ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נתנאל חיים בן אילנה אסתר
כתב על כך הנימוקי יוסף שלדברי הרמ"ה נראה ברור שמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה – אינו נקרא מזיד ופושע ויש לו את זכות התשלומין. וכן מי שנתחייב לחבירו בשבועה שיתן לו מעות ביום פלוני ונזכר בעוד היום גדול ואומר בלבו עדיין יש לי פנאי והלך לעסקיו ושכח עד שעבר היום הרי זה כאנוס.
אך לבסוף לעניין תפילה הנימוקי יוסף מסתייג וכותב שיש מקום לחלק ולומר שלעניין תפילה יש לחוש יותר מפני שגזרו חז"ל (שבת ט ע"ב) שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה שמא יפספס את התפילה, ואם כן, כיוון שאינו רשאי לומר אני אעשה ולא אעבור, אם עושה כן הרי הוא כפושע.
כדי להגדיר שאינו מזיד לעניין השבועה או לעניין התפילה צריך לקבוע שתי הלכות: ראשית, ששיכחה אינה מוגדרת כמזיד. שנית, שהאונס בסוף הזמן מגדירו כאנוס למרות שיכול היה להתפלל לפני כן, ומה שדחה את התפילה לסוף הזמן אינה מגדירה אותו כפושע. הנימוקי יוסף למד מהרמ"ה את החידוש הראשון מכך שבשעת הנחת האבן יכול לסמוך על כך שבהמשך לא ישכח ואין זו פשיעה, וכן מבואר במחצית השקל (או"ח קח ס"ק יא). אפשר לומר שלמד מדבריו גם את החידוש השני ששיכחה מוגדרת כאונס ואפשר לומר שזה היה פשוט גם לנימוקי יוסף ולא נזקק ללמוד זאת מהרמ"ה.
האגודה (גיטין עד ע"ב, אות קלב) דן גם הוא בעניין שבועה וכותב להפך מדברי הנימוקי יוסף. בדין ערי חומה נאמר בתורה שאם אדם מכר בית בערי חומה יש לו זכאות לפדות בחזרה את ביתו תוך שנה ולאחר מכן הבית עובר לקונה לצמיתות ושוב אין למוכר זכאות לפדותו. המשנה בערכין (ט, ד) מספרת שהקונים נהגו לברוח ולהתחבא ביום האחרון כדי שהקונה לא יוכל לפדותו, ולכן התקין הלל שהמוכר יוכל להניח את המעות בלישכה ולפרוץ לבית ולדור שם. האגודה מקשה מדוע נזקק הלל לתקנה זו, הרי אם רצה לפדות אלא שהקונה ברח הרי הוא אנוס, ומסיק מכך שאונס ביום אחרון אינו נחשב לאונס ומחדש על פי זה שאדם שנדר לעשות דבר בתוך שלושים יום ולא נאנס תוך הזמן והיה יכול לעשות אך חיכה ליום האחרון וביום האחרון נאנס אינו מוגדר כאנוס.
הרמ"א ביורה דעה (רלב, יב) דן במי שנשבע לעשות דבר תוך שנה ולא עשאו מיד כי חשב בלבו שעדיין יש לו פנאי לעשותו, ואחר כך שכח או נאנס ולא עשה, וכותב את שתי הדעות: יש אומרים כנימוקי יוסף ויש אומרים כאגודה.
הבית יוסף בחושן משפט (תחילת סימן רז) הביא את דברי האגודה שאינו נחשב אנוס (והרמ"א שם לא השיג), אך באורח חיים (סימן קח) לגבי תפילה הביא רק את דברי הנימוקי יוסף, ואף כתב עליו שדבריו הראשונים עיקר, כלומר שאפילו לגבי תפילה שיש מקום לחלק ששם גזרו חז"ל להיזהר יותר, אינו נקרא מזיד אלא כשמבטל התפילה בשאט בנפש בלי שום טירדא, וכן פסק בשולחן ערוך (קח, ח).
הט"ז (יו"ד רלב ס"ק יט) דחה את הוכחת האגודה ששם עיקר הבעיה היא שיהיה קשה למוכר להוכיח שאכן הקונה ברח, אך אם יהיה ידוע שברח והיה המוכר אנוס ודאי שלא יאבד את זכותו מלפדות. אגב, בדבריו שם מפורש שאין הכוונה שבגלל שהיה אנוס נחשיב זאת כאילו פדה בפועל אלא שלא איבד את זכותו ונאפשר לו לפדות גם לאחר שעברה שנה.
