ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
מַתְאִים הוּא אָמְנָם הַחִנּוּךְ הַפְּרָטִי אֶל הַכְּלָלִי, וְחַיָּב הוּא לְהַתְאִים לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁצּוּרַת הַחִנּוּךְ* כְּשֶׁהִיא מַכֶּרֶת אֶת הַיַּלְדוּת רַק לְמַעֲבָר בְּעָלְמָא*, לְזַיֵּן עַל יָדָהּ אֶת הָאִישׁ הֶעָתִיד בִּכְלֵי קְרָב לְמִלְחֶמֶת קִיּוּמוֹ, שֶׁזֶּהוּ יְסוֹד הַחִנּוּךְ הַכְּלָלִי שֶׁל אוֹתָם הָעַמִּים, שֶׁחַרְבָּם הִיא גַּאֲוָתָם הַפְּנִימִית, וְאֵין בְּאוֹצָרָם הָעַצְמִי - בָּרוּחַ הַלְּאֻמִּי הַטִּבְעִי שֶׁלָּהֶם - מְחָאָה קַיֶּמֶת עַל זֶה הַמֻּשָּׂג הַמַּתְאִים מְאֹד לְבִרְכָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו, עַל כֵּן הַתְּקוּפוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרֵי הַיַּלְדוּת, הִנָּן נְכוֹנוֹת לְהָרֵס אֶת הַיַּלְדוּת, וְלִבְנוֹת עַל חֻרְבָּנָהּ תְּקוּפוֹת יוֹתֵר חֲזָקוֹת מִמֶּנָּה, וְיוֹתֵר מֻצְלָחוֹת לְכֹחַ יָדַיִם וְחֵיל הָאֶגְרוֹף. וְכָךְ הֵם הוֹלְכִים וּמִתְפַּתְּחִים: נוֹצְצִים וְנוֹבְלִים, תְּקוּפָה בּוֹלַעַת תְּקוּפָה, עַם עַם, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹסִיפוּ שָׁרְשֵׁי הֶעָבָר לְהֵעָקֵר, הִנָּם יוֹתֵר קְרוֹבִים אֶל הַמַּטָּרָה. יַלְדוּתָם הַלְּאֻמִּית מוּנַחַת לָהֶם כְּאֶבֶן מַעֲמָסָה, וְהֵם מְסַתְּתִים* אוֹתָהּ קִמְעָה קִמְעָה, וְכָל הַמּוֹסִיף לִמְחֹק זֵכֶר הֶעָבָר הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. לֹא כְּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב*. גַּם לָנוּ הָיְתָה יַלְדוּת, אֲבָל יַלְדוּתֵנוּ, כַּמָּה נָאָה הִיא, כַּמָּה קְדוֹשָׁה הִיא, וְכַמָּה מֻכְשָׁרִים אָנוּ לְהִתְכַּלֵּל בָּהּ עֲדֵי עַד. "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ד' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר", "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי", "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ד'". יַלְדוּת לְאֻמִּית כָּזֹאת שֶׁגַּם לְעֵת זִקְנָה וְשֵׂיבָה תִּהְיֶה צוֹלַחַת* לְהִתְפָּאֵר בָּהּ וּלְהִתְרוֹמֵם עַל יָדָהּ וַעֲבוּרָה, אֵינָהּ נִמְצֵאת בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל, וְעֶרְכֵּנוּ זֶה*, צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּמָּנַע מֵאִתָּנוּ יְדִיעָתוֹ הַבְּרוּרָה וְהַמּוּחָשִׁית. הַכָּרַת עֶרְכֵּנוּ זֶה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר בּוֹ נִפְלִינוּ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשֶׁעַל כֵּן הַתּוֹלָדָה* שֶׁלָּנוּ הִיא לְגַמְרֵי אַחֶרֶת, אַחֶרֶת מִתּוֹלְדוֹת כָּל עַם וָעַם, צְרִיכָה שֶׁתֵּחָקֵק עַל לֵב דּוֹרוֹתֵינוּ, לְמַעַן תִּהְיֶה לָנוּ מָקוֹר נִפְתַּח* לִגְבוּרָה וּלְתִפְאֶרֶת, עַל פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁאֲנַחְנוּ זְקוּקִים לָהּ, וּמָה אֻמְלָל הוּא הָעָם אֲשֶׁר יְחֻנַּךְ בְּחִנּוּךְ שֶׁל זִיּוּף הַתּוֹלָדָה שֶׁלּוֹ. חֶסְרוֹן יְדִיעָה אוֹ טָעוּת שֶׁל שִׁנּוּי פְּרָטִים וְעֶרְכֵי תְּקוּפוֹת בְּסִדְרֵי הַהִסְטוֹרְיָה שֶׁבְּכָל אֻמָּה, הֵם גַּם יֵחָשְׁבוּ לְמַכְשֵׁלָה לֹא מֻעָטָה בְּפִתּוּחַ חִנּוּכָהּ, אֲבָל עַל כָּל אֵלֶּה עוֹלֶה הַמִּכְשׁוֹל שֶׁל טָעוּת יְסוֹדִית בְּכָל הָרוּחַ שֶׁל עֶצֶם הַתּוֹלָדָה בִּיסוֹד הַחַיִּים שֶׁלָּהּ. טָעוּת כָּזֹאת נוֹטֶלֶת אֶת חַיֵּי הָאֻמָּה מִן הָעוֹלָם, בִּיחוּסָהּ הַהִסְטוֹרִי, מְטַמְטֵם אֶת לִבָּהּ וּמְעַוֵּר אֶת עֵינֶיהָ בִּיחוּסָהּ לְהַכָּרַת עַצְמָהּ, שֶׁהִיא הַקּוֹדֶמֶת שֶׁבַּהַכָּרוֹת לְצָרְכֵי חַיֶּיהָ, קִיּוּמָהּ בְּתוֹר אֻמָּה, וְהִתְפַּתְּחוּתָהּ. "מִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז סֵפֶר יוֹחֲסִין תָּשַׁשׁ כֹּחָם שֶׁל חֲכָמִים וְכָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם", וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁיַּטְבִּיעַ כָּל כָּךְ אֶת הָרוּחַ הַהִסְטוֹרִי בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ בְּאֹפֶן בָּטוּחַ בְּלֵב הָאֻמָּה, כְּחִנּוּךְ יְסוֹדִי עַל פִּי תְּכוּנָתָהּ שֶׁל הָאֻמָּה. זֶה הוּא כֹּחַ הָעֹז הַמְקַיֵּם אֶת חַיֵּי הַצִּבּוּר, הַנּוֹתֵן כֹּחַ גַּם לְעֵדוֹת פְּרָטִיּוֹת לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּכֹחַ לְאֻמִּי אֵיתָן וְרַעֲנָן.
(מַאַמְרֵי הָרְאִיָּה, דְּרָשָׁה בְּעֵת חֲנֻכַּת בֵּית הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בִּרְחוֹבוֹת ת"ו - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְמַעֲבָר בְּעָלְמָא – לתקופת מעבר לקראת הבגרות, שהיא העיקרית. מְסַתְּתִים – מפוררים את האבן. חֵלֶק יַעֲקֹב – התפתחותם של ישראל. צוֹלַחַת – מוצלחת. וְעֶרְכֵּנוּ זֶה – מעלתנו. הַתּוֹלָדָה – ההיסטוריה. מָקוֹר נִפְתַּח – מקור השפעה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
118 - לימוד שבועי באמונה כ"ב- כ"ח תמוז תשע"ז
119 - חינוך חלק י'
120 - חינוך חלק י"א
טען עוד
ביאורים
אתמול דיברנו על הגדרת הילדות – האם היא אמצעי לעתיד או שהיא ערך העומד בפני עצמו. היום, לוקח הרב קוק את העיקרון – היחס לתקופת הילדות – ומראה איך הוא מתבטא ביחס להיסטוריה שלנו, ביחס לילדות העמים .
