ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים נִתְגַּדְּלָה הַתְּנוּעָה לְחֵפֶץ יִסּוּד גִּמְנַסְיָה* יִשְׂרְאֵלִית, בְּנִגּוּד לְהַגִּמְנַסְיָה הָעִבְרִית* הַשּׂוֹרֶרֶת פֹּה, שֶׁקּוֹבְלִים וּבְצֶדֶק עַל מִעוּט יַהֲדוּתָהּ.
המחשבה שמוסד כזה יעמוד מול ההרס
כֹּחוֹת רַבִּים חוֹשְׁבִים שֶׁאִם יִמָּצֵא לָנוּ מוֹסָד חִנּוּכִי עוֹמֵד בְּרוּם הַתַּרְבּוּת, סוֹפֵג אֶל תּוֹכוֹ אֶת כָּל הַסְּגֻלּוֹת הַנִּמְצָאוֹת וְהָרְאוּיוֹת לְהִמָּצֵא בְּבֵית-חִנּוּךְ מִשּׁוּרָה גְּבוֹהָה, וְעַל כֻּלָּם יִכְלֹל אֶת אוֹר הַיַּהֲדוּת הַנֶּאֱמָנָה, אוֹר הַתּוֹרָה הַמִּצְוָה הָאֱמוּנָה וּמוֹרֶשֶׁת אָבוֹת כְּחֹק לְיִשְׂרָאֵל, בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יִהְיֶה כִּתְרִיס* לְעֻמַּת הַהֵרוּס הַצָּפוּי בְּהִתְגַּבְּרוּת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַחִנּוּךְ הַיָּבֵשׁ*, שֶׁהַהֶפְקֵרוּת הַכַּפְרָנִית מַעֲלָה עָלָיו אֶת חֲלֻדָּתָהּ.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
113 - חינוך חלק ה'
114 - חינוך חלק ו'
115 - חינוך חלק ז'
טען עוד
מוּבָן שֶׁאָנֹכִי לֹא אוּכַל לָקַחַת חֵלֶק רָשׁוּם* בְּיִסּוּד כָּזֶה. אִי אֶפְשָׁר לִי לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר מִדַּי מִגְּבוּל רַבָּנִים רִאשׁוֹנִים*, שֶׁגָּדְרוּ בְּעַד הַהַשְׂכָּלָה הַכְּלָלִית בְּיִחוּד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הָאֱמֶת הַמָּרָה הַמְעוֹרֶרֶת כָּל לֵב הִיא מַזְקִיקָה אוֹתִי לְפָחוֹת לְהִתְעַנְיֵן בְּמוֹסָד קָדוֹשׁ זֶה, אִם יִמָּצְאוּ לָנוּ כֹּחוֹת חֲשׁוּבִים, הַמְבַצְּרִים* מַעֲמָדוֹ, שֶׁאֶהְיֶה מוּכָן בע"ה לְפַקֵּחַ עַל הַתֹּכֶן הַיַּהֲדוּתִי, לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַשּׁוּרָה הָרְאוּיָה וְהַמְבֻקֶּשֶׁת לַמַּטָּרָה הַקְּדוֹשָׁה.
אִם כְּבוֹדוֹ בְּרֶגֶשׁ לְבָבוֹ מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת בֵּין הַבּוֹנִים, יוֹאִיל נָא לְהוֹדִיעֵנִי, לְמַעַן אֵדַע מִי הֵמָּה הַפּוֹעֲלִים הַיְסוֹדִיִּים בְּיִסּוּד נִשְׂגָּב רַב-תּוֹצָאוֹת דְּנָא*.
(אִגְּרוֹת הָרְאִיָּה, אִגֶּרֶת תרמז)
____________________
גִּמְנַסְיָה – בית ספר המקנה לתלמידיו השכלה תיכונית. כִּתְרִיס – כמגן. הַיָּבֵשׁ – ריק מתורה ואמונה. רָשׁוּם – מוכר מפורסם. רַבָּנִים רִאשׁוֹנִים – רבני ירושלים בדורות הקודמים. הַמְבַצְּרִים – המחזקים. דְּנָא – זה.
ביאורים
הקודש והחול מחוללים מאבק סמוי ביניהם מאז ימות עולם. התפיסה של הקודש חששה שמא עולם החול יגלוש וימנע ממנה את אפשרות הרחבת כוחותיה ומילוי שאיפתה. העניין הזה קיבל ביטוי ממשי לא רק בספרים של חכמת ישראל, אלא גם, ובייחוד, בהדרכה של רבני ישראל. עד לפני כמאה שנה הורו הרבנים, בעיקר אלה של הארץ ושל ירושלים, שכל מוסדות החינוך היהודיים יתרכזו אך ורק בלימודי הקודש, ואת לימודי החולין לצורכי פרנסה והתמודדויות החיים יותירו לזמנם הפנוי. משמעות הוראה זו היתה שנאסר על כל המוסדות היהודיים ללמד לימודי חולין. אך הרב קוק מודע להכרח של האומה שקמה ומפריחה את שממת הארץ לגעת במרחבי המדע והטכנולוגיה, ועל כן אינו יכול להתנגד לחלוטין למוסדות המתעסקים בחינוך של חול. הרב קוק לא מתעלם מהנזק הרוחני של חינוך המבוסס רק על עולם החולין מבלי זיק של קדושה, ואף נותן לשיקול זה מקום מרכזי בהחלטתו. כאן אנו פוגשים את ההתלבטות והקושי שעִמם יכול כל אחד להיתקל – היחס בין ההצלחה המעשית מחד, והרצון לשמור על קדושתנו ועל נקודת החיים הפנימית הנקייה שבאה לנו מאבותינו ומכל הדורות מנגד. למעשה הרב קוק אינו מנסח ניסוח חדש לתקנת האיסור, אלא רק מביע כלפיו תמיכה מסוימת אבל מסויגת.
