ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- מבואות ללימוד התורה
מעמד הר סיני אינו רק 'מתן תורה' חד פעמי שהיה בהיסטוריה האנושית, בעת ההתגלות האלקית לעם ישראל בהר סיני. אלא הולך הוא ונמשך מאז ובמשך כל הדורות ובכל יום ויום. כאשר אדם ניגש בכל יום לעסוק בתורה הוא בעצם מקבל את התורה מחדש. 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'. ובכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שלא עוסק בה נקרא נזוף. שיש קריאה אלקית לעסוק בתורה. וכבר אמרו חכמים מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר בסיני. ובעצם בעוסקנו בתורה אנו ממשיכים ומוציאים לפועל את האור הגנוז בתורה, שתכליתו ללכת ולהתגלות בעולם יותר ויותר עד אשר תופיע התורה בשלמותה והעולם כולו יגיע לשלמותו.
וכן בברכת התורה אנו מברכים בכל יום ..'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"ה נותן התורה' וכפי שמסבירים שמברכים 'נתן לנו את תורתו' על מה שנתן לנו בהר סיני 'ונותן התורה' לשון הווה על התורה המתחדשת בכל יום ויום. וכן גם אם יפתח אדם כיום ספר הלכה שכתב תלמיד חכם בן דורינו הוא יברך עליו את ברכת התורה, ולכאורה ספר זה נכתב בדורנו ומדוע יברך עליו ברכת התורה? אלא שכל מה שתלמיד חכם מחדש בדברי תורה על פי יסודות התורה, הכל המשך של שלשלת העברת ומסירת התורה מהר סיני מדור לדור עד שראוי לברך גם על ספרים החדשים בדורינו: 'ברוך אתה ה' נותן התורה'.
ומשום דין זה למדו חכמים בברכות כב. לגבי בעל קרי בתחילה שהוא אסור בדברי תורה שכשם שהתורה ניתנה באימה וביראה וברתת ובזיע כן גם אנו צריכים לגשת לתורה מתוך אימה ויראה, ורק משום שהציבור לא יכל לעמוד בזה ביטלו לטבילה זו. אך באמת כך צריך להיות היחס לתורה באימה וביראה.
חשיבות ההכנה ללימוד התורה
ואם כן לפי זה נתבונן שבפרשת יתרו בפסוקים שקודם מתן תורה, יש את ההדרכה עבורינו כיצד צריך להתכונן לתורה וכיצד צריך לגשת ללימוד התורה.
וכבר כתב הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ד' פרק שני) על חשיבות ההכנה לתורה עד כדי כך שהוא מבאר מדוע השתנו דורות הראשונים מהדורות האחרונים שדורות הראשונים העצימה התורה אותם במעלות גדולות ורמות וכדוגמה מה שמסופר על יונתן בן עוזיאל שכאשר היה עוסק בתורה כל עוף שפורח מעליו היה נשרף. ואילו בדורותינו אנשים עוסקים בתורה אך היא אינה מעצימה אותם במעלות גדולות ורמות, והוא מסביר שההבדל נובע ממדרגת ההכנה אל התורה. וההכנה לתורה של דורות אחרונים פחותה מההכנה שהייתה בדורות הקודמים. והרמח"ל מסביר שם כי ב- 2 דברים יש הכנה לתורה. תיקון המעשה בכל עת, שכמה שאדם יותר יתקן מעשיו ויזכך אותם יוכל יותר לזכות לתורה, וכן לגשת ללימוד באימה, וכמה שיותר תהיה יראת ה' לאדם בעת לימודו, ממילא התורה תשפיע עליו יותר וכדבריו שם: 'ואולם מי שמטהר ומקדש עצמו במעשיו הוא ימשיך בתלמודו השפעה כשיעור ההכנה שהכין את עצמו, וכשיעור שירבה ההכנה כן ירבה יקר התלמוד וכוחו'.
לימוד מהכנות למתן תורה לימינו
ולפי זה חשבתי שאפשר להתבונן בפסוקים שבפרשת יתרו קודם מתן תורה ומהם לדלות רעיונות כיצד עלינו להתכונן לתורה ולגשת ללימוד התורה בגישה הנכונה כדי להיות ראויים אליה.
