ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- סגולת ומעלת עם ישראל
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בשולחן ערוך 1 נפסק:
ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה אם למד מיד בלי הפסק.
ההלכה כאן עוסקת באדם ששכח לברך את ברכות התורה לפני התפילה, והיא מלמדת שאם הוא בירך את ברכת אהבת עולם (לפי נוסח עדות המזרח, או 'אהבה רבה' לנוסח ספרד ואשכנז) שלפני קריאת שמע, ומיד לאחר התפילה למד תורה – הוא נפטר בברכה זו מברכות התורה. משמעות הלכה זו היא שברכת אהבת עולם נחשבת גם היא כברכת התורה – מדוע?
מצד אחד, מובן מדוע ברכה זו נחשבת ברכת התורה, שהרי אנו מבקשים בה על לימוד התורה וקיומה: "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בתורתך, ודבק ליבנו במצוותיך..."
עוד עלינו להבין את חתימת הברכה: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". אם עיקר הברכה היא ברכת התורה, החתימה היתה צריכה להיות "נותן תורה לעמו ישראל!" ואכן, בברכה זו יש עוד עניינים המבטאים את אהבתו של הקב"ה כלפינו, כמו גאולה וקיבוץ גלויות, ומתחדדת השאלה מדוע ראו חכמים בברכה זו ברכת התורה?
האהבה – היסוד לנתינת התורה
ההסבר לכך הוא, שיסוד נתינת התורה לישראל הוא "הבוחר בעמו ישראל באהבה": הבחירה שבחר הקב"ה בעם ישראל, והאהבה שהוא אוהב אותם. גם התחלת הברכה עוסקת באהבה "אהבת עולם אהבתנו" 2 .
אהבה פירושה חיבור. בחירתו של הקב"ה בנו היא החיבור שבו הוא מחבר אותנו אליו, באמצעות התורה. התורה ולימודה מחברים בין ישראל לאביהם שבשמים.
החיבור בין הקב"ה לישראל הוא דו כיווני. מצד אחד הקב"ה בוחר בנו באהבה, והאהבה באה לידי ביטוי גם מצידנו – "כמים הפנים לפנים".
התורה – שמו הפנימי של הקב"ה
למדנו במסכת ברכות:
רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ומנין אפלו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפלו שלשה, שנאמר בקרב אלהים ישפט. ומנין אפלו שנים, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו'. ומנין אפלו אחד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך: 3
"בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" – שמו של הקב"ה הוא התורה. כך גם בהמשך הברכה נאמר "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה", וגם כאן הכוונה היא לתורה, כפי שכותב הרמב"ן בהקדמתו לתורה, שכל התורה כולה היא שמות של הקב"ה, וגם היא עצמה שם אחד גדול של רבונו של עולם.
מהו 'שֵׁם'? שֵׁם עניינו גילוי התוכן הפנימי, והוא הדרך להתוודע אל הזולת. התורה היא שמו של הקב"ה, כפי שדורשת הגמרא 4 את הפסוק "אנכי ה' אלקיך":
רבי יוחנן דידיה אמר "אנכי" נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית.
הקב"ה מתגלה בעולם בכל מיני צורות - במציאות, בפגישה עם העולם, בכל צמח ובכל בעל חיים, בכל אדם ואדם. זו הדרך שבה אברהם אבינו החל להכיר את ריבונו של עולם, חיפש את בעל הבירה והבין שהיא לא נוצרה מעצמה. אולם ישנו גילוי גבוה יותר, שמביא אותנו לא להסתכל רק בקנקן ובצד החיצוני, אלא בתוכן ובמהות. הקב"ה כתב את נפשו, כביכול, את רצונו וחפצו, בתורה.
וקרבתנו
" וקרבתנו " - הקב"ה נתן לנו את האפשרות להתקרב אליו דרך התורה. יהודי צריך לשמוח שמחה גדולה על כך שדווקא לנו ניתנה היכולת הזו להתקרב אל רבונו של עולם, אל המהות הפנימית, ולא לאחרים.
