ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרב צבי יהודה נולד בשנת תרנ"א בליל הסדר, ליל יציאת מצרים ובחירת ישראל לעם, ואכן העיד שכל עניינו לברר את סגולת ישראל.
בתרנ"ד כותב עליו אביו: "בני הילד שיחי' ב"ה בחיים ושלום וכבר יודע הוא איזה אותיות" והוא עדיין אינו בן שלוש.
כשהיה כבן שמונה, כתב עליו אביו הרב זצ"ל: בני ב"ה רואה סימן יפה במשנתו".
כשהגיע המכתב מיפו שנתן את האישור לעלות לארץ ישראל, רץ לקחת את המכתב מחיבת ארץ ישראל.
קצת אחרי בר המצווה עלה לארץ ישראל יחד עם אביו בכ"ח אייר תרס"ד.
ובני האחד עמי...
בוצין מקטפיה ידיע, כבר בנעוריו ניכר בכשרונותיו ובקשר המיוחד שהיה לו עם אביו מרן הרב. כשהיה כבן שבע עשרה כותב עליו מרן הרב: "וברוך ד' שאני יכול לצאת ידי חובתי כמעט במכתבו של בני שיחיה, אשר הוא תודה לאל כמעט האחד עמי המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב את שיח נשמתי... נפשו ב"ה טהורה היא ועדינה, והוא מבוסס ב"ה בהרבה רעיונות טובים ומאירים שיהיו בע"ה לברכה לו ולעולם" (אגרות ראי"ה ק"ב).
בתורה
כסלמנדרה
הרב צבי יהודה היה מדגיש מאד את דברי חז"ל במסכת חגיגה כז, על תלמיד חכם שאין אור של גהנם שולטת בו קל וחומר מסלמנדרא, כך תלמידי חכמים שכל גופן אש אין אור של גהינם שולטת בהם, והדגיש את דברי רש"י שם, כי זו חיה שדולקת באש 7 שנים ללא הפסק. כך תלמיד חכם צריך להיות דבוק בתורה שבע שנים ללא הפסק, ואז יוצא תלמיד חכם אמיתי.
תורה מביאה לכל המידות
הדגיש בספר מסילת ישרים שמביא את הברייתא של ר' פנחס בן יאיר שתורה מביאה לידי זהירות, שהתורה היא המביאה לכל המידות הטובות, והיא הבסיס והראשית לכל.
סופו לקיימה מעושר
על מאמר חז"ל, "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר", היה מזכיר את דברי סבתו, כי המדובר על עוני ועושר של דעת, שמתוך עמל לימוד התורה, נעשה האדם עשיר גם בכישרונותיו.
התמדתו
פעם כשישב ועסק בתורה כל הלילה, כשהגיע הבחור שגר אתו לביתו, אמר לו: "הגיע זמן קריאת שמע", שאל אותו רבנו: "של מה?" השיב התלמיד: "של שחרית". מרוב שהיה שקוע בספר לא שם לב שעבר כל הלילה (ע"פ הרב יחזקאל גרינוולד).
הבוקר קודש ללימוד
בבקרים היה מגיף את התריסים, כדי שיוכל להיות מרוכז בלימודו, ולא היה פותח את הדלת כדי לא להפסיק מלימודו. התלמידים ידעו כי זהו זמן קודש ללימוד של הרב. פעם אחת נצרכו ממנו לעניין חשוב, והרב נריה בא ודפק על הדלת זמן רב, ורק כשהוא צעק שמדובר בעניין כלל ישראלי דחוף, הרב פתח את הדלת.
בקיאות
בקיאותו הייתה מופלאה. פעם באו אליו הרב יחזקאל סרנא והרב מאיר חדש, כל גמרא או מדרש או פסוק שהזכירו, אמר רבנו את המקור המדויק שלו.
לימוד מתוך הכרה בסגולת ישראל
הדגיש שהמיוחד בישיבת 'מרכז הרב' שלומדים תורה מתוך ההכרה ב'אשר בחר בנו מכל העמים' שמתוך סגולת ישראל ומעלתם של ישראל ניתנה להם התורה. ולכן בברכת התורה מקדימים 'אשר בחר בנו מכל העמים' ורק אחר כך אומרים 'ונתן לנו את תורתו' שמתוך בחירת ישראל זכינו לקבלת התורה.
