ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
ננסה להבהיר מעט את הסוגיה:
הגמרא במסכת מגילה (י"ד, א) אומרת שהיה ראוי לומר הלל בפורים, בקל וחומר מיציאת מצרים: "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן?". אם ביציאה משיעבוד לחירות אומרים שירה, קל וחומר שיש לומר שירה כאשר ניצלים ממוות לחיים. מסבירה הגמרא, שאין אומרים הלל בפורים משום שלוש סיבות: א. משום שאין אומרים הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ. ב. משום שקריאת המגילה היא תחליף להלל. ג. משום שבנס פורים עדיין נשארו תחת שלטון אחשוורוש, ואי אפשר לומר "הללו עבדי ה'", שמשמעו שאנו עבדים לקב"ה בלבד ולא לשלטון זר.
מדברים אלה עולה בפשטות, שבכל נס שמתרחש לעם ישראל אמורים לומר הלל, אלא אם כן קיימות הסיבות הללו. ביום העצמאות ויום ירושלים כמובן אין הן קיימות, ואם כך יש לומר בהם הלל.
אולם עדיין ניתן לטעון שאין זה נקבע באופן אוטומטי, אלא הגמרא מסבירה את מהלך מחשבתם של חכמי הדור בזמן נס פורים, מדוע הם לא תיקנו הלל. בכל דור כשמתרחש נס צריכים חכמי הדור לשקול את הדבר ולתקן באופן מיוחד אמירת הלל. ואם כך, שוב עולה שאלת הסמכות, האם לחכמי דורנו ישנה סמכות לתקן תקנה כזו.
אך מדברי הגמרא בפסחים (קי"ז, א), עולה לא כך:
...והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
יש כאן תקנה קבועה לכל הדורות, שכאשר מתרחשת ישועה מצרה צריך לומר את ההלל. ממילא, אין כלל צורך בתקנה מיוחדת של חכמי הדור שבו אירעה הישועה.
כך עולה מדברי רש"י שם:
...שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה, אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה.
אף שהגמרא דיברה על תקנת הנביאים, רש"י מביא כדוגמה את ההלל של חנוכה. וכך כותב במפורש רש"י בתענית (כ"ח ב):
... הלל דחנוכה... דנביאים תיקנוהו, שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן, כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן.
לכאורה הדבר קשה – כיצד ניתן לומר שהלל של חנוכה הוא מתקנת הנביאים, והרי בזמן נס חנוכה כבר פסקה הנבואה! אלא, שהנביאים תיקנו מראש שבכל עת שיארע נס יש לומר הלל. חכמי הדור בזמן החשמונאים לא נצרכו לתקן תקנה חדשה לומר הלל, אלא רק יישמו את התקנה הקדומה למציאות הנוכחית, והכריזו שכעת יש לומר הלל מתקנת הנביאים.
ניתן דוגמה להמחשה: מקדחה חשמלית, הרי היא מוקצה בשבת. האם זו תקנה חדשה של חכמי דורנו? - ודאי שלא. חכמים בזמן המשנה קבעו את גדרי מוקצה, והיום, במציאות המתחדשת, אנו מיישמים את אותם גדרים ומתרגמים אותם הלכה למעשה למכשירים המצויים היום. זה המשך ויישום של תקנת חז"ל, למרות שהמציאות הזו לא היתה קיימת בזמנם. דוגמה קרובה יותר לענייננו: כאשר אדם פרטי ניצל מסכנה, הוא מברך "הגומל". האם זו תקנה חדשה, שבעקבות מאורע פלוני חכמים מתכנסים ומתקנים שעליו לברך? ודאי שלא, אלא יש תקנה כללית שבכל עת שמתרחשת הצלה יש לברך הגומל. וכך בענייננו: יש תקנה כללית מימי הנביאים לומר הלל בכל עת שמתרחשת ישועה לציבור, ובדורנו זכינו לישועות שבהן מתיישמת תקנה זו.