הגימנסיה היהודית החדשה שבה תומך הרב קוק איננה סתם עוד בניין אקדמי, אלא יש בה פריצת דרך. עד לאותה העת היו רק מוסדות השכלה גבוהה שהיו חילוניים בתכלית, וכל מגמתם הייתה רק לבנות את תחומי החיים החיצוניים ולא לפעול בלבבות. גישה זו בסופו של דבר יוצרת ניגוד וריחוק מהתורה ומצוותיה. חינוך יהודי מקפיד להשפיע קודש על כל החיים גם מעבר למגמה שבה בחר הסטודנט, אבל החינוך החילוני זונח יסודות אלה – אדרבה, לפיו העיקר הוא למחוק כל רגש וזיק ליהדות. כך הוא ברבים ממוסדות ההשכלה הגבוהה, ועל כן אף על פי שהרב קוק מעֻדד מהרעיון של 'הגימנסיה החדשה', ישנו מקום להסתפק איך ישתלבו בה חיי החולין בתוך ערכי הקודש. מִסיבה זו תמיכתו בה מסויגת: היא רק בלבו ורק במכתביו האישיים, אך הוא אינו מביע קריאה ציבורית בעד המוסד החדש.
הרחבות
'עברי' ו'ישראלי'
גִּמְנַסְיָה יִשְׂרְאֵלִית, בְּנִגּוּד לְהַגִּמְנַסְיָה הָעִבְרִית. בשלוש האגרות שנלמד בימים הקרובים אנו רואים כיצד פועל הרב קוק למען פתיחת 'גמנסיה ישראלית', בניגוד לגמנסיה ה'עברית'. הביטוי 'עברי' היה נפוץ בתקופת קום המדינה, והוא בא לרמז על לאומיות חדשה בארץ ישראל – ארץ העברים. משמעותו של הביטוי 'ישראלי', לפי הרב קוק, הוא 'הנאמן לבניו של יעקב – ישראל'.
בספר בראשית התורה מכנה את אברהם "אברהם העברי" [בראשית יד, יג]. הרד"ק מפרש: "העברי – מבני בני עבר, וכלם התייחסו (=מלשון יוחסין) אליו, אבל אברהם וזרעו התייחדו ביחס כי להם נשאר לשון עבר, והאחרים מבניו ובני בניו אחזו בידם לשון ארמי ונקראו ארמיים כמו לבן הארמי וזולתו, וזרע אברהם אשר ליעקב נקראו עברים" [שם]. לדבריו, עברי היה שם כולל לכל צאצאי עבר, אך לאחר מספר דורות התייחד שם זה לבני יעקב בלבד.
הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) עסק הרבה בפער בין ה'ישראלי' ל'עברי', ובדבריו אפשר למצוא הרחבה לדברי הרד"ק: "הזהות של ישראל היא תוצאה של בירור בתוככי הזהות העברית. החל מאברהם העברי מתבררת הזהות העברית בשלושה מהלכים עד להופעת יעקב ואז נולד ישראל. בינתיים שושלות אברהמיות אחרות הופיעו בהיסטוריה, כיריבות לזהות של ישראל והשימו עצמן כשושלות שלהן הבכורה" [כי מציון 1, 76]. התרבויות שהציגו ישמעאל ולוט בדור הראשון, ועשיו ולבן בדור השני, גרמו להתבררות של הזהות העברית האמתית, הלא היא הזהות הישראלית.
לפי דברים אלו דוחה הרב קוק את הביטוי 'עברי' רק ביחס לפרשנות של אותה התקופה, אך לא במשמעותו האמתית. במקום אחר מבאר הרב יהודה ליאון אשכנזי את מעלתו של העברי על שאר האנושות: "העברי הוא ככל האדם, והוא בעל יתרון רק ביכולת השגתו הנשמתית. הוא מדַבֵּר המסוגל לעבור את מחסום הדומם ואפילו הצומח שבקרבו, ולהתחבר למשהו עובָּרי הנמצא בתוכו, המקשר אותו עם משהו הקיים מעֵבֶר למציאות הגשמית של עולמו, מציאות מופלאה, סוחפת ומפעימה, הנעלה יותר מכל מה שמוכר לו בעולם הסובב אותו, שבו הוא ניזון מחמשת חושיו, ובנוסף: מהרגש, מהדמיון ומהשכל" [סוד העברי, פתיחה: סוד ההתגלות].
(להרחבה על הזהות העברית עיין ב'סוד העברי', פתיחה; האוניברסליות של האמונה היהודית, כי מציון 2, 229-240; הרב אשכנזי, ירושלים במשנתו של הרב קוק).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