ראשית כשיתרו מגיע למחנה ישראל והרי הוא היה הכהן הגדול של מדין ואומרים חכמים שידע את כל סוגי עבודות האלילים בעולם, הוא אומר: 'עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים וגו', שדווקא הוא שהכיר את כל סוגי העבודה זרה שבעולם יכל להשוות ולהכיר באמיתת מציאות ה' לעומת השקר שבאלילים. ונלמד מכך שראשית לכל זו הכרה שה' הוא אלקי האמת, וכל השאר הם אלילים בטלים. וכן ביחס לתורה עלינו להכיר שהיא הכתר של כל החכמות בעולם, שהיא מעל כל החכמות שהם אנושיות טבעיות, והתורה היא חכמה אלקית נצחית, וזה הבסיס לגישה לתורה להבין ערכה של תורה איך שהיא נעלית ומתנשאת מעל כל החכמות שבעולם.
ומעין זה כתב הב"ח רבנו יואל סירקיש באו"ח סי' מ"ז בחיבורו על הטור על דברי הגמרא (נדרים פא.) על מה חרבה הארץ על שלא ברכו בתורה תחילה? ושואל הב"ח וכי על דבר כזה של אי הקפדה בברכה יגיע חורבן הארץ? ומבאר הב"ח שברכת התורה מסמלת את כל הגישה לתורה, שאילו היו מברכים על התורה ומבינים את מעלתה המיוחדת והקדושה שבעוסקם בתורה הם משרים את השכינה בארץ, היו מביאים תיקון וברכה לעולם והיו זוכים לרשת הארץ. וכשלא עסקו בה בגישה כזו אלא לכבודם והנאתם, וממילא לא פעלה אצלם התורה, ומשום כך הגיע החורבן. והר"ן ביאר שם על הגמ' שלא ברכו בתורה תחילה, 'שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה'. ואפשר להוסיף שהברכה מבטאת את ההכרה בחשיבותה ומעלתה המיוחדת של התורה, וכשלא ברכו בתורה תחילה הראו שאין התורה מיוחדת אלא היא כשאר חכמות ולכן לא זכו להשפעתה וכשאין תורה ממילא מתחילה נפילה רוחנית, וכתוצאה מכך הגיע החורבן.
ועוד דבר שאפשר ללמוד מפרשתנו, שעוד לפני שישראל קבלו את התורה אמרו: 'נעשה ונשמע'. ובפרשתנו (שמות יט, ח') 'כל אשר דיבר ה' נעשה', וזה מראה את הקשר העצמי הסגולי הפנימי של עם ישראל לתורה, קשר שאינו ניתן לניתוק, שישראל הרגישו קשורים לתורה עוד לפני שהם ידעו מה כתוב בה. וכן אנו אומרים בנוסח ברכת התורה: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו' וכפי שהדגיש מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שקודם 'אשר בחר בנו מכל העמים' קודם כל נהיינו עם קדוש לה' ומתוך כך הוא נתן לנו את תורתו, קודם כל יש לנו סגולה וקשר פנימי עצמי לתורה ומתוך כך גם קיבלנו את התורה אשר מגלה את הקדושה הפנימית שיש בנו ומאפשרת לנו לבטא את הסגולה בפועל. הרי שהתורה מתאימה לנו באופן הפנימי. ולכן כשאנו ניגשים לעסוק בתורה עלינו לדעת שהיא לא דבר זר לנו, אלא עצם מהותינו ופנימיותינו ומבטאת את רצון נשמתנו, ומתוך הקשר הגדול הזה אנו באים לעסוק בתורה.
קודם מתן תורה נאמרו פסוקים גדולים המבטאים את תפקידו של עם ישראל בעולם: 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ', 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'. ומדוע פסוקים אלו מופיעים קודם מתן תורה? כדי להורות לנו שהמגמה שלנו בבואינו לעסוק בתורה צריכה להיות לא רק עבור השלמתנו הפרטית אלא בעיקר עבור השלמת ותיקון העולם. זו מטרת הופעת התורה בעולם: 'לתקן עולם במלכות שדי'. להיות 'גוי קדוש' בפני עצמנו ו'ממלכת כהנים' להאיר את האור האלקי לעמים האחרים. וזאת עלינו לזכור גם כשאנו באים לעסוק בפרטי התורה ודקדוקיה והלכותיה, הכל מתוך המגמה הכללית של תיקון העולם.