בתפילה
"אשר בחר בנו מכל העמים"
היה אומר כי רואה את שייכות התלמידים לישיבה, לפי איך שאומרים את ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים" (הרב אביהוא שוורץ).
ע"פ התפילה היה מבחין במהות המתפלל
"הוא סיפר לי שהוא רגיל לראות איך בחורים מתפללים, וללמוד מזה על המהות שלו, זה נהיה אצלו טבע שני. לא רק אצל בחורי ישיבה, גם אצל אנשים אחרים, היה שם לב איך פלוני מתפלל, וע"פ אופי התפילה, היה קובע על פי תפיסתו את מהותו של האדם הזה (הרב צבי קפלן).
תפילתו של הרב צבי יהודה, הייתה ממש עבודה. כל הדברים שלימד את תלמידיו באו בתפילה לידי ביטוי מוחשי, ממשי. כמו הבקשות והתפילה על גאולתן של ישראל, שכה ציפה לה, וכה הרבה לדבר אודותיה.
מספר הרב אביהוא שוורץ: כשהרב צבי יהודה היה נכנס לבית המדרש בישיבה, התפילה הייתה אחרת, האווירה של כל הישיבה הייתה שונה לגמרי. הרגשנו שאנחנו מתרוממים לאווירה עילאית אחרת לגמרי, ממה שהכרנו.
כשהיה מגיע לישיבה, הקפיד להניח תפילין מחוץ לבית המדרש, בספריה בקומה השניה, כך היה עושה תמיד, גם כשהעלייה במדרגות הייתה מאד קשה עבורו.
כשהיה נכנס לבית המדרש, השתדל לומר את ברכות השחר ליד אחד התלמידים, כדי שהלה יענה אמן אחר ברכותיו. ואם לא היה מספיק לעשות זאת לפני התפילה, היה אומר את ברכות השחר, אחרי התפילה, ליד אחד התלמידים כדי שיענה אמן.
בתפילתו היו פסוקים שהיה מאד מדגיש אותם, פסוקים הקשורים לישועת וגאולת ישראל כמו:
"הראנו ד' חסדך וישעך תתן לנו"
כי בחר ד' בציון איוה ד' למושב לו"
כי לא ייטוש ד' עמו ונחלתו לא יעזוב"
"ויברך דוד את ד' לעיני כל הקהל ויאמר דוד"
"נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך"
כי אל פועל ישועות אתה... ברוך אתה ד' הבוחר בעמו ישראל באהבה"
ימים נוראים
בימים נוראים היה מדגיש מאד את הפיוט: "ורצית שבח, והיא תהילתך". היה מרים את קולו בפיוט זה.
אנעים זמירות
באנעים זמירות היה מדגיש את המילים: "פארו עלי ופארי עליו" היה מוחא כפיים בהתלהבות. וכן: "יתפאר בי כי חפץ בי", היה מדגיש "בי" מאד הדגיש את עם ישראל, שהקב"ה מתפאר בו כי חפץ בו.
להתפלל במתינות
דרכו הייתה להתפלל במתינות בכוונה ובנחת, כמה פעמים שהתפללו פסוקי דזמרה מהר מדי, היה מפסיק ואומר: "אני לא יכול להתפלל ככה". פעם אף אמר: "פסוקי דזמרה זה שירה, אנחנו משוררים!"
עמידה ב"ויברך דוד"
ב"ויברך דוד", היה תמיד עומד, גם כשהיה חולה מאד ברגליו, ובקושי ובייסורים גדולים היה עומד, ולא התיר לעצמו לשבת, הוא היה לופת את השולחן בשתי ידיו, והיה מתאמץ מאד עד שעמד (הרב אביהוא שוורץ).
ויברך דוד
ב"ויברך דוד" היה עומד ואפילו בימים שהייתה קשה עליו העמידה, והסביר שזה משום כבוד מלכות. את "ואתה מחיה את כולם" היה אומר בהטעמה ובניגון (הרב רמר, גדול שימושה).
