ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- תפילת נשים
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- תפילת העמידה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
אדם העומד בתפילה לפני בוראו, צריך להיזהר מאוד שלא להפסיק בדיבור, ואפילו להפסיק בהליכה או ברמיזה אסור. ושונה דין תפילת עמידה מדין פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, שבאמצע פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, מותר ללכת ומותר לרמוז, ולצורך גדול מותר אף לדבר, וכפי שהתירו לומר שלום לאדם שעלול להיפגע אם לא יאמרו לו שלום (כמבואר להלן טז, יד, ובפניני הלכה תפילה יד, ד; טז, ה-ו). אבל באמצע תפילת עמידה אסור להפסיק, ורק לצורך פיקוח נפש או לצורך התפילה עצמה התירו להפסיק. וקל וחומר הוא, שאם לפני מלך בשר ודם עומדים ברעדה ונזהרים שלא להפסיק בדברים אחרים, על אחת כמה וכמה שהעומד בתפילה לפני מלך מלכי המלכים צריך להיזהר שלא להפסיק באמצע תפילתו בדברים אחרים.
אפילו מלך ישראל שואל בשלומה של המתפללת - לא תשיבנו. אמנם אם מלך גוי שעלול להורגה פונה אליה באמצע תפילתה - תפסיק, שפיקוח נפש דוחה תפילה (ברכות ל, ב).
ואם נחש שאינו ארסי כרוך על עקבה - לא תפסיק בתפילתה לקרוא לעזרה, אבל אם מדובר בעקרב או נחש שיתכן שהם ארסיים - תקרא לעזרה, שפיקוח נפש דוחה תפילה (ברכות לג, א; שו"ע או"ח קד, א-ד).
הליכה אינה נחשבת להפסקה גדולה, ולכן במקרה שהתחילה להתפלל במקום שקשה לה לכוון, יכולה ללכת למקום אחר. למשל, אם נחש שאינו ארסי מתקרב אליה, והדבר טורד את כוונתה, אף שאין בכך פיקוח נפש, רשאית ללכת למקום אחר כדי להמשיך להתפלל שם בכוונה (מ"ב קד, י).
העומדת בתפילתה ושמעה קדיש או קדושה, אסור לה לענות. אבל יכולה לשתוק ולכוון למה שהשליח ציבור אומר, ויחשב לה כמי שענתה, שדין שומע כעונה. ואם ההפסקה בתפילתה מפריעה לכוונתה, עדיף שתמשיך להתפלל (פניני הלכה תפילה יז, 11).
ואם באמצע התפילה התעורר לה ספק באיזה דין שאולי מעכב את התפילה, כגון ששכחה לומר דבר מה ואינה יודעת מה עליה לעשות, תלך לעיין בספר כדי לדעת כיצד לנהוג. ואם אינה יודעת לעיין בספר, יש אומרים שרשאית אף להפסיק בדיבור כדי לברר את ההלכה, ובשעת הדחק אפשר לסמוך עליהם (מ"ב קד, ב).
ב - הפסקה לצורך כוונה
אשה שעמדה להתפלל, ונעמדו בקרבתה אנשים או ילדים שמדברים עד שאינה יכולה לכוון, אם תוכל לרמוז להם והם ישתקו, מוטב שתרמוז, שהרמיזה נחשבת להפסקה קלה מהליכה. אבל אם לא ישמעו לה, תלך למקום אחר ותמשיך להתפלל (מ"ב קד, א).
וכן מי שבאה להתפלל בעזרת נשים, והילד שלה החל להפריע באמצע התפילה, עד שהיא או מתפללים אחרים אינם יכולים לכוון כראוי, תרמוז לו שיצא, ואם אינו מבין, תוציאו מבית הכנסת בלא לדבר, ותמשיך להתפלל בחוץ.
ואם בתוך תפילתה אירעה בביתה תקלה, שאם לא יתקנוה מיד יגרם הפסד, לא תפסיק (מ"ב קד, ב; כה"ח ו). אבל אם הדבר מטריד אותה כל כך עד שאיננה יכולה לכוון, רשאית ללכת לתקן את התקלה.
אם נפל סידור לארץ, ואינה יכולה לכוון כל זמן שאין מרימים אותו, תסיים את הברכה שנמצאת בה, ותלך להרימו. ואם התחילה להתפלל בעל פה והתבלבלה ואינה יכולה להמשיך, תלך לקחת סידור ותמשיך בתפילתה (מ"ב צו, ז).
אם באמצע תפילתה הטלפון מצלצל, תמשיך בתפילתה. ואם אינה יכולה להמשיך לכוון, רשאית ללכת לנתק את הטלפון ולחזור לתפילתה.
וכן כאשר דופקים על הדלת, אם היא יכולה להתגבר על עצמה ולהמשיך להתפלל, תמשיך להתפלל. ואם אינה יכולה להתגבר על עצמה, והיא חוששת שאם לא תפתח את הדלת - זו שדופקת תלך, ואולי היא דופקת לצורך דבר דחוף, והדבר טורד מאוד את דעתה עד שאינה יכולה לכוון כראוי, רשאית לפתוח את הדלת ולרמוז שאינה יכולה כעת לענות, ותיזהר מאוד שלא להפסיק בדיבור (פניני הלכה תפילה יז, 10).
ג - אין לשבת בתוך ד' אמות של המתפלל
לרוב חשיבותה וקדושתה של תפילת עמידה, אסרו חכמים לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל, מפני שהעומד בתפילה עומד לפני השכינה, וכל המתיישב שם בבטלה נראה כמי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים, ומבזה את מקום התפילה.
שיעור ארבע אמות הוא קרוב לשני מטרים. ליתר דיוק: אמה היא כשיעור זרועו של אדם ממוצע, כ-45 ס"מ, הרי שארבע אמות הן כ-180 ס"מ. אמנם ברור שאין צורך למדוד את המרחק מהמתפלל בסנטימטרים, אלא צריך כל אדם לנהוג כפי מה שישער בעיניו, ואם נראה שיש בינו לבין המתפלל קרוב לשני מטר, רשאי לשבת.
לאשה שעוסקת בתפילה או תורה, מותר להתיישב ליד המתפלל עמידה, שהואיל והיא עוסקת בתפילה או תורה, אינה פוגעת בכבוד שמים (פניני הלכה תפילה יז, יז).
אשה שישבה ובא אדם והתחיל להתפלל עמידה לידה, אע"פ שהיא אינה מתפללת או לומדת, מותר לה להמשיך לשבת. מפני שאינה מבזה את התפילה, אלא האדם שהתחיל להתפלל לידה הוא שעשה שלא כדין, שהתחיל להתפלל בתוך ד' אמותיה. ואע"פ כן, מידת חסידות שתקום, כדי לתת כבוד לתפילה (שו"ע רמ"א קב, ג).
לאשה חלשה, מותר להתיישב בתוך ד' אמותיו של המתפלל, גם כשהיא אינה עוסקת בתפילה, שהכל יודעים שמפני חולשתה התיישבה, ואין בכך פגיעה בכבוד שמים (שו"ע קב, ב). וביום הכיפורים, כמעט כולם נחשבים לחלשים מפני הצום, ומותר להתיישב בתוך ארבע אמות של המתפלל.
יש מי שמחמיר וסובר שממש מול פני המתפלל אסור לישב, ואפילו מחוץ לד' אמותיו, מפני שהמתפלל נראה כמשתחווה לזה שיושב לפניו. ולכן, אפילו אם היושב קורא קריאת שמע, וישב שם לפני שהמתפלל התחיל להתפלל עמידה, עליו לעמוד ולא לשבת מול פניו. ולכתחילה, טוב לחוש לדעה זו (שו"ע קב, א, מ"ב ט; כה"ח י).
ד - אסור לעבור כנגד המתפללים
אסור לעבור לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו, מפני שהעובר לפניו עלול להפריע לו לכוון בתפילתו. ויש אומרים, שטעם האיסור, מפני שהמתפלל עומד לפני השכינה, והעובר לפניו פוגע בכבוד השכינה (פניני הלכה תפילה יז, 16).
נחלקו הפוסקים בשאלה, היכן בדיוק אסור לעבור, לדעת ה'אליה-רבה', האיסור הוא רק ממש מול פניו של המתפלל, שרק מי שעובר שם מפריע לו בתפילתו. כלומר, רוחבו של אדם בערך חצי מטר, לפיכך אין לעבור באותו חצי מטר שמול פני המתפלל עד למרחק של ארבע אמות (קרוב לשני מטר). ואילו לדעת ה'מגן-אברהם', בכל מקום שהמתפלל יכול לראות בתוך ארבע אמותיו - אסור לעבור, מפני שהעובר שם עלול להסיח מעט את דעתו של המתפלל.
עוד נחלקו, שלדעת ה'אליה-רבה' מותר לאדם לבוא ולעמוד לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו ולהישאר לעמוד שם. שרק אם הוא חוצה את ארבע האמות שמול פניו, הוא מפריע לו בתפילתו, אבל אם הוא בא מהצד ונשאר לעמוד לפניו, אינו מפריע כל כך. ולדעת ה'מגן-אברהם', אסור לאדם להיכנס לתוך ארבע האמות שלפני המתפלל.
לכתחילה, יש להחמיר כדברי ה'מגן-אברהם', ובשעת הצורך, אפשר להקל כדברי ה'אליה-רבה' ולעבור לצידו של המתפלל, וכן לעבור ולעמוד ממול פניו. לפיכך, מי שאיחרה לתפילה, רשאית לעבור בצידי אחת המתפללות כדי להגיע למקומה, אולם אם היא צריכה לעבור לשם כך בצידי כמה מתפללות, לא תעבור, מפני שקרוב לוודאי שתסיח את דעתה של אחת מהן (פניני הלכה תפילה יז, 17).
