ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- מהלך הסדר
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- חסידים מספרים
חסידים מספרים כי פעם אחת, בעת שאיבת 'מים שלנו' בחצרו של ר' שלום מבעלז, נדחקו חסידים אל הרבי וברכו אותו בברכת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". השיב הרבי: "למה בשנה הבאה? אולי במים האלה שאנו שואבים נזכה לאפות מחר ערב פסח את המצות בירושלים, ונאכל אותן שם לכשיבוא משיח לגאלנו".
מדי ליל סדר אנו מברכים את עצמנו ואת כלל ישראל בברכת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". מדקדקי הלשון ודאי ילמדו סנגוריה על מטבע לשוני זה, ויאמרו כי המשמעות של "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" איננה בעוד שנה מהיום, אלא שבשנה הבאה - מכאן ואילך, מיום זה והלאה - נזכה כבר לירושלים הבנויה; אולם ביקורתו של ר' שלום מבעלז במקומה עומדת.
כבר התרגלנו לברך את עצמנו בברכת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". התקווה לירושלים הבנויה עברה אצלנו מתקווה לירושלים הבנויה כאן ועכשיו, לתקווה המדברת על ירושלים הבנויה בשנה הבאה.
השאלה היא עד כמה ירושלים הבנויה היא מציאות ממשית, העשויה להתגשם כבר כעת, בכל רגע נתון, או שהיא תקווה אוטופית המצויה אי שם בעמקי התודעה היהודית. הרבי יודע בדיוק מה כוונתם של חסידיו כשהם מברכים אותו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה": הם מתכוונים לשנה הבאה. לצערו הגדול, תודעת הגאולה וירושלים הבנויה אינה קיימת כרעיון ממשי במחשבתם של החסידים, וזוהי ברכה שמן השפה ולחוץ.
הרבי ממיר את הברכה המופשטת בברכה מציאותית יותר, ברכה שיש לה אחיזה במקום ובזמן. שבמים הללו שאנו שואבים כעת כאן בבעלז, נזכה ונאפה מחר את המצות בירושלים ולאחר מכן נאכל אותם כשיבוא משיח צדקנו, נעשה קרבן פסח ונקיים בו "על מצות ומרורים יאכלוהו". הרבי הופך את הברכה למציאות ממשית, המתחילה בפעולה שאנו עושים כרגע ונגמרת מחר באפיית המצות ואכילתן בירושלים, בביאת משיח צדקנו.
לאמירתו של ר' שלום מבעלז יש משמעות עמוקה על רקע המעמד שבו היא נאמרת. הדברים נאמרים בעת שאיבת המים שלנו. כל אחד יודע כי שאיבת המים שלנו היא חלק מתהליך ההכנה של אפיית המצות; כדי שניתן יהיה לאפות מצות ביום המחר, יש צורך לשאוב מים בטרם בא הלילה. המים ילונו את הלילה במקום המשומר, וישמשו מחר לאפיית המצות.
הכל מבינים את הקשר בין שאיבת המים של היום לבין אפיית המצות של המחר. ברכת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" הנאמרת במעמד הזה מקבלת כעת משמעות עמוקה: איש אינו מעלה על דעתו ששאיבת המים שלנו נועדה לעוד שנה. כל אחד מן החסידים במעמד השאיבה יודע כי מחר יאפו את המצות במים הללו.
לדעתו של ר' שלום מבעלז יש להתייחס אל ברכת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" כאל שאיבת המים שלנו - היום אנו שואבים ומחר אנו אופים. היום אנו בבעלז ומחר אנו בירושלים. הגלות הארוכה איננה אלא חלק מתהליך הכנה המגיע לסיומו מחר, וכשם שאנו מתייחסים אל ההכנה של המים שלנו כך עלינו להתייחס אל תהליך ההכנה של הגלות: לא "לשנה הבאה בירושלים". לא בשנה הבאה נאפה את המצות. כבר מחר בירושלים הבנויה נאפה את המצות, בביאת משיח צדקנו.
זאת ועוד, שאיבת המים שלנו נעשית עם הערב השמש. המים טעונים לינת לילה ויבואו לשימושם עם עלות היום הבא. המים הללו יכולים ללמד אותנו את היחס המתאים אל הגלות הארוכה שאנו שואפים לסופה: הכל רק הכנה. שאיבת המים נועדה לקראת היום הבא.
לאורך כל הגלות אנו יושבים ומצפים שנוכל כבר להשתמש במים הללו, שלנו במהלך הלילה הארוך הזה. ההבנה כי הגלות איננה אלא הכנה לקראת היום הבא תביא אותנו לכך שנפסיק לדבר על הגאולה במונחים של "לשנה הבאה", אלא נתייחס אל הגאולה כאל היום הבא. אנו צריכים להביא את הלילה אל סופו, לומר "מחר בירושלים הבנויה", להתעורר אל השחר העולה ולגשת לאפיית המצות.
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
