ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- מבואות ללימוד התורה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
אחת הבעיות הקשות העומדות בפנינו כשאנו לומדים תורה היא, שלפעמים אנחנו מרגישים שהתורה היא חיצונית לנו, מן השפה ולחוץ. על כך אמר הנביא הושע "אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ" 1 - לפעמים התורה היא זרה. וכך נאמר על דואג: "אין תורתו של דואג אלא מן השפה ולחוץ" 2 . דואג היה ראש הסנהדרין, הוא בנה מגדלים הפורחים באויר 3 , אבל התורה היתה חיצונית לו. איך נגרום לכך שלימוד התורה שלנו יהיה ברמ"ח איברינו ובשס"ה גידינו, שהתורה תהיה חלק מאיתנו?
מתי ניתנו הלוחות?
אנו מקובלים שבמעמד הר סיני ניתנה התורה, אולם אם נשים לב נראה, שבמעמד זה היה רק דיבור! היה שם מעמד גדול, קולות, ברקים, ענן כבד וקול שופר גדול מאוד, אבל אחריהם לא מוזכר ספר התורה עצמו, ואפילו לא הלוחות.
מדוע לא מתוארת נתינת הלוחות במעמד הר סיני? 4
ניתן להוכיח כי בראשית המחשבה האלוקית, אכן לא היה צריך להינתן כלום במעמד הר סיני. זאת משום שהתורה היתה צריכה להיכתב על לוח ליבם של בני ישראל, וממילא אין צורך בשום ספר.
הברית החדשה
כך מתנבא הנביא ירמיהו 5 :
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה':
ומהי אותה ברית חדשה?
כִּי זאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד:
הנביא מתאר מצב, שבו כל אחד מעם ישראל יודע את ה' ללא צורך ללמוד מאדם אחר. ועומק גדול יש כאן. היכולת לדבר באופן שהדיבור יחדור לליבו של כל אחד ואחד, כאשר אין פרצופיהם שווים ולכל אחד נשמה אחרת, היא בלתי אפשרית לאף אדם, ואפילו לא למשה רבינו, כמו שנראה מיד. על כך כותב הרב קוק, בספרו ריש מילין, על האות אל"ף:
האולפן זהו תרגום הלימוד. יודעת היא הנשמה שכל הבא בלימוד איננו מקורי. מקורי הוא הרעיון הפנימי שאינו מבוטא, שהיה יהיה נחלת העולם ביום הגדול שאיש את אחיו ואיש את רעהו לא ילמדו עוד לדעת את ד', כי כולם ידעו אותו מקטנם עד גדולם. הלימוד הוא תרגום, אחוריהם של הפנים המחשביים, לא הערות הנשמתית כי אם תרדמתה.
"יודעת היא הנשמה שכל הבא בלימוד אינו מקורי, מקורי הוא הרעיון הפנימי שאינו מבוטא" - הביטוי הוא מסוכן ויכול להיות משפה ולחוץ. הלימוד הוא "אחוריהם של הפנים המחשביים" - כשמישהו מדבר אל השני פנים בפנים הוא יכול לדבר אל שורש נשמתו. אולם, האם יתכן דיבור של אדם אחד אל הפנים של כולם? רק הקב"ה יכול להתגלות התגלות כזו, שמתפרטת לכך שכל אדם ישמע את הדברים המתאימים לנשמתו.
זוהי משמעותם של דברי הרמב"ם 6 , שכתב שבמעמד הר סיני שמעו כל ישראל קול, ללא חילוק הדיבור; רק משה שמע את הדיבור והיה מוסרו לישראל. הקול האלוקי הוא קול, שכל אדם שמע בו את התורה שצריכה להיכתב על פי שורש נשמתו, זהו קול שהתפרט לששים רבוא נשמות ישראל, ולכל אחד הגיעה התורה עד השטין של נשמתו.
אל ידבר עמנו אלוקים!
