ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- פקודות הסותרות דין תורה
- ספריה
- ארץ ישראל ומדינת ישראל
- ארץ הצבי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
לאחר מלחמת יוה"כ, כנגד לחץ האמריקאים על ממשלת גולדה מאיר לויתורים בתמורה לתחמושת.
ב"ה, עש"ק פ' בא, התשל"ד.
המחשבה של מסירת יהודה ושומרון לשלטון נכרי חלילה, היא מחשבה טפשית פסולה של עוכרי ישראל ששמם יישאר לדראון-עולם בדברי ימי ישראל ונצח נחלתו, ומחשבתם בטלה ומבוטלת, ודבר ד' על עמו וארצו קיים לעד לעולם.
ח. בירורי-דברים
כרוז זה, שלושה שבועות אחרי כנס היסוד של גוש-אמונים (ע' בכרוז הבא), ז' בשבט ה'תשל"ד, ובו הדרישה להקמת ממשלת חירום לאומית, והתביעה לשלמות הארץ, בהשראה של רבנו.
(ב"ה, כ"ח שבט התשל"ד.)
"כאדם שאומר נחזור על הראשונות".
א. שאנחנו כעת באמונת עתנו, במצב התהליך של קץ-הגלות-גאולה-משיח, הוא מפורש בתורה שבעל-פה במסכת סנהדרין דף צח, "ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", ופרש"י: כשארץ-ישראל תתן פריה בעין יפה.
ב. ב"פתחי תשובה" המאסף לכל מחנות הפוסקים ראשונים ואחרונים, בשלחן ערוך, אבן העזר סימן עה, כל הפוסקים ראשונים ואחרונים קיימא לן כרמב"ן, אביהם של ישראל, כי מצוות כיבוש הארץ היא מצוה מן התורה לכל הדורות.
ג. כי מלחמת ההגנה נגד הצרים הצוררים אותנו היא מלחמת מצוה, כאחת מתרי"ג מצוות של התורה, מפורש ברמב"ם הלכות מלכים.
ד. ארצנו זאת שחזרנו אליה ושחררנו אותה בחסדי האוזר ישראל בגבורה ועוטרו בתפארה, הנותן לנו כח לעשות חיל, היא של כל עם ישראל ומליוניו אשר ברוסיה ובאמריקה ובכל מקום שהם, וכל ויתור על איזה שעל ומדרך-רגל שלה הוא בטל ומבוטל פחות מכל עפרא דארעא.
ה. ביחס לכפיה, מצד מי שהוא להעבירנו על חוקי הבוחר בעמו ונחלתו ברוך הוא הננו מצווים כולנו במסירות נפש של ייהרג-ואל-יעבור, "ונקדשתי בתוך בני-ישראל", אפילו על "ערקתא דמסאנא", וקל-וחומר על המצוה של תורה של יישוב וישיבת ארץ ישראל השקולה כדברי חז"ל ככל מצוותיה של התורה.
ט.
תנועת ההתנחלות "גוש אמונים" קמה לאחר מלחמת יוה"כ בראשה עמדו תלמידי רבנו.
ב"ה, ב' אדר התשל"ד.
עתרת שלום וברכה אורה ושמחה לכם יקירי וחביבי כולכם גוש אמונינו, כן תרבו וכן תפרוצו ותקוממו בעוזה של תורה ותוקף מצותה. חִזקו ואִמצו וחַזקו ואַמצו! משנכנס אדר מרבים!
כלפי ההערה שגולגלה לעומת בירור-הדברים של החיוב בעמידתנו במסירות-נפש נגד הכפיה מצד מי-שהוא, ביחס לעמידתנו בארצנו במצות "והורשתם וישבתם", מתוך החילוק הידוע שחיוב זה אינו במצב שהכפיה היא מצד הנאת-עצמם, ולא מעצם ההעברה על מצות הדת, - הנני בזה להודיע ולהעיר לכם כי אלה הם דברים בטלים ומבוטלים ואינם משנים במשהו את בירור חיובנו זה, - כי הנאת-עצמם זאת היא שהם הם יהיו שולטים פה בארץ הזאת, ולא אנחנו, ועל כך הננו מצווים כהרמב"ן לכל הדורות, בדבר ד' אלהינו מלך-העולם, שלא הם יהיו שולטים פה, בירושלים ביהודה ושומרון הגולן ויריחו, אלא שאנחנו נהיה השולטים פה בארצנו של כל מקהלות רבבות עמנו בית ישראל. והשר של אמריקה, כשהוא מופיע כאן, על פי רשיונו של שר הפנים שלנו, הוא מופיע בתור יהודי נכבד ותופס-מקום בעולם, וכאן הוא - עם רבבות תודותינו לו על הצליחו לסדר את ענין שבויינו, - בהחלט לא בתור שר ושולט עלינו, כי כאן קדשנו ד' במצותו עלינו להתיישב כאן ולשלוט כאן, בעצתו אשר לעולם תעמוד וכן יקום וכן יהיה!