התנער כארי
עוד מספר שם הרב אביהוא שוורץ: בשנתו האחרונה, לאחר שהייה ארוכה מאד בבתי חולים, חזר לביתו כשהוא חלש מאד, ולא היה יכול לרדת ממיטתו". בשבת בבקר, באנו להתפלל בביתו. והתחלנו להתפלל שחרית. הרב שכב במיטתו, חיוור מאד, החזיק בסידורו, אך מיד נרדם. העירוהו, ושוב אמר כמה מילים ונרדם. אמרנו לשמשו הרב יוסי בדיחי, שבמצב זה, כדאי שנצא מהחדר, ולא נפריע לרב כשהוא ישן. אך הרב יוסי בדיחי השיב, כי הרב אמר לו כמה פעמים, שהוא רוצה להתפלל במניין, ושלא יניח לו לישון. המשכנו עוד, חזר על עצמו אותו הסיפור, הרב אמר כמה מילים ושוב נרדם. כשהגענו לפסוקי 'ויברך דוד', התקרב השליח ציבור אל הרב, ואמר: ויברך דוד את ד' לעיני כל הקהל", הואיל וידע שהם פסוקים מאד מיוחדים אצל רבנו. רבנו לפתע התעורר, התנער כאריה, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", אחז את סידורו והחל אומר בחרדה: "ויברך דוד וכו'" וכך המשיך בתפילתו עד סיום התפילה.
כל עצמותי תאמרנה
כשאמר בתפילה : "כל עצמותי תאמרנה" היינו מרגישים שאכן הכי הווי עובדא (גדול שימושה צ"ב).
בכל שני וחמישי היה בוכה ב"אחינו כל בית ישראל".
סידור שלו
הקפיד להתפלל דווקא בסידור שלו.
אני רוצה להתפלל
כששאלו אותו כשביקר בבית אל, אם הרב רוצה כוס תה? השיב: "אני רוצה להתפלל"...
תסתכלו עלי ותלמדו איך להתפלל
אמר פעם לתלמידיו הקרובים: תסתכלו עלי ותלמדו איך להתפלל". ואכן מעידים תלמידיו כי כל תפילתו הייתה על פי שולחן ערוך בתכלית הדיוק
היה עומד היכן שכתוב לעמוד, ויושב היכן שאפשר לשבת, וכן רק בקדושה היה חוזר למקומו גם בימים נוראים כשהתפילה הייתה ארוכה.
ביום העצמאות היה מאריך בתפילה, הרבה מאד. היה מתפלל בדבקות ובאריכות גדולה באופן מיוחד.
תהילים
היה נוהג בשנים שבין מבצע קדש, ועד למלחמת ששת הימים לומר ארבעת מזמורי התהלים שתיקנה הרבנות הראשית לישראל, גם לאחר שפסקו התלמידים בישיבה לומר את התהילים, הוא המשיך לומר אותם, ואמר שעדיין המצב מחייב שיאמרו את מזמורי התהילים האלו, הוא רצה שהתלמידים ימשיכו לומר אותם, אך במשך הזמן, הם הפסיקו, ורק הוא המשיך, כך עד למלחמת ששת הימים.
ארבעת פרקי התהילים
אחרי מלחמת סיני התחילו להגיד ארבעה פרקי תהילים. בזמן מלחמת סיני הרבנות הראשית קבעה כמה פרקים להגיד, והרבנות של ירושלים קבעה כמה פרקים אחרים, והיו כמה פרקים משותפים, הוא רצה גם זה וגם זה, אז אמרנו את הארבעה פרקים, פרק ב' פרק כ' פרק מ"ו ופ"ג, כל יום פסוק, פסוק, כבר נגמרה המלחמה, ונהיה קצת רגוע, ובישיבה הרב רצה שימשיכו להגיד את הפרקי תהילים, כל יום פסוק פסוק, ארבעה פרקי תהילים, תלמידים כבר התחילו להתעייף, אבל הרב בכל זאת דרש את זה, ועוד דרש, ועוד דרש, וזה המשיך, המשיכו להגיד עוד תקופה ממושכת את הארבעה פרקי התהילים, וכיוון שהרב ראה שיש קושי לתלמידים לאומרם, הוא קבע שהוא מעביר את השיעורים בישיבה על ארבעת מזמורי תהילים אלו.
שלא לדבר בעת התפילה
כמה פעמים כששמע תלמידים מדברים בעת חזרת הש"ץ דפק על הסטנדר וסימן להפסיק בדיבור, וכשראה שתופעה זו נמשכת, אמר פעם אחרי התפילה שבשולחן ערוך כתוב שמי שמדבר בעת התפילה גוערין בו.
