ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- פקודות הסותרות דין תורה
- ספריה
- ארץ ישראל ומדינת ישראל
- ארץ הצבי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
לאחר מלחמת ששת הימים, לאור היסוסי הממשלה לוותר על חלקי הארץ שנכבשו, החתימו אנשי ארץ-ישראל השלמה, עצומה, ובה כתוב כי עתה חזרה לידינו כל ארץ-ישראל. משום שסירב רבנו לחתום על מסמך זה, מכיון שעבר הירדן עדיין לא בידינו, כתב רבנו כרוז זה מטעמו.
(ב"ה, י"ד באלול התשכ"ז.)
א. "ועל זה (עיכוב תקומת קודש נחלת ד' לעם ד') עתידין לתת את הדין כל גדולי ישראל ומהם יבקש ד' עלבון הבית העלוב" (אור-החיים, ויקרא כה, כה).
ב. חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר - וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם ולכשלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ד' ישמרנו, ולחרפתם ולדראונם.
ג. אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל, ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו.
ד. בענין מצוה דרבים, של כל ישראל, להגנת שלמות אחיזתנו בארץ חיינו מורשת אבותינו, אין שום מקום וענין להשתמט מזה, מפני השייכות לכך גם של אנשים שאינם ברורים ומוחזקים בכשרותם, ואפילו היו ברורים ומוחזקים שאינם כשרים. גם לפני הופעת הציונות, גם בתקופה הקודמת, בתקופת חיבת ציון, שגדולי גאוני ישראל היו שייכים אליה, והיו שייכים אליה ופעילים בה גם הרבה לא-כשרים בדעותיהם וארחותיהם, ולא הסתייגו ממנה בשביל כך גם גאוני וצדיקי ישראל ממצות כלל ישראל, מצות תקומת עם ד' ונחלתו. ואלה דברי קדשו של רבן של ישראל הנצי"ב זצ"ל בספר "שיבת ציון":
"אחרי שנתעורר הרעיון בקרב ישראל מקצה העולם ועד קצהו, בכל מקום אשר אנחנו מפוזרים, וקול המון כקול ש-די בדברו ע"י נביאיו, וע"כ עלינו להמשך אחר קול דבריו זה ולבטוח בו ית' שיגמור אחרינו. הסגולה של חברת ישוב א"י היא ההתאחדות של הרבה דעות שונות למרכז אחד, אשר הוא תל תלפיות לכל פזורי עם ד' הן במקומות מפוזרים הן בדעות ששונות בהליכות עולם של ישראל, וזכינו שזה הענין של ישוב הארץ הוא הבריח התיכון המבריח את ישראל מקצה העולם ועד קצהו לדעת אחת".
ה. ולפיכך כל מה שייעשה בזה, בנגוד ובקלקול לשלימות תורת ישראל ותוקף בטחון ישראל, אם מצד שיבושי מדינאים או מצד היסוסי תלמידי-חכמים, הוא בטל ומבוטל מעיקרא ולעולם, בכוחם של כל ישראל, מעתה ועד עולם, ואין לכל זה שום ערך משפטי וממשי, ואי עבדי לא מהני, ד' צ' עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה".
ב. למען דעת!
כרוז זה כתב רבנו כמכתב לשר משה דיין, בעת שהמשיכו הדיבורים על מסירת קרקעות ארץ ישראל ששוחררו, לידי גויים.
א.
כל הארץ הזאת היא שלנו, בהחלט, של כולנו, ואינה ניתנת להימסר ממנה לאחרים, "ירושה היא לנו מאבותינו" (עבודה-זרה נג:) כדבר ד', אשר ממשלתו בכל דור ודור, לאברהם אבינו "לזרעך הארץ הזאת" (בראשית יב, ז), "לזרעך עד עולם" (בראשית יג, טו), "בארץ לך אתננה" (בראשית יג, יז), "לזרעך הארץ הזאת" (בראשית טו, יח), "ולזרעך כל הארץ" (בראשית יז, ח), ליצחק אבינו "ולזרעך כל הארצות" (בראשית כו, ג ד), ליעקב אבינו "הארץ לך ולזרעך" (בראשית כח, יג), "הארץ לך ולזרעך" (בראשית לה, יב), לבני ישראל "נתתי לכם מורשה" (שמות ו, ח), "לזרעכם ונחלו לעֹלם" (שמות לב, יג).