נאמנכם שלכם בחביבות היקר וצפיית ראיית הישועה השלמה
י. הממשלה משועבדת אל העם,
"בעל הגּוֹיָה" הוא קיסינג'ר, שר החוץ (היהודי) של אמריקה, שלחץ על הממשלה לוויתורים. הכרוז נכתב יום אחרי עלית צעירים לקונטרה, "במסירות נפשותנו".
ב"ה, כ"א אייר "אך טוב לישראל" התשל"ד.
ולא העם משועבד אל הממשלה,
ועל-אחת-כמה-וכמה לא אל הממשלה הזאת הכושלת, הנסחבת עם תסבוכת הצרות וחילול-השם של בעל-הגוֹיָה, הממיט חרפה וחולשה על עמנו ונחלתנו. כל פטפוטי שרים על פגיעה במשהו של חוסן תוקף ארץ חיינו הם דברים בטלים ומבוטלים, לא יקומו ולא יהיו. ודבר ד', מלך העולם, העמים והארצות, אשר ציוה לנו, בפקודת תורתו ונביאיו, את שלטוננו המוחלט על נחלת אבותינו, יקום ויהיה ויתקיים, במלוא נצחו לעד לעולם, במסירוּת-נפשותינו ובהצלחת פעלינו ונועם כוננות מעשינו בשובו שיבת ציון, בשיבת בניה לגבולם ואל אבותם והאבות אל בניהם בשלימות העם והארץ כולה.
יא. תשובה לרבים
ב"ה, מוצש"ק בהר-בחוקותי (ליל כ"ז באייר) התשל"ד.
כל פטפוטי ההבלים של בעל-הגוֹיָה היורד לחיינו ורודף אותנו ומחלל שם ד' אלהי ישראל ושם עמו ונחלתו, ושל אנשי ה"ממשלה" הכושלת הזאת הנסחבים אתו במשהו של פגיעה בחוסן שלמותה של נחלת אבותינו, הם דברים בטלים ומבוטלים בהחלט, ואין לנו כל התענינות והתחשבות בהם.
הבוז והכאב, הממלאים אותנו ביחס לכל פטפוטי ההבלים האלה, קיימים בכל תוקף ונובעים ממקור דבר ד' ופקודת קודשו בתורתו ונבואתו בחיוב שלטוננו על ארצנו זאת, של כולנו ושל רבבות עמנו בית ישראל.
כולכם, כולנו, חזקו ונתחזקה במסירוּת-נפשותינו בקיום מצוותנו הכלל ישראלית הזאת. לד' הישועה ועל עמנו ברכתו ועצתו לעולם תעמוד בקדוש שמו הגדול לעיני כל אפסי ארץ.
יב.
מכתב עידוד לאנשי קש"ת, שעלו בכ' באייר על הקרקע, גם מתוך תקוה שבזה ימנעו נסיגה במזרח הגולן. נכתב ששה ימים לאחר הסכם "הפרדת הכחות" בין ישראל לסוריה.
ב"ה, י"ד סיון התשל"ד.
עתרת השלום והברכה לכם,
אחינו מחמדינו, וכל משפחותיכם, הקטנים והגדולים, העובדים והלומדים, מציבי גבולותינו ומיַשבי שממותינו בעיר-הקודש קשת-קוניטרה.
הלא כולי כולי אִתכם יקירי חיי, אשריכם שזכִיתם וזכים וזוכים לקיים ולעשות את הפקודה האלהית של בורא עולם, עמים וארצות, אשר בחר בציון וירושלים וערֶיה, אל עַם אלהי אברהם, סגולתו ונחלתו. הלא כולכם שלוחי דרחמנא, אשר יצר לו עם זו תהילתו יספֵּרו, בהשראת שכינתו בתוכם, ושלוחי דידן כל מקהלות רבבות עמנו בית ישראל, בקֹדש חידוש ימינו כקדם, בהתהלכנו לפניו במלוא רוחב ארצנו, בקיומנו פקודת יישובה וחידוש תחייתה וברכתה, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה וטוב לבב, ותמימוּת הקרנת אורה הגדול המופיע ועולה בתוכה ומתוכה על כל אפסי ארץ. חִזקו ואִמצו וחַזקו ואַמצו איש רֵעהו ואִשה רעוּתה ואת כולנו כל שיבת שבותנו כמלוא דבר ד' הנאמן על תקומת עמו ונחלתו.
