ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
התורה מדגישה ביחס לקרבן התמיד שמדובר ב"עולת תמיד לדורותיכם" (כט, מב), כלומר בכל הדורות ובכל הזמנים. כיצד ניתן לומר "לדורותיכם" אם כיום, לאחר חורבן בית המקדש, לא מקריבים את הקרבן הזה?
תשובה אחת היא, שכיום אנחנו אנוסים. למרות שהיינו רוצים, ואולי החיוב עצמו עדיין קיים, הרי שאין לנו אפשרות מעשית להקריב.
אמנם, נראה שלא רק הציווי הוא "לדורותיכם", אלא שגם הקרבן עצמו (ברמה מסוימת) מתקיים לדורות. הגמרא (ברכות כו:) אומרת שתפילות כנגד תמידין תקנום, כלומר כנגד קרבן תמיד: תפילת שחרית כנגד תמיד של שחר, ותפילת מנחה כנגד תמיד של בין הערביים (ותפילת ערבית, כנגד איברים ופדרים). אכן, הקרבנות הם דבר בסיסי כל כך, שניתן להבין שלאחר החורבן נתקנה התפילה כנגד הקרבנות. ואם כך, גם כיום ישנו קיום מסוים של "לדורותיכם", על ידי התפילה.
אלא, שאם כך, עולה שאלה קשה ביחס לתפילת שחרית ומנחה: בתפילות מוסף של שבת אנו מזכירים את קרבן המוסף "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים…", כך גם במוסף של ראש חודש ושל החגים. מדוע לא מזכירים בכל יום את קרבן התמיד? הרי התפילות נתקנו כנגד התמידין, ומדוע לא להזכירם בשמונה עשרה בכל יום?
שאלה זו נשאל בשו"ת נודע ביהודה (קמא, או"ח ד):
אשר בדק לן מעלתו למה פסוקי המוספין קבעו בתפלת המוסף ופרשת התמיד לא תיקנו לומר בתפלה פסוקי התמיד?
בתחילה, מסרב הנודע ביהודה לענות:
מי הוא ואיזה הוא שיאמר מלבו טעם על דברים העומדים ברומו של עולם ואנשי כנסת הגדולה להם לבדם נפתחו שערי שמים וקבעו הכל בטעם ידוע להם ואין אתנו יודע עד מה?
בסופו של דבר הוא נותן טעם לדבר, אך אנו לא נאריך בו מעל בימה זו, מצד מורכבותו.
ייתכן לענות באופן אחר: אכן, תפילה קבועה, שלוש פעמים ביום, נתקנה כנגד הקרבנות. אבל עצם עניין התפילה, הוא דבר בסיסי של עמידה לפני ה', שהיה הכרחי גם ללא הקרבנות.
נסביר את דברינו – עד כה הבנו שמשמעות הביטוי "תפילות כנגד תמידין" היא שהתפילות מחליפות את הקרבנות. אמנם, הסבר זה אינו מדויק, שהרי עזרא ואנשי כנסת הגדולה אשר תיקנו את התפילה, היו בתחילת בית שני. כלומר, גם לפי הדעה שתפילות כנגד תמידים תיקנום, התקנה נתקנה עוד בזמן הקרבנות. התקנה הייתה להתפלל בבתים, באותו זמן שהיו מקריבים את קרבן התמיד. כך הפך קרבן התמיד מדבר שמשמעותו קיימת במקדש בלבד, לדבר שיש לו ערך בכל מקום.
אמנם, אנו מוצאים שהתפללו בעבר באופן המנותק מן הקרבנות בזמן שהיה מקדש ואף קודם לכן. דוגמאות לכך אנו מוצאים בתפילות האבות ובתפילת חנה.
אילו היו מזכירים את פסוקי קרבן התמיד בתפילה, הייתה תחושה כאילו כל עניין התפילה הוא מצד הקרבן. אמנם, תפילת מוסף באמת נתקנה רק בעקבות הקרבן המיוחד, אך שאר התפילות מבטאות גם את הטבעיות של התפילה. לכן אין מזכירים את פסוקי הקרבנות, כדי שנדע ונפנים: התפילה היא המזון היסודי לנפשו של האדם, המתחברת עם בוראה, במפגשים קבועים בכל יום, וכך היא מצליחה לפעול וליצור במשך היום כולו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
