ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- שקלים
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
יש ארבע שבתות בחדש אדר וסמוך לו שקוראים בשני ספרי תורה כל שבת, והם: שקלים, זכור, פרה והחודש. השבת היא השבת הראשונה מארבעת הפרשיות ונקראת שבת שקלים. ולעולם קוראים את פרשת שקלים בשבת הסמוכה לראש חודש אדר או בר"ח, פרשת "זכור" לפני פורים, פרשת "פרה" אחרי פורים, ופרשת "החדש" שבת לפני ראש חדש ניסן או בר"ח ניסן (וסימן להפסקות הוא: "זטו בו דד וביו". היינו, ר"ח אדר יכול לחול רק בימי זבד"ו שהם שבת, שני, רביעי ושישי. האות הראשונה מציינת את היום בשבוע שבו חל ר"ח ושאר האותיות את תאריכי החדש שבהם תהיה הפסקה למשל "זטו" – אם ר"ח בשבת, מפסיקים בט"ו בחודש).
ר"ח אדר שחל בשבת – ג' ספרים
אם חל ר"ח אדר בשבת (כמו השנה) מוציאין שלשה ספרים. בראשון קורין ששה עולים את פרשת פקודי. בשני, קורא השביעי בפרשת ר"ח "וביום השבת, עד "ונסכו", והמפטיר קורא בשלישי בפרשת "כי תשא" – פרשת שקלים.
פעם שאלו את הגאון מוילנא מה הדין אם הוציאו ג' ספרים, בראשון קראו פרשת השבוע, ובשני טעו וקראו פרשת שקלים, ובשלישי קראו ר"ח - איזה הפטרה יפטירו, כי בד"כ ההפטרה הולכת אחר ס"ת האחרון, האם יאמרו הפטרת שקלים או לא. ועל כן, יש להזהר בזה מאד ולקרא כסדר.
מי לא יראך
בשבת שמוציאים ג' ספרי תורה כגון: שבת ור"ח אדר שהוא גם שבת "שקלים" (כמו השנה), או שבת ור"ח ניסן שהוא גם שבת "החדש", או בשבת ר"ח וחנוכה, או בשמחת תורה, מנהג הספרדים לומר: "מי לא יראך מלך הגויים וכו' ושלטנה עם דר ודר", ואח"כ מוסיפים שמע ישראל, ה' מלך, ואנא ה' (ראה בסידור 'קול אליהו' עמוד 536). ויאמרו זאת ברתת ובזיע ובהתלהבות, כי זה מעמד מיוחד מאד, וטוב שגם אחינו האשכנזים יאמרו זאת.
פרשת שקלים
כמו שכתוב במשנה (מגילה כט.): "ראש חדש אדר שחל להיות בשבת – קורין בפרשת שקלים". ואומר רש"י: "קורין בפרשת שקלים – להודיע שיביאו שקליהם באדר". ועוד כתוב במשנה (שקלים פ"א מ"א): "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאיים". ומטרת ההכרזה היא כדי שכל אחד יכין את מחצית השקל שלו ותיתרם תרומת הלשכה, ומזה היו קונים קרבנות ציבור וכו'. החובה לתת מחצית השקל היא על כל איש מישראל, והגזבר יכול לכוף את מי שלא רוצה לתת ולהלקותו. גם הכהנים וגם הלויים היו צריכים לתת חצי שקל, אבל את הכהנים לא היו כופים במלקות.
הגזברים של בית המקדש היו צריכים להזהר שלא יחשדו בהם שמא לקחו כסף, ועל כן כשהם היו צריכים להכנס ולקחת כסף מהקופה לקנות קרבנות או שמן, היה הכהן נכנס עם מכנסיים שאין להם כיסים או קפלים כדי שלא יאמרו שהכניס במקומות אלו כסף, וכן הוא היה צריך ללבוש כיפה גדולה שלא יחשדו בו ששם בין שערותיו כסף, וכל הזמן הוא היה צריך לדבר שמא יכניס משהוא לתוך פיו.