מקור נוסף לדבר ניתן להביא מדברי הגמרא בתענית כ"ח ב, המונה את הימים שבהם אומרים הלל, ומתבטאת שאלו הימים ש"יחיד גומר בהן את ההלל". הראשונים פירשו באופנים שונים, מדוע נקטה הגמרא "יחיד". אחד הפירושים הוא של הבה"ג, האומר:
...והאי דקא מפיק להון בלשון "יחיד", משום דכד כניפין (- כאשר נאספים) כלהון ישראל ובעי למימר הלל כל יומא על כל צרה שנגאלין ממנה, אמרי...
דהיינו, שהיחיד אומר הלל רק בימים אלה המנויים בגמרא, אבל כאשר מתרחשת ישועה לכל ישראל, הרי הם אומרים הלל גם בימים נוספים. וכך כותב הרא"ש (ברכות ב', ה), המביא פירוש זה וקושר אותו עם תקנת הנביאים שהבאנו, שכאשר מתרחשת ישועה לכלל ישראל יש לומר הלל.
וכך כותב החיד"א, בשו"ת "חיים שאל" (חלק ב', סימן י"א):
...היה נראה דשפיר נאה לתקן לומר הלל כשנעשה נס לקהל ישראל בעירם, ונביאים הראשונים כך תקנו...
ועלה על לבי לומר... דתקנת נביאים היתה כשנעשה הנס לכל ישראל דוקא...
דהיינו שיש תקנה קבועה לומר הלל בכל ישועה, אולם דוקא כאשר הישועה מתרחשת לכלל ישראל, ולא לעיר אחת.
כאן אנו נכנסים לאחד הדיונים המהותיים בעניין זה. יש הטוענים, שאמנם הקמת המדינה ושחרור ירושלים היו מאורעות גדולים, אך אין זה נס שנעשה לכל ישראל, שהרי רק מיעוט מעם ישראל היה בארץ ישראל באותו זמן. טענה זו מתבססת על תפישה שרואה את הצורך בהודאה רק מצד הצלת יושבי הארץ מידי אויבינו שקמו עלינו לכלותנו. אולם כאשר מתייחסים לא רק להצלה מן הסכנה אלא לעצם הקמת המדינה או שחרור חבלי א"י וירושלים ומקום המקדש, הרי זה ודאי אירוע משמעותי לכל ישראל, שכל יהודי קשור אליו באופן זה או אחר, בין מי שחי בארץ ובין מי שחי בחו"ל.
כך למשל לגבי נס חנוכה - הרי גם אז חלק גדול מעם ישראל ישב בחו"ל, בבבל ובמצרים ועוד, ואף על פי כן תיקנו לומר הלל, משום שאירוע זה של חידוש עבודת המקדש וחזרת המלכות לישראל לא נגע רק ליושבים בארץ אלא היה משמעותי לכלל היהודים בכל מקומות מושבותיהם.
לעיתים נשמעות טענות אחרות, כגון שמלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים התנהלו בדרך הטבע ולא אירע כאן נס, או שאין זו עדיין הגאולה השלמה. אך במקורות שהבאנו לא נאמר שהנביאים תיקנו לומר הלל רק בנס החורג מדרכי הטבע או רק בגאולה השלמה. על כל צרה שכלל ישראל נגאל ממנה יש לומר הלל, ללא חילוק. וכך רואים בדברי רש"י שהבאנו, שתקנה זו חלה בחנוכה, אף שלא היתה זו גאולה שלמה וגם ההצלה היתה בדרך הטבע (מדברי רש"י שם מוכח שההלל בחנוכה אינו נאמר על נס פך השמן אלא על ההצלה מן היוונים). וכך אומרת הגמרא, שבאופן עקרוני היה מקום לומר הלל גם בפורים, אלמלא הסיבות דלעיל, וזאת אף שנס פורים היה בדרך הטבע.
נתפלל ונקווה, שבזכות היכולת לומר שירה גם על הישועות החלקיות שזכינו להן עד כה, נזכה לישועה שלמה בקרוב!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