ופעם אחרת ששוב העיר שלא ידברו בעת התפילה, וראה שעדיין ממשיכים הלך לחדרו ורצה אחד התלמידים שדיבר לבקש ממנו סליחה, ומצאו בחדר בוכה, ורצה להתנצל ושאלו מדוע הרב בוכה? והשיב לו: כתוב כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, ואם לא שומעים לי כנראה שחסר לי יראת שמים..
שבת ומועדים
בשבת בבקר היה נוהג לעבור על הפרשה עם רש"י ואור החיים.
חג הפסח
ידע מדרגתו ואמר: נשמתי הופיעה לליל הסדר...
בערב פסח היה צם כדין בכורות, והיה צומו מתארך עד זמן האוכל שהיה מאוחר מאד (אמנם לפני חצות) כיוון שהיו מאריכים מאד בהגדה.
היה נוהג בדרך כלל להרים את המצות ולהגיד "משארותם צרורות" וכו' כמנהג הרב זצ"ל בפסח.
בשפוך חמתך היה בוכה הרבה מאד
יום העצמאות
יום העצמאות אצל הרב צבי יהודה היה משהו מיוחד. היה מאריך בתפילה בדבקות גדולה ובהתרוממות הנפש.
סיפר שבשנים הראשונות היה הולך לשמוח עם העם ברחובות.
במשך שנים היה מנהיג ריקוד בליל יום העצמאות של תלמידי הישיבה לבית הנשיא, והסביר שבית הנשיא מייצג את מלכות ישראל. וכשכבשו את העיר העתיקה ושחררו את הר הבית מקום המקדש והכותל המערבי, הנהיג שהריקוד יהיה לכותל המערבי שריד בית מקדשנו.
שבועות
בליל שבועות היה מלמד ספר המצוות כסדר, ובשנה הבאה המשיך מהמקום שהפסיק בשנה שעברה (גדול שימושה קכ"א).
צום תשעה באב
פעם בשעת ההפטרה של תשעה באב בירמיה בפסוק "אין ענבין בגפן ואין תאנים בתאנה" פרץ בדמעות ואמר אחר כך: "ב"ה היום יש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה".
ג' באלול - יום פטירת מרן הרב
בג' באלול, הייתה לו התעלות מיוחדת. היו אומרים סליחות במניין של רבנו, והיה צם עד אחרי ההספד והאריך מאד בשיחה עד שפעם הרבנית פרום שלחה את בנה להגיד לו שיפסיק.
ראש השנה
בראש השנה היה מקפיד לאכול את כל המינים שכתובים בשולחן ערוך (תולדות רבנו).
לפני התקיעות היה נותן שיחה במוסר חצי שעה ולא היה אוכל עד לאחרי מוסף (תולדות רבנו).
בימים נוראים מרוב אריכותו ודבקותו הנוראה בתפילת הלחש לא יכלו לחכות לו (שם).
יום כיפור
ביום הכיפורים תשל"ד כשפרצה המלחמה היה שקוע רבנו בתפילתו, לקח זמן רב עד שהצליחו לומר לו שפרצה מלחמה וצריך ללכת למקלט.
סוכות
שינה בסוכה
למרות שהיה חלש והיה קר לא היה מוותר על שינה בסוכה.
שנה אחת ציין בשמחה שהאתרוג הגיע אליו מכפר הראה.
כשהיה מניח את האתרוג, היה מנשקו.
אושפיזין
פעם לשאלת בני מדוע דווקא בסוכות יש האושפיזין, השיב: הואיל וסוכות הוא זמן של שמחה, לכן אנחנו מזמינים את כל האושפיזין להיות שמחים עמנו (הרב אברהם רמר זצ"ל גדול שימושה קי"ח).
שמחת תורה
פעם כשתלמיד אחד לא יצא לרחוב לרקוד בשמחת תורה גער בו שהישיבה יוצאת לרחוב בשמחת תורה! (גדול שימושה ל"ז).
הקפות (1)
ספר תורה שהיה ניתן לו בהקפות, היה נושאו עד גמר ההקפה, ואפילו אם ארכה שעות. וכשרצו להקל עליו ולשאתו במקומו, הסביר שספר תורה הוא בבחינת חי הנושא את עצמו.