ועוד אפשר ללמוד מהפסוקים שקודם מתן תורה במה שנאמר בהכנת שלושת הימים לפני המעמד הגדול: 'וכבסו שמלותם', קודם כל כפשוטו, אפשר להסביר שדרך ארץ קדמה לתורה, והשכינה שורה במקום נקי שיש בו קודם כל את כללי הדרך ארץ. וכנאמר לגבי מחנה ישראל: 'וכיסית את צאתך'. וביותר מיזה אפשר להסביר שהבגדים כידוע הם המידות של האדם, וכדי לזכות לתורה עלינו לתקן את המידות קודם שאנו ניגשים לעסוק בה, ואז התורה תוכל לפעול עלינו ולהשפיע עלינו את השפעתה הגדולה. ומתיקון המידות גם לתיקון המעשים וכדברי הרמח"ל שהובאו לעיל שתיקון המעשה בכל עת הוא ההכנה הראויה לקבל התורה.
ואי אפשר בלי להזכיר את דברי אור החיים הקדוש בפרשתנו על הפסוקים קודם מתן תורה (שמות יט, ב'): "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני.. ויחן שם ישראל נגד ההר" ומבאר – שיש כאן רמז ל- 3 דרכים עיקריים בקניין תורה: א. 'ויסעו מרפידים' - רפידים לשון רפיון, שכדי לזכות לתורה צריך לצאת מהריפיון והעצלות, ולהיות בעמל וביגיעה. ב. 'ויבואו מדבר סיני' - מדבר מסמל את מקום השממה והענוה, שכדי לזכות לתורה צריך האדם לבוא מתוך מידת הענווה. ג. 'ויחן שם ישראל' וכדרשת חז"ל 'כאיש אחד בלב אחד', שמכח החבורה שלומדים יחד, אדם זוכה לתורה. וכן אפשר להוסיף על פי דרשת חז"ל 'כאיש אחד בלב אחד' שהתורה נתנה לכל ישראל וכשהיו באחדות, ומכח הדבקות בכלל ישראל אדם יכול לזכות לתורה.
נסכם בקצרה את הדברים שהבאנו שאפשר ללמוד מהפרשה:
א. מתוך אימה ויראה - כשם שבמעמד הר סיני ישראל קבלו את התורה באימה וביראה ברתת ובזיע כן גם כיום כשאדם ניגש ללמוד תורה צריך לגשת מתוך אימה ויראה וידיעה שאלו דברי אלקים חיים.
ב. מתוך הכרת מעלתה - כשם שיתרו הכיר את כל סוגי עבודות האלילים ואמר 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו'. כן גם אדם שבא לעסוק בתורה צריך להכיר במעלתה הגדולה של התורה שהיא מעל כל החכמות שבעולם.
וחלק מההכרה במעלתה המיוחדת ובקדושתה היא הברכה שמברכים עליה, ועל מה אבדה הארץ? על שלא ברכו בתורה תחילה, וכשמברכים בתורה תחילה וניגשים אליה מתוך הכרה במעלתה זוכים להופעת השכינה ולרשת הארץ.
ג. לעסוק בתורה מתוך הכרת הקשר הסגולי הפנימי של ישראל אל התורה בבחינת 'נעשה ונשמע', ומתוך 'אשר בחר בנו' ולהבין שהתורה היא קשורה לפנימיות שלנו ולא דבר זר לנו.
ד. למען ייעודי הכלל – לזכור שכל עסק התורה מטרתו להביא אותנו להיות 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' ולתיקון עולם במלכות שדי.
ה. 'וכבסו שמלותם' - במובן כפשוטו להיות נקי בבחינת דרך ארץ שקדמה לתורה.
ו. 'וכבסו שמלותם' - במובן של הבגדים הם המידות, מתוך תיקון המידות והמעשים אדם נעשה כלי ראוי לזכות לתורה (ע"פ רמח"ל דרך ה').
ז. עמל ויגיעה בתורה – שרק בזכות העמל יש אפשרות שהאדם יזכה לתורה (ע"פ אור החיים).
ח. ענווה – שבזכות הענווה האדם ראוי לזכות לתורה (ע"פ אור החיים).
ט. מתוך חבורה – שהתורה נקנית בחבורה (ע"פ אור החיים).
י. לשם עם ישראל – מתוך אחדות ואהבה לעם ישראל, שהתורה ניתנה בהר סיני לכל ישראל. ומטרתנו בלימוד התורה להשלים התיקון של כל עם ישראל (ע"פ דרשת חז"ל 'כאיש אחד בלב אחד').
ובעזרת ה' שנזכה להכין את עצמנו כראוי ללימוד התורה, ומתוך כך נזכה להשפעתה הגדולה הרצויה והמבורכת עלינו ועל כל ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
