ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב עובדיה יוסף
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
קרדיט: הרב נריה גוטל
מספידיו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל הדגישו - ובצדק - את משנת "כוחא דהיתרא" שלו. ואולם, הצגת משנתו כך, ללא סייג, חוטאת לאמת. האמת היא שלא מעט חומרות משמעותיות יצאו מתחת ידיו.
למשל, מועד צאת השבת. בעוד ששיטת הגאונים היא שצאת השבת בירושלים בשבת זו, פרשת ויצא, היא (לערך) 17:21, הרי שלפי שיטת רבנו תם המועד הוא 17:57, פער משמעותי ובהחלט לא מבוטל. רבי יוסף קארו הכריע כרבנו תם והרב עובדיה אימץ בתקיפות את הכרעתו: "מסקנא דדינא שראוי לכל חרד לדבר ה' להחמיר כשיטת ר"ת ורוב הפוסקים... ומצוה לפרסם ולהודיע זאת ברבים... והמחמיר בזה יבורך מפי עליון... והיא חובה קדושה...".
עם זאת, הרב עובדיה עשה זאת רק לגבי צאת השבת, לא לגבי כניסת השבת, הגם שבכך הוא תופס את המקל בשני קצותיו. יתרה מזאת, הרב עובדיה מודע היטב להכרעות ראשונים ופוסקים חשובים המנוגדות לדעת רבנו תם, כולל גם פוסקים ספרדים חשובים, קדומים ומאוחרים. הרב עובדיה גם מתפלמס נמרצות עם עמיתו הרב משאש זצ"ל שיצא חוצץ נגד הנהגה מחמירה זו, ובכל זאת דעתו חד-משמעית: "לא רק שיש מדת חסידות לנהוג כן במוצ"ש, אלא גם חובה קדושה לכל הירא את דבר ה'...". לו היה הרב עובדיה נוקט תמיד גישת "כוחא דהיתרא", בוודאי שיכול היה להקל בנדון, לאור מוצקות הדעות החולקות, ולא כך נהג.
הוא הדין בנוגע לכיסוי הראש לנשים. הרב עובדיה יצא חוצץ, ובלשון תקיפה ביותר, נגד חבישת פאה נכרית: "המנהג הזה שידוע לנו שנוסד על פי איזה נשים ההולכות על פי האופנה החדשה, ונסחפים אחר הזרם של המודרניות, אשר כל חלקה טובה הכאיבו, נראה שמצוה וחובה לשרש אחר המנהג הרע הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה, בדרכי הצניעות, על פי תורתנו הקדושה". גם כאן הרב עובדיה מודע היטב להיתרו של בעל השלטי גבורים בנדון; הוא גם מודע היטב לנוהגן של נשות אדמו"רים ורבנים חשובים, לשעבר ובהווה, שמתירים את הדבר (וחלקם – כדוגמת חב"ד – אף מחייבים את הדבר). הוא גם מתפלמס בתקיפות עם פוסק ספרדי חשוב – ומקובל! הרב הדאיה זצ"ל – שהקל בדבר.
עם זאת, הרב עובדיה שונה פרקו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "לשאלת רבים וכן שלמים אם מותר לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לראשה, במקום מטפחת או כובע? וכבר גליתי דעתי בזה בקצרה... להחמיר... בזמן הזה שבעוה"ר רבות בנות פרוצות הולכות בגילוי ראש ברה"ר הרי גם ההולכת בפאה נכרית גורמת להרהורי עבירה... מצוה רבה לפרסם האיסור ברבים". את ההידרדרות הוא תולה – בין השאר – בחינוך הבנות במסגרות 'בית יעקב' והליכה בדרכי המורות שם. אף כאן ברור שאם היה הרב עובדיה נוקט תמיד "כוחא דהיתרא עדיף", ודאי שגם כאן יכול היה להיסמך על גדולים וגם טובים שהתירו, ובכל זאת קבע נחרצות לאסור.
וכך גם לגבי בשר חלק (גלאט). נכון הוא שרבי יוסף קארו חייב זאת בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים (וגם הרמ"א לא התלהב מההקלה בכך), ועם זאת הרב עובדיה ידע היטב שיש מקהילות עדות המזרח – בצפון אפריקה, פרס ותימן, ולא רק אשכנז – שהקלו בדבר. בהינתן שעלויות בשר חלק גבוהות משמעותית מעלויות בשר כשר, ואם אכן תמיד כוחא דהיתרא גובר, יכול היה הרב עובדיה להסתפק באמירה שנכון וראוי להחמיר, אך לא לקבוע שמדובר באיסור מוחלט. לא כך עשה: "אין להקל בזה בשום צד כלל" – גם האשכנזים, אך בוודאי ובוודאי הספרדים.
בסגנון אמנם פחות נחרץ אך לא רחוק מכך, הנחה הרב עובדיה את שומעי לקחו שלא לטלטל בשבת במקום שעירובו צורת הפתח בלבד. לדידו, מאחר שהכרעת ר' יוסף קארו משתמעת יותר כמגדירה רשות הרבים ברוחב ט"ז אמה (ולא הילוך שישים ריבוא) ומאחר שלרשות הרבים גמורה לא די בעירוב צורת הפתח, הרי שהרב עובדיה צידד כאמור באיסור הטלטול: "צויתי להכריז שכל האנשים שהם בני תורה, ולא נהגו להוציא מרשות לרשות כלל, ימשיכו במנהגם ולא יטלטלו... העירוב נעשה רק להציל את אלה שנכשלים באיסור הוצאה". מיותר לומר שהרב עובדיה ידע היטב שרבים מהפוסקים הכריעו אחרת, כולל רבים שפירשו את רבי יוסף קארו עצמו אחרת, ובכל זאת צידד הרב עובדיה כאמור להחמיר.
זאת ועוד, שלא כנטען שסגנון "המחמיר תבוא עליו ברכה" אינו שגור בפסיקותיו, הרי שהאמת היא שביטוי זה חוזר לא מעט במשנתו ההלכתית של הרב עובדיה: כך בהלכות מזוזה למרפסת שאינה מקורה; כך לגבי חשש ערלה בענבים הנמכרים בשוק; כך לגבי הנחת מרק מבושל צונן על פלטה חשמלית שעתידה להידלק בשבת על ידי שעון שבת; כך לגבי הסרת שעון היד בשעת הנחת תפילין וכן הלאה.
ראוי הוא הרב עובדיה זצ"ל - כמו יתר גדולי ישראל - לעיון יותר מעמיק ויותר קפדני, עדין ומהוקצע במשנתו, אשר מורכבותה היא דווקא אתגר למעייניו וחוקריו.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
מאמר מקיף בנדון מתפרסם גם בכתב העת 'פרשת השבוע' של משרד המשפטים, גיליון 430 לפרשת ויצא
מתוך העיתון בשבע
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.














