ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
בהודו יש התבוננות ופריצת גבולות החומר כדי להתחבר למקור הרוחניות, האנרגיה הקוסמית שבחלל. אומנם יש בדרך אלילים משונים, אבל התכלית נשמעה לה אמיתית מאוד. כשהגיעה נתקלה בשטף הצעות של קורסים ליוגה ומדיטציה, בחרה באחד, וכאשר הרגישה במסחריותו ברחה מיד.
לאחר מכן נסעה לדרמסלה, מקום הדלאי-למה של הטיבטים. היא חוותה השגחה עליונה בכל רגע, חשה מובלת והייתה מאושרת. כאשר הבינה שמישהו מקשיב לה, החלה לדבר אליו ללא הרף. שוטטה כשמפוחית בפיה המחייך. האנשים היו בטוחים שהגיעה להארה, ונמשכו אליה כאל מגנט. כאשר חשה שהיא הופכת לגורואית קטנה, נבהלה וברחה מפניהם.
היא הגיעה למקדשי ההודים. הם התפללו את תפילותיהם והיא פנתה לבורא בלשון "אתה". זו הייתה הוויה שמעבר לכל שם, ובכל זאת שאלה "מיהו?" כדי לדעת מה רצונו ממנה.
לילה אחד חלמה שהיא יושבת בישיבה מזרחית, ולידה נמצאת דמות המגלמת את הידע העולמי. אמרה לו: "אם אתה יודע הכול, תאמר לי מיהו הבורא!".
הדמות שרטטה בחול: ABU.
יהודית התעוררה מבלי להבין מה פירוש המילה "אבּוּ", שנשמעה לה כ"אבא" בערבית, וחשבה שמדובר בתעתוע.
לאחר כמה שעות ניגש אליה ידיד עם מפת הודו כדי להתייעץ עמה לגבי מקום שברצונו לנסוע אליו. לפתע קלטה בחלקה העליון את המילים: MOUNT ABU (הר אבּו)!
היא הצביעה על השם ושאלה: "מה זה?".
"לא יודע, אני רוצה להגיע למטה".
"אתה תיסע למטה ואני אסע למעלה!".
ההודים הסבירו לה, שלפי אמונתם העולם מתקיים 5,000 שנה ולאחר מכן נחרב, ואז מתכנסים האלים במאונט-אבו להחליט על מקום בריאה חדש.
היא החליטה לצאת לדרך. הנסיעה למאונט-אבו הייתה אמורה להימשך כשבוע. באמצע הדרך הבינה שהיא נוסעת בעצם לקראת מותה, הרי התפיסה המזרחית היא שמוכרחים לנטוש את הגוף כדי להתחבר לאמת הקוסמית. היא הסכימה להיפרד מהעולם, אבל רצתה לחוות עוד קצת ממנו. התעורר בקרבה רצון להגיע לגואה החופשית, והיא אמרה במחשבתה לבורא: "תחכה לי קצת, ואז אבוא אליך...".
היא רכשה כרטיס לגואה, ישבה יחפה במכנסי ג'ינס באולם ההמתנה ההומה ושוחחה עם העולמות העליונים.
קבוצת נשים נכנסה לאולם, הן לבשו לבן ופניהן כפני מלאכים. הנשים פסעו ברוֹך והתיישבו בקצה. לפתע מנהיגת הקבוצה, המאמא, פסעה לעברה, נעצרה לידה והתיישבה. יהודית שאלה: "מי אתן?".
המאמא הביטה בה במבט שמיימי: "הגענו עכשיו ממאונט-אבו, ואת חייבת להגיע לשם!".
יהודית עמדה להתעלף. ההשגחה הייתה מוחשית עד אימה. היא תפסה בכתפי המאמא: "מי שלח אותך אליי?".
"כולנו שליחי הא-ל...".
יהודית הביטה כלפי מעלה ואמרה: "אינך יכול לחכות שבועיים?! תבין, יש לי קצת פחד... אני רוצה עוד פירורים מהעולם הזה... וכאשר ייגמרו אני אבוא...".
המאמא תיארה ליהודית מה נמצא במאונט-אבו, ויהודית ידעה סופית שעליה להגיע לשם.
בגואה לא עניינו אותה חוף הים והאנשים, ולאחר שלושה ימים עזבה ונסעה אל מאונט-אבו. בדרך השתתפה במדיטציה כדי להיטהר לפני הפרידה מהגוף. כעבור עשרה ימים הרגישה מוכנה. היא גילחה את ראשה, קנתה בגדים לבנים והעפילה על ההר. בדרך היא נתקלה בפסלים שלא עניינו אותה, עד שהגיעה למקדש.
נזיר יצא לקראתה ואמר: "שלום! כל כך טוב לראותך שוב!".
"אבל איני מכירה אותך...".
הנזיר הסביר שכעת אנו מצויים לפני קץ העולם. הכת שלהם מונה מיליוני מאמינים שאינם פרים ורבים, אלא מתכוננים לחורבן העולם. היא לא האמינה בהתנגדות לטבע, ובכל זאת הלכה בעקבותיו.
באולם התצוגה היה עץ חיים המבטא את התפצלות כל הדתות, מאין באו ולאן הגיעו. כאשר ניסתה לאתר את היהדות, ראתה שכתוב: אברהםישמעאלמוחמדאסלאם. היא אמרה בהתרגשות: "אבל לאברהם היה בן שנקרא יצחק והם ייסדו את היהדות!?".
הנזיר קרא: "האל שלנו אמר שזה שקר גמור!".
על רקע הדממה נשמעה זעקתה של יהודית: "יש יהדות וזו האמת!".
כאשר בקעו המילים מפיה, ממש ראתה אותן במוחש. כל הנזירים והנזירות נמוגו מפניה. היא חשה התעלות אמיתית מעל לכל חוויה שהכירה, ואמרה לעצמה: מה את עושה אצל הגויים האלה עם העבודה הזרה שלהם?! הגעת ללמוד תורות גויים, ואת תורתך אינך מכירה?...
כאשר ירדה מההר ידעה שעליה לחזור ארצה ולהתוודע ליהדותה.
יהודית עצרה בתאילנד כדי לחזור בהדרגה לגוף, פן יאשפזוה בגלל ריבוי רוחניותה. היא רכשה כרטיס לעוד שבועיים, ובינתיים שוחחה עם אנשים ושחתה כדי להפעיל את גופה.
פעם התפללה בבכי: "בטח איני האדם הראשון שראה השגחה גדולה כל כך, בטח שלחת פעם איזה מסר למישהו בעולם הזה, תן לי לפגוש אותו...".
אז התקרב לעברה בחור ששמע את תפילתה: "קחי את הספר 'מסילת ישרים', זה מהתורה שלנו...".
כאשר קראה בספר הבינה שלא מדובר במישהו שהתעלה וקיבל איזה מסר, אלא בעם שלם שקיבל תורה, וזהו עמה! הספר עשה לה סדר בראש.
יהודית נחתה בארץ בערב פסח. הרגישה שיצאה ממצרים, ושכל ההגדה נכתבה במיוחד בשבילה, כדי לספר איך יצאה מעבדות לחירות ומאפלה לאור גדול.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם : [email protected]
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
