"אם מזרע היהודים מרדכי" | הרב הראשי ישראל מאיר לאו | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
פורים וחודש אדר
שמחת פורים

קטגוריה משנית

ספריה
קבעוני לדורות
ענינים כלליים של פורים

9542

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

דקלה אלואי ז"ל

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

אם מזרע היהודים מרדכי
בפרק ו' 1 , כמעט בשלהי סיפור המגילה, לאחר שהמן מרכיב את מרדכי היהודי על הסוס ברחובות העיר, וקורא לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (יא), מסופר שהמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש. בהמשך הפרק (יג) נחשף בפנינו המתרחש בביתו של המן:

"ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו, ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו".

כשמתבוננים בפסוק זה מתעוררות מספר שאלות:
א. בולטת מאוד העובדה שהמן מספר את הכל ל'אוהביו', ואף קודם לכן - בסוף פרק ה', המן מספר את גדולתו ואת בעייתו עם מרדכי ל'כל אוהביו', הם אלו שמייעצים לו לעשות עץ גבוה; אך כאן מכונים אותם שעונים לו 'חכמיו'. מה פשר השינוי?
ב. מה פירוש "אם מזרע היהודים מרדכי"? מדוע בלשון תנאי, וכי יש ספק בדבר יהדותו של מרדכי? מה גם שבאותו הפרק גופא, אומר אחשורוש: "מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי..." (י).
ובכלל - כל העלילה במגילה התחילה בכך שמרדכי היהודי לא כורע ולא משתחווה, ותגובת המן זכורה היטב: "ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי" (ג', ו). אין מקום להניח שהמן שָכַח לספר בביתו את מוצאו של מרדכי. אם כן מהי החשיבות בציון מוצאו של מרדכי?
ג. מדוע במקום לומר את המטבע הקבועה של: "מרדכי היהודי" נקט הפסוק לשון הפוכה - "אם מזרע היהודים מרדכי "?
ד. "ויספר המן... את כל אשר קרהו" מדוע לא נאמר: "את אשר קרהו" - מה באה להוסיף המילה 'כל'?
ננסה לענות על תמיהות אלו תוך עיון בדברי חז"ל. לשם כך נבוא, אפוא, לספר את סיפור המגילה, כפי שהוא מתגלגל במדרשי חז"ל.

המדרש 2 מתאר דו-שיח בין המן לזרש וכל אוהביו, המתקיים בלשכת המן.

רעיו של המן באים ומזהירים אותו מלצאת נגד עם ישראל. הם מזכירים את אשר קרה לאשור: "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים" 3 , ולפניהם למצרים: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" 4 . לפיכך הם מייעצים לו להתעלם מ'בעיית היהודים'.

אך כשם שהאהבה מקלקלת את השורה, אף השנאה מקלקלת את השורה, ומעוותת את הגיונו של המן. הוא עונה לאוהביו שאכן כך היה בהיסטוריה של עם זה, כשלאלוקיו היה עוד כוח, אך כיום אלוקיהם כבר זקן ותש כוחו. עובדה היא, ממשיך המן, שחָרַב בית מקדשו, וְעַמּוֹ גלה לבין הגויים.

על פי זה יובן מדוע הכתוב מחליף בין 'אוהביו' ל'חכמיו'. השינוי מדגיש שבתחילה ניסו היועצים להסביר זאת להמן כ'אוהביו', וכעת - כ'חכמיו' באומרם: 'אמרנו לך, היה לך לשמוע לעצתנו'.

לאחר מכן: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" 5 - מלכו של עולם 6 .

לקראת הבוקר, מגיע המן לבית המלך לבקש לתלות את מרדכי; אך בעצם הלילה ההוא, כבר יודע מרדכי על העץ שעשה המן ומבין שזהו לילו האחרון.

