ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התבוננות אמונית
- שיעורים נוספים
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
נזכיר תחילה כמה מאפיינים מפורסמים בקשר הרוחני עם ציון:
א. עם הפנים אל ארץ ישראל
עמידתנו בתפילה הייתה תמיד נוכח ירושלים, כך נבנו כל בתי הכנסת המפוזרים בכל קצות הארץ, ממערב פנו אל המזרח, ומתימן לצפון, ומן הצפון לדרום. הפנים היו תמיד מופנות אל עבר ארץ ישראל. עניין זה למדנו מדניאל שהתפלל נוכח החלונות הפתוחים לכיוון ארץ ישראל, שנאמר: "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם" (ברכות ל, ע"א).
ב. בקיום היומי - בברכת המזון
בסעודתו מזכיר היהודי בברכת המזון את "ארץ חמדה טובה ורחבה", ואת ציון וירושלים, וחותם מקבץ ברכות זה בברכת: "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו".
ג. בבניין הבית - בנישואין
בשמחת הנישואין נותנים אפר מקלה בראש חתנים ושוברים את הכוס לזכר החורבן, ללמדנו שאין השמחה שלימה כל עוד ירושלים חרבה, וחותמים בברכה האחרונה: "עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה", כביטוי לתקווה ולשאיפה שירושלים, העקרה מבלי בניה, תזכה במהרה להגיע לידי קיבוץ בניה לתוכה בשמחה.
הצדיק ר' לוי יצחק היה כותב בהזמנת הנישואין של צאצאיו, שהחופה תתקיים אי"ה בירושלים ביום פלוני בשעה מסוימת, ובהערת השוליים היה מציין, שאם לא נזכה לכך, תתקיים החתונה בברדיצ'ב במועד הנזכר.
ד. באבל, בקבורה ולקראת תחיית המתים
לא רק נחמת האבלים קושרת אל 'שאר אבלי ציון וירושלים', ולא רק במנהג הקבורה - שהיו שמים עפר ארץ ישראל למראשותיהם של הנקברים. אלא גם תחיית המתים קשורה לארץ ישראל - נוהגים לקבור כשהרגלים מופנות לארץ ישראל (חתם סופר יורה דעה תשובה שלב). מנהג שהוא לפי ה'חתם סופר' מבוסס על הפסוק 'וְתוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ'.
אנחנו נראה את המובן של 'ציון בית חיינו' לעניין הגשמים, נראה שישנה חלוקה מעניינת מאוד ביחס להזכרת גשמים ושאלת גשמים בארץ ובחו"ל, את הזכרת הגשמים בתפילת העמידה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' אנחנו מתחילים לומר בשמיני עצרת. להתחלה זו שותפים גם יושבי ארץ ישראל וגם יושבי הגולה, אבל ביחס לשאלת הגשמים שהיא בברכת 'ברך עלינו' ישנו שוני והבדל - בארץ מתחילים לשאול בז' בחשון ואילו בגולה שישים יום בתקופה, וזאת על-פי החלוקה התלמודית הידועה והמוכרת. (תענית י, ע"א). אומנם הרא"ש, אחד מגדולי הפוסקים, רצה לחדש שלפי זה בכל ארץ יבקשו את הגשמים לפי צרכיה כמו בחלוקה בין ארץ ישראל לבבל, אבל רוב הפסוקים דחו את שיטת הרא"ש ונשארה החלוקה של ז' בחשון בארץ ישראל ושישים יום בתקופה - בגולה.
הזכרת גבורותיו של הקב"ה - תלויה בארץ ישראל
שאלה מעניינת נשאל הרב קוק ע"י תושבי ארגנטינה (אורח משפט כד) שאצלם ימות הגשמים מניסן ועד תשרי, כלומר, כשאצלנו קיץ אצלם חורף, ואז הם צריכים לבקש על הגשמים... הם שאלו אותו כיצד עליהם לנהוג שם? קבע הרב קוק ואמר כך: אנו רואים ש'הזכרת הגשמים' מתחילה אצל כולם ביחד, ואכן למה מתחילים כולם ביחד, כל יושבי הארץ והגולה, ואין חלוקה ביניהם? על שאלה זו ענה הרב קוק: מפני שעיקר השבח וההודיה לה' יתברך הוא על ארץ ישראל שם מתגלה גבורתו וגדולתו, לכן 'הזכרת גבורות גשמים' היא שווה בכל המקומות, על פי הזמן והעונה בארץ ישראל. רק ב'שאלת גשמים' חילקו בין ארץ ישראל לבבל, אבל על שאר הארצות, אין לנו חלוקה פרטית.
מכאן אנו מבינים שהתפילה והבקשה היא סביב הציר המרכזי של ארץ ישראל כלומר - יהודים קשרו את גורלם בציון לא רק בתפילות, בברכת המזון או בשמחת הנישואין, אלא בשאלת הקיום בכלל, שזו היא 'הזכרת הגשמים' 'הזכרת גשמים' קשורה ל 'ארץ ישראל'.
'זה לא הגשם שלנו'
נזכיר סיפור נאה שהביא הרב נריה זצ"ל בספרו 'מועדי הראי"ה' (עמ' קלז) בשם הסופר יצחק זיו-אב:
"סיפור זה שמעתי מפיו של מנהיג ציוני, שבשנות ילדותו, בשמיני עצרת, בתפילת הגשם ברוסיה, שאל את אביו בבית הכנסת: "אבא, גשם בחוץ.... למה מתפללים לגשם?...", מתחת לטלית בא קולו של האב: "ילד! זה לא הגשם שלנו..."
קול פסקני היה זה, דוחה כל הרהור שני: "זה לא הגשם שלנו!" סיפור זה קיבל את המשמעות הממשית, רק לאחר הרבה שנים. בתוך מערבולת מדינית הבין הבן כי מבעד למציאות שלו, שבה גם הגשם זר, ראה האב את עולמו הנכון, שאיננו בהישג יד, ובכל זאת קיים! התפילה לגשם שלו, ביטאה השתייכות תת-הכרתית, שהיא מעבר למציאות וחזקה מכל מציאות.
ומזה נבין יפה את המשפט "רחם על ציון כי היא בית חיינו" - מוקד חיינו וקיומנו הוא ארץ ישראל, הזכרת הגשמים מתחילה בארץ ישראל וגם השאלה של ברכת השנים קשורה לארץ ישראל וזו היא המשמעות של "ציון" - "היא בית חיינו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