היכולת של היהודי ללמוד תורה אינה מכחו שלו, אינה מצד מה שהוא קירב את עצמו, אלא מצד נשמתו המסוגלת ללמוד תורה, מצד הקירבה שהקב"ה קירב אותו אליו. אם גוי יסתכל על הדברים מבחוץ ויראה שיש כאן דבר אלוקי, הוא עדיין לא יזכה לקירבה המיוחדת שזוכים לה ישראל, להתוודע אל התוכן הפנימי ולרצון ה'.
ו"כמים הפנים לפנים" - כשיהודי מצליח להתוודע ולהבין מה יחס הבורא אלינו, איזו זכות מיוחדת נפלה בחלקנו להיות מקורבים אליו בעצם יצירתנו - כמה הוא צריך להודות על כך שבחר ה' בעם ישראל באהבה.
הבנה זו במשמעות נתינת התורה מסבירה את המאמר הידוע 5 על הַגֵּר שביקש מהלל שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת, ואמר לו: "דעלך סני לחברך לא תעביד", ובניסוח חיובי - "ואהבת לרעך כמוך" 6 , תנהג עם חברך כפי שהיית רוצה שינהגו בך. מדוע האהבה בין אדם לחבירו היא "כל התורה כולה"?
הקשר שבין ישראל להקב"ה הוא גם יסוד הקשר שבין ישראל לבין עצמם. זהו קשר של בריאה: "רעך ורע אביך אל תעזוב" 7 , "ואהבת לרעך כמוך" - עם שניהם, הקב"ה והרֵעַ, אתה נמצא במצב של חיבור. יסוד התורה היא האהבה, החיבור, ועל ידי לימוד התורה מתחברים להקב"ה. אין חיבור אמיתי יותר, נצחי יותר ומחובר יותר מחיבור זה, "סלה באמת באהבה".
החומרה שבלימוד תורה קטוע ובלתי רציף – "חסר לב"
כיוון שמדובר על קשר משמעותי כל כך של אהבה, מובנת ההתיחסות החמורה של הגמרא 8 כלפי מי שפורש מן התורה:
"נֹאֵף אשה חסר לב" - אמר ריש לקיש: זה הלומד תורה לפרקים, שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך.
מי שלומד תורה לפרקים, באופן ארעי ובלתי קבוע, אין לו לב. גם אם עשויות להיות סיבות מוצדקות להפסקות בלימודו - הרי הוא נואף אישה. התורה היא אישה, "אשת חיל מי ימצא" 9 . יש אישה הקשורה אליך, "אשת בריתך", וישנן גם אחרות: אישה נואפת, או כזו שאדם נואף ובוגד בה. אדם כזה אין לו לב, וקשר כזה אינו חיבור. לימוד תורה, כאמור, הוא חיבור, ואם הוא אינו רצוף אלא קטוע, משופע בהפסקות, ולא משנה מה הם התירוצים - הרי זה 'חסר לב', ללא חיבור, וכמעט אפשר לומר שאין זו כלל תורה, שעניינה המהותי, כאמור, הוא לחבר אותנו עם רבונו של עולם.
הקשר החיובי – "באהבתה תשגה תמיד"
ביחס לאהבת ה' נאמר: "באהבתה תשגה תמיד" 10 . כשאדם אוהב - כל מחשבתו היא רק בדבר הנאהב. הרמב"ם 11 מסביר כי מדרגתם של האבות היתה מיוחדת בכך, שגם כשהם עסקו בענייני העולם הזה, בעיסוק ברכוש ובמקנה ובכבוד, הם היו עושים את המעשים הללו בגופם בלבד, ולא סרו במחשבתם ובליבם מהקב"ה אף לא לרגע אחד. הם היו "מרכבה לשכינה", וקיימו את הפסוק "באהבתה תשגה תמיד". "כמים הפנים לפנים" - הקב"ה בוחר בעמו ישראל ומקרב אותנו לתורה, זו המהות של הבחירה בעם ישראל, הקירוב לתורה, ואנחנו מצידנו מגלים את אותו יחס.