בגמרא במסכת מגילה 7 ובמדרש 8 מתואר מרדכי הלומד בכל אותו הלילה, מוקף בתלמידיו. העת היא חול המועד פסח, ובישיבה עוסקים בדיני הקמיצה של קרבן העומר, לקראת ביאת הגואל ובניין המקדש. מרדכי פונה לתלמידיו, ואומר להם שישאלוהו שאלות אחרונות בטרם יילקח למיתה. כך מתגלגל לו הלימוד בבית המדרש עד לבוקר. באותו הבוקר, באמצע שיעורו של מרדכי, פוסע המן לתוך בניין הישיבה, במצוות אחשורוש. מרדכי הרואה את המן המתקרב, ויודע שבא אותו רשע, לקחתו לבית עולמו. הוא פונה לתלמידיו ודוחק בהם לנוס על נפשם, שמא יעלה על דעתו של המן להענישם יחד עם מרדכי. אך תלמידיו עונים לו כי יישארו עמו לחיים ולמוות, והשיעור נמשך.

המן נכנס אל תוך בית המדרש ומתיישב בכבדות לצד אחד התלמידים. מכיוון שאינו מבין את לשון הקודש, הוא מבקש את היושב לצדו לתרגם לו את מאמר מרדכי. אותו בחור מסביר לו כי הם עוסקים בהלכות קמיצה אשר היא מנחה לה'. המן המנסה להבין כיצד גבר עליו מרדכי, מבין ואומר לעצמו שבזכות שוחד זה ששיחדו היהודים את ריבונו של עולם, ניצחוהו. המן מנסה לברר במה הצליחו לשחד את הקב"ה, ושואל: "האי עומר כספא או דהבא?" - האם בכסף או בזהב שִיחדתם את אלוקיכם? עונים לו יושבי בית המדרש כי עומר זה עשוי משעורים - מאכל בהמה. המן איננו מבין כיצד ה' מסתפק בדבר הפָּחוּת ממאכל בהמה, ובתפיסתו הגשמית-כמותית שואל: "כמה?". התשובה שהוא מקבל: "לכל היותר עשר מעות" שוברת אותו לגמרי, הוא נאנח ואומר: "עשר מעות שלכם הכריעו עשרת אלפים כיכר כסף שלי?!".

לאחר מכן מסתיים שיעורו של מרדכי, הוא יוצא עם המן, וזה האחרון מסביר לו שהמלך ציווה עליו להרכיבו על סוס ולקרוא לפניו.

בדרכם החוצה, בשעת בוקר, חולפים על פניהם תינוקות של בית רבן בדרכם לבית המדרש ללמוד, והם נעצרים ליד מרדכי רבם. המן מבקש מהם לפסוק את פסוקם, ומרדכי מתרגם לו את הפסוקים אחד לאחד.

ילד תם, שלא טעם טעם חטא, כמו נבואה נזרקה מפיו: "אל תירא מפחד פתאם משאת רשעים כי תבא" 9 ; הילד השני פוסק את פסוקו: "עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל" 10 ; מוסיף השלישי ואומר: "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט" 11 . (בניגוד לדברי המן ש"תש כוחו").

המן מרכיב את מרדכי על הסוס וקורא לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" 12 . לאחר שסיים את תפקידו, הוא נדחף לביתו אבל וחפוי ראש. הוא מספר לאוהביו ולזרש אשתו את כל אשר קרהו, היינו את אשר אירע בבית המדרש, פגישת הילדים והרכבת מרדכי על הסוס. אז אומרים לו חכמיו וזרש אשתו: "אם מזרע היהודים מרדכי - אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו" 13 .

