ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- הלכות חמץ ומצה
השתלשלות ההלכה:
1. במשנה בפסחים, דף לה, א נאמר:
אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח:
בחיטין, בשעורין, בכוסמין, ובשיפון ובשיבולת שועל.
הגמרא שם, מדייקת מהמשנה, שבאורז ודוחן אין אדם יוצא ידי חובתו.
הסיבה: דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה.
יצאו אלו, שאין באין לידי חימוץ.
2 . הטור או"ח סימן תנ"ג כותב, כמסקנת הגמרא, שאין יוצאין ידי חובה באורז ודוחן, וגם אינם באים לידי חימוץ, ומותר לעשות מהם תבשיל, וכן בכל מיני קטניות.
ומוסיף הטור וכותב:
הב"י, ד"ה ובהגהות מימוניות (לא נמצא בהגה"מ שלפנינו, אלא בדפוס קודם), בשם הסמ"ק מביא מספר נימוקים למנהג לאסור:
אין לאסור משום חשש חימוץ, מפני שבגמרא מפורש שאינם מחמיצים.
"דגן מעשה קדירה, וקטניות מעשה קדירה", שמא אם נתיר מעשה קדירה מקטניות, יבואו להתיר גם מחיטה וכד'.
יש מקומות שעושים פת מקטניות, ואתי לאיחלופי בדיסא שהיא מעשה קדירה.
וגם פעמים תבואה מעורבת בהם, ואי אפשר לבררו יפה.
מפורש בטור ובב"י שהמנהג שלא לאכול קטניות הוא בתבשיל של קטניות, שכן הגזירה היא על "מעשה קדירה", שהוא תבשיל, וכן על "פת קיטנית", שהיא מתערובת של קמח קטניות ומים, בנימוק, שמא יבוא להשתמש גם בתבשיל או פת חטה.
החשש הנוסף הנזכר בטור ובב"י הוא, מתערובת של גרעיני חטה, שאם יבשל את הקטניות, יחמיצו גרעיני החטה.
בדרכי משה (אות ב') כותב: ואנו, בני האשכנזים נהגו להחמיר. הוא מרחיב במנהג, אך אינו מביא טעם לאיסור.
המהרי"ל (הלכות פסח בפרק "הלכות מאכלות אסורות בפסח" פיסקא ט"ז) כותב:
קטניות, כל מיניהם, אמר מהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח.
וכן כותב בשו"ת תרומת הדשן, סימן קי"ג: תבואה של מיני קטניות, שאינה מחמשת המינים, שנפל עליה מים, וקרוב לודאי שנתחמצה וכו'.
מדברי הפוסקים עולה בבירור, שהחשש הוא רק בקטניות הבאות במגע עם מים, או מבושלות.
3 . בזמנו, התיר מרן הרב קוק זצ"ל שימוש בשמן שומשומין, שמן קטניות, שע"פ בדיקה, כל תהליך הייצור נעשה ללא מים. אדרבא, כל לחות, היתה גורמת להפסקת פעולת המכונה להוצאת השמן.
למרות שהשומשום הוא קטניות, מאחר והתהליך היה ביבש בלבד, לכן השמן שיוצר, מותר לשימוש בפסח, גם לאשכנזים.
חידוש של מרן הרב זצ"ל היה, שמותר לערב שמן זה במים, בבישול, מפני שהמנהג לאסור קטניות בתבשיל, אינו אלא בקטניות עצמן, לא בשמן היוצא מהם.
ברור א"כ, שכל מנהג איסור הקטניות הוא, בעירובן במים או בתבשיל.
4. חטה קלויה
בסוף סימן תע'ב כותבים הטור והשו"ע (ע"פ פסחים קח,ב): מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים בליל הסדר, כדי שיראו שינוי וישאלו.
"קליות" היא חיטה קלויה.
משמע משהגמרא והפוסקים, לא חששו לחלק חטה קלויה לתינוקות. ואע"פ שיש חשש שמא ירטיבו את החטה, אין בכך בעיה, מפני שלאחר הקליה, שוב אין החטה מחמיצה.
וכך מפורש בסימן תס"ג, ג, שכרמל, חטה רכה, יש חשש "שמא לא נקלה כראוי באוּר".
אבל אם נקלה כראוי, כמו מצה אפויה, שטחנו אותה, מותר לבשלה.
5. פריכיות אורז המיוצרות במפעל B&D (בטר אנד דיפרנט), הממוקם באזור התעשיה מעלה אדומים.
ביקרתי במפעל, וצפיתי בכל תהליך ייצור הפריכיות. כמובן שהם מיוצרות בקו ייצור "כשר לפסח", והדבר מצויין ע"ג האריזה, "כשר לפסח" לאוכלי קטניות.
בתהליך הייצור, מרגע שגרעיני האורז יוצאים משקי האורז, ועד להיותם פריכיות אין כל מגע עם מים.
האורז עובר ניפוי ועוד.
לעיתים (לא תמיד), כדי לשפר את התהליך, מבוצע זילוף קל על גבי האורז.
אולם, גם לאחר תהליך הזילוף, האורז נשאר יבש, ובמגע יד אין כל תחושה של רטיבות או רכות.
מיד אחר מכן, הוא עובר אל קו הייצור, ויוצא כפריכיות.
אם בוחנים את החששות של הפוסקים האשכנזים, אחת לאחת, נמצא, שאין כל חשש בתהליך זה, וגם האוסרים, לא אסרו אורז כזה.
כאמור, החששות הן:
לא יבשל, שמא יבוא לבשל חיטה - בתהליך זה אין כל "בישול", יש רק קליה בחום.
לא יאפה פת, כאשר קמח הקטניות מעורב במים, וממנו עושים "פת", שמא יערב חטה במים. חשש זה אינו קיים, שהרי אף אם יקח חטה, ויעביר אותה תהליך כזה, יגיע המוצר להיות "קליות", שמותרים בפסח.
חשש תערובת חטה באורז - גם אם הברירה לא היתה שלימה, ונתערבה חטה באורז, הרי החטה נקלית עם האורז, והיא מותרת.
המסקנה מכל האמור:
פריכיות אורז, המיוצרות לקראת הפסח במפעל B&D (בטר אנד דיפרנט) אשר במעלה אדומים, ומצויין עליהם "כשר לפסח", פריכיות אלו מותרות באכילה גם לאשכנזים!
יאכלו ענוים וישבעו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