על החיבור שמחברת אותנו התורה אל הקב"ה אומר המדרש 12 :
ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו... יש לך מקח, שמי שמכרו נמכר עמו. אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי - כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: "ויקחו לי תרומה", משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה; ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא; לפרוש ממנה - איני יכול, לומר לך אל תטלה - איני יכול, לפי שהיא אשתך. אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך - קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקב"ה לישראל: נתתי לכם את התורה; לפרוש הימנה - איני יכול, לומר לכם אל תטלוה - איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר: "ועשו לי מקדש":
הקב"ה אומר לישראל שהוא אינו יכול לנתק עצמו מן התורה, התורה והוא הם אחד. לתורה יש סגולה מיוחדת, היא מחברת וזהו עניינה, לחבר בין הלומד בה לבין הקב"ה, התורה היא דבק. "לכו לחמו בלחמי" 13 - פירשו חז"ל שהתורה נקראת לחם, מלשון חיבור והלחמה.
העמל כביטוי לאהבה
במסכת סנהדרין 14 , בסוגיה העוסקת בחשיבות החזרה שבלימוד התורה, מובא המאמר הבא:
"זמר בכל יום זמר בכל יום" - אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא? שנאמר: "נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו", הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר.
באחד מפירושיו מבאר רש"י במקום: זמר - כלומר שעוסק בשירים ובזמירות תדיר תדיר נעשה זמר, כך החוזר על התורה נעשה לו סדורה בפיו:
החזרה על דברי תורה אינה מתבצעת רק במטרה להשיג ידיעה טובה יותר ולזכור את הדברים הנלמדים, אלא בעיקר משום שהיא מבטאת את האהבה, "באהבתה תשגה תמיד". אשתו של אדם לעולם אינה נמאסת עליו, אין מצב שבו הקשר אינו מרווה אותו, "דדיה ירווך בכל עת" 15 . ככל שחוזרים יותר כך מגלים יותר, מתוודעים יותר לרצונו של בורא עולם, וזהו החיבור, זוהי ידיעת ה'. ידיעת התורה היא עצמה ידיעת ה', על ידי עמל, שינון וחזרה. לא בכדי אומרים חז"ל בפרקי אבות 16 שישנו חיוב לקבל דברי תורה בצימאון: "והוי שותה בצמא את דבריהם". אחד המפרשים על המשנה מסביר, שגם אם אדם שמע כבר את הדברים עדיין הוא צריך לשוב ולשמעם בצמא, כי זהו, כאמור, עניינה של התורה: התוודעות אל רצונו של רבונו של עולם, וההתוודעות לרצונו היא היא האהבה.
על הפסוק "אם בחוקותי תלכו" אומר המדרש 17 :
אם בחוקותי תלכו – מלמד שהמקום מתאווה שיהיו ישראל עמלים בתורה.
לפי המדרש, המילה "אם" היא במובן של לוּ, הלוואי, הקב"ה מתאווה שנלך בחוקותיו. שוב מגלים כאן חז"ל מהו היסוד המהותי בקשר של תורה - החיבור, "הבוחר בעמו ישראל באהבה", אולם קשר זה ייתכן רק על ידי "אם בחוקותי תלכו", שתהיו עמלים בתורה. מתוך ההבנה כיצד צריך להיות היחס ללימוד התורה, עולה גם המצב ההפוך: "ונרגן מפריד אלוף" 18 , שנאה ונרגנות חלילה הן ההיפך מאהבה. רבינו יונה בשערי תשובה אומר, כי אדם שהוא כועס ומלא תאוות יכול לגרום לכך שגם מי שאוהב אותו ייפרד ממנו, "דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן" 19 . אפילו פירור של שנאה יוצר הפרדה. אהבה היא חיבור, וההיפך ממנה הוא ניתוק.
