ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- חופה, חתונה ושבע ברכות
מן הידועות שנישואין כוללים בתוכם, זה לצד זה, מרכיבים הלכתיים מחויבים ומנהגים עדתיים מגוונים. דא עקא, העת החדשה, מיזוג הגלויות והמודרנה בכלל, הביאו לכך שחלק מאותם מנהגים, ודווקא האשכנזיים, נשכחו ונעלמו כמעט לחלוטין, וחבל.
הנה דוגמה למנהג שקנה לו שביתה משמעותית בספרי קדמונים ואף בפוסקים, ובכל זאת דומה שכמעט אין מי שנוהג אותו. מדובר במנהג שבזמנו רווח למדי בארצות אשכנז של מערב אירופה. זהו זמר שנאמר לכבוד החתן בשבת חתן שהקדימה את מועד הנישואין - פיוטו של רבי אביגדור קרא "אחד יחיד ומיוחד".
כך מובא בספר המנהגים הקדום (מלפני כ 300 שנה) נוהג כצאן יוסף, חיבורו של ר' יוסף יוזפא (קאשמן-סג"ל) איש פרנקפורט: "שבת שקודם החתונה מרבים בשמחה לכבוד החתן... אותו שבת הוא חיוב לקרותו לספר תורה... ומזמרים לו אחד ומיוחד". לימים כך כתב ר' יצחק זליגמן בער (בעל סידור 'עבודת ישראל' הנודע בקהילות אשכנז) בספרו תיקון הקורא והסופר: "נוהגים שיזמר לו החזן זמר 'אחד יחיד' קודם שיאמר אליו מי שבירך". אף לאחרונה כתב רמ"ש ורשבסקי מאמר על "אלף שנות חיים יהודיים – יהדות אלזאס" (פורסם בתוך קובץ 'יהדות אלזאס'), וציין שמנגנים את הזמר בשבת שלפני הנישואין "כדי להודיע ברבים על אירוסין או על נישואין".
ענין זה של "זמר לחתן" מתועד גם בפסיקה. כך למשל ציין בעל ה'לבוש' שהחיוב להעלות את החתן לתורה בשבת שלפני נישואיו הוא "דווקא למי שמזמרין אותו", ולעומת זאת "לאלמון שאין מזמרין אותו אין חיוב". החרה-החזיק אחריו ה'מגן אברהם' שאם כך עשו ואולם החתונה נדחתה, אזי "אם רוצה שיזמרו אותו – הוא חיוב שנית בשבת שלפני החתונה". כלומר לא העלייה לתורה היא עיקר והזמר מתווסף, אלא להפך: הזמר הוא עיקר והעלייה לתורה אינה אלא תוספת - העלייה מאפשרת את הזמר לחתן. וכך עוד פוסקים רבים (האריך בדבר הרב ב"ש המבורגר, בספרו שרשי מנהג אשכנז, ג: זמר לחתן בעלותו לתורה).
מאבק בהתבוללות
פיוטים שונים התחברו לעניין זה, ואולם אחד ומיוחד שבהם הוא פיוטו של רבי אביגדור קרא "אחד יחיד ומיוחד". רבי אביגדור קרא הוא דמות מוכרת למדי. הוא היה דיין ברגנשבורג, שממנה הגיע לפראג ואף שם שימש כדיין וגם ראש ישיבה. הוא חיבר שו"ת ופיוטים, כנראה שעסק גם בקבלה ויש המתעדים היכרות וידידות קרובה שלו עם מלך בוהמיה ונצל הרביעי, היכרות שאף הובילה את המלך הנוצרי להודות באמונה היהודית. רבי אביגדור נפטר בשנת ה'קצט (1439) וקברו הוא הקדום ביותר בבית הקברות היהודי העתיק של פראג. רבי אביגדור נחשב לאחרון פייטני אשכנז הראשונים.
ענייני אמונות ודעות מאוד העסיקו אותו ולא מפתיע שזה עיקר עניינו של הפיוט. אגב, לא למותר לציין שכנראה בשל החשיבות היתרה שרבי אביגדור ראה בו, הוא חיבר אותו בשתי לשונות: בעברית וגם ביידיש:
"אחד יחיד ומיוחד אל, נדרש לבר לבב שואל, אך טוב א-להים לישראל – הללויה / בורא כל ממש מתוהו, אם יש פועל כמעשהו, מי הוא זה ואיזהו – הללויה / יהודי נוצרי ערבי בינה, לא נראית לאל כל תמונה, דרכיו משפט א ל אמונה – הללויה / גוף אין לו גם דם ובשר, ובידי אדם לא נמסר, אמונת שבטים שנים עשר – הללויה / דת תורתו החכימנו, בתרי"ג מצוות הכתירנו, הוא עשנו ולו אנחנו – הללויה / וביום שבת וברית מילה, באותות [באורות] עלינו נגלה, לשם ולתפארת ולתהילה – הללויה / רז האמונה בכל האיים, לא נמצאת רק בעבריים, הבמות תהיינה לעיים – הללויה / קיני נעמן גם עובדיה, רחב נעמה ורות המואביה, נכנסו בדת תושיה – הללויה / רודפי יושר בכוונה, הם נמסרים בסכנה, אנא ה' הושיעה נא – הללויה / אדון בכל שלמות מושלם, ברך עמך כולם, מעתה ועד עולם – הללויה".
האמת היא ששיוך הפיוט דווקא לנישואין ולחתן אינו ברור לכאורה, שכן עניין זה כלל לא מוזכר בפיוט. לא בכדי נשברו על כך אפוא לא מעט קולמוסים. ואולם, ייתכן שספר דברים שבו אנחנו מצויים מבהיר את העניין.
אחד הנושאים שעוברים כבריח התיכון בחומש זה הוא המאבק בעבודה זרה. נושא זה חוזר ונשנה שוב ושוב. לא פעם מוזכר בנושא זה חשש ההתבוללות והטמיעה שנגרמות כתוצאה מנישואין לבנות ניכר: "ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר" (דברים ז, ועוד).
כך אצל משה ערב הכניסה לארץ ישראל, כך לימים בשיבת ציון של עזרא שמורה על גירוש הנשים הנוכריות, כך גם אחר כך התמודדות חז"ל שגזרו לא מעט תקנות כדי להרחיק מקירבה לגויים ומחיתון איתם, ולמעשה כך גם היום: מן הידועות שנישואי תערובת הם הם גורם משמעותי וראשוני ביותר להתבוללות. היפוכו של דבר נישואין כדת משה וישראל, שהם ערובה לשמירת אמונה בטהרתה. מה מתאים אפוא לנישואים כהלכה יותר מהפיוט "אחד יחיד ומיוחד"! ואם כך, אולי הגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה?
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