בכל שאר העמים העבר הוא זמן 'פרמיטיבי' – בלא מוסר ובלא הצלחה חומרית. מטרתם היא כל הזמן לשכלל את חייהם לעומת העבר השפל. העבר נחשב פרמיטיבי וירוד, לעומת ההווה הנאור והמתקדם. כשאנו מתבוננים בהיסטוריה של העמים, אנו רואים שהתפתחות העולם הייתה בצורה כזו שכל אימפריה שקמה קידמה את העולם ושכללה אותו, וזה בא רק יחד עם מחיקת האימפריה שקדמה לה. אומות העולם נקראות כך על שהן 'עוברות מהעולם'. אכן, אצלם טוב למחוק את העבר ככל האפשר. להתקדם תרבותית וטכנולוגית, ולהשתחרר מתפיסות תרבותיות וחינוכויות פרימטיביות.
בעם ישראל הדבר שונה. העבר שלנו, תקופת הילדות של האומה, הוא התקופה המרוממת והנפלאה ביותר שלנו – תקופת האבות, מתן תורה והתנ"ך. התפתחותו של עם ישראל בנויה בצורה כזו שאנו כל הזמן חוזרים אל העבר ויונקים ממנו – אנו חוזרים אל התורה שניתנה בסיני, אל נבואות הנביאים ואל דרכי האבות. העבר הוא התקופה המפוארת ביותר שלנו, וכל מה שאנו עושים בחיינו זה לגלות את מה שהיה טמון בעבר – בתוך החיים. כפי שלמדנו אתמול, שהילדות הפרטית היא התקופה הקדושה ביותר, כך גם בעם ישראל – ילדות האומה היא הקדושה ביותר, והמטרה במהלך הדורות היא ליישם את האורות הגדולים שקיבלנו בראשית דרכנו.
כאשר אנו באים לחנך את ילדינו, היחס לילדות האישית והיחס לילדות הלאומית מתחברים: את ילדינו אנו מחברים לילדות של האומה, לתורה ולסיפורי האבות. מי שמחנך את ילדי ישראל בצורה אחרת, מלמדם שהתורה היא פרמיטיבית וגדולי האומה מהעבר היו סתם תאבי בצע או תאוותנים רדודים, לא רק שמעוות את ההיסטוריה, אלא גם מונע מהילד את את הדבר היקר ביותר: דרך הקישור לילדות האומה, למתן תורה ולדברי הנביאים, אנו זוכים להכיר מי אנו באמת. אנו מבינים שהקודש והטוהר הם יסודות חיינו, ומקבלים כוח להתגבר על כל הקשיים. הכרת העבר המפואר של עם ישראל היא יסודית ביותר בדרך החינוך, והיא הבסיס ליצירת רוח קדושה בילדי ישראל.
הרחבות
מהו חינוך
צּוּרַת הַחִנּוּךְ. במקום אחר מבאר הרב קוק מהו חינוך: "ההִכָּנס בענין מחודש מתמיד יאמר בלשון הקודש חינוך, 'חנוך לנער' [משלי כב, ו]... אמנם ערך החינוך הוא, שמשפיע על יתר השנים של הגדלות, שהרי אין ידוע לנו עד כמה יפעל החינוך ומה יהיה משפט הנער ומעשהו. אמנם כל הרגל טוב מועיל ופועל עליו להכשירו יותר לדרכים טובים, ונמצא שהחינוך הוא כוח פועל על יתר הזמנים ולא מקבל מהם פעולה" [מאורות הראי"ה חנוכה ח]. השורש ח.נ.כ. משותף הן לחניכה של דבר חדש (כמו חנוכת הבית, למשל) והן לחינוך. המשותף לשניהם הוא ששניהם מעידים על הוצאת דבר חדש מהכוח לפועל. בחנוכת דבר חדש, כמו בית, מתקיימת הוצאת הבית ממחשבה לבניין, ובחינוך – מתקיימת הוצאת כוחותיו הגנוזים של התלמיד לפועל. אין אנו יודעים בתחילת דרכו של הנער איך יגדל ואיך יתפתח. תפקידנו להעניק לתלמיד הרגלים טובים וישרים, לטעת בנער מידות נכונות, ולתת לו כלים להמשיך ולהתפתח בדרך ישרה וטובה. בצורה כזו החינוך משפיע לא רק על ההווה של הנער, אלא גם על עתידו – באמצעות אותו בניין אשר נבנה בו בצעירותו. שכן היסודות הטובים שהונחו בו ממשיכים להנחות אותו (כמו שכותב הרב: "פועל על יתר הזמנים").
לעילוי נשמת נחום בן שרה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