לאור האמור לעיל, ולפי הסברו של הרב מלובלין יובנו דבריהם בצורה שונה מעט: "אם מזרע היהודים - מרדכי, אשר החלות...". כבר הזכרנו שויכוחם הראשון של המן ורעיו נסוב על נושא הדת בעם ישראל. המן טען כי זרע היהודים אינו קשור לתורה ולמצוותיה. אך כעת, לאחר שראה שמקומו של העם הוא בבית המדרש, שזהו 'עם מרדכי', הוא סיפר זאת לאוהביו; והם אומרים לו: "אם מזרע היהודים" דהיינו: הדור הצעיר, המשכיות העם - כ'מרדכי' עצמו; אם הילדים ממשיכים באותה מסורת כשל מרדכי, הרי הם למעשה סוג לעצמם; הרי שאתה המן, טעית בהנחת היסוד שלך על המשכִיּוּת התורה בעם הזה, וממילא: "אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו". ודאי הוא שיעזור ה' לעמו, המקיים מצוותיו, וממית עצמו באוהלה של תורה. מעולם לא היה ספק בדבר יהדותו של מרדכי, אלא שהטענה נסובה סביב המשכיות נאמנה של הזרע שאחר מרדכי.

רק תקווה זו של המשכִיּוּת שלשלת הקבלה: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" 14 , מחיה ומחזקת את עמנו.

משנכנס אדר מרבים בשמחה
נבוא כעת לעסוק בענייני החג מזווית נוספת - בספרי חסידות נשאלת פעמים רבות השאלה: האמנם משפט זה נכון? האם מבחינה היסטורית, תחילת חודש אדר, זהו הזמן המתאים להתחיל לשמוח בו?

אם נסקור מעט את אשר קרה באותם הימים, הרי שהמן הפיל את הפור בחודש ניסן, ומניסן ועד שלושה עשר בחודש שנים עשר הוא חודש אדר, היהודים היו הולכים וצל כבד מרחף מעל לראשם. צל זה הלך והפך לפחד מוחשי ככל שהתקרב תאריך היעד לתכניתו של המן. זמן לא רב לאחר הטלת הפור ביקשה אסתר: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום..." 15 .

תענית אסתר שבאותם ימים, התקיימה בחול המועד של חג הפסח, לא כבימינו.

עם ישראל אבל ומתענה, בוכה וזועק, והצלה אין. הזמן עובר והעם מתקדם לקראת כליה, וכנידונים למוות צועקים הם אל ה': "קרע רוע גזר דיננו".

כך עובר לו יום ועוד יום בחרדה מתגברת, עד אשר מגיע חודש אדר. עוד שלושה עשר ימים והמוות יבוא על העם, על המשפחות, הגברים, הנשים והטף. כך, בתחילתו של חודש אדר נמצא עם ישראל באחד מן המצבים המפחידים והקשים ביותר שלו.

כשאנו מבינים את המצב שבו עמדו היהודים באותם ימים שבתחילת חודש אדר, ברורה התמיהָה: האם אלו ימי שמחה? הרי אלו ימי האֵימָה הגדולים ביותר שבהם ניצב עם ישראל מעודו. אולי צריך המשפט להיות מנוסח בדרך הזו: "משיצא אדר מרבים בשמחה", שהרי רק אז נהפך הגלגל, וניצל עמנו מכליה.

כמעט כל ספרי החסידות העוסקים במגילת אסתר דנים בשאלה זו בצורה ישירה או בדרך אגב, ועונים תשובה האופיינית לרוח אמונתינו.

"וירא בצר להם, בשמעו את רנתם" 16 . פסוק זה אינו ברור: "וירא בצר להם" מבטא מצב קשה שבו העם נתון, מצבם של בני ישראל במצרים, כשהמצרים רודים בהם בפרך ומשליכים את בניהם ליאור. לכאורה, במצב כזה צריך היה העם לצעוק ולזעוק אל ה'. אך ממשיך הפסוק: "בשמעו את רנתם". והלוא רינתם היא שירתם?!

גם בהלל אנו נתקלים בסתירה דומה: "סבוני גם סבבוני..." 17 , "סבוני כדבורים" 18 , אך ההמשך למצב קשה זה אינו זעקה, כי אם "... קול רינה וישועה באהלי צדיקים" 19 , "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה..." 20 . שוב אנו נתקלים בצמד: רינה-שירה.

