ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
כשהייתי ברוסיה, אמר לי אדם מבוגר, שלא ידע ממש שום דבר בנוגע ליהדות: "איך אתה רוצה שאדע משהו? אנחנו פחדנו להשאיר סידור בבית, כי אם היו תופסים אותנו מיד היינו נשלחים לחקירות, עינויים ומאסר". סיפרו לי שם על אישה בת שישים שהייתה עסקנית שלמה – הקימה גן יהודי, לימדה עברית, אבל כשהגיעה פעם להדלקת הנרות, היו צריכים להסביר לה מה עושים ואיך מברכים. היא אמרה שהייתה לה סבתא שאמנם הייתה שומרת מצוות, אבל היא פחדה לדבר אתה.
הדבר שהקומוניסטים הכי התנגדו לו היה התפילה במובן הדתי של המילה, תפילה שההלכה מחייבת, ובמיוחד בבית הכנסת. הם ידעו שאם היהודים יחזיקו בזה, הגויים לא יוכלו להם. לכן להגיע לבית הכנסת היה מפחיד – הם היו מכניסים מרגלים לבית הכנסת. לפעמים אפילו הגבאי והשמש היו מלשינים, ומי שהגיע להתפלל יכול היה בקלות להגיע לסיביר.
עד היום ברוסיה הורים מפחדים לשלוח את הילדים לבית ספר דתי, ואם מנהל רוצה שההורים ישלחו את הילדים לבית הספר, אסור לו לקרוא לזה "בית ספר דתי" אלא רק "בית ספר יהודי". הבן שלי הקים שם בית ספר, ולמרות שזה בית ספר דתי מאוד, מלמדים שם הכל, תורה ומצוות ולשון הקודש, אבל לא קוראים לזה דת, רק בתור לאום, תרבות יהודית. ההורים מאוד מעורבים בבית הספר, ופעם הייתה שם אסיפת הורים. אחד ההורים פנה למנהל: "למה כל הזמן מתפללים בבית הספר? פעמיים ביום אוכלים וכל הזמן מברכים, לפני האוכל, אחרי האוכל, מה זה צריך להיות?". המנהל ענה לו: "זו לא תפילה אלא הודיה. האם אתה לא מסכים שה' נותן לחם לכל בשר, ומשביע לכל חי רצון? אתה לא חושב שצריך להגיד לקדוש ברוך הוא תודה על מה שנתן לנו?". אותו הורה שמע ואמר: "אה, זה לא תפילה? אין בעיה, תמשיכו...".
למה הוא רואה בכך הבדל? משום שהודיה היא דבר מובן מאליו, רגש פנימי שכל אדם בר דעת מרגיש – לא דת. אדם צריך לתת תודה לקדוש ברוך הוא גם אם אין לו נוסח של ברכת המזון. בהרגשה של בני אדם, להגיד תודה זה לא נקרא דת. לעומת זאת, תפילה היא דבר שאדם לא מרגיש רגש פנימי אליו אלא אם הוא במצוקה. בזמנים רגילים אנשים מתפללים רק בגלל שזה כתוב בתורה, ומשום כך הרוסים כל כך התנגדו לתפילה ולכל דבר שהוא דתי ומחייב.
התורה נקראת 'אמת', כמו שאומרים בברכה "אשר נתן לנו תורת אמת". אותיות המילה אמת הן אל"ף – האות הראשונה באל"ף־בי"ת, מ"ם – האות האמצעית, תי"ו – האות האחרונה. הדבר מלמד על כך שהאמת עוברת בכל המציאות, מאל"ף ועד תי"ו. היא נמצאת בכל מקום, "הבריח התיכון" שמחבר את הכי גבוה עם הכי נמוך. אמנם, לכל מדרגה יש אמת בהתאם למיקום שלה, אך בניגוד למה שאוהבים לומר היום, ש"לכל אחד יש את האמת שלו", התורה היא האמת האבסולוטית.
קרוב אליך (663)
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל
287 - לרכב על החמור
288 - טעות טעות, אבל אמת!
289 - חופש ואמת
טען עוד
עורך דין שהיה חוקר במשטרה סיפר לי כמה סובלים אנשים בגלל שכל אחד במערכת מחפש שלא יאשימו אותו. אם מתלוננים על מישהו, דבר ראשון לוקחים אותו לחקירות ומכניסים אותו למעצר. אחר כך הוא מגיע למשפט – אבל גם אם אין עדים וראיות נגדו, השופט חושש לשחרר אותו; המשפט ממשיך עד שאחרי כמה חודשים מתברר שלא דובים ולא יער. הכי טוב לך - שלא תנקוט דעה, אבל מה עם האדם האומלל שממררים את חייו על לא כלום? צריך להיות שופט אמיץ בשביל לקחת אחריות על עצמך, רק כדי שמישהו אחר לא יסבול.