לפעמים תורה חיצונית היא הרבה יותר נוחה, כי היא לא מחייבת. תורה שחודרת עד הסוף - היא גם מפחידה מאוד. על הפסוק 'ישקני מנשיקות פיהו' אומר המדרש 7 :
בשעה שנגלה הקב"ה נתקע תלמוד תורה בלבם, והיו לומדים ולא היו משכחין.
מהי הסיבה לכך שאנחנו שוכחים את הלימוד? כי הוא לא מהותי לנו, הוא חיצוני. אדם שיש לו עשרה ילדים - אינו שוכח את שמותיהם! כאשר יש התגלות אלוקית שיורדת עד שורש נשמתו של כל אחד - הוא זוכר הכל, כי הדברים נוגעים בתוכיות לבבו. ישראל נבהלו מכך בצורה נוראה, באו למשה וביקשו שהוא יהיה מתווך: "דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" 8 . אנחנו איננו מסוגלים לעמוד בהתגלות אלוקית שמדברת אלינו, יותר נוח לנו להיות 'ראש קטן', שלא ידברו אלינו בצורה שחודרת עד הנשמה. אולם אפילו משה, שנשמתו היתה נשמה כללית והוא היה שקול כנגד כל ישראל - אינו מסוגל לדבר אל כל אחד ואחד. דיבור מעצם הוויתו אינו מקורי, אלא זר. ממשיך המדרש:
כשאמרו למשה דבר אתה עמנו חזרו להיות למדין ושכחין, חזרו ואמרו: משה בשר ודם עובר, כך תלמודו עובר. חזרו אצל משה ואמרו לו משה רבינו הלואי יגלה פעם שניה, הלואי ישקני מנשיקות פיהו כמו שהיה, הלואי יתקע תורתו בלבנו כמו שהיה. אמר להם אין זו עכשיו, לעתיד לבוא הוא, שנאמר נתתי את תורתי ועל לבם אכתבנה.
כדברים אלו כתב גם הרמח"ל 9 :
ובשעה שעמדו ישראל על הר סיני נמסרה להם התורה בכל המדרגות שלה ושם נועדו כל ישראל וכל הנשמות אופילו אותן שלא היו עדיין בעולם וכולם נטלו חלק בתורה וסוד הדבר פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש. כמה פנים הם לתורה וסוד שלהם נכלל בכללות של ארבע שנאמר לגביהם ארבע פנים והשכינה היא דמות הכל וכך כל אחד מישראל הצטייר בדיוקן אחד מאותן ארבעה וכל אחד היה הקב"ה מתגלה לו לפי הפנים שלו לפיכך פנים בפנים לכל אחד היה אומר ישקני מנשיקות פיהו", לפיכך שם בהר סיני כל אחד לקח חלקו.
בחינת 'פנים בפנים' שזכו לה ישראל במעמד הר סיני היא אותה בחינה של התגלות שזכה לה משה רבינו. רק הקב"ה מסוגל להתגלות כך, לכל אחד בפנים המיוחדות שלו. וכך אנחנו מתפללים בליל שבת "תן חלקנו בתורתך", לכל אחד את החלק שלו. וכן מסביר הרמ"ע מפאנו 10 "שאלמלי זוהמת הנחש כבר היתה כל התורה נתונה בליבו של אדם כמו שאנו מקווים לנבואת ירמיהו, וזה סוד התפילין במקום הלב ומקום המוח, "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ" 11 . המצב האידיאלי שהתפילין יהיו בתוך המוח והלב, אך בגלל שאיבדנו את השלמות הפנימית - שמים אותם בחוץ. והנה אומרת הגמרא "ישראל שעמדו במעמד הר סיני פסקה זוהמתן" - בבריאת העולם חזרנו למציאות שקודם החטא. מה היה בבריאת העולם? חז"ל אומרים שאילו לא היו ישראל מקבלים את התורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו. אם כן, מדוע לא ניתנה התורה בבריאת העולם? התשובה היא שהתורה כן ניתנה אז. גם לאדם הראשון ניתנה תורה, אלא שתורה זו ניתנה על ליבו. ומעתה שואל הרמ"ע מפאנו, אם במעמד הר סיני חזרו ישראל למדרגה שקודם החטא, מדוע היה צורך בספר תורה? תשובתו השניה לשאלה זו היא "כיון שנעשינו בני חורין מן המוות ומן היסורין ומן המלכויות הנה שבנו אל לבבנו ושכלינו כעצם השב אל הטוהר, ואנו חיבלנו בעצמנו כשאמרנו אל משה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, ומאז ניתנה תורה ליכתב".