מהו אותו קשר מוזר בין המצב הקשה, ובין זמרתם של ישראל?

אלא שהקב"ה מתפעל מהכוח המיוחד הצפון בעם זה, מכוח אמונתם. בכוח זה עם ישראל אינו נותן לייאוש לשלוט בו, אלא הם שרים לה' מתוך אמונתם בו, בכוחו הכל יכול, ובטובו אשר צפן ליראיו. רק מכוח זה הם מגיעים להבנה ש"לא אמות כי אחיה", ובהבנה זו מבינים אף את יעודם: "ואספר מעשי י-ה".

זהו אף ההסבר לפסוק: "וירא בצר להם בשמעו את רנתם" - שרים זמירות ועוסקים בתורה - שאין רינה אלא רינתה של תורה 21 . כוח התורה והאמונה הוא כוחו של מרדכי, המוכן למסור את נפשו כרבי עקיבא, וכרבי חנינא בן תרדיון, כדי לקדש שם ה' בעולם. וברור, אפוא, שכשבא המן ליטול את נפש מרדכי, הרי שמרדכי מורה תורה ברבים.

אשר על כן יש להבין את המשפט האמור בדרך הבאה: "אפילו משנכנס אדר מרבין בשמחה"! אפילו מתוך אותן צרות וגזירות, ואולי דווקא מתוכן, יש לצווֹת על שמחה וביטחון בה'. וכפי ששמה הגמרא בפי חזקיהו: "כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" 22 , וכדרך שנאמר באיוב: "הן יקטלני - לו איחל" 23 .

שמחה בשעות קשות
נבוא אם כן להרחיב את הדיבור בעניין השמחה אף בשעות קשות.

"עבדו את ה' בשמחה" 24 . ידוע הוא שכל 'אתין' שבתורה באים לרבות 25 . זכורה גם הגמרא המספרת כי שמעון העמסוני היה דורש כל 'אתין' שבתורה, עד שהגיע ל"את ה' אלקיך תירא" 26 - ולא דרשו, עד שבא רבי עקיבא ודרשו: "לרבות תלמידי חכמים".

בפסוק "עבדו את ה' בשמחה" לא ברור הצורך במילה "את", והרי ידוע כי מושא ישיר אינו זוקק את המילה 'את', ודוד יכל לומר: "עבדו ה' בשמחה". וכי מה יכולה מילה זו לרבות? שמא, יש חלילה וחס, מישהו נוסף שאותו יש לעבוד?

בספרי חסידות מסבירים את משמעות ריבוי המילה 'את'. זו מילה קצרה מאוד בעלת שתי אותיות בלבד, אך מנגד, שתי אותיות אלו מסמלות את הכל. הן תחילת וסוף ה-א"ב, והן רומזות על כללות ושלמות. 'את' - פירושו כל מה שקורה ונברא, כך גם בפסוק זה. "עבדו את ה' בשמחה", בכל מקרה יש לעבוד את ה' בשמחה, ואין זה משנה כלל מה אירע לאדם. בין בְּעִתּוֹת טובות יש לברך את ה', ובין בשעות שנראות רעות; בין משיצא אדר בשמחה וצהלה, ובין משנכנס אדר בפחד ובמורא גדול. בכל מקרה יש לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב.

אין מתאים יותר מדוד המלך להעביר לנו מסר זה. דוד בעל הייסורים והסבל, אשר נרדף על ידי שאול, שָכַל את בנו האחד בטרם נקרא בשם, איבד את אמנון, ולאחר מכן אף את אבשלום. אך זהו גם דוד אשר כתב: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. ה' מה רבו צרי... ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי..." 27 .

וכפי שאמר איוב לאשתו: "גם את הטוב נקבל מאת האלקים, ואת הרע לא נקבל?!" 28 . הרי ברור ש"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא" 29 .

