ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
הרב צבי ישראל טאו / שמחה רצינית
באגרת התשובה כותב הרב לרב חרל"פ: "ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית של בטחון התשובה, ועֹצם השלוה, ושמחת עֹז, שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו".
בספרי מוסר נכתב רבות על דכדוכה של נפש, "תשב אנוֹש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". למשל, בספר 'שערי תשובה' מפרט רבינו יונה את כל שלבי הצער, החרטה והכאב שבתהליך התשובה – דברים קדושים ועליונים, אמיתיים ונצחיים!
בא הרב ומדבר על תשובה שנעשית בשמחה וברוממות, וספרו 'אורות התשובה' הוא ספר מרומם ומאיר, מלא עידוד וחיזוק והבטחת תשובה. ובאמת, הרב מדגיש את השלוה והביטחון, השמחה והעוז שהעוסק בתשובה צריך להתמלא מהם, משום שהוא הולך להדריך את הדור בהדרכה של תשובה עליונה, תשובה מאהבה, שבה עניינים אלה תופסים מקום חשוב.
קרוב אליך (663)
הרב נחמיה וילהלם
204 - אתה המנהל!
205 - תהליך התשובה באלול
206 - הרב זצ"ל והרבנים שליט"א
טען עוד
מבאר הרב (אורות התשובה יב, י): "התשובה היא חִדוש החיים. אי אפשר לתשובה שלא תשנה את ערך החיים כֻלם, כשהחיים נמשכים, וממילא הרי היא משנה את ערכם לטובה אפילו כשהיא נעשית ביום האחרון, 'וּזכֹר את בוראך בימי בחֻרֹתיך, עד אשר לא יבֹאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר: אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור, והירח והכוכבים'";
התשובה, צריכה היא לחולל מהפכה בחיים, לשנותם ולחדשם, ומובן אפוא שהיא איננה רק אמירת כמה מילים של סליחה, או איזו בקשה גרידא. כשאדם מתוודה, אף אם הוא מתוודה לפני פטירתו, פירושו של דבר שמעומקא דליבא מתחוללת בו מהפכה, אין אלו מילים בעלמא. יתכן, אמנם, שאחר כך הוא אנוס מלהוציא את רצונו אל הפועל, אבל יש בכדי הסכמתו העמוקה את הנכונות לעשות ולתקן את הכל, באמת ובתמים. זה עניין איכותי של עומק הסכמה, החלטה ורצון. וכשהרב מדבר על תשובה הנעשית ביום האחרון – באופן כזה עסקינן, כשיש בה רצון חדש שנובע מהסכמה פנימית, רצון אדיר וחזק של טוב.
מפני שהדרכת התשובה הראויה לדור היא הסברת התשובה מאהבה, בה מופיעים הצדדים הרוחניים של התשובה בצורה מודגשת, לכן יש צורך לכוון אל השערה שהדברים לא יביאו לקלות ראש ולהפרת יראה. יש להבין, שכשהדברים מוסברים בצורה הנכונה לא רק שאינם מפירים יראה אלא עוד מוסיפים, ו"שמחת אמת זאת ונֹעם זיו קֹדש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית, הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה" – זה כולל את יראת העונש. "יראה תתאה" פירושה יראת שמים, להיות חרדים אל דבר ד' – כל הדקדוק והאחריות, הזהירות והזריזות, של עבודת ד' – "אדרבה, עוד הוא מרבה את הכח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית", עד שיש בו יותר יראת שמים. הזהירות והזריזות, הדקדוק והאחריות, עוד מתעלים ונהיים יותר גדולים ואיומים, לא מחשיכים אלא מרוממים, אימת האחריות.
דומה הדבר לגנרל היודע שכל המערכה תלויה בו, ועל כן הוא נזהר שלא להסיח את דעתו מהמערכה הגדולה אף לא לרגע אחד. הוא אחראי על כל תנועה שלו, כי הוא יודע עד היכן הדברים מגיעים, ומתוך שהוא יודע את גודל האחריות, הוא עוד יותר זהיר וזריז במעשיו. כן הוא גם במדרגת התשובה מאהבה; כל ענייני עומק הדין וחומרתו אינם תופסים אצלו מקום רק מפני פחד עונש ודאגה לגורלו הפרטי, אלא משום שכלל ישראל יסבול, תיקון העולם יסבול, המגמה האלוקית תסבול – והוא יהיה הגורם והמקלקל, זה נוגע לליבו עוד יותר מהדאגה הפרטית לגורלו, ומתוך כך יש בו יותר אחריות ודקדוק בפרטי המעשים. אך אם הדברים הגדולים אינם גורמים לכך, אז הכל שעשוע, זה צריך להדליק נורה אדומה.