לפיכך אחת ולתמיד הדברים ברורים ומוחלטים, כי אין כאן שום שטחים ערביים ואדמות ערביות, אלא אדמות ישראל, נחלות אבותינו הנצחיות, אשר אחרים באו ובנו עליהם, שלא ברשותנו ונוכחותנו, ואנחנו מעולם לא עזבנו ולא נתקנו את נחלות אבותינו, תמיד תמיד המשכנו כל קשרי תודעתנו איתן וכל תקפה של מחאתנו הנמרצת כלפי ההחזקה האכזרית והמלאכותית שלהם בהן. כן מצווים אנחנו בשחררנו אותן, וכן לא נעזוב אותן ולא נינתק מהן, וכן ידועים הדברים גם במסורות הערביות שבעל-פה, על שיבתנו באחרית-הימים אל ארצנו נחלת-אבותינו, וגם בספר הקוראן שלהם, ומאושרים הדברים גם בדברי חבר-הלאומים אשר בסיום מלחמת שנת התרע"ד. וכן היתה הודעתו של לויד ג'ורג', הנמצאת בידי, כי כל הארץ הזאת, לפי כל מלוא גבולותיה התנכיים, שייכת לשלטון עם ישראל.
ב.
בחזרנו בזמננו, בפקודה האלהית "כי בא מועד" (תהלים קב, יד) ונתגלה הקץ, (סנהדרין צח, ספר הכוזרי ה' כז, אור-החיים ויקרא כה, כה, ישועות מלכו יורה-דעה סי' סו), אל ארץ אבותינו ארץ חיינו וקדשנו זאת, לא לקחנו מאת הערבים אשר ישבו בתוכה, בשממותה, שום שלטון ממשלתי, שלא היה להם בה, אלא חזרנו אל ארצנו זאת בהתמוטטות השלטון הזר ששלט עליה זמני, ובהסכמת והחלטת אומות-העולם, אשר מתוך-כך הארץ הזאת היתה בידם, ואשר הודיעו בהתעלותם התרבותית את הודאת הכרתם בצדקת שייכות שלטוננו בארצנו זאת. יודעים ומכירים בזה, - בעובדה הזאת האמתית שלא לקחנו מאתם שום שלטון ממשלתי, - גם הערבים בני הארץ בהודאתם זאת במסמך הכתוב הנמצא בידי.
גם הלא ידוע לכּל כי לא גרשנו אותם מהתישבותם פה בארצנו זאת נחלת אבותינו, ארץ נבואתנו נביאינו ומלכותנו מלכינו, ומשגב מקדשנו, והשפעתנו הכלל-אנושית, אלא שהם בעצמם, אם מתוך פחדנות והתבהלות מופרזת או מתוך המצאות תכניות פוליטיות של ניפוחי דברים מסולפים ועשיית "מחנות פליטים" למראה עיני העולם הסובב והרחוק, ברחו ועזבו כמה ממקומות ישוביהם כאן. ואנחנו המשכנו וממשיכים, לבנות ולהיבנות במפלאות נוראות אלהים, ממקדשינו אל ישראל הנותן עוז ותעצמות לעם, ברוך אלהים, בעבודת קדשנו לבנין עמנו וארצנו, תורתנו ותרבותנו הטובה, בצדק ובמשפט, לתקומת נצחנו וכוננות החזרת שכינתו שכינתנו ציונה.
וד' צבאות עמנו ומשגב לנו אלהי יעקב, "ולא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא, ד' אלהים צבאות האר פניך ונושעה" (תהלים מו, פ).
ג. עם ישראל קום וחיה!
שיחה בישיבה, ביום העצמאות הראשון לאחר מלחמת יוה"כ. הדברים נאמרו בנוכחות אורח הכבוד - שר הבטחון משה דיין.
"כאדם האומר נחזור על הראשונות" אחזור על באור הלכה שכבר דברנו עליה אי אלו פעמים. הרמב"ן נקרא בפי גדולי ישראל "אביהם של ישראל" (שאגת אריה סי' י"ד, אגרות הראי"ה ח"ב עמ' קצ"ד), מצד אחד - במעשה, "אבי הישוב", מייסד הישוב בזמן האחרון אחרי החורבן. ומצד שני - להלכה; הרמב"ן הוא הקובע ומלמד אותנו הלכה ממקור התורה, שמצות ישוב ארץ-ישראל - ו"ישוב" פירושו ישיבה והתישבות וישוב עד ל"מדינה" - היא מתרי"ג מצות, מצות עשה דאורייתא. "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן ד' יתעלה לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם: והורשתם את הארץ וישבתם בה... אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות..." (הוספות לספר המצוות, מ"ע ד'). הגדרה ברורה של הרמב"ן: "ארץ ביד אומה" פירושו, בעברית הפשוטה: שלטון, ממשלה, מדינה, ומכאן ועל פי כל מקורות ההלכה - ראשונים ואחרונים - נקבע ב"פתחי תשובה" (אה"ע סי' ע"ה סק"ו) - המאסף לכל מחנות הפוסקים - שההתיישבות בארץ-ישראל היא מצות עשה דאורייתא, לא פחות מצות עשה מאשר הנחת תפילין וכד' ואולי הרבה הרבה יותר, כי זו מצוה כללית כלל ישראלית.