מכאן אנו למדים את הערך הגדול של היסוד הזה, האהבה, אהבת ה' לישראל והאהבה שבין אדם לאדם מישראל. "הבוחר בעמו ישראל באהבה" אינו רק היסוד לתורה, אלא גם הבסיס לקבלת עול מלכות שמים, שגם היא מושתתת על אהבה. מיד לאחר ברכת "אהבת עולם" אנו אומרים "ואהבת את ה' אלקיך".
האהבה אל הקב"ה מתבטאת בחיבור אליו, כפי שאומר מדרש תנחומא 20 שעיקר מצוות 'אהבת את ה' אלוהיך' בא לידי ביטוי בלימוד תורה שבעל פה, הדורש מאמץ, עמל ויגיעה. אוהב ניכר במסירות הנפש על התורה. יש כאן שני צדדים: האהבה ומסירות הנפש, ואהבת את ה' אלקיך, כל זאת באופן של "באהבתה תשגה תמיד", מצב של ניתוק איננו אפשרי, משום שללא הלב הכל יהיה חיצוני.
היכן לחפש את התשובות?
"את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה הארץ" 21 - לפי המפרשים, מחפש הכסיל פתרונות במקומות רחוקים, בקצה הארץ. המבין יודע שהפתרון נמצא כאן, "ברוך כבוד ה' ממקומו", אין צורך לחפש מלאכים, אפשר למצוא את הפתרון בבית המדרש, על הדף. כל זאת בתנאי שימסור את הנפש, "שתהיו עמלים בתורה", וזהו עניינה של תורה: אהבה, חיבור, ההתחברות לשמו הגדול, שהוא התורה, בפרטי הפרטים שאנו עוסקים בה, המתגלים על ידינו. על ידי כל אלו אנו מתחברים אל רבונו של עולם יותר ויותר.
^ 1 אורח חיים מז, ז.
^ 2 עניין זה מתבאר בהרחבה בדברי רבי חיים מוולוזי'ן, בספר "נפש החיים", בשער ד' העוסק בתורה.
^ 3 אבות ג, ו.
^ 4 שבת קה ע"א.
^ 5 שבת לא ע"א.
^ 6 ויקרא יט, יח.
^ 7 משלי ה, יט.
^ 8 סנהדרין צט ע"ב.
^ 9 משלי לא, י, על פי פירוש הגר"א.
^ 10 משלי ה, יט.
^ 11 מורה נבוכים ג, נא.
^ 12 מדרש רבה בתחילת פרשת תרומה – לג, א.
^ 13 משלי ט, ה.
^ 14 צט ע"ב.
^ 15 משלי כז, י.
^ 16 א, ד.
^ 17 תורת כהנים במקום.
^ 18 משלי טז, כח.
^ 19 משלי יח ח, וכן שם כו כב.
^ 20 נח, סימן ג.
^ 21 משלי יז, כד.
^ 2 עניין זה מתבאר בהרחבה בדברי רבי חיים מוולוזי'ן, בספר "נפש החיים", בשער ד' העוסק בתורה.
^ 3 אבות ג, ו.
^ 4 שבת קה ע"א.
^ 5 שבת לא ע"א.
^ 6 ויקרא יט, יח.
^ 7 משלי ה, יט.
^ 8 סנהדרין צט ע"ב.
^ 9 משלי לא, י, על פי פירוש הגר"א.
^ 10 משלי ה, יט.
^ 11 מורה נבוכים ג, נא.
^ 12 מדרש רבה בתחילת פרשת תרומה – לג, א.
^ 13 משלי ט, ה.
^ 14 צט ע"ב.
^ 15 משלי כז, י.
^ 16 א, ד.
^ 17 תורת כהנים במקום.
^ 18 משלי טז, כח.
^ 19 משלי יח ח, וכן שם כו כב.
^ 20 נח, סימן ג.
^ 21 משלי יז, כד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
