ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
מִמְּצוּלוֹת הַסָּפֵק, לַעֲשׂוֹת אוֹ לַחְדֹּל, אֲשֶׁר יָמִים רַבִּים הָיִיתִי בָּהֶן צָלוּל*, הִנְנִי שָׁב כָּעֵת לִכְתֹּב לִידִידִי, עַל דְּבַר הָרַעְיוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל יִסּוּד גִּמְנַסְיָה יִשְׂרְאֵלִית מַקְבֶּלֶת* לְהַגִּמְנַסְיָה הָעִבְרִית הַשּׂוֹרֶרֶת פֹּה. אָמְנָם אֵינִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לָצֵאת מִגִּדְרָם שֶׁל רַבָּנִים רִאשׁוֹנִים, שֶׁגָּדְרוּ* גְּדָרִים מִפְּנֵי זֶרֶם הַהַשְׂכָּלָה הַכְּלָלִית, גַּם בְּמִעוּטָהּ*, כְּדֵי לְהָגֵן עַל יְדֵיהֶם* בְּעַד הַיַּהֲדוּת, לְפָחוֹת הָאַרְצִיִּשְׂרְאֵלִית, וְעַל כֵּן אֵינִי בֵּין הָעַסְקָנִים הָרִשְׁמִיִּים שֶׁל עִנְיָן כַּבִּיר זֶה. אֲבָל רוֹאֶה אָנֹכִי, שֶׁאִם יֵעָזֵב רַעְיוֹן זֶה מֵהִתְגַּשְּׁמוּתוֹ אָסוֹן גָּדוֹל נִשְׁקָף לְהַיַּהֲדוּת וּלְיִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ יַחַד*, מֵהַחִנּוּךְ הַשְּׁלִילִי בְּיַחַשׂ לְהַדָּת וְהָאֱמוּנָה וְכָל קֹדֶשׁ שֶׁבַּגִּמְנַסְיָה וַאֲגַפֶּיהָ.
השתתפות הרב קוק במפעל
אִם הָאִנְטֶלִיגֶנְצְיָה הַצְּעִירָה שֶׁלָּנוּ תְּקַבֵּל הַשְׁפָּעָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּצוּרָה כָּזֹאת, שֶׁעַל הַיַּהֲדוּת הַמַּעֲשִׂית וְהָעִיּוּנִית תַּבִּיט כְּעַל דְּבָרִים שֶׁנִּפְסְלוּ מֵחֲמַת זִקְנָה, חָלִילָה, מוּבָן הַדָּבָר שֶׁבְּהִוָּדַע הַדָּבָר בְּיִשְׂרָאֵל בְּבֵרוּר יִגְרֹם רַק דְּחִיפָה אַנְטִיפָּטִית* וּנְסִיגָה לְאָחוֹר מִמַּעֲמַד חֵפֶץ הַבְּנִיָּה וְהַהִתְכּוֹנְנוּת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְהַחֻרְבָּן הָרוּחָנִי מִצַּד עַצְמוֹ, אֵין דֵּי אֹמֶר וּדְבָרִים. עַל כֵּן אִם יִמָּצְאוּ טְהוֹרֵי לֵב, שֶׁצְּפִיַּת הֶעָתִיד לֹא רְחוֹקָה מִכִּלְיוֹתֵיהֶם, וְהֵם יִתְאַגְּדוּ יַחַד לְהוֹצִיא מִפְעָל כָּזֶה* בְּעֹז וְהָדָר אֶל הַפֹּעַל, מוּבָן הַדָּבָר שֶׁעַד כַּמָּה שֶׁיָּדִי הַכֵּהָה מַגַּעַת, אֶהְיֶה מוֹצֵא אֶת עַצְמִי מְחֻיָּב לְפַקֵּחַ עַל הַמִּפְעָל, שֶׁלֹּא יִטֶּה מִנְּתִיב הַקֹּדֶשׁ הַסָּלוּל, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמַטְּרָתוֹ לְאַמֵּץ אֶת הַיַּהֲדוּת בֶּאֱמֶת, לְרוֹמֵם אֶת רוּחַ הָאֻמָּה וּלְהַגְדִּיל אֶת הַשְׁפָּעַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם. אִם כְּבוֹדוֹ מוּכָן לַעֲבוֹדַת קֹדֶשׁ זוֹ וְלִבּוֹ עֵר לְהַשְׁקִיעַ בָּהּ כֹּחַ גַּשְׁמִי וְרוּחָנִי, יִנְעַם לִי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָה מֻקְדֶּמֶת, לָדַעַת מִי וָמִי הַהֹלְכִים.
(אִגְּרוֹת הָרְאִיָּה, אִגֶּרֶת תרמט)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
115 - חינוך חלק ז'
116 - חינוך חלק ח'
117 - חינוך חלק ט'
טען עוד
צָלוּל – עסוק, טרוד. מַקְבֶּלֶת – מקבילה. גָּדְרוּ – אסרו ללמד לימודי חול. בְּמִעוּטָהּ – אפילו מעט לימודי חול. עַל יְדֵיהֶם – בעזרת הגדרים. אַנְטִיפָּטִית – לא אוהדת. מִפְעָל כָּזֶה – הקמת הגימנסיה הישראלית.