הקפות (2)
לא עשה קידוש לפני הקפות - היו שהסבירו שנהג כך משום שלא רצה לשתות יין לפני ברכת כהנים של מוסף (גדול שימושה צ"ה).
חנוכה
כשנשאל פעם איזה חג יותר גדול חנוכה או פורים? השיב: "כל אחד בזמנו הוא גדול הדור" (גדול שימושה ק"כ).
לתלמידי הישיבה אמר בחנוכה שצריך לזכור שחג החנוכה הוא חג ירושלמי (שם).
הדלקת נרות חנוכה
בהדלקת נרות חנוכה היה מברך להדליק נר של חנוכה, מדליק נר אחד ומברך שעשה ניסים, ובשעת אמירת "הנרות הללו" היה מדליק את השאר (גדול שימושה ק"כ).
עשרה בטבת - יום הקדיש הכללי
היה נוהג לומר אב הרחמים בכל שבת זכר לקדושי השואה. והיה אומר כשתיקנו את אב הרחמים היה זה לאחר גזירות ת" ות"ט שהיו אמנם קשות, אך הן כאין וכאפס לעומת מה שהיה בשואה, ואם אז תיקנו לומר "אב הרחמים" ונמנעו לאומרו בשבתות מסוימות, הרי שאחרי השואה יש מקום לאומרו בכל שבת, ואכן כך הונהג במניין של הרב בביתו (גדול שימושה ע').
עשרה בטבת - להמחיש את השואה לתלמידים
לקראת יום השואה הביא אחד הרמי"ם מישיבה לצעירים סרט שיש בו צילומים שצלמו הרשעים בעת השואה. באו לספר לרב צבי יהודה על כך מתוך ביקורת חריפה על שימוש באמצעי המשפיע על החניך דרך הדמיון, אולם הרב צבי יהודה ענה כי את מודעות השואה צריך להעמיק בכל דרך אפשרית.
אמר פעם: אתם לא יודעים מה היה בווילנא לפני השואה. אלו תלמידי חכמים גדולים היו שם. (גדול שימושה).
פורים
בפורים היו מספרים עליו כי כמה שהיה שותה יין, לא נודע כי בא אל קרבו, והוא נשאר בשליטה מלאה.
עניינו של הרב צבי יהודה בעולם: היה להראות את הנהגת ה' בטבע, ואכן בחג הפורים חג של הנסים הטבעיים, התבקש לישיבה של מעלה.
באכילה
העיד על עצמו ואמר: ב"ה איני משועבד לסדרי אכילה".
היה נוהג לאכול ביצה משום דברי הגמרא בברכות כל האוכל כביצה ביצה טובה הימנו (ברכות מה).
היה נמנע מלאכול אורז לבד משום שיש מחלוקת מה לברך עליו.
רגילות אצלי לצום יומיים שלושה...
פעם כשהיה בבית חולים וזה היה לפני אחד הצומות. הייתה התייעצות עם גיסו הרב רענן, אם הוא יכול לצום, כשאמר לו הרב רענן שלכאורה במצב שלו, אין חיוב לצום, אמר לו הרב צבי יהודה: צום אצלי אינו קשה, זו רגילות אצלי לצום מידי פעם יומיים שלושה...
היה כולו רוחני, מאכלו היה במשך כל היממה דבר מועט, ביצה, פרוסת לחם, וכוס תה.
היה מחבב את מאכל הבננה משום שהוא גדל בארץ ישראל.
כל מה שאמו הכינה לו היה אוכל, לא היה מקפיד על סוג האוכל (ר' שמעון קליין).
הרבה פעמים צם מחמת הלימוד כי שכח לאכול.
אכילה בשבת
בשבתות וחגים היה אוכל יותר מהרגלו כדין סעודת מצווה.
סעודת מצווה
בסעודות מצווה כברית מילה וחתונה היה מקפיד לאכול כדין סעודת מצווה.
עניינים שונים
הרבנות חזרה למשפחה...
כשהתמנה הרב שלמה קוק להיות רבה של רחובות. אמר לו הרצ"י כי המקום חוזר למשפחה... (הראי"ה זצ"ל היה רב של יפו והמושבות).
לא רצה ליהנות מאחרים
הביאו לו פעם כסא לשבת, ואולם הוא לא רצה להשתמש בטירחה של מישהו, הוא התיישב עליו לרגע, כדי שלא יצא שמי שהביא את הכסא טרח בחנם, ומצד שני קם אחר כך כי לא רצה להנות מאחרים, וכך הייתה דרכו.
