ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נתנאל חיים בן אילנה אסתר
כתב על כך הנימוקי יוסף שלדברי הרמ"ה נראה ברור שמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה – אינו נקרא מזיד ופושע ויש לו את זכות התשלומין. וכן מי שנתחייב לחבירו בשבועה שיתן לו מעות ביום פלוני ונזכר בעוד היום גדול ואומר בלבו עדיין יש לי פנאי והלך לעסקיו ושכח עד שעבר היום הרי זה כאנוס.
אך לבסוף לעניין תפילה הנימוקי יוסף מסתייג וכותב שיש מקום לחלק ולומר שלעניין תפילה יש לחוש יותר מפני שגזרו חז"ל (שבת ט ע"ב) שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה שמא יפספס את התפילה, ואם כן, כיוון שאינו רשאי לומר אני אעשה ולא אעבור, אם עושה כן הרי הוא כפושע.
כדי להגדיר שאינו מזיד לעניין השבועה או לעניין התפילה צריך לקבוע שתי הלכות: ראשית, ששיכחה אינה מוגדרת כמזיד. שנית, שהאונס בסוף הזמן מגדירו כאנוס למרות שיכול היה להתפלל לפני כן, ומה שדחה את התפילה לסוף הזמן אינה מגדירה אותו כפושע. הנימוקי יוסף למד מהרמ"ה את החידוש הראשון מכך שבשעת הנחת האבן יכול לסמוך על כך שבהמשך לא ישכח ואין זו פשיעה, וכן מבואר במחצית השקל (או"ח קח ס"ק יא). אפשר לומר שלמד מדבריו גם את החידוש השני ששיכחה מוגדרת כאונס ואפשר לומר שזה היה פשוט גם לנימוקי יוסף ולא נזקק ללמוד זאת מהרמ"ה.
האגודה (גיטין עד ע"ב, אות קלב) דן גם הוא בעניין שבועה וכותב להפך מדברי הנימוקי יוסף. בדין ערי חומה נאמר בתורה שאם אדם מכר בית בערי חומה יש לו זכאות לפדות בחזרה את ביתו תוך שנה ולאחר מכן הבית עובר לקונה לצמיתות ושוב אין למוכר זכאות לפדותו. המשנה בערכין (ט, ד) מספרת שהקונים נהגו לברוח ולהתחבא ביום האחרון כדי שהקונה לא יוכל לפדותו, ולכן התקין הלל שהמוכר יוכל להניח את המעות בלישכה ולפרוץ לבית ולדור שם. האגודה מקשה מדוע נזקק הלל לתקנה זו, הרי אם רצה לפדות אלא שהקונה ברח הרי הוא אנוס, ומסיק מכך שאונס ביום אחרון אינו נחשב לאונס ומחדש על פי זה שאדם שנדר לעשות דבר בתוך שלושים יום ולא נאנס תוך הזמן והיה יכול לעשות אך חיכה ליום האחרון וביום האחרון נאנס אינו מוגדר כאנוס.
הרמ"א ביורה דעה (רלב, יב) דן במי שנשבע לעשות דבר תוך שנה ולא עשאו מיד כי חשב בלבו שעדיין יש לו פנאי לעשותו, ואחר כך שכח או נאנס ולא עשה, וכותב את שתי הדעות: יש אומרים כנימוקי יוסף ויש אומרים כאגודה.
הבית יוסף בחושן משפט (תחילת סימן רז) הביא את דברי האגודה שאינו נחשב אנוס (והרמ"א שם לא השיג), אך באורח חיים (סימן קח) לגבי תפילה הביא רק את דברי הנימוקי יוסף, ואף כתב עליו שדבריו הראשונים עיקר, כלומר שאפילו לגבי תפילה שיש מקום לחלק ששם גזרו חז"ל להיזהר יותר, אינו נקרא מזיד אלא כשמבטל התפילה בשאט בנפש בלי שום טירדא, וכן פסק בשולחן ערוך (קח, ח).
הט"ז (יו"ד רלב ס"ק יט) דחה את הוכחת האגודה ששם עיקר הבעיה היא שיהיה קשה למוכר להוכיח שאכן הקונה ברח, אך אם יהיה ידוע שברח והיה המוכר אנוס ודאי שלא יאבד את זכותו מלפדות. אגב, בדבריו שם מפורש שאין הכוונה שבגלל שהיה אנוס נחשיב זאת כאילו פדה בפועל אלא שלא איבד את זכותו ונאפשר לו לפדות גם לאחר שעברה שנה.
