ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כללי מצוות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ירון יוסף בן מרים
גדר איסור 'לפני עיור'
שנינו בתחילת מסכת שבת:
העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים... פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה והכניס בעל הבית חייב והעני פטור.
מדובר כאן בעני שבא לבקש צדקה מבעל הבית. בעל הבית נמצא בתוך הבית, הוא הוציא את ידו לחוץ והניח צדקה בתוך ידו של העני שנמצא בחוץ, ואומרת המשנה שבעל הבית חייב משום מלאכת הוצאה, והעני פטור, שהרי לא עשה דבר. בגמרא 1 נאמר שלמרות שבדרך כלל כשכתוב 'פטור' הכוונה היא פטור אבל אסור, כאן הכוונה היא "פטור ומותר" ומפרש רש"י "ומותר לכתחילה, דהא לאו עקירה עבד ולא הנחה עבד, שהאחר הניחה בידו". והתקשו הראשונים במקום, הרי העני עובר על "לפני עור לא תתן מכשול"? בכך שהוא מקבל את הצדקה, הוא מסייע לבעל הבית לעבור על מלאכת הוצאה!התוספות ישנים 2 עונה על כך בקצרה: "יש לומר דמכל מקום איסור שבת פטור ומותר".
תשובה זו אינה מובנת במבט ראשון: איזו משמעות יש לכך שהדבר מותר מצד איסורי שבת? היעלה על הדעת לומר שמותר לאכול חזיר, והכוונה תהיה שמצד דיני שבת אין בכך איסור? בשאלה זו דן רבי עקיבא איגר, והוא עונה שיש לכך השלכה הלכתית. אם המעשה של העני היה אסור מהלכות שבת, הריהו מומר לחלל שבת (מדרבנן), ששחיטתו פסולה ויינו יין נסך; אולם, כיון שהעני עובר רק על "לפני עיור" אין כאן חילול שבת, והוא אינו מומר.
תשובתו של רבי עקיבא איגר תלויה בדיון נרחב באחרונים, מהו גדרו של האיסור "לפני עיור לא תתן מכשול". אפשרות אחת להבין היא שזהו איסור כללי לא להכשיל אדם אחר בעבירה, ואין משמעות לשאלה באיזה איסור אני מכשיל את האחר – מבחינתי עברתי על אותו איסור הכשלה. אולם, ניתן לומר ש"לפני עיור" הוא סעיף בכל איסור ואיסור: אם אני מכשיל אדם אחר באיסור שבת, הריהי מסייע לאיסור השבת, יש לי חלק במלאכה. ודאי שלא עשיתי ממש מלאכה ואין לי חיוב של עושה מלאכה, אבל מכל מקום אני נחשב כשותף במלאכה. כך גם אם אני מכשיל באכילת נבילה, יש לי חלק באכילת הנבילה.
תירוצם של התוספות ישנים, לפי הסברו של רבי עקיבא איגר, תואם את ההבנה הראשונה – ש'לפני עיור' אינו סניף של איסור אחר, אלא הוא איסור העומד בפני עצמו. על כן, העני שעבר על "לפני עיור" אינו נחשב מומר לחלל שבת.
לעומת התוספות ישנים, התוספות כתב שהגמרא עוסקת באופן שבעל הבית גוי, שאז לא שייך "לפני עיור". ומסבירים בעולם הישיבות שהם לא כתבו כתשובתם של התוספות ישנים, כי הם הבינו שגדר איסור 'לפני עיור' הוא שותפות בעבירה העיקרית, ואם כך לא שייך לומר שמעשהו של העני מותר מצד איסורי שבת.
מי שאחזו בולמוס – גדר איסור 'חצי שיעור'
מי שאחזו בולמוס והוא מוכרח לאכול כך שאם הוא לא יאכל ימות, אבל אין לו מאכל כשר אלא רק מאכלי איסור – "מאכילים אותו הקל הקל" 3 . למשל, אם יש לי טבל ונבילה - אתן לו נבילה, כי העונש על אכילת טבל הוא בדרך כלל מיתה בידי שמים, והעונש על אכילת נבילה הוא מלקות, ומכאן שאיסור נבילה הינו קל יותר.
שואל הרמב"ן, הרי בין אם יאכל החולה נבילה ובין אם יאכל טבל, אין לתת לו שיעור שלם בבת אחת, אלא בכל פעם חצי שיעור, כי על חצי שיעור אין מלקות. מעתה, מה בין טבל לנבילה? בשני המקרים אין מיתה בידי שמים ואף לא מלקות כשאוכלים רק חצי שיעור! לשאלה זו עונה הרמב"ן שתי תשובות.