עוד כתב הט"ז, שקשה לקבל את דברי האגודה מסברא, שהרי עיקר זמן הפירעון הוא ביום האחרון, ואם כן ודאי אין זו פשיעה לחכות ליום האחרון. על קושיא זו יש להשיב שהאגודה לא עסק בפירעון מלווה ושמא בכך מודה שאם המתין ליום האחרון ונאנס הוא מוגדר כאנוס, וסברא זו שעיקר זמן התשלום הוא ביום האחרון מצאנו בגמרא בבבא בתרא ה ע"ב דווקא לגבי פירעון חוב, ואין ללמוד מכאן לפדיית בית ושאר עניינים.
המגן אברהם (או"ח קח ס"ק יא) דוחה באופן אחר וכותב שאכן הוא מוגדר כאנוס אלא שגם אם הוא אנוס זה לא מועיל לו, כפי שמצאנו בבית יוסף (חו"מ סימן י) שאם הלווהו על שדהו והתנה לפדותו תוך ג' שנים ואירעו אונס ולא פדאו – השדה חלוטה לו ושוב אינו יכול לפדותה. המגן אברהם לא מסביר מדוע אינו יכול לפדותה אולם גם הקצות (נה ס"ק א) כתב כדבריו ונימק שאונס יכול להגדיר אדם שעשה מעשה באונס כאילו לא עשאו אולם הוא לא יכול להגדיר אדם שנאנס ולא עשה מעשה כאילו כן עשאו. מדבריו נראה שהבין שעל הצד שאומרים שמוגדר כאנוס הכוונה היא שהרי הוא כמי שפדה ממש, שלא כהבנת הט"ז שהוא רק לא הפסיד את ההזדמנות לפרוע.
הקצות מקשה על האגודה מסוגייתנו. הגמרא רצתה להוכיח מהנאמר במשנה "אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש אינו גט" שאם לא מת אלא חלה הרי זה גט ואין אונס בגיטין. מוכח שמקרה כזה מוגדר כאונס ואיננו אומרים שהיה לו להקדים ולהביא לפני שחלה.
הנתיבות שם (ס"ק א) מוסיף ומקשה על האגודה מהמקרה בסוגייתנו שאמר הרי זה גט אם לא באתי ובא ביום האחרון אלא שלא הייתה מעבורת, ומתרץ שהאגודה לא אמר דבריו אלא לגבי נדרים ששם גם אם יש אונס זקוקים להיתר חכם מלבד אונסים גמורים ששם פטרה התורה משום שאונס רחמנא פטריה, אך בדיני ממונות, בגיטין ובקידושין מודה האגודה שהואיל ויש כאן אומדנא דמוכח שלא על דעת כך התנה הרי הוא פטור. ועיין שם שמסביר שגם דין בתי ערי חומה דומה לנדרים. ולגבי קושיית הקצות שאונס יכול להגדיר כמי שלא עשה אך לא יכול להגדיר את מי שלא עשה כמי שעשה, מתרץ שדווקא כשמתנה במעשה שיעשה המקבל, כגון שנותן מתנה על מנת שהנותן יעשה דבר פלוני, ונאנס המקבל ולא עשה אי אפשר להחשיב כאילו עשה ולחייב את הנותן, כי אונס רחמנא פטריה ולא חייביה, אך כאשר הנותן התנה שאם לא יעשה מעשה כל שהוא ייקנה החפץ למקבל ונאנס ולכן לא עשה, כאן האונס בא לפטור אותו ולכן כאן אומרים שלא על דעת זה היה התנאי והרי הוא כאילו עשה. גם בבתי ערי חומה נחשב כהלוואה על תנאי, וכאילו התנה שאם לא יפרע את הכסף עד שנה יהא הבית קנוי לקונה, ולכן גם כאן אם נאנס ולא פרע האונס יפטור אותו והבית לא ייקנה.
