ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
וידוי:
בוודאי כולם רוצים להיות נקיים לפני ה' בוידוי ביום-הכפורים. ובוודאי ירצו להגיע ל"תשובה גמורה" כמבואר ברמב"ם (בהלכותיו פ"ב ה"א), בכל אחת מפרטיה:
ושם: איזו היא תשובה גמורה? לכאורה רק אם "והוא עומד באהבתו... ובכח גופו... ובמדינה שעבר בה... ופירש ולא עבר..."
ולכאורה יוצאים רק בשינוי כבפסוק: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" המובא בשבת ק"ז: בתור דבר שלא קורא אף פעם. באופן רגיל אין הדבר ניתן להשגה, בפרט שלא לכל הזהרות התורה ומצוותיה. לעומת זה, לייאוש ניתן, ח"ו.
ואמנם כתב גם גדר: "מהי התשובה" (שם ה"ב): " שיעזוב חטאו... ויגמור בליבו... וכן יתנחם על שעבר... ויעיד עליו יודע תעלומות..." וכן הביא גם רבינו יונה בשעריו (שער ראשון החל מאות י').
אך גדר הגבוה: עמידות ה"תשובה" ב"מבחן מעשי" כמו שאומרים, לכאורה לא מצאנו, לא בתורה במצוות וידוי (במדבר ה' פס' ז'), לא בספרי שם, לא ביומא (פו:) וגם לא במכילתא. (אשר עד כה המקור הקדום אשר מצאתי לה: ברמב"ם ב"עשין" עג') בילפותות לחיובו בכל ההזהרות.
והנה שגם רבינו יונה (שם אות מט') כתב גדר זה, ב"עיקר התשעה עשר" וקראו "עזיבת חטאו בהזדמן לו".
ואמנם תיאור זה מצאנו ל"בעל תשובה" [ מרב יהודה ביומא שם. ויש לשים לב שהשימוש במינוח הזה בזמננו אינו דווקא כבמאמרו של רב יהודה] .
אלא שיש לשאול אם גדר "בעל תשובה" בא לעכב "תשובה" אשר עושיה לא הגיעו לרמה זו.
ואמנם, גם רבינו יונה כתב זה על "בעל תשובה". אלא שכל שהוא בתהליך "תשובה" קורהו ר' יונה: "בעל תשובה" (כבר ב"עיקר חמישי", באות יז').
הרי שגם לדידו, "המבחן המעשי" הינו הגדר ל"תשובה".
אלא, שלא זו בלבד שלא מצאנו מקור לגדר כה מוודה זה ב"תשובה", גם שני הראשונים הנזכרים אשר כן יחסו גדר זה ל"תשובה" - החשיבוהו במקום הגבוה ביותר בה. הרמב"ם: כתבו כמושג "בפני עצמו" ולרבינו יונה: אינו מעכב:
הרמב"ם, אף שכתבו בתחילת הפרק בה"א, בכל אופן קרהו בשם מיוחד: "תשובה גמורה". ומשמע שגם "מהי התשובה" שבה"ב הינה מועלת.
רבינו יונה, אשר כתבו בין שאר עיקריו (שם), יחסו כ"תשובה אשר מגעת עד כיסא הכבוד". (ואף שבמאמר הגמרא שם פו'. לא משמע נגיעה לגדר זה דווקא, ייחסו הוא אליו.) גם כתב עליו: "...והנה הוא לפני השם במדרגה העליונה מן התשובה" (בהמשך שם).
ומאות יט' שם, משתמע שגם אינו מעכב.
הרי שגם לדידם, "תשובה" רגילה של "גמר בליבו" וכו' (לשון הרמב"ם הנזכר, יעוין גם הפירוט ברבינו יונה שם) יוצאים בה לוידוי יוה"כ.
והנה שגם רב יהודה עצמו, אשר ממנו לקחו הראשונים (הנ"ל) גדר זה, לא ייחס דוגמתו ל"תשובה" אשר דוברה בכל אותו דף בגמרא, אלא ייחסו למושג אשר חידש הוא שם: "בעל תשובה" (כנזכר). הרי שמשמע שלא בא במאמרו לפסול תשובתם של כל אילו אשר לא הגיעו לגדר זה.
גם בברייתא (פו':) "עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות…" לא אמרו דבר וחצי דבר בנוגע לעיכוב בתשובתו של מי ששנה בהן (שלא עמד ב"מבחן המעשי"). גם במאמר רב הונא: דהוי "ככלב ששב על קיאו" משמע שאין זה ביטול לאותה תשובה.
גם ממאמר הגמרא בתענית (טז'.) עולה כמסקנתין: "אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה…למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו… זרקו מידו… מיד עלתה לו טבילה". מאמר זה הבינו גבי גמירות דעת לעזוב החטא (הרמב"ם שם ה"ג ורבינו יונה שם אות יא'). הרי שתשובה שיש בה "גמירות הדעת" (כנזכר) מועלת מיד ולא נצרכת לשום "מבחן מעשי".
[ מפסוקי התורה והנ"ך לא מצאתי ראיות משמעותיות יותר.]
הרי שמשתמע שתשובה באופן של: "מהי התשובה" (הנזכרת) מועלת היא גם שלא נתבררה כעמידה ב"מבחן מעשי".