הרמב"ם כתב שגם כאשר אדם לומד תורה יש להניח תפילין, ורבינו יונה החסיד כותב שאינו צריך. מהו טעמו של רבינו יונה? נושא פרשיות התפילין הוא התורה, אבל בזמן שאדם לומד - התורה נמצאת בפנים, וממילא אין צורך בתפילין חיצוניות. גם יהודה נותן לתמר את החותם והפתילים כשהיא לא אצלו, כשהיא אצלו כבר אין בהם צורך. וכן מסופר בספר 'נפש דוד' על האדר"ת, שהיה מקפיד בזמן שהוא לא למד תורה והתעסק בענייני הכלל להניח תפילין, אבל בזמן שלמד - לא הקפיד על כך, כי התורה נמצאת בלב.
אם יהודי אחד אינו לומד תורה - חסר בספר התורה של הכלל
עסקנו בכך שבראשית המחשבה, המגמה האלוקית במעמד הר סיני היתה שהקול האלוקי יתפרט לששים רבוא נשמות ישראל. אולם, אם נעצור כאן תהיה סכנה גדולה. תורה כזו עלולה להיות מאוד מסוכנת, היא יכולה להוביל לתורה שיש בה שקיעה באני הפרטי, לפרזיטיות ואגוצנטריות, לתורתם של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה. כל אחד יאמר "אני מחפש את האות שלי בתורה, את הנקודה שלי", וכל מעייניו שקועים בו עצמו. על כן, יש להדגיש הדגשה חשובה.
בפרשת מעמד הר סיני מופיע הביטוי 'עם' כעשרים ושלשה פעמים, מעבר לכל כללים תחביריים רגילים. לדוגמא, בפסוק "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'", היה אפשר לכתוב "את דבריהם"; וכך גם בכל פסוקי ההמשך. וכך אומרים חז"ל, שאם היה חסר אחד מעם ישראל במעמד הר סיני - לא היתה ניתנת תורה. נראה שבכך רוצים חז"ל לומר, שהתורה נכתבת על לוח ליבם של נשמת ישראל, שהיא נשמה אחת. אם אדם אחד מישראל לא יגלה את האות שלו בתורה - הרי שלא רק אצלו חסרה תורה, אלא אצל כולם. על הלב של כל אחד תיכתב האות המיוחדת שלו, ומליבותיהם של כנסת ישראל יהיה ספר תורה של כלל ישראל. אם יהודי אחד אינו לומד תורה - ספר התורה של כלל ישראל פסול. זוהי כוונת הרב קוק שכתב בספרו "אורות התורה" 12 , שכאשר אדם לומר תורה הריהו עושה חסד עם כנסת ישראל.
כל אחד מחפש את האות שלו בתורה, וכעת נניח שמישהו מצא וצועק 'מצאתי!' לפי ההלכה, צריך לגנוז את האות שלו. כל אות צריכה להיות מוקפת גויל, אבל ודאי שיש השפעה מאות אחת לשניה - הרי כל האותיות יחד הן ספר תורה, ואם חסרה אות אחת - ספר התורה פסול! המציאות שבה אנשים שולחים יד בנפשם באה מתוך אותה התפיסה המערבית המקדשת את הפרט, ולא מתוך תפיסה שבה לכל אחד יש את חלקו בתורה, כחלק מגילוי דבר ה' הגדול שיש בעולם. זהו יסוד מעמד הר סיני, כמו שכתב רש"י בשם המכילתא שבכל המסעות כתוב 'ויחנו' ורק בהר סיני כתוב ויחן, כאיש אחד בלב אחד. בכל מקום שמופיעה השראת שכינה - היא מושפעת על העם כולו, לא ליחיד, ואפילו לא למשה רבינו. יחיד יכול לזכות לדיבור אלוקי, אבל ירידת שכינה היא לעם ישראל. כך למשל בפרשת שמיני נאמר "וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם" 13 , פרשת בניית המשכן פותחת במילים "וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" 14 , וכך גם כאשר דוד ושלמה הקהילו את כל ישראל. קרבן שלמים הוא בדרך כלל קדשים קלים, מלבד שלמי ציבור של חג השבועות, שהופכים להיות קודש קדשים.