קושיות רבות, קשות ועמוקות לנו על דרכי ה' בעולם; על ההנהגות והמחשבות שבהן הוא מנהיג את העולם. אך אם "רבו מעשיך ה'", כל שכן ש"מאד עמקו מחשבתיך" 30 , ו"דע מה למעלה ממך" 31 .

^ 1 הפניה סתמית לפסוקים במאמר מכוונת למגילת אסתר.
^ 2 אסתר רבה ז, יג.
^ 3 מל"ב י"ט, לה. הגמרא בסנהדרין (צה ע"ב) מוסיפה שהיו אלה רק הקצינים שהוכו מתוך צבא גדול יותר.
^ 4 שמות י"ד, ל.
^ 5 ו', א.
^ 6 על פי הגמרא במסכת מגילה טו ע"ב.
^ 7 טז ע"א.
^ 8 אסתר רבה י, ד.
^ 9 משלי ג', כה.
^ 10 ישעיהו ח', י.
^ 11 ישעיהו מ"ו, ד.
^ 12 ו', יא.
^ 13 ו', יג.
^ 14 דברים ל"ב, ז.
^ 15 ד', טז.
^ 16 תהלים ק"ו, מה.
^ 17 תהלים קי"ח, יא.
^ 18 שם יב.
^ 19 שם טו.
^ 20 שם יז.
^ 21 על פי שמות רבה מז.
^ 22 ברכות י ע"א.
^ 23 י"ג, טו.
^ 24 תהלים ק', ב.
^ 25 אפילו "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" בא לרבות ולומר שהכל נברא כבר ביום הראשון לבריאה, וכל שאר ימי הבריאה היו רק כדי להוציא את הנברא מן הכוח אל הפועל. כך נתקלים אנו בשאר ימי הבריאה בפסוקים כמו: "יהי רקיע בתוך המים", ולא בריאה חדשה. "ותוצא הארץ דשא...", שכבר קיים בה וגנוז בה מהיום הראשון לבריאה.
^ 26 פסחים כב ע"ב.
^ 27 תהלים ג', א-ב.
^ 28 איוב ב', י.
^ 29 דברים ל"ב, ד.
^ 30 תהלים צ"ב, ו.
^ 31 אבות פ"ב מ"ד.

הרב הראשי ישראל מאיר לאו

רב העיר תל אביב, לשעבר הרב הראשי לישראל

18 דק'
א"י נקנית ביסורים
"וינער מצרים את פרעה בים"
שלושים לנרצחים בטבח בישיבת מרכז הרב
ר"ח ניסן תשס"ח
34 דק'
סיפורים נוספים
"למדתי ממנו"
מתוך ערב עיון לדמותו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל
כ' אדר א' תשע"א
ענג שבת
מציאות של "עקידה"
עלון מס' 1049
אלול תשע"א
12 דק'
מבצע "עופרת יצוקה"
כוחם של ישראל
צולם בזמן מבצע "עופרת יצוקה"
י"ב טבת תשס"ט

שמחת פורים

שמחת פורים
שמחת פורים בקדושה
הרב אליעזר מלמד | תשע"ב
44 דק'
יסודות הש"ס
מחייב איניש לבסומי בפוריא
הרב דוד ניסים זאגא | ח' אדר תשפ"ו
שמחת פורים
בן הישיבה בפורים
מתוך "קומי אורי" גיליון 16
הרב יהודה מלמד | אדר תשס"ז
12 דק'
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
תפילת שתוי בפורים
עולת ראיה - פורים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ד אדר תשפ"ג

שמחת פורים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

עצרת ליחיאל
תורה של חסד במגילת רות
הרב שמעון קליין | תשנ"ז
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
הזכרת גשמים
בקשת גשמים
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הרב אורי שרקי
הרב דוד חי הכהן
הרב מרדכי הוכמן
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב הלל גפן

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ז
הרב אלי סטפנסקי | ד' חשוון תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז