ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- מגילת אסתר
הכול מכירים מנהיגים, מן העת העתיקה וגם מן העת החדשה, שגרסו "אני ואפסי עוד", שהצהירו "לי יאורי ואני עשיתיני", שתפיסתם הייתה "L'État c'est moi" ("המדינה זה אני"), ש"אני אוביל, אני אנווט", והלאה והלאה, עוד ועוד מנהיגים במהלך שנות ההיסטוריה כולה. באה מגילת אסתר וטופחת על פניהם, ובעוז. ולמען הסר כל ספק יובהר שהדבר נכון לא רק ביחס למנהיג נוכרי, ממש לא. גם החלטות של מנהיג יהודי אינן מתקיימות במלואן, ומגילת אסתר מלאה בדוגמאות מכל הסוגים.
אחשוורוש מקבל החלטה להרוג את ושתי, אולם לא עוברות אלא שעות ספורות והוא כבר מתחרט. אחשוורוש מעדיף תחילה את אוהבו (המן) על אשתו (ושתי), אך בדילמה מקבילה הוא מחליט דווקא להעדיף את אשתו (אסתר) על אוהבו (המן), שאותו הוא הורג. בנוסף לכך, במשך חודש שלם הוא לא מוצא כל עניין לראות את אסתר, אך די בראייתו אותה מרחוק כדי להושיט לה מיידית את שרביט הזהב. וכמובן אחשוורוש מקבל את המלצת המן להשמיד אם העם היהודי באיגרות ראשונות, ולא חולף זמן רב עד שהוא מאפשר לעם היהודי להתגונן, ואף להתקיף, באיגרות שניות. לא בכדי תיאר אותו רבן גמליאל, אישיות נשיאותית שהבינה דבר ושניים במנהיגות: "מלך הפכפכן היה".
ומן הגברים אל הנשים - הפכפכנותה של זרש, רעיית המן. תחילה על לשונה אמירה אנטישמית: "ותאמר לו זרש אשתו... יעשו עץ גבוה חמישים אמה ובבוקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח". אך לא עובר זמן רב, ומשהנסיבות משתנות היא לא מהססת להפוך את האמירה מן הקצה אל הקצה: "ויספר המן לזרש אשתו... את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו".
ה"יום טוב" בוטל
ומן הנוכרים אל היהודים: נשווה את מה שהחליטו מרדכי ואסתר (או הפרזים, מעצמם) תחילה, עם מה שלבסוף אכן בוצע. ובכן, תחילה נאמר: "על כן היהודים הפרזים... עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו" – כלומר פורים יצוין על ידי הפרזים בי"ד באדר, יום זה יהיה "יום טוב", ולכן ייאסר במלאכה ויינתנו משלוחי מנות, אך לא נאמר דבר על מתנות לאביונים. בביצוע, לעומת זאת, נאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". מחד גיסא כאן כבר לא מוזכר "יום טוב", ולכן פורים אינו אסור במלאכה, כהדגשת הגמרא: "[איסור] מלאכה לא קבילו עלייהו, דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב". מאידך גיסא, ישנה תוספת של "מתנות לאביונים". זאת ועוד, לא רק הפרזים מציינים את פורים אלא גם המוקפים, ובהתאם - לא רק י"ד אלא גם ט"ו.
יש מהפרשנים שאכן נתנו דעתם לפשר השינויים ואף כרכו אותם זה בזה. כך למשל המלבי"ם, שסבר כי הפרזים חשו בסכנה גדולה הרבה יותר, ולכן מעצמם יזמו את ציון האירוע, וגם סברו שנכון לציין "יום טוב", שכן אמנם עם ישראל הכללי אינו רשאי לייסד יום טוב חדש, אך הדבר מותר ליחידים ולקבוצה. ואולם שעה שהוברר שהסכנה הייתה כללית, הרי שנכון להוסיף את יום ט"ו בעבור המוקפין, ומאחר שבמקביל הכרחי לבטל את היום טוב - בהיות האירוע כלל ישראלי - נוספה להם במקום זאת מצוות צדקה: "מתנות לאביונים... כי תכלית היו"ט היה לפרוש בו מהבלי העולם לעבודת ה' ותורתו, וציווה נגד זה שייתנו צדקה שהוא גם כן מצווה".
היו שעוד הוסיפו כי כך מתבאר מדוע תחילה נכתב "משלח מנות" חסר אות וי"ו, בעוד שלבסוף "משלוח מנות" מלא וי"ו. אין זה אלא מעין אותו עניין: תחילה כאשר דובר על יום טוב, לא היה מקום למתנות לאביונים שכן עיקרן בממון, ולכן הגדילו את משלוחי המנות, מלאי וי"ו. ברם, שעה שהוחלט שאין מקום ליום טוב, אזי ודאי שראוי לתת ממון כמתנות לאביונים, מה שבא על חשבון קיצוץ במשלוחי המנות, שחסרו וי"ו.
בהחלט הערה מחודדת, דא עקא האמת היא ששוברה בצדה: לא זו בלבד שיש שגרסו להפך – הראשון הוא שמלא ודווקא השני הוא שחסר, אלא שהעיקר הוא שברוב-ככל ספרי התנ"ך המדויקים בשתי הפעמים הכתיב זהה לחלוטין: "משלוח". ייתכן אפוא שמעט ביסום חל על חלק מהכותבים, ובכל מקרה מכלל חידוד נאה הדבר לא יצא. בין כך ובין כך, גם כאן מתקיים פער לא קטן במעבר מההנחיות לביצוע.
העולם אומר, ביידיש עסיסית: "ווען דער מענטש טראכט, גאט לאכט" (כשהאדם חושב, א לוהים צוחק). מתברר שאפילו כאשר "דער הויפטן טראכט" (השליט - המנהיג - חושב) גם אז "גאט לאכט"... בסופו של דבר: "לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו".
מתוך העיתון בשבע.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.














