ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וּבְפֶרֶק ד' דִּנְדָרִים (לט, ב): תַּנְיָא: שִׁבְעָה דְבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה וּתְשׁוּבָה וְגַן עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם וְכִסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב (תהילים צ, ב-ג): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו'. גַּן עֵדֶן, דִּכְתִיב (בראשית ב, ח): וַיִּטַּע ה' גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם. גֵּיהִנֹּם, דִּכְתִיב (ישעיהו ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה. כִּסֵּא הַכָּבוֹד, דִּכְתִיב (תהילים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב (ירמיהו יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב (תהילים עב, יז): לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ, עַד כָּאן. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יוֹדְעֵי מַצְפּוּנֵי הַחָכְמָה, כַּאֲשֶׁר עָמְדוּ עַל עִנְיַן הָעוֹלָם הַזֶּה אָמְרוּ: מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ הַרְכָּבָה וְחִבּוּר מִדְּבָרִים 1 מְחֻלָּפִים, וְהָעוֹלָם מֻרְכָּב מֵהֶם, וְהַפָּשׁוּט הוּא קוֹדֵם לַמֻּרְכָּב, אִם כֵּן יֵשׁ דְּבָרִים יֹאמַר עֲלֵיהֶם שֶׁנִּבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הַמֻּרְכָּב, וְהֵם דְּבָרִים פְּשׁוּטִים. וְאֵין לוֹמַר שֶׁאֵין הַרְכָּבָה רַק בְּאוֹתָן הַמֻּרְכָּבִים מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אֲבָל הַשָּׁמַיִם וְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת פְּשׁוּטִים אֵין בָּהֶם הַרְכָּבָה, זֶה אֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי 2 הַגֶּשֶׁם יֵשׁ בּוֹ הַרְכָּבָה, שֶׁהֲרֵי כָּל גֶּשֶׁם מִתְחַלֵּק לַחֲלָקִים, וְאִם כֵּן כָּל גֶּשֶׁם מֻרְכָּב מִן הַחֲלָקִים. וְגֶדֶר הַגֶּשֶׁם הוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת: הָאֹרֶךְ וְהָרֹחַב וְהַגֹּבַהּ, וְאֵלּוּ הֵם גֶּדֶר הַגֶּשֶׁם. וְאִם כֵּן הַגֶּשֶׁם יֵשׁ לוֹ הַרְכָּבָה מֵאֵלּוּ הָרְחָקִים, שֶׁהֵם: הָאֹרֶךְ וְהָרֹחַב וְהַגֹּבַהּ. וְכַאֲשֶׁר הִפְלִיגוּ חֲכָמִים עוֹד בְּחָכְמָה עַל צוּרַת הָעוֹלָם הַזֶּה, מָצְאוּ כִּי הַמֻּרְכָּב הָאַחֲרוֹן הוּא הָאָדָם, וְקֹדֶם לוֹ מֻרְכָּב הַבַּעַל חַיִּים, וְקֹדֶם לוֹ מֻרְכָּב הַצְּמָחִים, וְקֹדֶם לוֹ מֻרְכָּב הַדּוֹמֵם, וְקֹדֶם לוֹ הַגֶּשֶׁם הַפָּשׁוּט הַנֶּאֱמָר עַל הַהֶרְחֵקִים בִּלְבַד, וְזֶהוּ הַתְחָלַת הָעוֹלָם. כִּי כָּל שֶׁבָּעוֹלָם הוּא גַּשְׁמִי.
____________________________
בפרק רביעי של מסכת נדרים אמרו: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן: תורה ותשובה וגן עדן וגיהינום כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. תורה, דכתיב: ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז. תשובה, דכתיב: בטרם הרים יולדו, ותחולל ארץ ותבל... תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן, דכתיב: ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם. גיהינום, דכתיב: כי ערוך מאתמול תפתה. כסא הכבוד, דכתיב: נכון כסאך מאז. בית המקדש, דכתיב: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח, דכתיב: לפני שמש ינון שמו. ביאור דבריהם: חז"ל בהיותם יודעי צפונות החכמה, כאשר הבינו את עניין העולם הזה אמרו, שמכיון שבעולם יש דברים שהם מורכבים ומחוברים מדברים 1 שונים, והעולם מורכב מאותם הדברים, וברור שהדבר הפשוט שאינו מורכב קודם למורכב, אם כן יש דברים שאפשר לומר עליהם שנבראו קודם שנברא העולם. כוונתם שהדברים הפשוטים קדמו לעולם הבנוי מדברים מורכבים. ואין לומר שהמורכבים הם רק דברים המורכבים מארבעת היסודות, ואילו השמים וארבעת היסודות הם יסודות פשוטים בלתי מורכבים. דבר זה אינו נכון, שהרי כל 2 דבר גשמי יש בו מורכבות, שהרי הוא מתחלק לחלקים, אם כן הוא מורכב. הדבר המגדיר דבר גשמי אלו מימדים של אורך, רוחב וגובה. אם כן כל דבר גשמי מורכב מהמידות הללו של אורך, רוחב וגובה ואין הוא פשוט. כאשר עיינו חכמים בעניני העולם הזה מצאו, שהמורכב האחרון בבריאה הוא האדם, וקדמו לו בעלי החיים, ולהם קדמו הצמחים, וקדם לצמחים הדומם. וקודם לדומם היה הגשם הפשוט, הנאמר על המימדים: אורך, רוחב, גובה, וזה התחלת העולם. כי כל דבר הנמצא בעולם הוא גשמי.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
68 - גבורות השם פרק ע' חלק ב'
69 - גבורות השם פרק ע' חלק ג'
70 - גבורות השם פרק ע' חלק ד'
טען עוד
לאחר שעסקנו בצורך שיהיה מקום למקדש, ושמקום זה נמצא במערב, מביא המהר"ל גמרא המציינת שבעה דברים שקדמו לעולם שאחד מהם הוא בית המקדש, וכפי שנראה בהמשך הפרק – אף בגמרא המקדש הוא כנגד צד מערב. דברי הגמרא מרוממים אותנו אל עולם רוחני שעומד ביסודו של העולם, שאחד ממרכיביו הוא קדושתו של בית המקדש. בכך מסביר המהר"ל את רוממותו של בית המקדש, שאף שהוא נמצא בעולם החומרי, קדושתו מגיעה מעולם רוחני נעלה.