לא להמיס את האותיות
בספרים מובא שהמילה 'ישראל' היא ראשי תיבות 'יש ששים רבוא אותיות לתורה' 15 , כמנין נשמות ישראל. והנה, בספר תורה כל אות צריכה להיות מוקפת גויל, אם אות אחת נדבקת בשניה ספר התורה פסול. הרעיון העומד כאן הוא, שלכל אדם יש חלק בתורה שהוא צריך לזקק אותו בלי השפעה של אות אחרת. חשוב מאוד שהאחדות לא תהיה אחדות של הדבקת כל האותיות זה לזה, לא אחדות של המסת כולם, אלא אחדות הנבנית מהיחודיות של כל אחד. רק מתוך אחדות כזו באה התגלות השכינה בעם ישראל. כאשר חוטאים ישראל בחטא העגל הם מבקשים משהו שיאחד אותם "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" 16 , אולם הם מבקשים אחדות חיצונית, כהמשך לדבריהם במעמד הר סיני "דבר אתה עמנו ונשמעה". הם בונים את האחדות על ידי כך, שהם לוקחים את כל הנזמים ומתיכים אותם יחד, מאחדים את כולם על ידי הדבקת כל האותיות. לכן בא משה רבינו ומפורר את האחדות המזוייפת הזו, טוחן את העגל וזורק אותו. חז"ל דורשים שהכפרה על חטא העגל היא בפרשת שקלים - מדוע? עוד אומרים חז"ל, שמשה התקשה בהבנת עניין מחצית השקל, "עד שהראה לו מטבע של אש מתחת כסא הכבוד" 17 . מהו הקושי הגדול? משה הבין שעניינה של מחצית השקל היא נשיאות ראש של כל אחד ואחד, אולם אם כל אחד יביא את אותו המטבע - במה ניכרת היחודיות? לכן מראה לו הקב"ה מטבע מתחת כסא הכבוד, ממקום שממנו חצובות הנשמות. קרבן ציבור אינו אוסף של 'שנורר' כספי, הוא קרבן שבא לאחר שאוספים את מחצית השקל לפי ההלכות המפורטות בירושלמי וברמב"ם. כי לכל חצי יש המשך, וזוהי האש של כל אחד. וכן אומרים חז"ל שהרמת השקלים מכפרת גם על חטא מכירת יוסף. כי גם בחטא זה היתה אי הכרה בכך שלכל שבט יש את הפנים שלו, את היחודיות שלו.
איך חוקקים את התורה בליבנו?
וכאן נשאלת השאלה הקיומית - אחרי שעם ישראל אמר למשה "דבר אתה עמנו ונשמעה", ואחרי שהרב קוק אמר שתורה של לימוד חיצוני היא זרה, מה איתנו? נישאר עם הזרות והקרירות?
כמובן שגם היום יש דרך לחקוק את התורה בליבנו.
