ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
בתלמוד מנוסחת בקשתו הראשונה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, בקדש הקדשים, בארמית:
"לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה". (יומא נג, ע"ב)
הלא נאמר בתלמוד (שבת יב, ע"ב) שלעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, כי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית? אלא שיש לדעת שמעלת כלל ישראל היא מעל קילוסם של מלאכי השרת, ואין ישראל נזקקים שיכניסו תפילתם לפני כסא הכבוד, והכהן הגדול במקום המקודש מבטא את שגב פארם וגדולתם בעולם, ש"על ישראל הדרתו", וזו באה לידי גילוי במלכותם. על כן באה הבקשה על קיום מלכותם דווקא בלשון ארמית, "שלא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה" כדי להבליט את מעלתם של ישראל, עם קרובו, שלא תהא שותפות וחלק למלאכים בבקשה זו, אפילו כשליחים.
בתלמוד נמסרו לנו כמה הבדלים ויתרונות בין ישראל למלאכים, וכך נאמר:
"חביבין ישראל לפני הקב"ה, יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם בשבת, ואמרי לה פעם בחודש, ואמרי לה פעם בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע (שמיטה), ואמרי לה פעם ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם"! (חולין צא, ע"ב)
מה שישראל אומרים שירה בכל יום, ובכל עת, ובכל שעה שירצו, משמע שתפקידם הוא חיוני ותמידי, שאין לבריאה קיום בלעדיהם, כי מקומם ותפקידם הוא כללי בבריאה. ואילו המלאכים נבראים לשעתם, כלומר לתפקיד מסוים ומוגדר, לפרק זמן קצוב וממילא הוא רק חלקי, בריאה לדבר מסוים שנקראו לשרתו ולקיימו.
הבדל נוסף:
"ישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות, 'שמע ישראל' - ה', ומלאכי השרת לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש - ה'".
כלומר לישראל ישנה קרבה יותר גדולה אל ה' מאשר מלאכי השרת.הבחינה השלישית: ישראל קודמים למלאכי השרת, בכח סמכותם העדיפה
"אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל פותחין למטה".
שלא יתקנאו המלאכים
בתוספות (ברכות ג, ע"א) מביאים דעה על אמירת השבחים הללו בלשון ארמית: "שלא יתקנאו בנו המלאכים". מה פירושה של קנאה זו בקדושת ישראל? ההסבר הוא - שהאדם בכוחו לרומם את עולם החומר, ואת כל העולמות וזה לא ביד המלאכים. עניין זה מעורר קנאה שישראל גדולים מהם. (בהקדמה לשב שמעתתא מוסבר מדוע התנגדו המלאכים לבריאת האדם, שהם יהיו תלויים בו, בעלייתו או בירידתו).
האדם בנוי מכוחות ניגודיים המתנצחים בקרבו, טוב ורע, נאה ומגונה, עצלות וזריזות, שכל וסכלות, וכך אפשר למנות כהנה וכהנה עוד הרבה כוחות הכלולים בקרבו, כתמצית כל היש של הבריאה. האדם יכול להכניע כוחותיו ולהעלותם לדרגת קדושה מה שאין כן ביד המלאכים, כי באותה דרגה שהם נוצרים כך הם נשארים, ואין להם כוח בחירה שיוכל להעלותם בדרגתם מעל אותה דרגה שנבראו בה. ולכן המלאכים מחכים לשמוע מתי קידשו ישראל את היום, בזכות קדושת ישראל הממלאת את כל הארץ. לכן נאמרת קדושה זו בלשון ארמית, שלא יבינו המלאכים ויתקנאו בהם. כי אין ביכולתם להחיל את קדושתם על היום, לפני שישראל קבעו.
הוא הדין גם ביחס למלכות. מלכות היא ביטוי של צירוף הכלל ביחד, חיבור כל הפרטים לחטיבה אחת שבכוחה לפעול, ואילו המלאכים הם אינדיבידואלים במהותם, והם אינם תלויים זה בזה, לכן גם אין ביכולתם להגיע לדרגת מלכות. רק כשכולם נשלחים למטרה אחת מתחברים כולם ואפשר לקוראם בלשון יחיד (משך חכמה, סוף וישלח). לכן אמרו בקשה זו בלשון ארמית. מכאן נוכל להצביע גם ביחס למלכות (ראב"ד, תמים דעים, קפד).
לשון כללית
בסוף מסכת סוטה בתיאורים הקשים במה שאירע לאבותינו מאז החורבן וביטול הסנהדרין, מביאה הגמרא (סוטה מט ע"א) את דברי רבא: ש"בכל יום ויום מרובה קללתו משל חברו", אם כן היאך עם ישראל מחזיק מעמד? משיבה הגמרא: "אקדושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". והסביר המהר"ל שתיקנו שני שבחים אלו בלשון ארמית
"כי אינו מכלל ע' לשונות המיוחדים לכל אומה ואומה... ומפני השבח הזה הוא מגיע עד העולם העליון, והוא כולל הכול, בלתי מיוחד, ראוי שיהיה השבח הזה בלשון שאינו מיוחד לאומה מיוחדת, ואינו ראוי שיהיה בלשון הקודש, מפני שהוא לשון מיוחד". (חידושי אגדות, סוף סוטה, כרך ב' עמ' צ)
כעין זה ביאר ביחס לנאמר על אדם הראשון ש"בלשון ארמי סיפר", (סנהדרין לח, ע"ב) בגלל מעמדו הכללי לא השתמש בלשון מיוחדת לאומה פרטית אלא בשפה כללית הכוללת ע' לשונות (חידושי אגדות סנהדרין לח, ע"ב, כרך ג' עמ' קנג). ומדוע אין המלאכים נזקקים ללשון ארמי? כי שפה זו אינה בכלל ע' לשונות, ומכיון שהמלאכים הם כנגד ע' לשונות - אין מבינים ארמית (מהר"ל, גבורות ה', פרק נד, עמ' רלח).
לשון ארמי מבטאת דרגה עליונה במציאות, ללא שייכות לעולם הזה, מה שקוראין שניים מקרא כנגד ב' העולמות התחתונים, ואילו התרגום מציין את הבחינה העליונה כנגד העולם העליון (מהר"ל, תפארת ישראל פרק יג).
"עולם הזה נברא בלשון הקודש, לכך לשון הקודש מורה על העולם הזה, ואילו התרגום אינו שייך אל העולם הזה ומפני זה עצמו אין המלאכים מבינים לשון ארמי, שאין הלשון הזה מכלל סדר העולם הזה". (ביאור המהר"ל, דרך החיים פרק ה' משנה כ)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