לגבי קיום תורה ומצוות יש מדרגות, דברים חמורים יותר וחמורים פחות. בשלושה דברים יהרג ואל יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואילו בכל התורה כולה - פיקוח נפש דוחה. אולם כל ההבחנות הללו שבין דברים יותר חמורים לפחות חמורים קיימות במצבים נורמליים, פשוטים, אבל במצב של כפיה - וכפיה מאיזה צד שהוא: מגויים או אפילו, חלילה, כפיה מיהודים - כפיה הבאה לעקור איזה דבר תורה שהוא, קל כחמור - מחויבים אנו כולנו, כל אדם מישראל, במסירות נפש! (הדברים נתבררו ע"י אאמו"ר הרב זצ"ל באגרת רל"ז).
ומכאן לעניננו. החיוב של "והורשתם את הארץ וישבתם בה" שהארץ תהיה בידנו "ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" כלשון קודשו הברורה של הרמב"ן, מצות עשה דאורייתא, ברורה ומוחלטת, כלל-ישראלית, שעל הארץ הזאת, לכל גבולותיה, אנו מחויבים במסירות נפש כשמגיע מצב של כפיה, אם תהיה מצד הגויים או אילו, חלילה, מצד יהודים, בגלל שבושי פוליטיקה ושבושי דעות - כולנו מחוייבים ליהרג ולא לעבור! על יהודה ושומרון, על רמת הגולן - זה לא ילך בלי מלחמה! מישהו שאל אותי אם ברצוני לעשות "מלחמת אחים". אני לא אכנס לטרמינולוגיה ולא אקרא שמות איך ייקרא דבר זה, אבל זו עובדה: זה לא ילך, זה לא יעבור בלי מלחמה! על גופותינו ועל איברינו! כולנו! לא הגויים יצליחו בזה ולא סיבוכים פוליטיים משלנו בשום אופן שבעולם!
הגבולות, הקילומטרים האלו שלנו, מקודשים בקדושה אלהית, ואין בידינו, בשום אופן שבעולם, אפשרות של ויתורים עליהם. מלבד זאת צריך לזכור את הדבר הפשוט שהקילומטרים האלו שאנו נמצאים בתוכם עכשיו, אינם רק שלנו; אנחנו נציגים קטנים, נציגים של עם ישראל, של כלל ישראל. הארץ הזאת שייכת לא רק לשלשה מיליוני היהודים שנמצאים פה, כי אם לא פחות מזה - לכל מיליוני היהודים שברוסיא ושבאמריקה ושבעולם כולו. אין כל רשות להעלות על הדעת - אנחנו לא קיבלנו מהם יפוי כח משפטי - לוותר על הקרקעות האלה, בשום אופן שבעולם! זו מצות-עשה דאורייתא - יהרג ואל יעבור - ושום חשבונות וסיבוכים פוליטיים, שום סידורי ממשלה ושום ביטויי שרים שלנו לא ישנו ולא יועילו בזה.
מעט יותר מפורט. אם איזה שר שהוא התבטא ואמר שלא אכפת לו אם נצטרך להשיג אשרת מעבר למקומות שלנו מהגויים - כלפי זה אנו צריכים להודיע ולומר בפירוש: מה שלא אכפת לו - אין זה חשוב, דברים בטלים ומבוטלים; לכלל ישראל זה אכפת, לרבש"ע זה אכפת, לכולנו, לכל מיליוני היהודים זה אכפת. לא חשוב מה שהוא אומר: כן אכפת לו - לא אכפת לו, חשוב מה שלנו אכפת, ולכלל ישראל אכפת, ולהיסתוריה הישראלית אכפת. השומע ישמע, והחדל - יחדל! ויחדל! עוד פעם ועוד פעם אני אומר: יחדל! לכלל ישראל אין שום ענין בלא-אכפתיות של מאן דהוא - יהיה שר או שלא יהיה שר - שיאמר שלא אכפת לו איך הם סידורי הקרקעות של קדושת ארץ אבותינו.
טוב שנשמעו הדברים האלו, טוב שנאמר הביטוי "הנחמד" הזה - נרגיש כולנו ונדע כולנו מה זה לא אכפת ליהודי איך יסודרו ענייני ארץ-ישראל. יש אנשים שלא אכפת להם כל מיני דברים שבעולם, לא אכפת להם שנהרגו ששה מיליוני יהודים, וכהנה וכהנה. צריך להרעיש על זה, יש לזעזע שמים וארץ, אם מאדם, שר או מי שאינו שר, התופס איזה מקום בתוכנו, בארצנו ובענינינו הכלליים, תהיה מציאות של דברי שטויות כאלו - אין מילים אחרות לזה, ל"לא אכפתיות" הזו. לי כן אכפת ולכולנו כן אכפת ולכלל ישראל כן אכפת - ולו לא אכפת! הדברים צריכים להיות ברורים ומפורשים.