ביאורים
לאחר תקופת התלבטות ארוכה שבה התחבט הרב קוק בינו לבין עצמו, הוא הגיע להחלטה מבוררת. ביום אחד נשלחו ארבע אגרות לגבירים שונים בבקשת תמיכה בגימנסיה החדשה. הבקשה הכוללת היא לאפשר לימודים ברמה הגבוהה ביותר, מתוך חיבור לעולם היהודי, ובכך יתאפשר פיתוח העולם הרוחני שמבסס את חיבורנו אל הארץ. נוסף למה שכבר הוזכר באגרות הקודמות, כאן שוקל הרב קוק את הנזק הרוחני שייגרם מהניתוק הקיים בין המוסדות להשכלה גבוהה לבין העולם הרוחני. אם כל החינוך יהיה רק כזה שיונק מעולם החול, ערכי היהדות יצטמקו ויתפסו כפרימיטיביים וכמנותקים מהעולם. מטבע לשון חילונית רווחת היא המילה 'משיחיים' כלפי המאמינים בתורת משה, כאילו שהמשיח הוא גורם זר, ולא חלק מהופעתו וגילוי טובו של ה' בעולם. במצב שכזה כולם מפסידים: העולם של הקודש יפסיד את היחס אל המקצועות ואת היכולת לפתח את ארצנו היקרה, ואילו אנשי החול יפסידו את העומק והמשמעות שהיהדות יכולה להציע להם ולעולם כולו.
הספק של הרב קוק נבע מהניגוד שבין שני המחנות, אף שהוא הבין את מקומו של כל חלק. היכולת לאחוז בקצוות שנראים לנו כסותרים איננה פשוטה כלל, כל דרך שבה נלך תוביל לחיסרון מהותי אחר במציאות, והספק שמא המעשה הנכון נמצא במקום אחר שומט את הקרקע מתחת לרגלינו. למרות הספק מצליח הרב קוק להכריע לדרך ממוצעת, בלי לסתור את הוראת הרבנים שקדמו לו, ובלי לפגוע בצמיחת המוסד החדש. כל זאת מתוך הכרה כי כל בניין הארץ תלוי בהבנת ערכה הרוחני – בלעדיו הזכות שלנו כאן איננה אלוהית ועלולה להיות נתונה במחלוקת מתמדת. אחרי שיובן היטב הטעם לישיבתנו בארץ, נוכל לבנות את ארץ ישראל במובן הגשמי והכלכלי, ולהשפיע מאותו הטוב לעולם כולו.
הרחבות
השתדל להיות איש
אֲבָל רוֹאֶה אָנֹכִי, שֶׁאִם יֵעָזֵב רַעְיוֹן זֶה מֵהִתְגַּשְּׁמוּתוֹ אָסוֹן גָּדוֹל נִשְׁקָף לְהַיַּהֲדוּת וּלְיִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. למרות האיסור שהיה קיים על לימודי חול בארץ ישראל, נרתם הרב קוק להקמת הגימנסיה החדשה. מקור להנהגתו אפשר למצוא במסכת אבות: "הוא היה אומר: אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש " [מסכת אבות ב, ה].
בדברי רבותינו מצאנו מספר פירושים לפתגם. הסולת למנחה כותב שכל מאמרי המשנה קשורים זה לזה. לכן פירוש הביטוי הוא – אף שאתה מלמד קפדן או מרבה בסחורה, אם אין אדם אחר שיכול ללמד תורה – עליך לעשות זאת ולא לכבוש מעיינך.
בדברי רבנו יונה על המשנה מצאנו פירוש נוסף: "ועוד נוכל לפרש במקום שאין אנשים גדולים ממך בחכמה השתדל להיות איש. ואל תמנע מלהחכים אף על פי שלא תמצא חכם בעירך גדול ממך. (ו)אף אם אין בדור ההוא כמותך תראה עצמך כא(י)לו (אתה חי) בדור חכמי התלמוד ואתה עמהם במקום אחד. גם כי תשיג למעלתם תחשוב כי אם אתה עומד עם הנביאים עד משה רבנו עליו-השלום ומתי תשיג למעלתם ולחכמתם. ובזה לא תתרשל לעולם מללמוד ובכל יום ויום הִתקן במדותיך כי תוסיף על חכמתך ותהיה כמעין הנובע" [שם].
פירוש שלישי כתב הרשב"ץ בספרו 'מגן אבות': "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. תרגום 'ויאבק איש עמו' [בראשית לב, כה], 'ואשתדל גבר '... כלומר, במקום שאין אנשים עומדים בפרץ לעסוק בצורכי צבור, השתדל להיות איש, ואף אם תתבטל מדברי תורה, וכמו שדרשו ב(פרק ה)אחרון מברכות [סג, א], 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' [תהלים קיט, קכו], האי קרא מסיפיה לרישיה מדריש (=הפסוק נדרש מסופו לתחילתו), מה טעם הפרו תורתך, משום עת לעשות לה'. ובפרק שתי הלחם אמרו, פעמים שבטולה של תורה, זהו יסודה , דכתיב 'אשר שברת' [שמות לד, א], אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, יישר כוחך ששברת" [אבות ב, ה]. ייתכן שלפירוש זה רמז הרב קוק. למרות החרם שנהג באותו הזמן בארץ ישראל, הוא היה צריך "להיות איש" ו"להפר תורתך". לשיטתו, אם עולם התורה לא ייצור מסגרות שיאפשרו למעוניינים בכך לרכוש השכלה ומקצוע, יעזבו אותם אנשים את התורה ואת מסורת האבות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
