ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- מבואות ללימוד התורה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
שנותיו הראשונות של בן תורה בעמל הלימוד, הן התקופה בה הוא בונה את היסודות הפנימיים שלו, את הבסיס לדרכו בעבודת ה'. בזמן זה הוא עסוק בעצמו, מרוכז באותו חלק במציאות בו הוא עוסק ועומל - קנין התורה. בשנים אלה הוא דוחה כל השקעה של כוחותיו הרוחניים והנפשיים בחיים ובעשייה מפני השקידה על דלתות לימוד התורה. אפילו מצוות כמו נישואין ובניין הבית הפרטי, שלכאורה מוטלות עליו מזמן שקיבל עליו עול מצוות, נדחות למועד מאוחר יותר. בשנים הבאות, יתגלו יותר גם אהבת החיים, אהבת הבריות, אהבת ישראל ואהבת הארץ. אמנם לפעמים ישנו צורך השעה לצאת ולפעול בעם וכיוצא באלו, אם בשכנוע ואם בהפגנה, אך ברור שהדגש בתקופה הזו הוא העסק בתורה בשקידה ובהבנה עמוקה, ומתוך כך יפוצו המעיינות החוצה.
לעיתים, מצטייר המושג "תלמיד חכם" בעיני התלמיד הצעיר כדמות תלושה במידה רבה מהמציאות, דמות מופשטת ומנותקת. אין פירוש הדבר שאם הוא רואה שהרב אינו תלוש - בזוי הוא בעיניו, אך רב שמצוי בעניינים ומבין בהוויות העולם נראה לו כמין פלא כביכול, ככל שהרב יתמצא פחות בהתקדמות הטכנולוגית - קדוש יאמר לו. התלמידים המתפעמים מקדושתו של הרב, שהוא אינו יודע אפילו מה זה טייפ, ומסבירים לו: "לוחצים פה, ופה", וכבר שלושים שנה יש טייפ בעולם...
תלמיד חכם אידיאלי – מחובר לחיים
הרב קוק מדגיש, שתלמידי חכמים צריכים להיות מחוברים לחיים, להאיר את העולם, להיות אנשים חכמים ונבונים, המעורבים בדעת עם הבריות. כאשר רב אינו יודע איך נראה טייפ או מחשב – לא תמיד זהו ביטוי לקדושה.
חשוב להדגיש, שדברינו עוסקים בהדרכה לכלל. לכל אדם יש את אופיו, תפקידו ועניינו, וכשם שבאוניברסיטה ישנם פרופסורים, שאינם מחוברים להוויות העולם פרט לנושא שהם עוסקים בו, אך בשטח זה הם מגיעים להשיגים – כך יש גם תלמידי חכמים עם אופי מיוחד, 'תלוש' מהוויות העולם. אולם, יש לדעת שלא זה הדֶגֶם לרבים. יתר על כן, תלמידי חכמים כאלו אינם יכולים להיות מורי הדרך. הם יכולים להיות צדיקים גדולים, אך לא מנהיגים. כמובן, תלמידי חכמים אלו הם יכולים להצטרף למנהיגים - אל הקו המרכזי, המתקן את העולם, ולסייע בדבר שבו הם מצויינים.
לכן, לא באנו חלילה בדברינו להוריד מערכם של תלמידי החכמים, אשר בטבעם ובאופיים הם פחות מחוברים למציאות. הבעיה מתחילה בכך שמתייחסים אל תלמידי חכמים כאלו כאל אנשי המופת והדגם האידיאלי של תלמיד חכם. ציור דמות של תלמיד חכם, שהוא במידה רבה תלוש מהמציאות - הולם במידה מסוימת את המצב בגלות, שם היה צמצום של החיים כי לא היו כל כך דרכים לתקן.