נאמנכם במלוא כל עצמותיו לב ונפש בחֹסן צפיית ראיית שלימות הישועה
יג. דברים ברורים ומבוררים
אחרי נסיון ההתנחלות הראשון, תחת ממשלתו של יצחק רבין, בו השתתף רבנו בעצמו.
(ב"ה, כ"ט תמוז התשל"ד.)
קודם כל: הממשלה הזאת היא בשביל העם, ולא העם בשביל הממשלה. וכאשר הממשלה בוגדת בעם ובארץ מולדתו וחייו, אז על אחת כמה וכמה שהעם החי והמרגיש אין לו שום שייכות לממשלה הזאת.
מכאן לידע ולהודיע ולהוודע אלף פעמים ואחת: כל דברי ההבל הטפשיים והמרושעים על סדור לנו בארץ מולדתנו וחיינו, מעין "תחום-מושב", כמו שהיה לנו במדינת רוסיה, המגביל את אפשרויות התנחלותנו פה, הם דברים בטלים ומבוטלים למפרע מכאן ולהבא ולעולם ועד.
ואנחנו מצווים להתנחל, ונתנחל, לכל מלוא רוחב ארץ מולדתנו וחיינו זאת, בברכת ד' גואלנו וקורא דורותינו הנמשכת ומופיעה בחוסן תקפה על כל שלמות ישועתנו.
יד. לפרשת ההתנחלות
לאחר נסיון התנחלות של מאות צעירים בתחנת רכבת עזובה בסבסטיה שבלב השומרון, בין ו-י באב, ממנה פונו.
(ב"ה, יד מנחם אב התשל"ד.)
אנחנו מצווים להתנחל ונתנחל בע"ה בכל מלוא רוחב ארצנו, ובשום אופן לא תצליח הממשלה האומללה הזאת, הנסחבת וגם לא על קביים אלא על חצי קב של "חכמות" בעל-הגוֹיָה, לנשל אותנו מאחזיתנו בארץ חיינו ומולדתנו.
אנחנו מצווים ע"פ התורה ולא ע"פ הממשלה.
התורה קודמת לממשלה, התורה היא נצחית, והממשלה הבוגדת הזאת היא עוברת ובטלה.
גם אחינו יקירינו שאינם מדברים בשם התורה, הם מלאים תודעה פנימית של הכרת דבקותנו החיונית, בכל שטחיה של ארצנו הקדושה והנחמדה.
הממשלה הזאת הנגררת באבדן-עצותיה, אמנם יכולה לשלוח ולהכריח כמה מאחינו חיילינו היקרים - שהם בוכים ומתמרמרים על כך - להתגבר עלינו ולהכניע אותנו, אבל את לבנו ואת בריאות הכרתנו הישראלית לא תוכל לעקור. על אף ועל חמת כל התאכזרותה הזאת עלינו, נגדיל ונאדיר, נרבה ונעצם כל תקפה של תודעתנו הישראלית הנאמנה, ושל המשך פעלינו מתוכה בכל שלמותה של ארצנו כולה, וד' צבאות עמנו ומשגב לנו, ונעמו כולו על כוננות מעשינו לנצח ישראל ונחלתו.
טו. יהודה ושומרון
כלפי ההצעה של רה"מ רבין, להביא להכרעת העם את גורל יהודה ושומרון, בנסיונו לשכנע את המפד"ל להצטרף לממשלתו.
(ב"ה, ט"ו באב התשל"ד.)
יהודה ושומרון הם חלקים שלמים של ארץ-חיי-קדשנו, ואינם ניתנים לשום עניין של משאל-עם, חלילה.
כל משאל-עם אין בכוחו לבטל את איסור התורה של "לא תתן להם חנייה בקרקע". יהודה ושומרון, כמו כל חלקי ארצנו זאת, הם שייכים לכל מליוני היהודים שברוסיה ושבאמריקה.
קללת ד' אלהי ישראל, נצח ישראל ועם ישראל, תחול על הזוממים לגזול מאתנו חלקי ארצנו אלה. מחשבתם הרעה תיבטל ועצת ד' לעולם תעמוד.