עוד כתב הט"ז, שקשה לקבל את דברי האגודה מסברא, שהרי עיקר זמן הפירעון הוא ביום האחרון, ואם כן ודאי אין זו פשיעה לחכות ליום האחרון. על קושיא זו יש להשיב שהאגודה לא עסק בפירעון מלווה ושמא בכך מודה שאם המתין ליום האחרון ונאנס הוא מוגדר כאנוס, וסברא זו שעיקר זמן התשלום הוא ביום האחרון מצאנו בגמרא בבבא בתרא ה ע"ב דווקא לגבי פירעון חוב, ואין ללמוד מכאן לפדיית בית ושאר עניינים.
המגן אברהם (או"ח קח ס"ק יא) דוחה באופן אחר וכותב שאכן הוא מוגדר כאנוס אלא שגם אם הוא אנוס זה לא מועיל לו, כפי שמצאנו בבית יוסף (חו"מ סימן י) שאם הלווהו על שדהו והתנה לפדותו תוך ג' שנים ואירעו אונס ולא פדאו – השדה חלוטה לו ושוב אינו יכול לפדותה. המגן אברהם לא מסביר מדוע אינו יכול לפדותה אולם גם הקצות (נה ס"ק א) כתב כדבריו ונימק שאונס יכול להגדיר אדם שעשה מעשה באונס כאילו לא עשאו אולם הוא לא יכול להגדיר אדם שנאנס ולא עשה מעשה כאילו כן עשאו. מדבריו נראה שהבין שעל הצד שאומרים שמוגדר כאנוס הכוונה היא שהרי הוא כמי שפדה ממש, שלא כהבנת הט"ז שהוא רק לא הפסיד את ההזדמנות לפרוע.
הקצות מקשה על האגודה מסוגייתנו. הגמרא רצתה להוכיח מהנאמר במשנה "אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש אינו גט" שאם לא מת אלא חלה הרי זה גט ואין אונס בגיטין. מוכח שמקרה כזה מוגדר כאונס ואיננו אומרים שהיה לו להקדים ולהביא לפני שחלה.
הנתיבות שם (ס"ק א) מוסיף ומקשה על האגודה מהמקרה בסוגייתנו שאמר הרי זה גט אם לא באתי ובא ביום האחרון אלא שלא הייתה מעבורת, ומתרץ שהאגודה לא אמר דבריו אלא לגבי נדרים ששם גם אם יש אונס זקוקים להיתר חכם מלבד אונסים גמורים ששם פטרה התורה משום שאונס רחמנא פטריה, אך בדיני ממונות, בגיטין ובקידושין מודה האגודה שהואיל ויש כאן אומדנא דמוכח שלא על דעת כך התנה הרי הוא פטור. ועיין שם שמסביר שגם דין בתי ערי חומה דומה לנדרים. ולגבי קושיית הקצות שאונס יכול להגדיר כמי שלא עשה אך לא יכול להגדיר את מי שלא עשה כמי שעשה, מתרץ שדווקא כשמתנה במעשה שיעשה המקבל, כגון שנותן מתנה על מנת שהנותן יעשה דבר פלוני, ונאנס המקבל ולא עשה אי אפשר להחשיב כאילו עשה ולחייב את הנותן, כי אונס רחמנא פטריה ולא חייביה, אך כאשר הנותן התנה שאם לא יעשה מעשה כל שהוא ייקנה החפץ למקבל ונאנס ולכן לא עשה, כאן האונס בא לפטור אותו ולכן כאן אומרים שלא על דעת זה היה התנאי והרי הוא כאילו עשה. גם בבתי ערי חומה נחשב כהלוואה על תנאי, וכאילו התנה שאם לא יפרע את הכסף עד שנה יהא הבית קנוי לקונה, ולכן גם כאן אם נאנס ולא פרע האונס יפטור אותו והבית לא ייקנה.
