ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- פסוקי דזמרה וקריאת שמע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
" אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"
התוצאה תהיה:
"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִש אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כ"ו, ג-ו).
פרשיה זו מזכירה לנו את הפרשיה השניה של קריאת שמע:
" וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם "
התוצאה תהיה:
"וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים י"א, יג-טו).
בשתי הפרשיות מצב רוחני טוב מביא בהכרח לשפע כלכלי הנובע מגשמים בעתם. מוסיפה הפרשה שלנו, גם הבטחה לשלום שיבטיח בטחון אישי בשני תחומים:
א. האויבים (אפילו-רש"י) לא יעברו בארץ-"וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".
ב. החיות הרעות לא יזיקו-"וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ".
נחלקו תנאים בבאור העניין:
"והשבתי חיה רעה מן הארץ, ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם (החיות הטורפות יעלמו ויכחדו מן העולם), ר' שמעון (בר יוחאי) אומר משביתן שלא יזיקו, (מביא רשב"י הוכחה לשיטתו) אמר רבי שמעון אימתי הוא שבחו של מקום בזמן שאין (בנמצא) מזיקים (חיות טרף), או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים, אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים (החיות הטורפות נמצאות אבל הן אינן מזיקות)" (ספרא בחוקותי פרשה א פרק ב).
מדוע מצב זה איננו כלול בשכר המופיע בפרשיה שנייה של קריאת שמע? כדי להבין את התשובה נעיין במחלוקת נוספת של רבי שמעון בר יוחאי עם רבי ישמעאל, בשאלה מאוד עקרונית, גם כיום. הם חולקים בשאלה עד כמה אידיאלי המצב של התנתקות מעולם המעשה:
"תנו רבנן: וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, - מה תלמוד לומר - לפי שנאמר: (יהושע א') "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ- הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל (לפי דעתו של רבי ישמעאל גם במצב אידאלי אדם צריך לעסוק בישובו של עולם ואין זה סותר את השאיפה של "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך"); רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה..., תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים... ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: (דברים י"א)" וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ" " (מסכת ברכות דף לה ע"ב).
המסקנה המפתיעה מסוגיא זו היא כי לשיטתו של רשב"י, פרשיה שניה של קריאת שמע איננה מבטאת מצב אידאלי. בעלי התוס' במקום כבר שאלו-היתכן? והרי הכותרת של הפרשה היא " וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי" ? ותרצו-
"וי"ל דמיירי (בפרשיה שניה של ק"ש) ודאי שעושין רצונו אבל אין עושין רצונו כל כך דאינם צדיקים גמורים" (שם, ד"ה כאן בזמן).
מסביר המהרש"א (שם) שדיוקו של רשב"י מתבסס על כך שבפרשיה שניה של קריאת שמע חסר הביטוי המופיע בפרשיה הראשונה בלבד והוא "בכל מאודך". ביטוי זה מתפרש על ידי חז"ל על ענייני ממון ורכוש "ובכל מאדך- בכל ממונך" (משנה מסכת ברכות פרק ט משנה ה).
מסביר רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק בעל ה"משך חכמה" כי בשתי המחלוקות באה לידי ביטוי אותה השיטה. רבי שמעון בר יוחאי לשיטתו, כי המצב האידאלי הוא "כניסה למערה" וניתוק מוחלט מהוויות העולם הזה. מצב זה של אי עיסוק בפרנסה כלל וכלל ודבקות בתורה בלבד, הוא זה שמאפשר מצב בו החיות הרעות מצויות בעולם אבל אינן יכולות להזיק לצדיק הגמור.
מה משמעות הדברים הלכה למעשה? הגמרא בסוגיא (שם) מסכמת:
"אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי - ולא עלתה בידן".
לפי זה יש בכל דור יחידי סגולה המסוגלים לנסות להגיע למדרגה של רשב"י ואז הם יהיו פרושים לגמרי מהויות העולם הזה, מענייני ממון וצבירת רכוש ומאידך גיסא יהנו מהגנה מפני מזיקים גם אם הם עדיין קיימים בעולם ופרנסתם לא תהיה מוטלת על שכמם. לעומתם הרבים- יעשו רצונו של מקום, על פי שיטת רבי יהודה ורבי ישמעאל, על ידי עבודת ד' בכל לבבם בכל נפשם, יחיו חיים יהודיים מלאים בבחינת "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" אבל במקביל יעסקו גם בישובו של עולם. הפתרון לבעיית החיות הרעות בדרגה זו הוא על ידי פיתוח העולם מצד אחד והבטחת אזורי מחיה-שמורות טבע בהם יוכלו להמשיך ולהתקיים בלי לאיים על בני האדם.
הבה נתפלל כי נזכה ל"ונתתי שלום בארץ", אם לשיטת רבי יהודה ואם לשיטת רשב"י.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