בימי התשובה היה הרב עוסק ב'יסוד ושורש העבודה' וב'ראשית חכמה'. ספרים אלו מלאים הדרכות מדוקדקות וחמורות, יראת שמים פרטנית על כל צעד ושעל ותפילה על כל דבר. נראה שהרב נהג כך משום שהוא עסק בדברים כל כך גדולים ועליונים, דברים החובקים זרועות עולם, כפי שרואים ב'אורות הקודש', והוא מדד את התעלותו הכללית על פי ספרים אלה שהיה רגיל בהם עוד מנערותו, אם נגרע אצלו משהו מהכתוב בהם; אם ה'טמפרטורה' נשארת אזי הולך הוא בדרך בטח, אך אם כבר אינו יכול לקרוא את 'יסוד ושורש העבודה' – אז אוי ואבוי, זהו אסון.
*הדברים נערכו מתוך שיעורים של הרב טאו בעניני תשובה ועתידים לראות אור בספר.
הרב יצחק גינזבורג / תשובה מהפכנית
לא צריך להבהל מהפכים. משפט יסוד של התניא הוא ביטוי מהזוהר הקדוש: "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא" (בכיה תקועה בלבי מצד זה וחדוה תקועה בלבי מצד זה). אדמו"ר הזקן מסביר שלבו של היהודי נושא־הפכים, והוא מסוגל להכיל בו־זמנית גם צער על חטאיו ומצבו הירוד, שמצד נפשו הבהמית, וגם שמחה על נפשו האלקית ועל קרבת ה' בקיום התורה והמצוות.
נשיאת ההפכים בו־זמנית אינה פשוטה, ולעתים יש להקדיש זמן מיוחד להדגשת כל צד בפני עצמו (תניא אגה"ת פ"י), אך אפשר וצריך להגיע למצב בו הצער מהצד השלילי והירוד אינו מעיב על השמחה מהצד החיובי ו"תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה, שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש [האלקית] בעצבון הגוף [והנפש הבהמית־החיונית]" (תניא פל"א).
נשיאת ההפכים הזו בלב היהודי היא־היא מהותה הפנימית של התשובה, ומי שמאמץ אותה כחוית חיים קבועה "כל ימיו בתשובה". תשובה נעשית "בשעתא חדא וברגעא חדא" – בהרהור תשובה ברגע אחד האדם יוצא מהשאול־תחתית ושב לה'. אותו רגע־של־תשובה כורך צער ושמחה, ששייכים לשני זמנים – הצער על העבר וחטאיו והשמחה בעתיד הטוב שיבוא לאחר התשובה. צער העבר ושמחת העתיד נפגשים ברגע אחד בהוה, רגע של תשובה המורכבת מחרטה על העבר וקבלה לעתיד.
יחוס הצער לעבר והשמחה לעתיד מתבטא בשני כללי־לשון: "אין 'ויהי' אלא לשון צער" ו"אין 'והיה' אלא לשון שמחה" – הצער שייך ל"ויהי", לשון עבר ("ויהי בימי אחשורוש"), והשמחה שייכת ל"והיה", לשון עתיד ("והיה באחרית הימים"). העבר והעתיד נבחנים בהוה, ברגע זה, שעליו אמרו חז"ל "אין 'ועתה' אלא לשון תשובה". ורמז יפהפה: צער (חרטה על העבר) ועוד שמחה (מתוך הקבלה לעתיד) בגימטריא תשובה (עבודת "ועתה")!
בתהליך המתואר כאן יש חבור הפכים מהפכני: שלשת ביטויי־הזמן שהוזכר פותחים באות ו – ויהי, והיה, ועתה. ב"ויהי" ו"והיה" זו היא ו ההיפוך – יהי הוא לשון עתיד, אך ו ההיפוך הופכת את "ויהי" ללשון עבר; היה הוא לשון עבר, אך ו ההיפוך הופכת את "והיה" ללשון עתיד. ה־ו של "ועתה", בפשט, היא ו החבור, המחברת בין העבר והעתיד: הכתוב מתאר את המציאות עד כה (העבר) ומחבר לכך את המסקנה המתבקשת לעתיד.