לצורך גדול מאוד, כשאין ברירה אחרת, מותר אף לעבור ממש לפני המתפללת. למשל, מותר למי שצריכה ללמד שיעור לעבור לפני המתפללת. וכן מותר למי שממהרת מאוד, כגון שחוששת להפסיד את ההסעה שלה, לעבור לפני המתפללת.
אם המתפלל נעמד במקום המעבר, כיוון שנהג שלא כדין בזה שעמד במקום שמפריע למעבר הנכנסים והיוצאים, אין חובה להתחשב בו, ומותר בשעת הצורך לעבור כנגד פניו (שם 18).
ה - המסיימת תפילתה
המסיימת תפילת שמונה עשרה והיתה אשה עומדת אחריה בתפילה, אם היא רחוקה ממנה ארבע אמות ועוד שיעור שלוש פסיעות, כך שאם תפסע שלוש פסיעות לאחריה לא תיכנס לתוך ארבע אמותיה - תפסע לאחריה. ואם היא קרובה יותר, לא תפסע לאחריה עד שהמתפללת אחריה תסיים את תפילתה. ואפילו אם זו שעומדת אחריה התחילה להתפלל מאוחר והיא מאריכה בתפילתה, אסור לה להיכנס בפסיעותיה לתוך ארבע אמותיה. אלא שכפי שלמדנו, נחלקו האחרונים בגדר האיסור:
אסור למגן אברהם ומותר לאליה רבה, ויש להימנע לכתחילה, ובשעת הצורך אפשר להקל אסור למגן אברהם
ולאליה רבה אסור למגן אברהם ומותר לאליה רבה לפי החזו"א, ואפשר להקל בשעת הדחק
כלומר, לדעת ה'מגן-אברהם', גם אם המתפללת אינה עומדת ממש אחריה, כל זמן שבפסיעותיה היא פוסעת בתוך הרדיוס של ארבע האמות שלפניה, עליה להמתין עד שזו שאחריה תסיים את תפילתה. ולדעת ה'אליה-רבה', רק אם היא עומדת ממש לפניה אסור לה לפסוע לאחריה כנגד המתפללת, אבל אם זו שמתפללת אחריה אינה ממש כנגדה, מותר לה לפסוע שלוש פסיעות לאחריה. לכתחילה, טוב לנהוג כ'מגן-אברהם', ובשעת הצורך, אפשר להקל כדעת ה'אליה-רבה' (מ"ב קב, יח-יט). ואף במקרה שהמתפללת ממש מאחריה, בשעת הדחק תוכל לפסוע לאחריה באלכסון, מפני שיש מבארים שלדעת ה'אליה-רבה', כל זמן שאינה מתקרבת בפסיעותיה אל המתפללת אחריה - מותר (בשם החזון איש).
ואם עומדת בינה למתפללת מי שכבר סיימה את תפילתה, מותר לה לפסוע לאחריה, מכיוון שזו שסיימה את תפילתה מהווה חציצה בינה למתפללת, למרות שזו שחוצצת עדיין לא רשאית לפסוע לאחריה שלוש פסיעות.
בשעת הצורך, אפשר להקל גם כאשר יש בין המתפללת לבינה מחיצה שגובהה לפחות עשרה טפחים (כ-80 ס"מ), ורוחבה לפחות ארבעה טפחים (כ-30 ס"מ). לפי זה, הרוצים להקל, רשאים להחשיב את הספסלים הגדולים והקבועים שבבתי הכנסת כמחיצה, הואיל וגובהם עשרה טפחים (פניני הלכה תפילה יז, 19).
ו - עוד פרטי דינים
כפי שלמדנו, לכתחילה ראוי להחמיר כדעת ה'מגן-אברהם', שלא לפסוע שלוש פסיעות בתוך ארבע אמות שלפני המתפללת, ואפילו אם המתפללת אחריה אינה ממש מולה.
אבל לפעמים תפילתה של זו שמאריכה ניטרדת, מפני שהיא אינה רוצה לעכב את המתפללת לפניה מלפסוע שלוש פסיעות בסיום תפילתה; וכאשר הממתינה חשה בזה, מוטב שתנהג כדעת ה'אליה-רבה', שאם אינה ממש כנגדה, תפסע לאחריה שלוש פסיעות.
וכן רשאית מי שרגילה להאריך בתפילתה לבקש מהמתפללות לפניה, שלא ימתינו לה עד שתסיים. ואזי יהיה מותר להן לפסוע לאחריהן מיד כשיסיימו את תפילתם. ומי שמתפללת ממש לפניה, תפסע באלכסון, כדי שלא לפסוע ממש כנגדה (פניני הלכה תפילה יז, 20).
ככלל, ראוי לאשה שרגילה להאריך בתפילתה, שלא תתפלל אחרי חברותיה אלא לפניהן, כדי שלא לעכבן ולגרום להן צער.
נחלקו האחרונים, האם דין קטנה שמתפללת כדין גדולה שאסור לפסוע לפניה ולשבת בתוך ארבע אמותיה. וכיוון שדין זה מדברי חכמים, הלכה כדברי המקילים, והמהדרים מחמירים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