טז. אל המאזינים והמקשיבים.
ב"ה, י"ט אלול, ערב שבת-קודש כי תבוא לארץ, התשל"ד.
השומע ישמע - והחדל יחדל.
השם "מפד"ל" והשימוש בשם זה, קיים רק במידה זו, שקיים מה שהובטח ופורסם בשם זה על עמידה מוחלטת ואיתנה בשלילת כל ויתור שהוא על איזה חלק של ארץ-חיינו זאת, מולדתנו, קדשנו, שכינתנו, ממלכתנו, נבואתנו, אחדותנו, נצחנו. רק על יסוד זה ומתוך-כך, לפני כל דיון בסידורים הממשלתיים, יבוררו, יסודרו, ילובנו ויבורכו בע"ה כל הבחנות ענינינו הפנימיים, כתורה וכמיצוה בכל תקפה, מתוך שיכלול הבנה הדדית, אהבת-אמת הדדית, סיוע וחיזוק הדדי, רוממות-אמונה הדדית. כל שימוש בשם זה של המפד"ל מתוך רפיונות וגימגומים בעיקרי-עיקרים אלה - הוא שקר וכזב וחילולו וביטולו של השם הזה.
מתוך אמתת תעצומותינו כולנו יחד, כי יבינו אל פעולת ד', ותשובה באה אחר בינה, כמפורש בדברי חזון הנבואה, ובשאיבת הששון מתוך מעיני הישועה של בחיר צדיקייא, נזכה ובעיתה יחישנה, בשגיבוּת עוזה ועצתה של תורה, הגדלתה והאדרתה, נתחדש ונתקדש, בכל חסנה של תקומת דבר ד' על עמו ונחלתו.
בשלימות ברכת ד' בהתחדשות והתקדשות השנה הבעל"ט ועכ"י.
יז.
לאחר מבצע הקפות במוצאי שמחת-תורה, תשובה לשואל אם עדיף להתמסר לחינוך או להתנחלות.
ב"ה, עיקו"ת ירושת"ו כ"ח תשרי התשל"ה
לכבוד
מר...
שלום וברכה מרובה
בתשובה ליקרת מכתבו.
להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו, לישב את שוממותיה, היא מצות-התורה הברורה והמחייבת את כולנו. זה צריך להיות מובן ומבואר לכולנו לכולנו, מתוך הבנה מרובה ואהבת אחים, הנאמנים ומסורים לתחיית ובנין עמנו וארצנו ותרבותנו.
בחלוקי דעות שמתוך אי-הבנה, אין שום מקום לריתחה של שנאה חלילה.
החלטה ממשלתית להחזיר לגויים שטחים של ארץ-חיי-קדשנו - דברים בטלים ומבוטלים, לא יקום ולא יהיה.
אין שום ענין למשאל-עם בענין שטחי ארץ-חיי-קדשנו, שהם שייכים גם לכל מליוני היהודים שברוסיה ושבאמריקה ובכל מקום שהם, וכל דורותינו הבאים.
להגביר את מאמצי החינוך הדתי, המאמין במעשי ד' צור ישראל וגואלו, ומקבץ נדחיו ובונה ארצו, ודאי חשוב מאוד - ובשום אופן לא חשוב יותר מזה של יישוב ארצנו והתנחלות שממותיה. קירוב הלבבות והפסקות החציצות בין חילוניים לדתיים, בודאי חשוב מאוד - ומאמצי ההתנחלויות - הם הם מתוך דרכי שלום ואהבת ישראל.
בודאי ובודאי שצריך הרבה מאוד להסביר ולברר לנוער ולילדים בארץ, את חשיבותה החיונית של ארצנו וכל שטחה למען עמנו ותורתנו.
חלילה לחדול מההתנחלויות, של יישובנו ארצנו ושממתה. עם שקידת ההתנחלויות צריך להרבות חנוך והסברה לחשיבותה החיונית.
ריבוי החנוך וההסברה לחשיבות הזאת, איננה סתירה וניגוד אלא השלמה ושיכלול לה.
בכל חביבות היקר בצפיית הישועה השלמה
יח. לידע להודיע ולהוודע
ב"ה, ב' חנוכה התשל"ה.