הגר"ח מבריסק (חידושי הגר"ח סטנסיל אות צט) מיישב את האגודה מקושיות הקצות והנתיבות מסוגייתנו, שיש לחלק בין שני סוגי תנאים על זמן. האגודה עסק במקרה שעיקר התנאי הוא מעשה שצריך להיעשות פעם אחת ונקבע משך זמן עד מתי ניתן יהיה לעשותו. בכך שייך לומר שאינו אנוס משום שיכול היה לעשות את המעשה לפני שנאנס. אולם יש תנאים שבהם המעשה צריך להיעשות במשך כל הזמן כגון תנאי שתניק את הילד במשך כל השנה, וכך גם המקרים בסוגייתנו שהתנה אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום, שהמשמעות היא שבכל אחד מהימים הללו לא יבוא, ולפיכך אפילו אם היה אונס רק ביום האחרון סוף סוף לא נתקיים התנאי כי האונס ביטל את התקיימותו של התנאי ביום זה, כלומר, היו רק עשרים ותשעה ימים שבהם לא בא אך על היום האחרון אי אפשר להגדיר שלא בא.
לכאורה לפי זה גם אונס ביום הראשון ייחשב לאונס, וצריך עיון.
בסוגיא הקודמת 'אונס בגיטין' ראינו שיש שתי אפשרויות לבאר מדוע אונס שגרם לביטול התנאי גורם לנו להתעלם מהביטול ולהגדיר כאילו התנאי נתקיים – או מצד אומדנא שלא על דעת כך התנה או שהתורה החשיבה כל מעשה באונס כאילו לא עשאו. נראה שדברי הגר"ח מבריסק הולכים דווקא עם הדרך השנייה, כי אם הכל שאלה של אומדנא אין סברא לחלק בין שני סוגי התנאים, אלא או שבשניהם דעת האדם שזה מוגדר כאונס ואין זה כלול בתנאי או שהואיל ויכול לעשות לפני שנאנס אין זה מוגדר כאונס והתנו גם על דעת כן.
הנימוקי יוסף עסק בדחה לזמן האחרון ואז שכח והדיון בו עסק היה אם אדם צריך לחוש מראש שמא ישכח, ואילו האגודה עסק באדם שברגע האחרון נאנס, ולכאורה נחלקו בקיצוניות, כי הנימוקי יוסף שפסק שאפילו בשיכחה אינו מוגדר כפושע, כל שכן שיאמר כן בשאר אונסים שאין לו להעלות על דעתו שיארע פתאום אונס, ואילו האגודה שהחמיר אף באונס (מלבד דעת הנתיבות באגודה) כל שכן שיחמיר בשיכחה.
ובעניין זה יש להעיר שהאגודה והפוסקים סתמו וכתבו "שאירע אונס ביום האחרון", אך לכאורה מסתבר שיש מקום לחלק בין מקרה למקרה ולבדוק בכל אחד מהם עד כמה היה חשש שיארע האונס, ושמחתי שמצאתי כן בדברי הגר"מ שטרנבוך בספרו 'פשט ועיון' (על סוגייתנו), שכתב שיש ליישב את קושיית הקצות ממי שחלה ולכן לא בא, שגם לדעת האגודה שמוגדר כפושע זה דווקא באונס ששכיח שיבוא כמו בערי חומה ששכיח שהקונה יברח, אך בחלה אין זה שכיח. ולגבי המעבורת זהו אכן שכיח, ובאמת הגמרא דחתה את ניסיון ההוכחה ממעבורת לכך שאין אונס בגיטין ששם האונס שכיח והיה לו להתנות, ומסביר הגר"מ שטרנבוך שבכלל דחיית הגמרא הוא שהיה לו להתנות או על כל פנים לבוא מוקדם (אם לא התנה) הואיל וידע שזה שכיח, ולכן אינו מוגדר כאנוס. ועל פי זה כותב שנראה להלכה שגם אם נאמר כדברי הפוסקים שאונס ביום האחרון מוגדר כאונס, אם האונס שכיח אין זה מוגדר כאונס כי היה לו להקדים 1 .
^ 1.אמנם הסייג שכתב לפני כן היה בדעת האגודה, ואם נאמר שגם החולקים מודים לו צריך עיון במה נחלקו, ואולי באמת לדבריו יש ליישב שלא נחלקו, בשונה מהבנת הרמ"א שהביאם כמחלוקת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