כאשר ניתנו הלוחות - האותיות היו חקוקות בהן. בשונה מאותיות של דיו, שהן חיצוניות לגויל ויתכן בהן מצב ש"גוילין נשרפין ואותיות פורחיות באויר" 18 , הרי באותיות חקוקות הן חלק מהלוחות עצמם, כי התורה אינה חיצונית. הגמרא 19 אומרת "הללו מטמאין והללו מטהרין... כולם ניתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא'. ביחס לכך מתאר הרמ"ע מפאנו באופן מדהים, כיצד כל אדם שהיה מתקרב ללוחות היה רואה את החידושים שלו חקוקים על הלוחות, ומה שנאמר "אחרי רבים להטות" זוהי ההכרעה המעשית, כי התורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" 20 , אבל גם הדעות שלא התקבלו להלכה אינן טעות, והן חקוקות על הלוחות. כשאנחנו לומדים תורה אין לומר - לא חשוב מה נאמר, העיקר שאנו עוסקים בתורה; צריך לכוון לאמיתתה של תורה. בזמן שהיה לוחות, עדיין היו רואים איך הכל חקוק. אבל עכשיו נשברו הלוחות, התורה הוכנסה לארון מכוסה בכפורת ובפרוכת, ובלוחות שניים ניתנה התורה שבעל פה. מעתה, מהי הדרך שלנו להשיג שהתורה לא תהיה חיצונית?
התשובה היא אחת - עמל תורה.
עמל תורה
הדרך היחידה להגיע לכך שהתורה תהיה חלק מן האדם היא רק דרך העמל. במדרש אומרים חז"ל שהקב"ה אמר למשה רבנו - אם אתה היית חוצב את הלוחות לא היית שובר אותם. עכשיו "קום פסול לך", כשאדם שותף בגילוי - הרי הגילוי חלק ממנו. בתחילה כתוב "ובתורת ה' חפצו" ואח"כ "ובתורתו יהגה יומם ולילה" 21 , וכפי שכותב רש"י "בתחילה היא נקראת תורת ה' ושעמל בה היא נקראת תורתו". מסיבה זו רב שמחל על כבודו כבודו מחול 22 , כי הוא חלק מהתורה. בגמרא אנו לומדים שכל יהודי נחשב ספר תורה, ולכן אשר אדם נמצא בשעת יציאת נשמה של יהודי הוא צריך לקרוע, כי הדבר דומה לספר תורה שנשרף 23 . וכך גם מצאנו במסכת סנהדרין 24 , שאמר רבי אליעזר בן הורקנוס "שתי זרועותי הן כשתי ספרי תורה שנגללים". כמובן שצריך לגלות את התורה הפנימית ולהוציא אותה אל הפועל. אדם צריך לעמול בדם ובזיעה, ואז התורה הופכת ל"תורה דיליה". כל אדם צריך לחדש חידושים של עצמו, ויחד עם זאת לדעת שאלו הם חידושים שהם חלק מתורת כנסת ישראל.
לכוון לאמיתתה של תורה
אנחנו צריכים ללמוד מהראשונים. לפעמים, כשאנחנו לומדים את דברי הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א - אנחנו רואים שכולם כותבים אותו דבר. למה? כי הם לא ראו עניין לחדש, הם רצו ללמוד לאמיתתה של תורה. בעלי התוספות יושבים ומזקקים את התורה במשך מאתים שנה. היום כל אחד אומר 'אני הוא זה שחידשתי', אם מראים לו שמישהו אחר חידש הוא אומר - חבל... מציאות כזו מראה על חיסרון ביראת שמים. המגמה שלנו היא ללמוד תורה שאינה פרטית, אבל אם מישהו מפחד שאין לו חלק בתורה הוא כופר בתורה האלוקית. אנחנו צריכים לעמול על יראת השמים שלנו, על כך שנגיע לדרגת "יראתו קודמת לחכמתו", להבנה והפנמה שהתורה אינה נחלה פרטית מצד אחד, ומצד שני שלכל אחד יש חלק בתורה שאין לאף אחד אחר. הבנה כזו חייבת להביא לאהבת רעים גדולה מאוד, כי כל אחד מכיר בכך שלשני יש מקום בגילוי התורה, שלא קיים אצלו.