הגר"ח מבריסק (חידושי הגר"ח סטנסיל אות צט) מיישב את האגודה מקושיות הקצות והנתיבות מסוגייתנו, שיש לחלק בין שני סוגי תנאים על זמן. האגודה עסק במקרה שעיקר התנאי הוא מעשה שצריך להיעשות פעם אחת ונקבע משך זמן עד מתי ניתן יהיה לעשותו. בכך שייך לומר שאינו אנוס משום שיכול היה לעשות את המעשה לפני שנאנס. אולם יש תנאים שבהם המעשה צריך להיעשות במשך כל הזמן כגון תנאי שתניק את הילד במשך כל השנה, וכך גם המקרים בסוגייתנו שהתנה אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום, שהמשמעות היא שבכל אחד מהימים הללו לא יבוא, ולפיכך אפילו אם היה אונס רק ביום האחרון סוף סוף לא נתקיים התנאי כי האונס ביטל את התקיימותו של התנאי ביום זה, כלומר, היו רק עשרים ותשעה ימים שבהם לא בא אך על היום האחרון אי אפשר להגדיר שלא בא.
לכאורה לפי זה גם אונס ביום הראשון ייחשב לאונס, וצריך עיון.
בסוגיא הקודמת 'אונס בגיטין' ראינו שיש שתי אפשרויות לבאר מדוע אונס שגרם לביטול התנאי גורם לנו להתעלם מהביטול ולהגדיר כאילו התנאי נתקיים – או מצד אומדנא שלא על דעת כך התנה או שהתורה החשיבה כל מעשה באונס כאילו לא עשאו. נראה שדברי הגר"ח מבריסק הולכים דווקא עם הדרך השנייה, כי אם הכל שאלה של אומדנא אין סברא לחלק בין שני סוגי התנאים, אלא או שבשניהם דעת האדם שזה מוגדר כאונס ואין זה כלול בתנאי או שהואיל ויכול לעשות לפני שנאנס אין זה מוגדר כאונס והתנו גם על דעת כן.
הנימוקי יוסף עסק בדחה לזמן האחרון ואז שכח והדיון בו עסק היה אם אדם צריך לחוש מראש שמא ישכח, ואילו האגודה עסק באדם שברגע האחרון נאנס, ולכאורה נחלקו בקיצוניות, כי הנימוקי יוסף שפסק שאפילו בשיכחה אינו מוגדר כפושע, כל שכן שיאמר כן בשאר אונסים שאין לו להעלות על דעתו שיארע פתאום אונס, ואילו האגודה שהחמיר אף באונס (מלבד דעת הנתיבות באגודה) כל שכן שיחמיר בשיכחה.
ובעניין זה יש להעיר שהאגודה והפוסקים סתמו וכתבו "שאירע אונס ביום האחרון", אך לכאורה מסתבר שיש מקום לחלק בין מקרה למקרה ולבדוק בכל אחד מהם עד כמה היה חשש שיארע האונס, ושמחתי שמצאתי כן בדברי הגר"מ שטרנבוך בספרו 'פשט ועיון' (על סוגייתנו), שכתב שיש ליישב את קושיית הקצות ממי שחלה ולכן לא בא, שגם לדעת האגודה שמוגדר כפושע זה דווקא באונס ששכיח שיבוא כמו בערי חומה ששכיח שהקונה יברח, אך בחלה אין זה שכיח. ולגבי המעבורת זהו אכן שכיח, ובאמת הגמרא דחתה את ניסיון ההוכחה ממעבורת לכך שאין אונס בגיטין ששם האונס שכיח והיה לו להתנות, ומסביר הגר"מ שטרנבוך שבכלל דחיית הגמרא הוא שהיה לו להתנות או על כל פנים לבוא מוקדם (אם לא התנה) הואיל וידע שזה שכיח, ולכן אינו מוגדר כאנוס. ועל פי זה כותב שנראה להלכה שגם אם נאמר כדברי הפוסקים שאונס ביום האחרון מוגדר כאונס, אם האונס שכיח אין זה מוגדר כאונס כי היה לו להקדים 1 .
^ 1.אמנם הסייג שכתב לפני כן היה בדעת האגודה, ואם נאמר שגם החולקים מודים לו צריך עיון במה נחלקו, ואולי באמת לדבריו יש ליישב שלא נחלקו, בשונה מהבנת הרמ"א שהביאם כמחלוקת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