לא רצה להשתמש בתלמיד חכם...
הלך אתו פעם תלמיד ברחוב, וראה שהוא סוחב בגדים לכביסה, ניסה התלמיד לקחת מרבנו את השקית כביסה, אך רבנו לא הסכים בשום אופן, ולא רצה להשתמש בבן ישיבה.
כשהיו מגיעים אליו תלמידים שקיבלו סמיכה ונהיו רבנים, היה קם בפניהם כי מצווה לקום מפני תלמיד חכם...
מקום מגורים
כשהציעו לו לעבור מגאולה לדירה יותר מרווחת ברחביה, אמר כי הוא דווקא רוצה לגור בשכונת גאולה קרוב ל"נוף היהודי המקורי".
פעם כשהלך עם תלמיד לשטיבל במאה שערים אמר: מאה שערים הם גם מתנחלים, 'הם המתנחלים הראשונים!'.
בביתו הייתה תלויה תמונה של הרצל, והיה מלמד עליו זכות, והזכיר שהוא כתב בסוף ימיו כי אין אומתנו אומה אלא באמונתה. ואף היה אומר כי בזקן שלו היה מקיים 5 מצוות בכל יום.
הבורח מהכבוד...
לא אהב שכינו אותו בתארים מוגזמים שלא היה ראוי להם לפי דעתו, ופעם אחת לא הגיע לאיזה מקום משום שכתבו בו ידרוש הגאון משא, ואמר איני גאון, וכן התנגד למילה 'משא' שהוזכרה בנביאים ביחס לנבואות קשות.
יחס לתלמידים
לתלמיד אחד צעיר משיעור א' שהרהיב עוז וניגש אליו ואמר לו: אם אפשר ללמוד עם הרב בחברותא? השיב: וודאי, מה נלמד? נלמד כוזרי!
תלמיד אחד שהרגיש בודד בישיבה כשחברו עזב, אמר לו: "אני ואתה נהיה חברים!". ומספר אותו תלמיד שעל אף הפרשי הגילאים, שהרב היה כבן שמונים והתלמיד כבן שמונה עשרה, הוא הרגיש באותו רגע שהרב מדבר אליו בכזאת חמימות, שהיה נראה כאילו אין מחיצות... ובאמת אחר כך היה ניגש אליו הרב מידי פעם ומשוחח אתו בחיבה ובאריכות.
מספר תלמיד אחד: כשהרב היה מאושפז בנוה שמחה, הייתי בתקופה מסוימת מגיע אליו כל צהרים, והולך אתו הלוך וחזור לצורך בריאותו, כי הרופאים אמרו שהרב חייב ללכת בכל יום לשם בריאותו. היו אלו הליכות מיוחדות. הרב כדרכו היה מפליג בדברי תורה, ובסיפורים על גדולי ישראל... וכשהוא מפליג ברעיונותיו, הוא נעצר, וצריך שוב להוליך אותו, ושוב הרב חוזר לדבריו.
ארץ ישראל
עולה לשומרון עם גרעין אלון מורה
כשנפגש עם שר הביטחון דאז שמעון פרס וביקש ממנו לתת אישור לאנשי גוש אמונים לעלות ולהתיישב בשומרון, ענה לו פרס: אני תומך אבל איני יכול לתת אישור, השיב לו הרב: אם כך, מחר אני עולה אתם...
תקיפות למען ארץ ישראל
בעליה הראשונה למחנה חורון (חווארה) הוצעה הצעת פשרה שיפונו מהמקום, ואחר כך יעברו ללינת לילה במחנה צבאי, ולמחרת יפגשו עם ראש הממשלה, אך הרב צבי יהודה דחה את כל רעיונות הפשרה, ואמר שאין שום פסול בקרקע הזאת, ואין להתפנות מהמקום. מספרים ראשי גוש אמונים, שבזכות נחישותו ותקיפותו, קיבלה התנועה התעוררות ותנופה חדשה לקראת העליות הבאות.
תקיפות למען ארץ ישראל (2)
באותה עליה כשבאו חיילים לפנותו - אמר להם שאם הם רוצים הם יכולים לירות בו, והוא שאלם שוב ושוב, מדוע אתם רוצים לפנות אותנו מכאן? מה פסול יש במשבצת הקרקע הזאת?