מספרים על ר' יצחק מוורקא, שחסידיו קפצו פעם אחד על השני. הוא אמר להם - הרי כל יהודי הוא ספר תורה, כיצד אתם מתנהגים כך? והם ענו לו - הרי כך גם בארון, הספרים מונחים אחד על השני! והוא ענה להם, שכל אחד צריך לחשוב שחבירו ספר תורה, אך הוא לא... כמובן, מצד האמת אנחנו צריכים לדעת שכל יהודי הוא ספר תורה, ומנשמות כולם יש תורה אחת. בספר "אורות" 25 מבאר הרב קוק, שאמנם "קנאת סופרים תרבה חכמה" אבל סופה של קנאה זו להיות מסרחת "וקנאת סופרים תסרח". אחד מאדמור"י קרלין היה אומר שאין צדיק אחד אשר דומה לשני, וזאת מנין? כי אם הוא היה דומה - לא היה צריך שנים. זו הבעיה בכל התפיסות המודרניות, שאינן מבינות שיחודיות וכלליות אינם סותרים.
נסכם : מעמד הר סיני הוא מעמד שאין ביכולת אדם לשחזר אותו. לעניות דעתי, מסיבה זו צריך להתנגד בכל תוקף לעשות הצגות על מעמד הר סיני. כל ניסיון לשחזר את הדרמה של מעמד הר סיני היא הגשמה נוראה של המעמד, כי אין ביכולת אדם לדבר בקול שמתפרט לששים רבוא נשמות ישראל. הכתיבה של "אנוכי ה' אלוקיך" היא אחרי החטא, לפני כן היה רק קול בלי חילוק אותיות, כמו שכתבו הרמב"ם ועוד גדולי ישראל. לכל אחד יש חלק בתורה, וכל אדם צריך שהתורה תהיה טבעית לו ולא חיצונית, בניגוד לידיעות אחרות שכן יכולות להיות חיצוניות. כל היסוד של מעמד הר סיני הוא שנתקע את תלמוד התורה בלבנו, פנים בפנים, בחינת "ישקני מנשיקות פיהו", וכמו שכתב הרמח"ל, שלכל אחד התגלה הקב"ה בפנים המיוחדות שלו, ומכל הפנים נוצר פרצוף של נשמת ישראל שקיבלה את התורה. לצערנו בעקבות החטאים התרחקנו, אבל ניתנה לנו דרך אחת, שהיא עמל אדיר של תורה שבעל פה, מתוך הנהגה של חסד של בן אדם לחבירו, לא כתלמידי רבי עקיבא שנוצר מהם חורבן נורא. בדור שלנו חשובה מאוד האהבה בין תלמידי חכמים, על מנת שנזכה להשראת שכינה, שתבוא על רקע של אחדות "ויחן שם ישראל נגד ההר".
יהי רצון שתזכו לעמל תורה, שתמותו באהלה של תורה, שתזיעו ושיהיה לכם 'בן אדם לחבירו' גדול, ושנזכה להקריב שלמי ציבור בבית המקדש במהרה בימינו.
^ 1 הושע ח, יב.
^ 2 סנהדרין קו ע"ב.
^ 3 שם.
^ 4 יש להעיר שנחלקו התנאים במסכת יומא האם נתינת הלוחות שבסוף פרשת משפטים היתה במעמד הר סיני או אחריו; גם אם נאמר כך, עלינו להבין מדוע התורה אינה מצמידה את נתינת הלוחות למעמד.
^ 5 פרק ל, פסוקים ל-לג.
^ 6 מורה נבוכים ב, לג: "יתבאר לי, שב'מעמד הר סיני' לא היה כל המגיע למשה מגיע לכל 'ישראל' אבל הדיבור - למשה לבדו. ולזה בא סיפור 'עשר הדברות' כולו - סיפור היחיד הנפרד, והוא ע"ה ירד לתחתית ההר ויגד לבני אדם מה ששמע - אמרה ה'תורה', "אנכי עומד בין יי וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יי"; ואמר גם כן, "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול" - ובבאור אמרו ב'מכילתא', כי 'כל דיבור ודיבור' היה משיבו להם כמו ששמע; וכתוב ב'תורה' גם כן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו'" - מורה כי הדיבור היה לו, והם ישמעו הקול ההוא העצום. לא הבדל הדברים; ועל שמע הקול ההוא העצום אמר, "כשמעכם את הקול", אמר, "קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים, זולתי קול" - ולא אמר, 'דברים אתם שומעים'; וכל מה שבא משמע הדברים, אמנם הנרצה בו שמע ה'קול', ומשה הוא אשר ישמע הדברים ויספרם להם. זהו הנראה מן ה'תורה' ומרוב דברי ה'חכמים ז"ל".