מה המשמעות לכך שמשהו קדם לעולם? כדי להבין זאת, צריך להבין קודם את עולמנו: בעולם הגשמי כל דבר מורכב מכמה דברים. הדברים שמהם מורכב כל דבר – קדמו לדבר עצמו, כי קודם היו החלקים ואז הרכיבו מהם את הדבר. כאשר מתבוננים ברכיבים שמהם העולם מורכב, מגיעים לדבר שאינו מורכב – דבר פשוט . הדבר הפשוט אינו יכול להיות גשמי, מפני שכל דבר גשמי מורכב משלושה מֵמדים: אורך, רוחב וגובה.
לפי זה אמרו חכמים שיש בעולם ארבע מדרגות של ברואים – דומם, צומח, חי, מדבר (אדם) – וכל אחד מהם מורכב מהדרגה הקודמת לו. האדם מורכב מבעל חיים בתוספת שכל. בעל החיים מורכב מצומח בתוספת נפש. הצומח מורכב מדומם בתוספת כוח צמיחה. גם הדומם מורכב מ'עצם הגשם' כלומר, יש בו את שלושת הממדים, ולכל דומם יש את המיוחדות הפרטית שלו. מֵמדים אלו הם 'הגשם הפשוט' – כלומר, הרכיב הכי פחות מורכב שקיים בעולם הגשמי, שממנו מורכבים כל הדברים הגשמיים (גם 'הגשם הפשוט' עצמו מורכב משלושה מֵמדים ולא אחד, כך שהוא אינו פשוט לגמרי).
כשחכמינו עוסקים במה שקדם לעולם, הם מתכוונים לרכיבים רוחניים לחלוטין, שמהם מורכב העולם הגשמי. העולם הגשמי הוא הרכבה של יסודות רוחניים. היסודות הרוחניים עצמם כבר אינם גשמיים, ואם-כן הם 'קודמים' לעולם הגשמי.
הרחבות
מעלת האדם על פי עבודתו
וְהַפָּשׁוּט הוּא קוֹדֵם לַמֻּרְכָּב. המהר"ל מסביר שדברים שאינם מורכבים קדמו בבריאה ובחשיבות לדברים המורכבים. הגמרא דנה מדוע האדם נברא אחרון: "דבר אחר: שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית" [סנהדרין לח.]. מסביר המהר"ל, שהאדם מורכב יותר משאר בעלי החיים בכך שיש בו גוף ושכל: "כי האדם הוא יותר מורכב משאר בעלי חיים, כי שאר בעלי חיים כאלו היה הכל חומר, אבל האדם שיש בו דעת וחכמה הוא מורכב משניהם מגוף ושכל, והפשוט הוא קודם למורכב. ולכך אומרים לו יתוש קדמך, לפי שהיתוש הוא פשוט... והפשוט הוא ראשון למורכב". ממשיך המהר"ל ומסביר שמעלתם של בעלי החיים על האדם (בכך שהם פשוטים), אינה ביחס למי שעוסק בתורה ובמצוות, משום שבכך הוא דבק במעלה הרוחנית ונעשה פשוט אף יותר מהמלאכים: "כי דברינו כאשר אין האדם קונה על ידי התורה ומצוות מעלה עליונה נבדלת, והוא רוצה רק לסמוך על מה שיש בו השכל האנושי... אבל אם הוא בעל תורה ומצוות, אז קונה האדם לגמרי מעלה נבדלת אלוהית, והוא נבדל מן החומרי לגמרי והוא יותר קודם אף מן המלאכים... ולפיכך אם בא להתגאות מצד עצמו אומרים לו יתוש קדמך, אבל כאשר יש לו תורה ומצוות הוא קודם אף למלאכים ויש לו פשיטות יותר, והבן דברים אלו" [חידושי אגדות שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