בגמרא כתוב (יומא דף ל"ח ע"א) על בית אבטינס שהיו יודעים לעשות מעשה הקטורת, ומזכירין אותן לשבח שמעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין לקיים מה שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל . וכתוב שכל כלה בירושלים לא היתה צריכה לשים בושם, כי הריח של הקטורת היה מספיק. וביריחו הכלה היתה צריכה לשים הרבה בושם, אבל שאר הנשים לא היו צריכות לשים. ואם נשאל, הכיצד מותר ליהנות מזה? אלא כתוב (פסחים כ"ו ע"א) "קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה", ולפי זה מותר. אבל הרי כתוב שאין בזה משום מעילה, אבל איסור יש בזה? אלא כאן הקילו מכיון שההנאה באה מאליה בדרך אגב.
נתאר לעצמנו, אם אדם שמע ברדיו או בטיפ שירי עגבים או שאר דברים בטלים, לעתיד לבא כשיבא המשיח ויבנה בית המקדש הוא ירצה לבא ולשמוע את שירת הלויים, אבל לא יתנו לו להכנס ולראות אותם ויאמרו לו אזניך ששמעו דברים אסורים אינן יכולות לשמוע את שירת הלויים. ואם יאמר שברצונו לחזור בתשובה, זה כבר לא יעזור - "ושם ינוחו יגיעי כח". ומי שראה בטלויזיה דברים שהעין לא צריכה לראות (אם זה חדשות נשתוק לו), כשיבא המשיח והוא ירצה לראותו – יאמרו לו העיניים שראו דברים לא טובים, אינן יכולות לראות פני המשיח אלא תלך ותראה אותו בטלויזיה. על כן, יראה האדם לשמור את עיניו ואזניו שלא יראה או ישמע דברים אסורים.
נשאלת השאלה, כיון שאנו קוראים פרשת "שקלים", האם זה מדין "ונשלמה פרים שפתינו" או מצד תקנת חכמים שציוו לקרא? והאם בזמן שבית המקדש היה קיים היו קוראים פרשת שקלים או לא?
מהגמרא ומרש"י משמע שבזמן שבית המקדש היה קיים קראו פרשת שקלים כדי להזכיר לאנשים להכין את שקליהם. ובזמן הזה, אנו קוראים פרשת שקלים כ"זכר" לקריאה שהיתה בזמנם, בגין התקנה שתקנו ולא השתנתה. ולדעת הלבוש והמש"ב (סי' תרפ"ה ס"ק ב) "ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של 'כי תשא' דכתיב בה עניין השקלים". כיון שאנו לא יכולים לתרום שקלים ממש למקדש, לכן אנו קוראים בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו" (עיין למקראי קדש עמוד ע"ו בהערות שם).
מחצית השקל
התורה אומרת "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש" (שמות ל, יג). ואין שני בני אדם יכולים להביא מטבע של שקל אחד, אלא כל אחד צריך לתת חצי שקל. והטעם לכך הוא משום שכשהיו מוכרים את השקלים לא היו מדקדקים כל כך במשקלם שיהיה בדיוק במשקל של חצי שקל, אלא היו מוסיפים מעט, ואותו המעט היה אמנם בכמות אפסית במטבע אחד (הנקרא קלבון), אבל בכלל המטבעות הרבות של חצאי השקלים של כל ישראל זה היה מצטבר למשקל משמעותי, והיו מכניסים את זה לקופת הלשכה, ואם היו משתתפים בשקליהם, היו מחסרים מאותה התוספת. וגם כיום, טוב לתת ערך של חצי שקל דהינו מחיר עשרה גרם כסף טהור עם מע"מ, שהוא 18 שקלים. וכתוב "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" (שם, פסוק טו). וכל זה כדי שהעשיר לא יתגאה על העני. וכן כדי שתהיה הרגשה טובה לעני שהקרבנות קרבים באותה מידה של השקעה של העשיר או העני. ואומר האלשיך הקדוש, חצי שקל ועוד חצי שקל זה מראה סימן לאחדות של עם ישראל.
ויהי רצון שהקב"ה יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה עם אבותינו, יראו עינינו וישמח ליבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל במהרה בימינו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