אם השאלה היא 'מה האמת שלי, מה משתלם לאני שלי?' זו קליפה, משום שכל ה'אני' זה שקר, כי הקדוש ברוך הוא הוא המרכז, לא אני. נכון, ה' יתברך ברא את הקליפה כי היא שומרת על הפרי, ובחסידות אומרים 'קליפה קודמת לפרי'. גם בקליפה, ב'אני' שלך, יש צורך. מתי היא הופכת לדבר כל כך גרוע? כשהקליפה חושבת שהיא קודמת לפרי! כשהיא דורשת ממך להתחשב בה יותר משאתה חושב על הפרי, על התכלית.
מספרים על אחד החסידים של הרבי מקוצק שהתחתן והיה אצל חמיו. בשבת חמיו היה אומר לפני כל נגיסה "לכבוד שבת קודש, לכבוד שבת קודש". החסיד הזה חשב שאמנם הוא אומר "לכבוד שבת קודש" אבל הוא אוכל עם כל הלב... אז לפני כל ביס שאכל החתן הוא אמר"הריני אוכל לשם תאווה", "הריני אוכל לשם תענוג". חמיו שמע את זה ואמר לו: "טעות!", הוא רצה לומר לו שהוא התבלבל. אך החסיד אמר, "טעות טעות, אבל אמת...".
אל תשכח מה העיקר. הקדוש ברוך הוא ברא 'אני' כדי שהעולם יתנהל בסדר מסוים, אבל זה רק אמצעי כדי להגיע לאמת. אם אדם חושב על האמת שלו במקום על האמת של הקדוש ברוך הוא, יוצא שהוא חושב על הקליפה יותר משהוא חושב על הפרי. היא הופכת להיות התכלית במקום האמצעי. אז תפסת את הקליפה ושכחת את הפרי...
היום בעולם נוהגים לומר "הכל יחסי". יש כאלה שאומרים שאפילו ההיסטוריה היא לא אמת לאמיתה אלא רק מנקודת מבט יחסית: "לך יש האמת שלך ולי יש האמת שלי". גם התניא אומר שבכל דבר יש אמת, אבל יש אמת פרטית ויש אמת כללית. אם אדם חושב רק על עצמו, משתלם לו לנהוג באופן מסוים, אך זה לא אומר שזו האמת לאמיתה של כל היקום. תחשוב רגע, מה יקרה לאחרים בעקבות מה שבחרת? בחרת רק חלק אחד של האמת ולא הגעת לאמת הכללית. אבל מה שהתורה אומרת הוא לא מה האמת שטובה לאדם אחד אלא מה האמת הכללית, שטובה לכל המציאות.
אם הנתבע הוא אדם חשוב, השופט עלול לחשוב: אם הוא לא אשם – מה טוב; אבל אם הוא באמת אשם ואני אחייב אותו, יהיו לו ביזיונות והוא יתבייש. ובכלל הוא עלול להפסיק לתרום למוסדות שלנו... לכן מוטב לומר שהעשיר הזה צודק, ואחר כך, מחוץ לאולם בית הדין, אומר לו שישלם כדי שלא יהיה גנב מול הקדוש ברוך הוא. הגישה הזאת אומרת שיש רק רגשות של בני אדם, אך "האמת תהא נעדרת". לעשיר זה כואב יותר ולעני פחות, אז תוותר לו. והנה התורה באה ואומרת שאף על פי שזה נכון, זו לא האמת לאמיתה, וצריך להעמיד את הדין על תילו. זה בדיוק ההבדל בין הגישה של 'האדם במרכז' לגישה של 'ה' במרכז'! אמת – ראש, תוך, סוף, בריח שמבריח מן הקצה אל הקצה. בכל דבר יש נקודת אמת, והתורה היא האמת הכללית.
יש סיפור נורא על הרבי הראשון מגור, רבי יצחק מאיר אלתר, ה'חידושי הרי"ם'. היו לו ארבעה עשר ילדים – שלושה עשר בנים ובת אחת, והייתה לו טרגדיה ממש, משום שכל בניו מתו במהלך חייו ומי שהמשיך אותו היה הנכד. איך זה קרה? ה'חידושי הרי"מ' היה קשור לר' משה מקוז'ניץ, בנו של המגיד מקוז'ניץ, וכשהתחיל 'לפזול' לחסידות פשיסחא, ר' משה הקפיד עליו. שלוש עשרה נסיעות עשה לשם, ועל כל נסיעה מת לו בן. אחרי זה הוא אמר משפט שאי אפשר להבין: "בשביל אמת צריך לשלם". מה הייתה הסיבה שהוא הלך מהרב'ה הקודם שלו? משום שהוא היה מפנק אותו. אי אפשר לתאר איזה אדם גדול הוא היה, והרבי שלו ידע את זה וכמובן היה מכבד אותו. אבל רבי יצחק מאיר אמר: רבי צריך להוכיח את התלמיד, לא לפנק אותו. לכן הוא עזב אותו והלך לרבי בונם מפשיסחא, ושם הוא "זכה" לקבל תוכחות טובות. אז נעים לי וטוב לי, אבל זו בסך הכל האמת שלי, לא האמת של הקדוש ברוך הוא.
בשביל להגיע לאמת לאמיתה, לאמת של הקדוש ברוך הוא, אני צריך לחרוג מעצמי ולשכוח ממני, עליי לחפש את האמת באמת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
