ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְאָמְרוּ עוֹד כִּי גַּן עֵדֶן נִבְרָא קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, כִּי גַּן עֵדֶן הוּא הַפְּשִׁיטוּת מִן דָּרוֹם, כִּי דָּרוֹם נִקְרָא: יָמִין בְּכָל מָקוֹם, וְצָפוֹן נִקְרָא: שְׂמֹאל, כְּדִכְתִיב (תהילים פט, יג): צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם, וְכֵן הַרְבֵּה בַּכָּתוּב. וְהַיָּמִין נִקְרָא: יַד אַחַת, וְהִיא רִאשׁוֹנָה וְאֵין בָּהּ שְׁנִיּוּת. וְיָד הַשְּׂמָאלִית נִקְרֵאת: יָד שֵׁנִית, וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ יָד שֵׁנִית אָז יֵשׁ שְׁנִיּוּת, וּבְכָל שְׁנִיּוּת יֵשׁ הִתְנַגְּדוּת. וּלְפִיכָךְ הַגַּן עֵדֶן, שֶׁשָּׁם הַמְּנוּחָה וְהָעֹנֶג וְאֵין הִתְנַגְּדוּת כְּלָל הוּא כְּנֶגֶד צַד דָּרוֹם, שֶׁהִיא אַחַת וְאֵין בָּהּ שְׁנִיּוּת. וְהַגֵּיהִנֹּם שֶׁהוּא הֵפֶךְ זֶה, שֶׁיֵּשׁ דִּין וְהִתְנַגְּדוּת לַנִּמְצָא, הוּא נֶגֶד צַד שְׂמֹאל, שֶׁשָּׁם הַשְּׁנִיּוּת. וְזֶה תָּבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ (בראשית רבה פרשה ד, ו): לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי? מִפְּנֵי שֶׁבּוֹ נִבְרָא גֵּיהִנֹּם. פֵּרוּשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַגֵּיהִנֹּם יֵשׁ בּוֹ הִתְנַגְּדוּת הוּא מִתְיַחֵס לַשְּׁנִיּוּת, שֶׁכָּל שְׁנִיּוּת יֵשׁ בּוֹ הִתְנַגְּדוּת, וְנִבְרָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הַמִּתְיַחֵס לָזֶה. וּלְפִיכָךְ הַפְּשִׁיטוּת הַגָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ הַרְכָּבָה מִן צַד דָּרוֹם שֶׁהוּא יָמִין, הוּא גַּן עֵדֶן, כִּי הַיָּמִין אֵין בּוֹ הִתְנַגְּדוּת וְגַן עֵדֶן פָּשׁוּט גָּמוּר וְאֵין שָׁם הִתְנַגְּדוּת. וְכֵן פְּשִׁיטוּת צָפוֹן הוּא שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה לָרַע הוּא הַגֵּיהִנֹּם. וּמִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּזַר עַל הַפְּשׁוּטִים בִּבְרִיאָתָם קֹדֶם לַמֻּרְכָּבִים, לָכֵן אָמַר שֶׁגַּן עֵדֶן נִבְרָא תְּחִלָּה וְכֵן גֵּיהִנֹּם, דְּהַיְנוּ שֶׁקָּדַם בְּרִיאַת פְּשׁוּטִים לַמֻּרְכָּבִים.