חובתה בוידוי בערב יוה"כ עם חשיכה (שם פז: ובר"מ שם ה"ז. ובפשטות: במעריב). ובכל התפילות - מדרבנן.
אמונת ה'
מאחר דנקטינן ש"וידוי" על כל המצוות אתי (כהמכילתא הנזכרת), הרי שגם "אמונת ה'" לכאורה בכלל ה"וידוי דיוה"כ" (כהרמב"ם שם ורבינו יונה שער רביעי אות יז).
אכן, בסהמ"צ ("עשין" א') כתב "שצונו בהאמנת האלקות...
כמו"כ בפ"א דעות ה"א "... לידע שיש שם מצוי ראשון...".
אלא, שבח"ב במורה פל"ג כתב:
לתרגום רבי יהודה אלחריזי: שמציאות ה' וייחודו לא יושגו אלא בכוון השכל האנושי.
לתרגום רבי שמואל אבן תיבון: שיושגו אילו בעיון האנושי ולא נודעו בנבואה בלבד עליהם אמרה התורה: אתה הראת לדעת...
הרי שלהתרגומים משמע שנקט הרמב"ם שאמונת ה' צריכה לבא, כמו שאומרים: מ"מחקר אישי". ומשמע שזה כפי שעשה הוא, כגדלותו.
אבל בניסיונות חיפוש אלוקים גם חכמים יגיעו בדרך כלל להסתפק, במיוחד לאור הכתוב בתורה, אשר לרב לא יעלה בקנה אחד עם המדעים ומאמיניהם:" הקהילות המדעיות". וזה נוגע הן אם יתוודעו הם לספירת הזמן ע"י איזוטופים רדיוגניים, הן אם יתוודו לדרוויניזם ולנאו דרוויניזם, הן אם התוודעו למבנה האורגניזם תאיו ופקודותיו, והן אם יתוודעו לעובדות של החיים אשר הוכחדו על פני כדור-הארץ, אשר החליפום מינים חדשים.
קשה לי לראות היאך יתיישרו להם כל אילו עם התורה.
ספרות כנענית וכתיבתם של שבטי המאיה ודאי שלא יוסיפו לחזק אמונתם.
עד אשר יגיעו למצא שאלוקים הוכרח כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, אף לשיטותיהם שהקוסמוס החל להיווצר כפלסמה - מסתבר שיוה"כ הזה כבר יהיה כבר מאחורינו ומי יודע כמה ימי כיפורים יעברו עוד עד אשר יחזרו, ואם בכלל, ממסעם הרחוק בכל החכמות, לאמונת ישראל, רח"ל ?
אלא, שעיקרון זה של ידיעת ה' דווקא בחקירה שכלית - לא מצאנו, גם אם שמעו ישראל את שני הדיברים הראשונים מה' ממש, כדבריו במורה (שם).
והנה, שבתורה שבכתב, לא נמצא אפילו ציווי אחד לאמונה בה' יתברך.
ואכן הרס"ג במניין מצווותיו לא מנה מצוה כזו. מצוות "עשה" הראשונה שמנה: יראתו (מתמורה ד'.).
גם הבה"ג לא הביא מצוה זו. הביא את יראת ה' ואהבתו. (בחלק מההוצאות: "בעשין" כג', כד' ובחלק מהן כז', כח'). הרי שלמוני המצוות הנזכרים אין בכלל מצוה כזו. לדידם ודאי שאין צורך לחקרו.
ואל תאמרו שגם לדידם של אלו נשארנו באותה בעיה, עם יראתו יתברך ואהבתו. שכן אין במשמעם אופן שלם כב"אמונה".
מוני המצוות אשר כן מנו את מצוות "אמונת ה'" כ"עשה", באו ממאמר רבי שמלאי: (מכות כג':). והוא מאשר חישב הוא את " אנכי ה'" כ"עשה" בתרי"ג האזהרות. ומשם השיגו ש"אנכי ה'" - מצוה לקבל ולהאמין בזה.
אכן הסמ"ג פירש מצוה זו כאמונה שה' הוא שהוציאנו ממצרים. ככתוב שם.
והסמ"ק פירשה כחיוב ידיעת ה' מבריאתו את השמים ואת הארץ.
הרי שגם הנוקטים "אנכי ה'" כ"עשה", הסתפקו באמונה מתוך הכתוב בתורה, ולא מצאו לנכון לחפש אמונה בחקירות השכל.
נמצא שהרוצה לקיים את אמונת ה' מבריאת שמי'ים וארץ (כהסמ"ק):
די לו שיתחקה אחר מדעני התפתחות הקוסמוס כדי להווכח שגם הם הגיעו למסקנה שיש אלוקים בורא לחומר.
ומי שרוצה לקיים את אמונתו מ"יציאת מצרים" (כהסמ"ג):
הייתי ממליץ לו להשיג מספריו של פרופ' עמנואל ויליקובסקי אשר רובם ככולם אוספים של מירב הראיות וההוכחות ליציאת מצרים במציאות. ואף שהסבריו אינן ככל הניסים הכתובים בתורה - אבל מכפירה בסיפור התורה נמצא שהוציאנו. למסקנות מסודרות בין פשטי המקראות והתושבע"פ לבין מסקנות החוקרים הכופרים יהי' זמן של שנים רבות וטובות בעזהשי"ת גם אחר יוה"כ הבא עלינו לטובה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.