בתשובה הראשונה כותב הרמב"ן שאכן בדרך כלל אין הבדל בין טבל לנבילה, וכאן מדובר באופן שהחולה חייב לאכול שיעור שלם מיד. ובתשובתו השניה הוא כותב שכיון שבאכילת שיעור שלם טבל חמור יותר מנבילה, כך גם חצי שיעור של טבל חמור יותר מחצי שיעור של נבלה.
מה בין שני התירוצים? התירוץ הראשון סובר שחצי שיעור הוא איסור כללי, ולכן אין הבדל בין נבילה לטבל ולכל איסור אחר; אולם לפי התירוץ השני, חצי שיעור הוא סניף של האיסור העיקרי. שאלה זו הינה שאלה מקבילה לשאלה שעסקנו בה בדין "לפני עיור" – האם הוא איסור עצמאי וכללי או סניף של כל איסור ואיסור.
גוי שמכריח להכשיל אדם אחר בעבודה זרה
כידוע, על כל עבירות שבתורה אם אומרים לאדם שיעבור או שיהרג – יעבור ואל יהרג, שנאמר "וחי בהם"; אבל בשלש העבירות החמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - יהרג ואל יעבור. ואומרת הגמרא 4 שגם על 'אביזרייהו' של אותן עבירות יהרג ואל יעבור, כלומר לא רק על העבירות החמורות עצמן, אלא גם על מעשים נוספים הדומים להם באופיים. ודנו הראשונים במקום מה הדין כאשר גוי מכריח אותי להכשיל אדם אחר בעבודה זרה? בעל המאור אומר שגם כאן יהרג ואל יעבור, אולם הרמב"ן חולק, שהרי הלאו של 'לפני עיור' אינו עבודה זרה!
מהי המחלוקת בין הראשונים? בפשטות, המחלוקת היא בגדרו של 'לפני עיור'. אם זהו סניף של האיסור העיקרי הריהו מוגדר לפחות כ'אביזרייהו', אבל אם הוא איסור בפני עצמו מובנת שיטת הרמב"ן.
כאשר העבירה אינה שייכת אצל המכשיל
יש לעיין, האם כאשר אני מכשיל אדם אחר בעבירה באופן שהעבירה אינה שייכת לגבי, האם אני עובר על 'לפני עיור'? הסברא הפשוטה אומרת שכן; העבירה היא להכשיל את האחר, ואני מכשיל אותו – איזו חשיבות יש לשאלה אם אני שייך בעבירה? אולם, המנחת חינוך מביא את דעת ה'אמונת שמואל', שבאופן זה המכשיל אינו עובר על 'לפני עיור'. כיצד נבין את סברתו?
מבאר ר' חיים עוזר, שלדעת ה'אמונת שמואל' גדר האיסור של 'לפני עיור' הוא שאני עובר חלק מהעבירה של הנכשל. על כן, אם אני לא שייך בעבירה - לא שייך לפני עיור.
אלא שעדיין יש לשאול, הרי איסור 'לפני עיור' כולל גם איסור לתת עצה שאינה הוגנת. אם כן, גם אם המכשיל אינו שייך בעבירה, מדוע ההכשלה לא תהיה אסורה מצד נתינת עצה שאינה הוגנת? לכך כותב האחיעזר שה'אמונת שמואל' עוסק דוקא באופן שעובר העבירה יודע שהדבר אסור, ועל כן לא שייך כאן 'עצה שאינה הוגנת'.
והנה, סברת ה"אמונת שמואל" מצויה כבר בדברי הראשונים. כידוע, אסור לכהן להתחתן עם גרושה. הגמרא 5 לומדת מלשון הריבוי שבפסוק "לא יקחו" ש"כל היכא דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת". כלומר, כשם שלכהן אסור לקחת גרושה, גם לגרושה אסור להתחתן איתו. שואלים הראשונים, לשם מה יש צורך בפסוק מיוחד, הרי גם בלעדיו אסור לה להתחתן מדין 'לפני עיור'! והם מתרצים שני תירוצים. תירוץ אחד הוא שמצד "לפני עיור" האשה לא היתה לוקה, כי זהו לאו שבכללות, ולכן יש צורך בפסוק המיוחד 'לא יקחו'. ובתירוץ נוסף כותבים הראשונים, שאם האשה לא היתה שייכת באיסור הכהונה והיה מותר לה להתחתן לכהן, היא לא היתה עוברת גם ב"לפני עיור". התירוץ השני הוא בדיוק סברתו של ה'אמונת שמואל', ונמצא שלדבריו יש בסיס בדברי הראשונים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