מתוך הימים ההם אל הזמן הזה
"כאדם שאומר נחזור על הראשונות" (רש"י, פרשת וארא)
המושכלות הברורות והמוחלטות, הקבועות והקיימות, לכולנו לכל ישראל ולכל העולם כולו, כי כל הבלי-ההבלים של המתיימרים בשם הממשלה אובדת העצות, הנסחבת עם תוכניות רשע-הכסל של בעל הגוֹיָה, על גזילת משהו של ארץ חיינו, ממלכתנו ונבואתנו, הם דברים בטלים ומבוטלים פחות מעפרא-דארעא, לא יקומו ולא יהיו. אין שום אדם בעולם שיש לו הרשות המשפטית הזאת והכח הממשי הזה להשתלט על נחלת-אבותינו ותפארת-תרבותנו זאת, שהיא שייכת אל עם-הנצח הזה לכל דורותיו ולכל מיליוניו היהודים העולים ושבים הביתה אל גבולותיהם ואחוזותיהם.
על חומת-הפלדה וסלע-האיתנים של כולנו, בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו, של גופותינו ונפשותינו, יתפוצצו ויתנדפו כל קורי-העכביש הטפשיים והדמיוניים של גזלני-עולם, אל מול עצת מלכו של עולם ועולמים וקורא הדורות, האומר לירושלים תוּשב, ולערי יהודה ושומרון, יריחו, סיני וגולן ולכל מרחביהן תיבננה, המחדש ברכתו על עמו ונחלתו והמחזיר שכינתו לציון.
וד' צבאות עמנו ומשגב לנו אלהי יעקב.
בצפיית ראיית הישועה השלימה
יט. עוד הקריאה הגדולה
(ב"ה, כ"ב טבת התשל"ה.)
כלפי "הפוסעים על ראשי עם-הקודש" וארץ חייו, ותכניות רשע-כסלם להפקרת חלקי נחלת-אבותינו זאת, ומסירתם לשלטונות נכרים, חלילה, בעבירתם על תֹקף ציוויה של תורה: "לא תתן להם לנכרים חניה בקרקע" זו שלכם, ובאי-התחשבותם עם ערכה המשפטי של קרקע זו, שהיא שייכת לכל מיליוני עם ישראל, ולכל דורותיו, מופנית הקריאה הגדולה אל כולנו, אל כל חומת-פלדותינו, לעמוד ולהתיצב לעומתם, כי זממם זה אל יופק, חס-ושלום, וכי נחלת-אבותינו זאת חיה וקיימת ומוחזקת לנו לדורותינו, כימי השמים על הארץ, לכל מלוא דבר ד' על תקומת עמו ונחלתנו.
בצפיית ראיית הישועה השלימה
כ.
ב"ה, ט' שבט התשל"ה.
שלום וברכה מרובה.
בתשובה למכתבו מו' דנא:
א. מה שאני עושה, ועאכו"כ מפרסם, הוא מתוך דעה מיושבת ומבוררת, ע"פ שכל מתוך אמתה של תורה וירא"ה טהורה לשם עבודת ד' וישראל עמו.
ב. אנחנו לא מגרשים אותם, ולא גרשנו אותם מכל ארצנו, ולא מיהודה-ושומרון. על שלטוננו בכל מלוא רוחב ארצנו, כמצווה לנו ע"פ הרמב"ן ממקור התורה, לא נוותר. עצת ד' תעמוד.
ג. בתוקף ברירותנו - ולא בחולשת גמגומינו שהיא בחולשת אמונה והכרה שלימה - יש לנו האהדה של אומות העולם.
ד. ההתנחלויות וההתישבויות בכל מלוא רוחב ארצנו הן מצוה וחובה וטובה. מסירות-נפש היתה ותהיה תמיד בהן גם מאז מקדם וגם עכשו, עם שקול-הדעת הנכון בפרטים.
ה. הטענה ההלכתית של "הנאת עצמם" היא דברים בטלים בעניננו. הנאת עצמם היא שלטונם כאן והיא בטול מצות התורה כדהרמב"ן שהארץ תהיה בשלטוננו ולא בשלטון אחרים.
ו. החיילים שלנו, - שרק הוכרחו למעשים של חלול-השם מתוך חולשת-ריקנות של הממשלה, - הם יהודים יקרים וישרים, והם הצטערו ובכו ובקשו סליחה.
בכל היקר ובצפיית הישועה השלימה.
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
ראש ישיבת מרכז הרב.
בנו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל.
לשיחות על דמותו לחץ כאן
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק צמח צבי: אגרות הרב צבי יהודה קוק לביאליק ולאז"ר
מתוך עלון איגוד ספרני היהדות - גיליון י'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