מסירות נפש על ארץ ישראל
על ארץ ישראל היה מוכן כפשוטו למסור את הנפש. כשהגיע אליו שמשו בקודש הרב יוסי בדיחי, וסיפר לו על המצב בימית שעומדת ממש לפני פינוי ועקירה. היה רבנו מחובר למכונה, וסימן בידיו שאם היה לו כוח היה מיד קם במלא כוחו והולך לשם להיאבק למען ארץ ישראל.
כבוד ארץ ישראל
על כבודה של ארץ ישראל, לא היה חס. כל מילה שנאמרה ממישהו בין גדול בתורה, ובין איש בממשלה או הוגה דעות. היה מייד מגיב בחריפות, ומגן על כבודה של ארץ ישראל. פעם אחת, אחד מגדולי התורה, התבטא על מקום בחו"ל שהיא בחינת 'ארץ זבת חלב ודבש'. הרב בלא לציין את שמו, מיד הגיב כי האחרונים בתורה שהתייחסו למקום בחו"ל כ'זבת חלב ודבש' היו דתן ואבירם...
שמחת בניינה של ארץ ישראל
היה שמח מאד לראות את ארץ ישראל נבנית ומתפתחת. כל יישוב חדש שראה, וכל בנייה חדשה שראה, מאד שמח, והיה נוהג ללכת לבית הכנסת שבמקום, ולברך בשמחה בשם ומלכות: "ברוך מציב גבול אלמנה".
אהבת ארץ ישראל - אהבה עצמית
היה חוזר פעמים הרבה על דברי הגמרא בכתובות, שר' אבא היה מנשק את הסלעים בעכו, והיה מסביר שמילא עצים וצמחים יש בהם תועלת, אבל אבנים, אין בהם לכאורה שום תועלת. אלא שאהבת ארץ ישראל היא אהבה עצמית, לא כדי לקבל ממנה איזו טובת הנאה.
מלחמות ישראל
תקופת המחתרות
בתקופת הסזון שהיו רדיפות של אנשי ההגנה כנגד הארגונים הפורשים של אצ"ל ולח"י והתקיים כנס רבנים, הזכיר את הפסוק: "אתם יוצאים למלחמה על אויביכם" וצעק: "על אויביכם אתם יוצאים למלחמה ולא על אחיכם!" (ראיון עם הרב צבי קפלן).
מבצע קדש
מאז מבצע קדש החל לומר את פרקי התהילים שתיקנה הרבנות הראשית בעת המלחמה בישיבה (פרקים ב' כ', מ"ו ופ"ג), והיה אומר אותם בדבקות גדולה. וגם לאחר שהפסיקו לומר אותם במניין של הישיבה המשיך לומר אותם בעצמו בכל יום עד מלחמת ששת הימים.
מלחמת ששת הימים
שלושה שבועות לפני פרוץ המלחמה, כשדיבר ביום העצמאות בפני תלמידי הישיבה, פרץ בזעקות מרטיטות: היכן חברון שלנו? אנחנו שוכחים את זה? והיכן שכם שלנו? והיכן יריחו שלנו? איפה כל רגב ורגב מארץ ד' הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהם? ולא עברו שלושה שבועות, וערים אלו נכבשו בסערה על ידי חיילי צה"ל, ויהי הדבר לפלא בעיני תלמידיו ושומעיו.
מלחמת ששת הימים (2)
לאחר כיבוש העיר העתיקה ומקום המקדש והכותל המערבי, הלכו להביא את הרב צבי יהודה יחד עם הרב הנזיר לכותל. הם באו ושניהם השתפכו בתפילה על אבני הכותל. הרב צבי יהודה לאחר שסיים תפילתו נפנה אל החיילים שחלק מהם היו תלמידים בישיבה, חיבקם ונישקם. ואחר כך אמר לכתבים: "באנו הביתה ומכאן לא נזוז לעולם".
מלחמת ששת הימים (3)
בדיוק בימים אלו של המלחמה, יצא ספרו "לנתיבות ישראל" לאור, והשמחה הייתה גדולה. מספר הרב ולדמן כי זכה לקבל את הספר מהרב צבי יהודה שהיה אז ברוממות עליונה, ממש בשמים. והתחברו הדברים של שמחת ההוצאה לאור של המאמרים המחזקים את אמונת ישראל בדורנו, והתבוננות במעשי ד' בדורנו, יחד עם המאורעות המיוחדים של ניצחון מלחמת ששת הימים.