לאור זה, ב"ה, כלל ישראל עם חי, חי ומרגיש. ומתוכנו, מתוך המקום הקדוש הזה, ממרום קדושת ישראל ואורייתא וקודשא-בריך-הוא, ממרום "יגדיל תורה ויאדיר", מד' האמות האלה, הולך ומתגלה ומתרומם הכרוז הגדול הזה:
אני קורא לעם ישראל קום וחיה!
עם ישראל חי ומרגיש ועומד מעל ל"לא אכפתיות" הזו, ולעומת הפראזה הפוליטית הזו נדע שעם ישראל חי וקיים, דויד מלך ישראל חי ומלכות ישראל חיה וקיימת. ובשם אלהינו נדגול ונרומם את דגל הצבא ודגל המלכות ודגל הקדושה, ודגל התורה, ודגל יראת שמים. נעבוד את ד' אלהינו בשמחה וברננה, בקידוש שם שמים בתוכנו ומתוכנו ועל כל המערכה השלמה של סידור המדינה שלנו שחיה וקיימת לאורך ימים טובים.
ד. מכתב לרמטכ"ל מוטה גור
ב"ה, ג' סיון התשל"ה.
עתרת השלום והברכה לך יקירי מחמדי ומחמד כל ישראל
רמטכ"לנו הנעלה והדגול רב אלוף מרדכי גור.
את אשר הזהרתי בשעתו את משה דיין הנני מחויב לחזור ולהזכיר. כי על שלטוננו המוחלט במלוא מרחב ארץ-חיינו ביהודה ושומרון תהיה בהחלט מלחמה בתוכנו.
והננו מחוייבים מן התורה במסירות-נפש ממש נגד כל כפיה מצד מישהו - בהמשך של בעל-הגוֹיָה או איזה גויים שהם, - על מצות כבושנו את ארצנו ושלטוננו עליה.
הדרכת חז"ל ורבותינו הנאמנים היא על מלחמת עם ישראל עם אומות העולם, ונקווה שלא תצטרך להגיע אל מלחמת עם ישראל בממשלתו הכושלת.
נאמנך מברכך בלב ונפש ממקור המברך את עמו ישראל באהבה, במלוא חביבות יקרך ורוממות צפיית ראיית הישועה השלמה,
ה. מכתב לשר הביטחון
אל שר הבטחון שהחליף שנה קודם לכן את משה דיין, עם הקמתה של ממשלת יצחק רבין.
בס"ד ח"י סיון התשל"ה
יקירי נכבדי שמעון פרס!
את אשר הזהרתי בשעתו את משה דיין, הנני חוזר ומזכִר לך, כי כל הויתורים הטריטוריאליים, הם דברים בטלים ומבוטלים, לא יקומו ולא יהיו. על יהודה ושומרון תהיה גם מלחמה פנימית, וכאשר העם כולו יתקומם בזה נגד הממשלה הזאת, כמובן שהנני עם העם כולו ועם תקומת דבר ד' אלקי ישראל ונצחו על עמו ונחלתו, ולא עם הממשלה בכשלונה. הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה. הנני מלא תקוה ובטחון בנאמנותך היקרה והחשובה, כי תחזיק בכל תוקף ואומץ את העמדה הישראלית, ההגונה והמתאימה לך, לכבודך ולכבוד ישראל.
במלא חביבות היקר
ובצפיית ראיית הישועה השלימה,
ו. מסירות נפש על שלטוננו בארץ
(מתוך סרט הקלטה של רבנו)
אמרתי וכתבתי, שעל יהודה ושומרון, יריחו והגולן, תהיה מלחמה, ואין להעלות על הדעת שום ויתורים. על האִיום הזה, הדיבור הזה, ההתרגלות הזאת, החינוך הזה, יש לחזור פעמים, פעמיים, בלי הרף, אלפי פעמים, כדי לעקור מן השורש את הריקבון הזה, את החולניות הזו, את החולשה הזו. האדמות האלה אינן שייכות לגויים ולא גזלנו אותם מהגויים, אלא ב"ה גדלנו, התבגרנו וחזרנו אליהן. על יהודה ושומרון הגולן ויריחו תהיה מלחמה. על האיום הזה והדיבור הזה, יש לחזור מחר ומחרתיים בלי הרף, על-מנת לבטא את העמדה שלנו, בתוקף ועוז. יש להזכיר לממשלה ולעם ישראל, שאין להעלות על הדעת ספק ספיקא של ויתור על משהו של ארצנו. איננו בעלי בית על הארץ הזאת. היא של כל עם ישראל, אנחנו היהודים היושבים כאן, אנחנו נציגים של כל עם ישראל כולו. אין לנו לבגוד אלא להוסיף תוקף ועוז של קידוש השם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