שקידת התורה
שקידת התורה היא אחד העניינים, החשובים ביותר בלימוד התורה. אולם, יש לדעת שהרבה פעמים אנשים יכולים להגיע לשקידה לא מתוך מעלה רוחנית, אלא מתוך בעיה נפשית. כיון שמשהו לא תקין בראשו - הוא לומד כל הזמן. למשל, אדם הסובל ממרה שחורה, הוא בדרך כלל מכונס בעצמו, ועוסק בדבר אחד. זהו אדם, שאם ישימו אותו במדבר לקפל עניבות – הוא יקפל חמישים שנה עניבות. שום דבר אינו מעניין אותו, ואין בו רצון לשום דבר, כי הוא בדיכאון. אם פעם אחת משתנה המציאות, ולא שמים לו את העניבה במקום - הוא כועס. בכל פעם שהוא מרגיש קצת את החיים הוא נסוג בעצבנות. הוא רוצה לחזור למשהו מונוטוני, קבוע ורגוע.
אדם הלומד תורה מתוך מרה שחורה יכול להגיע לשקידה עצומה, לישון מעט, לאכול מעט. כיוון ששום דבר לא מעניין אותו - הוא לומד. כל תורתו היא תורה של מרה שחורה, ואחר כך מתבטא הדבר גם בדעותיו. כמובן, גם תלמיד חכם כזה יכול להגיע להישגים.
על הנקודה הזו עמדה החסידות, ואליה היתה מכוונת הביקורת נגדה. בתחילה, בזו החסידים לתלמיד חכם שאין בו שמחה וחיוניות ואינו מעורב בדעת עם הבריות. אלא שגם אצלם הופיעה יותר מאוחר הערכת סוג זה של תלמיד חכם, והם קיבלו מעמד של קדושה.
התורה באה להחיות את העולם והחיים
כאשר הצד המודגש בתלמיד חכם כהדרכה לציבור הוא העסק רק בלימוד, בשקדנות ובהתכנסות בד' אמות – יש בכך להעיד על התפיסה את התורה בכלל כמנותקת מהחיים, בעוד שבאמת התורה באה להחיות את העולם; וכדי להבין את התורה ולהקיפה באופן השלם, צריך להיות אדם חי ובריא בנפשו. הרב קוק כותב במספר מקומות, שצריך להגות בתורה "בטהרת הלב, בגבורה ובצהלה, במתינות, בשקט ושלוות חכמים" (אדר היקר עמ' ט"ז) לפיכך צריך ארץ קדושה, כדי שאנשים יתחברו למציאות בקדושה, ומתוך כך תופיע בה התורה ותחיה את כל העולם. אנשים לא מבינים שתלמיד חכם פלוני, שאוהב לשוחח, לטייל, מתעניין וחוקר בסקרנות כל דבר, ועם זה שוקד בתורה - הוא תלמיד חכם שהחיבור שלו לתורה הוא חזק פי כמה וכמה מאשר אדם נטול כוחות חיים. אדם המחובר לחיים, ויחד עם זאת עוסק בתורה - מעיד על עצמו, שהתורה מחייה אותו, וממילא גם לימודו מתברך.
מה המעלה שבאי ידיעת צורת מטבע?
שאלה : ישנם תלמידי חכמים גדולים שמסופר עליהם שלא ידעו צורת מטבע, ולפי דברינו - מה המעלה בכך?
שתי תשובות בדבר.
הראשונה היא, שאכן ישנם תלמידי חכמים שעולמם הוא פנימי ולא יורד למציאות, אבל הם לא יהיו המנהיגים. רבי יהודה הנשיא, שערך את המשנה על כל הפרטים הדקים ביותר של הההתייחסות למציאות, ודאי ידע צורת מטבע מהי.
ישנו סיפור בגמרא על תלמידים של רב אחד שהיו בשיעור של רב אחר, והוא דיבר על כך שאם הולכים לשוק צריך לקנות ירקות בגודל כזה וכזה, כיוון שבגודל זה הם הכי טובים, וכן הוסיף להם עצות נוספות בענייני קניה בשוק. חזרו התלמידים לרבם וטענו שהשיעור ששמעו היה ביטול תורה. אמר להם: כל שכן שאתם צריכים ללמוד אצלו, שהוא מלמד אתכם לא רק דברים מופשטים אלא גם איך לחיות. ככל שהיתה לתלמידי החכמים הגדולים יותר מנהיגות - כך היו מעורבים יותר בדעת עם הבריות.
