ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וּמָצָאתִי פֵּרוּשׁ לְהָרַב הַמֻּפְלָא רַבִּי מֵאִיר גַּבַּאי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר מַרְאוֹת אֱלֹהִים, שֶׁלְּכָךְ הַמַּלְאָכִים מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת: כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ סִבָּה לַמַּלְאָכִים וְאֵין הַמַּלְאָכִים סִבָּה לוֹ. הַשֵּׁנִי, כִּי אַחַר הִמָּצְאָם הוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן עֲמִידָה וְקִיּוּם לָהֶם וְאֵין הַמַּלְאָכִים נוֹתְנִים עֲמִידָה וְקִיּוּם לוֹ. הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל מִן הַמַּלְאָכִים וְאֵין הַמַּלְאָכִים נִבְדָּלִים זֶה מִזֶּה, וּלְכָךְ אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת מַזְכִּירִין הַשֵּׁם, וּפֵרוּשׁ זֶה פֵּרוּשׁ נִכְבָּד וְעָמֹק מְאֹד. אֲבָל קָשֶׁה: כִּי אִם כֵּן הָיָה לְיִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם אַחַר ג' תֵּבוֹת וְלֹא אַחַר שְׁתַּיִם! וְאֶפְשָׁר לְתָרֵץ כִּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַם אֶחָד נֶחְשָׁבִים אֶחָד, וְהֵם נִבְדָּלִים גַּם כֵּן מִן כָּל הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם נִבְדָּל מִן הַנִּמְצָאִים, וּלְפִיכָךְ לֹא נִשְׁאַר רַק שְׁנֵי דְבָרִים, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ סִבָּה לָהֶם וְהֵם אֵינָם סִבָּה לוֹ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָהֶם קִיּוּם אַחַר הִמָּצְאָם וְהֵם אֵינָם לוֹ. וַעֲדַיִן קָשֶׁה: כִּי אַף שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם אֻמָּה יְחִידָה בָּאָרֶץ, אֵין אַחְדוּת שֶׁלָּהֶם מַה שֶּׁהֵם נִבְדָּלִים מִן הָאֻמּוֹת נֶחְשָׁב אֵצֶל אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁהוּא נִבְדָּל מִן הַנִּמְצָאִים! וְעוֹד, כִּי בְּכַמָּה דְּבָרִים יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבֵין הַמַּלְאָכִים! וְאַף דָּבָר זֶה יֵשׁ לְיַשֵּׁב, מִכָּל מָקוֹם אֵין פֵּרוּשׁוֹ רַק כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה: כִּי הַמַּלְאָכִים אֵין צֵרוּף לָהֶם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּלָל, לְכָךְ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שָׁלֹשׁ, וְיִשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁהֵם עֲלוּלִים מִמֶּנּוּ בְּעֶצֶם, יֵשׁ יִחוּס וְצֵרוּף בֵּין הָעִלָּה וּבֵין הֶעָלוּל, וּלְכָךְ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת. הִנֵּה הִתְבָּאֵר קְצָת מִן הָרְאָיוֹת מִן דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהִפְלִיגוּ בְּחָכְמָתָם, וְכֻלָּם יַעֲנוּ וְיָעִידוּ וְיַגִּידוּ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם עֲלוּלִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעֶצֶם וּבָרִאשׁוֹנָה לְכָל הַנִּמְצָאִים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קָרוֹב אֲלֵיהֶם וּמִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם. וְאִם כֵּן לֹא יִקְשֶׁה לְךָ לָמָּה הוּא יִתְבָּרַךְ בָּחַר בִּישִׁיבָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים. וְאוֹתָם שֶׁמַּגְדִּילִים הַמַּלְאָכִים וְאַף הַגַּלְגַּלִים עַל יִשְׂרָאֵל, הֵם מְמַעֲטִים כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר נִקְרָא: אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאוּי לָהֶם שֶׁלֹּא בָּאוּ לָעוֹלָם, מִי שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ. וְדַי בָּזֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
