, ובפסק הדין זוּכה אותו תלמיד על פי דעת הרוב, אבל אני הבעתי את דעתי, דעת יחיד, שהוא חייב. הלך אותו תלמיד וסיפר את זה לרבו, והלה ביקש ממני שאגש אליו לבירור אותו העניין. אני ידעתי מראש על מה ידבר איתי ראש ישיבת חברון, והכנתי את עצמי היטב. כשבאתי אליו הוא שאל אותי מדוע חייבתי את הבחור, ואמרתי לו שאיני מבין על מה הרעש והרי לא נפסק כדעתי אלא כדעת הרוב שזיכוהו. אבל אף על פי כן רצה הרב סרנא להבין מדוע חשבתי לחייבו. אמרתי לו שאין לו מה להתפלא על דבריי שכן הרה"ג בעצמו כתב באחד מספריו במקום פלוני חידוש דין, ועל פי אותם הדברים התלמיד חייב. מייד עיין הרב באותו המקום ומצא שעל פי דבריו שלו התלמיד חייב ועליו לשלם, הוא קרא לאותו תלמיד וכעס עליו מאוד מדוע אינו יודע את הדברים שרבו כתב, ודרש ממנו לגשת ולשלם את המגיע לצד השני, ובלית בררה כך עשה אותו תלמיד למרות שעל פי דעת הרוב יצא זכאי בבית דין.
ויהי רצון שנזכה שהקב"ה יושיע אותנו, ולא תשועה ע"י בני אדם שתשועתם זמנית, אלא תשועה ע"י הקב"ה שהוא חי וקיים שתשועתו לעד ולעולמי עולמים ואין אחריה שום גלות, וישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