עוד יש לדעת, כי כשאומרים על תלמיד חכם שלא ידע צורת מטבע – לא תמיד מתכוונים לכך שהוא מנותק ותלוש מהעולם, אלא שלא התעניין ברכושו האישי. כך מסופר על הרב קוק, שכשבא לפניו עניין כספי, שלח את העסקנים לרב צבי יהודה ואמר: "תלכו אצלו, הוא מומחה בעניינים האלה". הרב לא עסק בטובתו האישית, ולכן לא התעניין בכסף, ואכן כשאנו מדברים בגדולתו של מרן הרב מודגש מאוד הצד הכללי ולא האישי הפרטי.
על כל פנים, יש לדעת שהדרך להיות תלמיד חכם, לא מכריחה אותו לא להכיר צורת מטבע. צריך להחזיר את הדברים לפרופורציות, שיצמחו תלמידי חכמים מלאי חיים, בריאות וקדושה, עם שקידה וצדיקות. זו היא הצורה הבריאה והשלמה להתבונן על הדברים.
הנטייה להציג את דמותו של התלמיד חכם השקדן, שאין עניינו אלא בלימוד התורה - כמודל לחיקוי בפני התלמיד המתחיל, נובעת מהעובדה שאכן בתחילת דרכו של התלמיד עליו להתנתק במידה מסוימת ולשים את הדגש על הלימוד והשקידה. אך כשמוטבעת דמות כזו בדמיונו של התלמיד, ויום אחד הוא מבין שזו לא המציאות, שאין זו הבריאות האופטימאלית, אלא שזה שלב מסוים בהתפתחות הרוחנית - הוא מופתע ומאוכזב, ולפעמים נעשה ציני ביחסו לתורה ונושאיה. זו בעיה, ולכן לא זו הדרך.
הדרך היא לכבד את הדברים האמיתיים. זה נכון שבתקופה הראשונה שאדם בונה את עצמו, הוא מדגיש את היסודות, ולכן אין כל ספק שעיקרן של שנים האלה צריך להיות מוקדש ללימוד בשקידה עצומה. אחר כך מגיע השלב של ההתרחבות וההתעמקות בכל מרחבי התורה והמציאות.
מדוע אנשים כשרוניים עוזבים לפעמים את לימוד התורה?
לדאבוננו הרב, אלו שנשארים ללמוד בישיבה שנים רבות, אינם תמיד האנשים השלמים בנפשם וכשרונם. לפעמים, דווקא האנשים השמחים עם יכולת המנהיגות והכשרונות עוזבים את הישיבה לטובת מקצועות אקדמיים ואחרים. הם מרגישים שהתורה אינה מספקת אותם, ואינה נוגעת להם כל כך. במאמר "העונג והשמחה" 1 , מסביר הרב קוק שצריך לפתוח לאדם את כל מרחבי התורה כדי שימצא את החיים שלו בתורה ויוכל ללמוד בעונג ובשמחה:
על כן מוכרח הדבר שכל הככר הגדול של הרחבתה של תורה יהיה נגול לפנינו בכל רחבו, בכל מקצועותיו השונים והמרובים, למען נוכל להיות מוכנים לכוון את הזמן והנטייה לפי החפץ הפנימי לרוות צמאוננו בערך המכוון בנטיותינו פנימה.
ברור שלא כל אחד מתאים לשקוע בתורה כל ימיו, אך בדרך זו נרוויח שהמעולים ביותר ישארו ללמוד. מתוך כך יהיו "גבורי כח עושי דברו", שמתוך מודעות ואחריות יביאו את דעת התורה לכל חלקי המציאות, בגבורה ובחכמה, וינהיגו את צאן הקדושים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