____________________________
מצאתי בספרו של הרב מאיר גבאי, מראות אלוקים, פירוש נפלא מדוע המלאכים מזכירים את השם לאחר שלוש מילים. ישנם שלושה הבדלים בין הקב"ה למלאכים: האחד, הקב"ה הוא הסיבה להיות המלאכים, ולא הם סיבה למציאותו. השני, אחר שהם נמצאים הוא הנותן להם קיום, ואין הם נותנים לו קיום. השלישי, שהוא נבדל מהמלאכים ואין המלאכים נבדלים זה מזה. ובגלל שלושת הבדלים הללו, המלאכים מזכירים את השם אחרי שלוש מילים. פירוש זה נכבד ועמוק מאד, אבל קשה: כי לפי פירוש זה גם ישראל היו צריכים להזכיר את השם אחרי שלוש מילים ולא אחרי שתים. אפשר לתרץ שהסיבה השלישית אינה קיימת בישראל, כי הם נחשבים לעם אחד ואינם נבדלים זה מזה, אבל הם נבדלים מהאומות, כמו שהשם יתברך נבדל מהנמצאים. אם כן נשארו רק שתי הסיבות הראשונות: שהוא סיבה למציאותם והם אינם סיבה למציאותו, ושהוא נותן להם קיום ואין הם הנותנים לו. אך עדיין קשה: כי אף שישראל אומה יחידה ונבדלת מן האומות, אין זה נחשב לאחדות כאחדותו של הקב"ה ונבדלותו מהנמצאים! ועוד, הרי ניתן למצוא הבדלים נוספים בין הקב"ה למלאכים. ואף שיש ליישב שאלות אלו, מכל מקום נראה שהפירוש הוא כמו שכתבנו למעלה, שאין כלל חיבור בין הקב"ה למלאכים, לכן הם מזכירים אחר שלוש מילים, ואילו ישראל, מכיון שהם נבראים מעצמותו, יש להם חיבור וצירוף אל הקב"ה, ולכן מזכירים את השם אחר שתי מילים. בארנו מקצת מהראיות מדברי חכמים שהפליגו בחכמתם, וכל הראיות מוכיחות את הקשר והצירוף שקיים בין ישראל לקב"ה, היות שהם נבראו מעצמותו ונבראו מתוך כוונה שבהם יופיע רצונו ומגמתו בעולם בצורה ישירה וברורה. אם כן לא קשה מדוע בחר הקב"ה להשרות שכינתו בעולם התחתון. ואותם החכמים הטוענים שהמלאכים והגלגלים נעלים יותר מישראל, הם ממעטים כבוד השם יתברך, אשר נקרא: אלוקי ישראל. וראוי להם שלא באו לעולם, כמי שאינו חס על כבוד קונו. ודי בזה במקום הזה.
ביאורים
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
57 - גבורות השם פרק ס"ח חלק ג'
58 - גבורות השם פרק ס"ח חלק ד'
59 - גבורות השם פרק ס"ט חלק א'
טען עוד
לאחר מכן חותם המהר"ל את דבריו בפרק זה וחוזר ומדגיש את מעלתם של עם ישראל. בתורתו של המהר"ל מודגש שעם ישראל הוא אחד מאבני היסוד המרכזיים בתורה. ספר שלם הקדיש המהר"ל ל'נצח ישראל', וכאן בספר זה האריך ללמדנו על לידתה ויסודותיה של האומה הישראלית בעולם הזה. עם ישראל נקראים בניו של הקב"ה, הם המציאות שנאצלת ממנו, והם אלה שכל המציאות סובבת סביבם. לכן מדגיש המהר"ל שגם המלאכים, שלכאורה נראים כגדולים מעם ישראל, כי הם בלתי מוגבלים בעולם החומרי – לא מגיעים למעלתם של ישראל, שעל שמם הבורא בעצמו נקרא – אלוהי ישראל.
מסיבה זו הוא חולק בתוקף על אלה שרצו לומר שהמלאכים גדולים יותר מעם ישראל, וכותב שאמירה כזאת היא פגיעה בכבוד הבורא.
הרחבות
מי גדול ממי
וְאוֹתָם שֶׁמַּגְדִּילִים הַמַּלְאָכִים וְאַף הַגַּלְגַּלִים עַל יִשְׂרָאֵל, הֵם מְמַעֲטִים כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. המהר"ל תוקף בחריפות את הסוברים שהמלאכים גדולים מישראל. לעומתו, רבי חיים מוולוז'ין מפשר בין הדעות ומסביר שיש מקום לשתיהן: "...בענין שינוי דעות שבין גדולי הראשונים ז"ל, אם האדם מישראל גדול מהמלאך, או מלאך גדול ממנו, וכל אחד משני הדעות מביא ראיות מפורשות ומקראות מפורשים... אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כי ודאי מלאך גדול מהאדם, הן בעצם מהותו, הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו... אמנם בדבר אחד יתרון גדול לאדם מהמלאכים, והוא העלאת והתקשרות העולמות והכוחות והאורות אחד בחבירו אשר זה אין בכח כלל לשום מלאך... כי המלאך הוא בעצם כח אחד פרטי לבד... ורק האדם לבד הוא המעלה והמקשר ומיחד את העולמות והאורות בכח מעשיו מחמת שהוא כולל מכולם" [נפש החיים א, י]. לדבריו, לאדם תפקיד כללי ומרכזי בעולם, ולכן לכל פעולה שלו יש השפעה על כל העולמות, וזה יתרונו על פני המלאך. לעומת זאת, למלאך מצד עצמו יש השגה גדולה יותר בבורא ויש לו קדושה גדולה יותר – וזו מעלתו על פני האדם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
