ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הבבא סאלי
כוח גדול ומיוחד היה לפיו של הבבא סאלי, וברכותיו לא היו שבות ריקם, ועל הדרך שבה זכה לכוח זה, נציין כאן שני סיפורים. מסופר, שכשהבבא סאלי עוד היה נער, הוא נכנס לביתו כשהוא נסער מאד. שאלו, אביו, רבנו מסעוד – 'מדוע אתה כה נסער'?
סיפר הנער, שאחד הנערים פגע בו, ובתגובה לפגיעה – הוא קילל את החבר. הזדעזע האב ואמר: 'בני, דע לך שכח גדול יש בפיך. אל תקלל, רק תברך'!
סיפור זה סיפר הבבא סאלי על עצמו, והעיד – 'מאז, רק בירכתי'! ואכן, זו הייתה המידה בה בלט יותר מכל, לברך את ישראל.
ועוד מסופר, שפעם כששאל הרב מרדכי אליהו את הבבא סאלי למקור הכוח הגורם לברכותיו להתקיים, השיב הבבא סאלי, שזה בזכות אבות. כשהתעקש הרב אליהו להבין יותר, ענה לו הבבא סאלי, שהסוד תלוי בפסוק "לא יחל דברו... כל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל, ג). יש לחלק את הפסוק לשניים, אמר. "כאשר אדם 'לא יחל דברו' – כלומר אינו מחלל את דיבורו ומפר הבטחותיו אלא להיפך, הוא מקדש את דיבורו – אז הוא זוכה ל'כל היוצא מפיו יעשה'. בשמיים שומעים את דברו ועושים כפי שביקש". (חכמה מקדם עמ' 21).
עם ישראל נולד לעולם עם כוח של ברכה בפיו. כבר הובטח לאברהם אבינו הראשון, בעת שנצטווה ללכת לארץ ישראל ולהתחיל את מסע הקמת עם ישראל, "והיה ברכה", "הברכות נתונים בידיך", (רש"י בראשית יב).
את הלקח החשוב שלימד רבנו מסעוד את בנו הבבא סאלי, אפשר להבין שרק בפי בני משפחת אבוחצירא ישנו כוח גדול בפה, אך אפשר גם להבין שלכל יהודי יש כוח כזה בפה, אלא שעליו לגלותו ולזככו.
הבבא סאלי עצמו לימד את הרב אליהו, שכוח זה מצוי בכל יהודי אם ידע לקדש את דיבורו. וכיצד יקדש האדם את דיבורו?
בשני הסיפורים נאמרו שני דגשים שונים – בסיפור הראשון הלקח הוא להיות אדם שמברך ולא מקלל. בסיפור השני, הדגש הוא להיות אדם שמקיים דבריו, וכשאדם מקיים דבריו הרי דיבורו מקודש ולא מחולל.
אם נתבונן לעומק, נגלה שלשני הדגשים שורש משותף, והוא – להעריך את הדיבור ולדעת את חשיבותו. ידועים דברי אונקלוס (בראשית ב, ז) שתרגם את הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה" - "לרוח ממללא", ללמדך שמעלתו של האדם מצויה בכח הדיבור.
ותמוהים הדברים, הלא בפשטות מעלתו של האדם היא במחשבה ובשכל ולא בדיבור? התשובה לכך נעוצה בהסברו של המהר"ל (גבורות ה' פרק כח') לדברי אונקלוס: ישנם בעולם יצורים חומריים כבהמה, ויצורים רוחניים כמלאכים. ייחודו של האדם מכל הבריאה הוא בהיותו מחבר נשמה שכלית בחומר גשמי. ישנם באדם כוחות רוחניים וכוחות גשמיים, אולם הכוח שמחבר כוחות אלו הוא הדיבור. הדיבור הוא הכלי שמבטא החוצה את מחשבתנו הרוחנית. לכן אנו משתפים בפועל בפעולת הדיבור- רוח וגשם, אנו מוציאים אוויר מראותינו, אוויר זה פוגע בכלי המבטא החומריים המצויים בפה, ואלו יוצרים את הדיבור.
אדם הנותן משקל לדבריו, גם הקדוש ברוך הוא נותן משקל לדבריו. אדם כזה מקיים את דבריו. אדם כזה גם מברך ולא מקלל, כי הוא מבין את המשמעות שיש למילותיו, והוא לא מוזיל אותם ולא מפנה אותם למקומות נמוכים. " כשנשמתו של אדם מתעלה, הרי הוא מרגיש ביותר את הגבורה העצומה של כח הדיבור, ויודע באמת את הערך הגדול של כל דיבור שלו...וחש הוא את תנועת העולם... שהדיבור פועל" (אורות הקודש ג' עמ' רפה).
כשם שלאברהם אבינו, ניתן כוח הברכה, בתחילת מסעו להקים את עם ישראל, כך לעם ישראל ניתן כח הדיבור בעת לידתנו כעם ויציאתנו ממצריים. בפרשת בא, אנו קוראים על רגע לידת ישראל מתוך מצריים, כש'פסח' הקדוש ברוך הוא על הבתים.
לפיכך, חג יציאת מצריים נקרא בשם 'פסח', וכבר דרשו על כך 'פה סח', פה מדבר. ואכן, כבר אמרו גדולי ישראל, שבמצריים הדיבור היה בגלות, וכשיצאנו הדיבור יצא לגאולה. ובפסח, אנו מדגישים את כח הדיבור, בכך שאנו מספרים ומדברים ביציאת מצריים כל הלילה.
וכבר מחודש שבט, עת קוראים אנו בפרשיות יציאת מצריים, תקנו לנו המקובלים לדבר ולספר בשבח הארץ ופירותיה הקדושים בט"ו בשבט, ובכך להתחיל את מהלך גאולת הדיבור.
מהבבא סאלי יכולים אנו ללמוד את חשיבות הדיבור בקדושה. להעריך את תפילותינו וברכותינו, שעל ידיהם אנו קוראים בשם ה' בעולם, ומביאים ברכה לעולם. ובכלל, להיות אנשים שלא מקללים, רק מברכים!
שנזכה כולנו לאחוז במידותיו – 'בך יברך ישראל', לברך ולהתברך, ונבורך כולנו ממקור הברכות!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