^ 7 ילקוט שמעוני לשיר השירים א, ב.
^ 8 שמות כ, טז.
^ 9 תיקוני הרמח"ל, מ"א.
^ 10 בספרו 'עשרה מאמרות', פרק ששה עשר, מאמר 'חקור דין'.
^ 11 שיר השירים ח, ו.
^ 12 פרק ב, ה.
^ 13 ויקרא ט, כג.
^ 14 שמות לה, א.
^ 15 לא ניכנס כאן לשאלה איך מגיעים למספר הזה.
^ 16 שמות לב, א.
^ 17 ראה רש"י בתחילת פרשת כי תשא.
^ 18 כדברי הגמרא בעבודה זרה יח ע"א על רבי חנינא בן תרדיון.
^ 19 חגיגה ג ע"ב.
^ 20 סוכה לב ע"א, ועוד.
^ 21 תהלים א, ב.
^ 22 קידושין לב ע"א.
^ 23 שבת קה ע"ב.
^ 24 סח ע"א.
^ 25 אות ל"ח.
^ 2 סנהדרין קו ע"ב.
^ 3 שם.
^ 4 יש להעיר שנחלקו התנאים במסכת יומא האם נתינת הלוחות שבסוף פרשת משפטים היתה במעמד הר סיני או אחריו; גם אם נאמר כך, עלינו להבין מדוע התורה אינה מצמידה את נתינת הלוחות למעמד.
^ 5 פרק ל, פסוקים ל-לג.
^ 6 מורה נבוכים ב, לג: "יתבאר לי, שב'מעמד הר סיני' לא היה כל המגיע למשה מגיע לכל 'ישראל' אבל הדיבור - למשה לבדו. ולזה בא סיפור 'עשר הדברות' כולו - סיפור היחיד הנפרד, והוא ע"ה ירד לתחתית ההר ויגד לבני אדם מה ששמע - אמרה ה'תורה', "אנכי עומד בין יי וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יי"; ואמר גם כן, "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול" - ובבאור אמרו ב'מכילתא', כי 'כל דיבור ודיבור' היה משיבו להם כמו ששמע; וכתוב ב'תורה' גם כן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו'" - מורה כי הדיבור היה לו, והם ישמעו הקול ההוא העצום. לא הבדל הדברים; ועל שמע הקול ההוא העצום אמר, "כשמעכם את הקול", אמר, "קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים, זולתי קול" - ולא אמר, 'דברים אתם שומעים'; וכל מה שבא משמע הדברים, אמנם הנרצה בו שמע ה'קול', ומשה הוא אשר ישמע הדברים ויספרם להם. זהו הנראה מן ה'תורה' ומרוב דברי ה'חכמים ז"ל".
^ 7 ילקוט שמעוני לשיר השירים א, ב.
^ 8 שמות כ, טז.
^ 9 תיקוני הרמח"ל, מ"א.
^ 10 בספרו 'עשרה מאמרות', פרק ששה עשר, מאמר 'חקור דין'.
^ 11 שיר השירים ח, ו.
^ 12 פרק ב, ה.
^ 13 ויקרא ט, כג.
^ 14 שמות לה, א.
^ 15 לא ניכנס כאן לשאלה איך מגיעים למספר הזה.
^ 16 שמות לב, א.
^ 17 ראה רש"י בתחילת פרשת כי תשא.
^ 18 כדברי הגמרא בעבודה זרה יח ע"א על רבי חנינא בן תרדיון.
^ 19 חגיגה ג ע"ב.
^ 20 סוכה לב ע"א, ועוד.
^ 21 תהלים א, ב.
^ 22 קידושין לב ע"א.
^ 23 שבת קה ע"ב.
^ 24 סח ע"א.
^ 25 אות ל"ח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
