ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
התורה מדגישה ביחס לקרבן התמיד שמדובר ב"עולת תמיד לדורותיכם" (כט, מב), כלומר בכל הדורות ובכל הזמנים. כיצד ניתן לומר "לדורותיכם" אם כיום, לאחר חורבן בית המקדש, לא מקריבים את הקרבן הזה?
תשובה אחת היא, שכיום אנחנו אנוסים. למרות שהיינו רוצים, ואולי החיוב עצמו עדיין קיים, הרי שאין לנו אפשרות מעשית להקריב.
אמנם, נראה שלא רק הציווי הוא "לדורותיכם", אלא שגם הקרבן עצמו (ברמה מסוימת) מתקיים לדורות. הגמרא (ברכות כו:) אומרת שתפילות כנגד תמידין תקנום, כלומר כנגד קרבן תמיד: תפילת שחרית כנגד תמיד של שחר, ותפילת מנחה כנגד תמיד של בין הערביים (ותפילת ערבית, כנגד איברים ופדרים). אכן, הקרבנות הם דבר בסיסי כל כך, שניתן להבין שלאחר החורבן נתקנה התפילה כנגד הקרבנות. ואם כך, גם כיום ישנו קיום מסוים של "לדורותיכם", על ידי התפילה.
אלא, שאם כך, עולה שאלה קשה ביחס לתפילת שחרית ומנחה: בתפילות מוסף של שבת אנו מזכירים את קרבן המוסף "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים…", כך גם במוסף של ראש חודש ושל החגים. מדוע לא מזכירים בכל יום את קרבן התמיד? הרי התפילות נתקנו כנגד התמידין, ומדוע לא להזכירם בשמונה עשרה בכל יום?
שאלה זו נשאל בשו"ת נודע ביהודה (קמא, או"ח ד):
אשר בדק לן מעלתו למה פסוקי המוספין קבעו בתפלת המוסף ופרשת התמיד לא תיקנו לומר בתפלה פסוקי התמיד?
בתחילה, מסרב הנודע ביהודה לענות:
מי הוא ואיזה הוא שיאמר מלבו טעם על דברים העומדים ברומו של עולם ואנשי כנסת הגדולה להם לבדם נפתחו שערי שמים וקבעו הכל בטעם ידוע להם ואין אתנו יודע עד מה?
בסופו של דבר הוא נותן טעם לדבר, אך אנו לא נאריך בו מעל בימה זו, מצד מורכבותו.
ייתכן לענות באופן אחר: אכן, תפילה קבועה, שלוש פעמים ביום, נתקנה כנגד הקרבנות. אבל עצם עניין התפילה, הוא דבר בסיסי של עמידה לפני ה', שהיה הכרחי גם ללא הקרבנות.
נסביר את דברינו – עד כה הבנו שמשמעות הביטוי "תפילות כנגד תמידין" היא שהתפילות מחליפות את הקרבנות. אמנם, הסבר זה אינו מדויק, שהרי עזרא ואנשי כנסת הגדולה אשר תיקנו את התפילה, היו בתחילת בית שני. כלומר, גם לפי הדעה שתפילות כנגד תמידים תיקנום, התקנה נתקנה עוד בזמן הקרבנות. התקנה הייתה להתפלל בבתים, באותו זמן שהיו מקריבים את קרבן התמיד. כך הפך קרבן התמיד מדבר שמשמעותו קיימת במקדש בלבד, לדבר שיש לו ערך בכל מקום.
אמנם, אנו מוצאים שהתפללו בעבר באופן המנותק מן הקרבנות בזמן שהיה מקדש ואף קודם לכן. דוגמאות לכך אנו מוצאים בתפילות האבות ובתפילת חנה.
אילו היו מזכירים את פסוקי קרבן התמיד בתפילה, הייתה תחושה כאילו כל עניין התפילה הוא מצד הקרבן. אמנם, תפילת מוסף באמת נתקנה רק בעקבות הקרבן המיוחד, אך שאר התפילות מבטאות גם את הטבעיות של התפילה. לכן אין מזכירים את פסוקי הקרבנות, כדי שנדע ונפנים: התפילה היא המזון היסודי לנפשו של האדם, המתחברת עם בוראה, במפגשים קבועים בכל יום, וכך היא מצליחה לפעול וליצור במשך היום כולו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