כסא הכבוד כנגד הלמעלה
וְאָמַר שֶׁכִּסֵּא כָבוֹד נִבְרָא תְּחִלָּה, הוּא כְּנֶגֶד צַד הַמַּעְלָה, כִּי הַמַּעְלָה הוּא הַהִתְנַשְּׂאוּת 1 אֶל הַדָּבָר, וְהַהִתְנַשְּׂאוּת הַפָּשׁוּט שֶׁהוּא מִבְּלִי שֶׁמִּתְעָרֵב עִמּוֹ שׁוּם צַד מַטָּה הוּא כִּסֵּא הַכָּבוֹד. כִּי צַד הַמַּעְלָה שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי יֵשׁ עִמּוֹ הַמַּטָּה, וּמִפְּנֵי כָּךְ הַמַּעֲלָה שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי אֵינוֹ הַמַּעֲלָה בַּמֻּחְלָט, שֶׁהוּא בְּלִי הִצְטָרְפוּת לוֹ שׁוּם מַטָּה. אֲבָל הַמַּעְלָה הַמֻּחְלָט הוּא הַמַּעְלָה הַפָּשׁוּט, וְהוּא כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא רָם וְנִשָּׂא, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ו, א): וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא. וְאַף כִּי אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לְכִסֵּא, מִכָּל מָקוֹם 2 מַדְרֵגַת מַלְכוּת עוֹלָם שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִתְנַשֵּׂא עֲלֵיהֶם נִקְרָא: כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כִּי אֵין פֵּרוּשׁ כִּסֵּא רַק הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ (בראשית מא, מ): רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם, וּכְבָר הִתְבָּאֵר זֶה בַּהַקְדָּמָה. וְקֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחָכְמָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה מַדְרֵגַת מַלְכוּת עוֹלָם וְהִתְנַשְּׂאוּת הַמַּלְכוּת, וְלֹא יִהְיֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסֻלָּק מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, רַק יִהְיֶה הִתְנַשְּׂאוּת מַלְכוּת עוֹלָם עַל הַנִּמְצָאִים. וּמַדְרֵגַת מַעְלָה זֹאת הַמַּעְלָה הַפָּשׁוּט, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא. רָצָה לוֹמַר, שֶׁהוּא מִתְנַשֵּׂא בְּהִתְנַשְּׂאוּת עֶלְיוֹן עַל הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ שֶׁכִּסֵּא כָבוֹד נִבְרָא קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ כִּי הַפָּשׁוּט הוּא נִבְרָא תְּחִלָּה.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
41 - גבורות השם פרק ע' חלק ח'
42 - גבורות השם פרק ע' חלק ז'
43 - גבורות השם פרק ע' חלק ו'
טען עוד
ואמרו שכסא הכבוד נברא קודם שנברא העולם כנגד צד המעלה, כי צד המעלה הוא התנשאות 1 על דבר, וההתנשאות הפשוטה, שהיא התנשאות שאין בה שום שייכות אל המטה, היא כסא הכבוד. כי התנשאות הצד העליון של העולם הגשמי יש בה מן הגשמיות, לכן כל מעלה של עולם גשמי אינה מעלה מוחלטת, כיון שיש בה גם את הצד שלמטה. המעלה המוחלטת, המעלה הפשוטה, נמצאת בכסא הכבוד שהוא רם ונשא, ועליו נאמר: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. ואף כי אין הקב"ה צריך כסא, המילה כסא ביחס לקב"ה 2 משמעותה: מלכות הקב"ה על העולם, שהוא מתנשא מעליהם, ונקרא: כסא הכבוד. כסא משמעותו: מלכות, כמו שנאמר: רק הכסא אגדל ממך, וכך בכל מקום הכסא מבטא: מלכות, וכבר בארנו זאת בהקדמה. לפני שנברא העולם גזר הקב"ה בחכמתו שתהא מלכותו על העולם, ולא יהיה מנותק מהעולם. מעלת מדרגה זו היא מעלה רוחנית, פשוטה, וכמו שנאמר: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, כלומר, שהוא מתנשא בהתנשאות עליונה על העולם, לכן אמרו שכסא הכבוד נברא קודם שנברא העולם, כי כבר אמרנו שהפשוט נברא לפני הגשמי.
ביאורים
מתי אנו מרגישים ב"גן עדן"? כאשר רצונותינו מתמלאים. כשאדם נתקל בדבר המנוגד לרצונו, הוא חש ברע. אין מדובר רק בדברים חיצוניים . פעמים רבות אנו מרגישים כי בתוכנו פנימה ישנם דברים המנוגדים לרצוננו. כיצד ייתכן הדבר? באדם מתרוצצים רצונות רבים, ופעמים רבות הם באים זה על חשבון זה. אפשר לראות זאת ביחס שבין הרצונות הטובים והרעים שבאדם, והן ביחס שבין הרצונות הטובים בעצמם. לדוגמה: קצין בצבא המתחבט בין הרצון לתרום למדינה לבין ההשקעה במשפחתו.
יד ימין מבטאת את המצב הפשוט והראשוני, שבו אין מציאות של כוחות אחרים שיש להתחשב בהם. זו מציאות של גן עדן, שבה האדם נמצא בשלווה פנימית חסרת סתירות. הכול מתאחד בתוכו לכיוון אחד.