מלחמת ששת הימים (4)
אחרי מלחמת ששת הימים, הביאו את הרב צבי יהודה לסייר ביהודה ושומרון, ואמר אחר כך שהמעניין יותר מכל הוא ש"נפל פחד היהודים עליהם" (גדול שימושה ל"ג).
מלחמת יום הכיפורים
בסוכות שבימי מלחמת יום הכיפורים הסתובב בבניין הישן כארי בסוגר ואמר מידי פעם: "זהו הסדר, 'אורות מאופל אמר ויהי" (גדול שימושה ל"א).
מנהגים
נטילת ידיים
הקפיד שלא ליטול ידיים ממים שרחוקים כ"ב אמה ממקום האוכל. לכן כשביקר בישיבת כפר הראה, וכולם הלכו ליטול ידיים במקום רחוק, העיר שזה רחוק יותר מכ"ב אמה, אז הביאו לו מים בכלי קרוב לשולחן כדי שיוכל ליטול ידיו.
כבוד תלמידי חכמים
בהלוויה של הרב יחזקאל סרנא זצ"ל, עמד כל הזמן על הרגליים למרות שזה היה כמה שעות. גם כשהביאו לו כסא, לא רצה לשבת.
קם בפני תלמידיו...
היו תלמידים שהיה קם מפניהם מלא קומתו, כי יש לקום לפני תלמיד חכם
הנהגות בעבודת ה' ומידות
מעולם לא גילח את זקנו
היה מקפיד שלא להוריד ידיו מתחת לשולחן
היה נזהר במילותיו, לא היה אומר אני 'יורד' במדרגות, אלא אני הולך במדרגות, שלא להוציא מילה שלילית של ירידה. מי שהיה חולה היה אומר שהוא 'צריך רפואה'.
אהבת ישראל
היה מדגיש שאהבת ישראל היא אהבה בעלת ערך עצמי ולא לשם מטרה אחרת, וכפי שאומרת המשנה באבות: 'הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה', אוהב את הבריות באופן עצמי ומתוך כך מקרבן לתורה.
אהבת ישראל (2)
כל יהודי שהיה פוגש היה זוכר אותו. גם אם היה עובר זמן רב מהפעם הראשונה.
על הרב זצ"ל
יחס למרן אבא הראי"ה זצ"ל
אי אפשר לדבר עליו...
כשהיו מבקשים ממנו לדבר על האבא הרב זצ"ל. היה אומר: לדבר עליו אי אפשר, אבל אפשר ללמוד ממנו משהו... כלומר איננו יכולים להשיג את מדרגתו (הרב יוסי בדיחי).
איך העולם יכול להתקיים ללא מרן הרב...
מספר הרב צבי קפלן שביקר פעם אצל הרב צבי יהודה בבית החולים, והוא אמר לו: אינני מבין איך העולם יכול להתקיים בלי אבא זצ"ל... והוא מספר כי יצא מבית החולים בהרגשה שבזכות אביו העולם קיים...
כששמע פעם שמישהו השווה בינו לבין אביו הזדעזע ואמר איך אפשר להשוות.
מנהגו היה שלא לחלוץ תפילין בחדר הקטן בבית הרב משום כבוד אביו.
ממשיך דרכו
היה אומר: "אני ההמשך האבסולוטי של אבא" (הרב נריה בהספדים על הרצ"י).
משימת חייו
היה אומר ששתי משימות חייו הם: לגדל את הישיבה, ולהוציא לאור את כתבי אביו הרב, ושניהם מכוונים למטרה אחת של הפצת אורות תורת מרן הרב בישראל ובעולם.
תחילה הלכה
כשהתחיל להוציא לאור את כתבי מרן הרב. הוציא תחילה את הכתבים בהלכה, כדי להראות את מקום גידולו של הראי"ה שיצא מבית המדרש, וכל חידושיו על טהרת הקודש.
התנגד להוצאת ספר מכתבים לראי"ה שבאים להראות את גדולתו של מרן הרב, באומרו: כי הרב איננו זקוק להסכמות...
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








