ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- מגילת אסתר
הכול מכירים מנהיגים, מן העת העתיקה וגם מן העת החדשה, שגרסו "אני ואפסי עוד", שהצהירו "לי יאורי ואני עשיתיני", שתפיסתם הייתה "L'État c'est moi" ("המדינה זה אני"), ש"אני אוביל, אני אנווט", והלאה והלאה, עוד ועוד מנהיגים במהלך שנות ההיסטוריה כולה. באה מגילת אסתר וטופחת על פניהם, ובעוז. ולמען הסר כל ספק יובהר שהדבר נכון לא רק ביחס למנהיג נוכרי, ממש לא. גם החלטות של מנהיג יהודי אינן מתקיימות במלואן, ומגילת אסתר מלאה בדוגמאות מכל הסוגים.
אחשוורוש מקבל החלטה להרוג את ושתי, אולם לא עוברות אלא שעות ספורות והוא כבר מתחרט. אחשוורוש מעדיף תחילה את אוהבו (המן) על אשתו (ושתי), אך בדילמה מקבילה הוא מחליט דווקא להעדיף את אשתו (אסתר) על אוהבו (המן), שאותו הוא הורג. בנוסף לכך, במשך חודש שלם הוא לא מוצא כל עניין לראות את אסתר, אך די בראייתו אותה מרחוק כדי להושיט לה מיידית את שרביט הזהב. וכמובן אחשוורוש מקבל את המלצת המן להשמיד אם העם היהודי באיגרות ראשונות, ולא חולף זמן רב עד שהוא מאפשר לעם היהודי להתגונן, ואף להתקיף, באיגרות שניות. לא בכדי תיאר אותו רבן גמליאל, אישיות נשיאותית שהבינה דבר ושניים במנהיגות: "מלך הפכפכן היה".
ומן הגברים אל הנשים - הפכפכנותה של זרש, רעיית המן. תחילה על לשונה אמירה אנטישמית: "ותאמר לו זרש אשתו... יעשו עץ גבוה חמישים אמה ובבוקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח". אך לא עובר זמן רב, ומשהנסיבות משתנות היא לא מהססת להפוך את האמירה מן הקצה אל הקצה: "ויספר המן לזרש אשתו... את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו".
ה"יום טוב" בוטל
ומן הנוכרים אל היהודים: נשווה את מה שהחליטו מרדכי ואסתר (או הפרזים, מעצמם) תחילה, עם מה שלבסוף אכן בוצע. ובכן, תחילה נאמר: "על כן היהודים הפרזים... עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו" – כלומר פורים יצוין על ידי הפרזים בי"ד באדר, יום זה יהיה "יום טוב", ולכן ייאסר במלאכה ויינתנו משלוחי מנות, אך לא נאמר דבר על מתנות לאביונים. בביצוע, לעומת זאת, נאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". מחד גיסא כאן כבר לא מוזכר "יום טוב", ולכן פורים אינו אסור במלאכה, כהדגשת הגמרא: "[איסור] מלאכה לא קבילו עלייהו, דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב". מאידך גיסא, ישנה תוספת של "מתנות לאביונים". זאת ועוד, לא רק הפרזים מציינים את פורים אלא גם המוקפים, ובהתאם - לא רק י"ד אלא גם ט"ו.
יש מהפרשנים שאכן נתנו דעתם לפשר השינויים ואף כרכו אותם זה בזה. כך למשל המלבי"ם, שסבר כי הפרזים חשו בסכנה גדולה הרבה יותר, ולכן מעצמם יזמו את ציון האירוע, וגם סברו שנכון לציין "יום טוב", שכן אמנם עם ישראל הכללי אינו רשאי לייסד יום טוב חדש, אך הדבר מותר ליחידים ולקבוצה. ואולם שעה שהוברר שהסכנה הייתה כללית, הרי שנכון להוסיף את יום ט"ו בעבור המוקפין, ומאחר שבמקביל הכרחי לבטל את היום טוב - בהיות האירוע כלל ישראלי - נוספה להם במקום זאת מצוות צדקה: "מתנות לאביונים... כי תכלית היו"ט היה לפרוש בו מהבלי העולם לעבודת ה' ותורתו, וציווה נגד זה שייתנו צדקה שהוא גם כן מצווה".
היו שעוד הוסיפו כי כך מתבאר מדוע תחילה נכתב "משלח מנות" חסר אות וי"ו, בעוד שלבסוף "משלוח מנות" מלא וי"ו. אין זה אלא מעין אותו עניין: תחילה כאשר דובר על יום טוב, לא היה מקום למתנות לאביונים שכן עיקרן בממון, ולכן הגדילו את משלוחי המנות, מלאי וי"ו. ברם, שעה שהוחלט שאין מקום ליום טוב, אזי ודאי שראוי לתת ממון כמתנות לאביונים, מה שבא על חשבון קיצוץ במשלוחי המנות, שחסרו וי"ו.
בהחלט הערה מחודדת, דא עקא האמת היא ששוברה בצדה: לא זו בלבד שיש שגרסו להפך – הראשון הוא שמלא ודווקא השני הוא שחסר, אלא שהעיקר הוא שברוב-ככל ספרי התנ"ך המדויקים בשתי הפעמים הכתיב זהה לחלוטין: "משלוח". ייתכן אפוא שמעט ביסום חל על חלק מהכותבים, ובכל מקרה מכלל חידוד נאה הדבר לא יצא. בין כך ובין כך, גם כאן מתקיים פער לא קטן במעבר מההנחיות לביצוע.
העולם אומר, ביידיש עסיסית: "ווען דער מענטש טראכט, גאט לאכט" (כשהאדם חושב, א לוהים צוחק). מתברר שאפילו כאשר "דער הויפטן טראכט" (השליט - המנהיג - חושב) גם אז "גאט לאכט"... בסופו של דבר: "לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו".
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