לעומת זאת, ישנו מצב של שניות . כלומר – מציאות שבה האדם נקרע בין רצונות שונים שפוגעים בשלוותו. מציאות זו קשורה לגיהנום. יד שמאל מבטאת את הגיהנום, המרכיבה מציאות של שני כוחות. וכפי שהזכרנו – שני הכוחות אינם עולים תמיד בקנה אחד.
כיסא הכבוד מסמל את ההתנשאות, אך גם את המלכות. "התנשאות" היא תיאור של מציאות המתנתקת מן המדרגות שמתחתיה מרוב עליונותה. לעומת זאת – "מלכות" היא מצב שבו העליון יורד אל התחתון ומנהיגו, בדומה למלך של עם. ירידה זו יש בה מן החיבור ויצירת הקשר, בניגוד למצב המנותק של ההתנשאות. אפשר לראות דוגמה למציאות שני רבדים סותרים אלו ביחס שבין ילד להוריו. מצד אחד הילד זקוק לביטחון שהוריו אינם ילדים כמותו, ולכן חשוב שההורים ישימו לב כי הם שומרים על מעמדם העליון כהורים. מצד שני – הילד זקוק לאהבה ולהדרכה של הוריו בכל מקום שאליו הוא יפנה.
אם-כן, גן עדן הוא כנגד ימין ודרום – המציאות הפשוטה, גיהנום הוא כנגד שמאל וצפון – המציאות המורכבת והמנוגדת, וכיסא הכבוד הוא כנגד הצד העליון – המעלה.
הרחבות
המחלוקת, גן עדן וגיהנום
שֶׁכָּל שְׁנִיּוּת יֵשׁ בּוֹ הִתְנַגְּדוּת. במקומות רבים מסביר המהר"ל שאחד הוא השלם, אך השניות – ההפרדה והחלוקה – יוצרת שבירה, ופוגעת במעלת השלם: "כי כל דבר בעולם כאשר הוא שלם הוא חזק עד שאין מקבל שבירה והפסד, אמנם מצד החלוק והפירוד אין כאן דבר שלם כלל, ודבר זה הוא הפסד לגמרי שהוא נחלק ונשבר" [דרך החיים ה, יז]. המהר"ל שם מביא דוגמה לכך ממחלוקת: כשאנשים מסכימים ביניהם ונמצאים באחדות, אזי הם שלמים וחזקים, אך מחלוקת, חלילה, בין שני אנשים, יוצרת נתק והפרדה ביניהם, והחיבור ביניהם מתערער. כל אחד מתנגד לשני בדבר שבו הם חולקים, וממילא כל אחד מהם נעשה חלש יותר ביחס למעלתם המשותפת קודם המחלוקת.
מצב של מחלוקת מוגדר בדברי המהר"ל כגיהנום. המהר"ל מסביר שגן עדן וגיהנום אינם רק מקומות בשמים, שבהם נמצאים הצדיקים והרשעים לאחר מותם, אלא הם גם המקום הנפשי שבו נמצא האדם – גם בחייו. כשהאדם נמצא בשלֵמות ובשמחה, אז המצב הזה עצמו מוגדר כגן עדן. לחלופין, אם האדם נמצא בריקנות מתמדת, בעצב, בכעס, או במחלוקת שאינה לשם שמים, אז המקום הנפשי שבו הוא נמצא זה גיהנום. אחד הביטויים של היות האדם בגיהנום הינה חולשתו הנפשית, ההרגשה שהאדם לא מסוגל לכלום, וזה נמשל בדברי המהר"ל ליד שמאל שהיא חלשה לעומת יד הימין.
המצב של הגיהנום הוא מצב זמני, ואיננו מקום בפני עצמו שהאדם יישאר בו לתמיד, אלא מטרתו, אומר המהר"ל, היא להוביל את האדם למקום חדש, שבו יהיה נמצא בשלֵמות, בחוזק, בעצמה ובעוז. כך מסביר המהר"ל על קרח ועדתו: "לכן היה פועל בהם הגיהנום שהוא הפך זה שהוא ההעדר הגמור, וזהו מברר אמתת התורה עד שהיו אומרים: 'משה אמת ותורתו אמת'" [תפארת ישראל פרק יט]. תחושה זו של גיהנום, תחושה של ריקנות, קוראת לאדם למלא את חייו בתוכן, ומהמקום הזה יוכל להגיע אט אט לגן עדן עלי אדמות (עיין גם נתיבות עולם, נתיב העבודה ט ונתיב השלום א).
לעילוי נשמת אלי אקוקה בן מזל וחביב ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