אכן, בעצם חבור העבר (המצער) לעתיד (המשמח) יש היפוך פנימי: "אין 'ועתה' אלא לשון תשובה" אומר שהרגע מתחולל שינוי, מתקבלת תובנה חדשה או מתחיל להעשות משהו אחר. עד כה העתיד המשיך מהעבר בטבעיות, ללא שינוי, "ועתה" הגיע הזמן לשינוי – ברגע הזה העבר הבלתי־רצוי מפנה את מקומו לעתיד טוב יותר.
ו החבור בין העבר והעתיד, ה־ו של "ועתה", המחייבת שינוי תודעתי בהוה, גורמת למהפך ביחס לעבר ולעתיד גופא. כלומר, הצער על העבר והשמחה על העתיד כוללים בתוכם היפוך־תודעתי, בעטיו העדיפה התורה צורה יחודית של ו ההיפוך על פני לשונות עבר/עתיד רגילות.
כפי שהוקדם מהתניא, הצער שייך לזהות האנושית המוגבלת (המתבטאת בגוף ובחוויות הנפש הבהמית) והשמחה נובעת מקרבת ה' (שחווה הנפש האלקית) – עלי להצטער בעצמי ולשמוח בה'. עומק התשובה הוא ההכרה המצערת בהיותי מוגבל ומלא נטיות שליליות, עד שבלי עזרת ה' לא אוכל להתגבר על עצמי ("בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו להחטיאו ואלמלא ה' עוזרו אין יכול לו"), המלווה בבטחון שמח שאם רק ארצה ה' בטובו יעזרני להתגבר וחיי ימלאו באור וטוב.
לכן, החרטה על העבר אינה נטישתו מאחור, אלא התבוננות שנפילות העבר מלמדות שאני, למרבה הצער, חלש ונוטה לרע. החרטה חורטת על הלב את פחיתוּתי ומדגישה כי בלי התערבות אלקית המצב ימשך כפי שהוא, ללא שינוי. לכך רומזת לשון ההיפוך "ויהי" – צער העבר ("ויהי") הוא בהכרה המייאשת שבאופן טבעי, מצד אופיי האישי, מה שהיה הוא ש"יהי" ולא ממני ומנחישות החלטותי תבוא הישועה.
לאידך, הקבלה לעתיד מלאה שמחה בה' שעוזר לי ומושיע אותי משופטי נפשי, יצרי הרעים – לבדי איני יכול להתגבר, אך בעזרת ה' הכל אפשרי. מתוך ההכרה שה' מנחה אותי ומאפשר לי לבחור בטוב, וההתמסרות השמחה אליו, נבחן העבר מחדש ומתגלות גם בו 'טביעות האצבע' האלוקית, כשכל נפילה מתגלה גם כ'אזהרה חינוכית' ו"ירידה צורך עליה" שה' חולל. הלב מתמלא אהבה כלפיו, והתשובה גורמת ש"זדונות נעשו לו כזכויות" – מה ש"היה" שלילי בעבר מתהפך ל"והיה" עתידי משמח.
מזוית נוספת, בקצרה ובעומק, תשובת "ועתה" בנקודת ההוה הופכת את ציר הזמן עצמו: הפיכת העבר לעתיד ("והיה") היא הפנית כח הבחירה, המשמש כרגיל להחלטות עתידיות, לתקן ואף להפוך את העבר – בתשובה בוחרים־מחדש עבר. הפיכת העתיד לעבר ("ויהי") היא הפיכת הצער, שברגיל מתייחס לעבר, לחרטה־מראש על החלטות שליליות עתידיות וההתמסרות לידי ה' שיתקן־מראש את החלטתנו ויצילנו מחטא – בחירה כזו היא תשובה־מראש על העתיד.
ו החבור של התשובה מחברת לממד שמעל המקום והזמן, "תשובה קדמה לעולם", וכך הופכת־לטובה את סדריו.
*נרשם עפ"י שיעורים על ידי איתיאל גלעדי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
