ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
רשעים – שארי בחיבורא וסיים בפירודא
המשנה במסכת אבות (ה) אומרת: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלוֹקֶת קרַֹח וְכָל עֲדָתוֹ".
ה"תוספות יום טוב" מדייק מלשון המשנה שאמרה "מַחֲלוֹקֶת קרַֹח וְכָל עֲדָתוֹ" ולא אמרה "מחלוקת קורח עם משה ואהרון", שהצד השני במחלוקת של קורח היו בעיקר החברים שלו. שהיו ביניהם מריבות גדולות.
ובאמת זו דרכם של בעלי מחלוקת – בתחילה הם נראים חברים טובים, אך לבסוף הם מסתכסכים בינם לבין עצמם. כמו שמגדיר זאת הזוהר הקדוש: "שארי בחיבורא וסיים בפירודא", שביאורו – מתחילים באחדות ולבסוף מסיימים בריב גדול (זוהר ב צה).
תלמידי חכמים – בתחילה מתווכחים ובסוף נעשים אוהבים
כל זאת לעומת תלמידי חכמים, שבתחילה יכולים לחלוק זה על זה, אבל לבסוף נעשים אוהבים זה לזה – "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" (עיין קידושין ל ע"ב). דוגמה לדבר הם שמאי והלל, שבמשך השנים היו ביניהם מחלוקות רבות, אבל אחרי משא-ומתן של הלכה הם הגיעו להסכמה, ולא נשארו מחלוקות ביניהם אלא בשלושה דברים בלבד שבהם לא הגיעו להסכמה.
על בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל נאמר "אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵית שַׁמַּאי מִלִּשָּא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאַהֲבָה וְרֵעוּת נוֹהַגִּין זֶה בְזֶה. לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר, (זְכַרְיָה ח) 'וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אַהֵבוּ'" (יבמות יד ע"ב).
יש מחלוקת – אין הלכה
דבר מעניין הוא, שבאותן שלוש הלכות שבהן לא הגיעו שמאי והלל לעמק השווה, ההלכה הנפסקת היא "לא כדברי זה ולא כדברי זה". כך אומרת הגמרא במסכת שבת (טו ע"א): "אמר רב הונא בשלשה מקומות נחלקו שמאי והלל: [א] שמאי אומר, מקב חלה, והלל אומר מקביים. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא קב ומחצה חייב בחלה וכו'. [ב] הלל אומר, מלא הין מים שאובים פוסלים את המקווה. שמאי אומר, תשעה קבין. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה. [ג] שמאי אומר, כל הנשים דיין שעתן. והלל אומר, מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה".
הסיבה לכך היא לא קפידא של חכמים, חלילה. הסיבה היא הרבה יותר עמוקה. בכל המחלוקות האחרות שהיו ביניהם, הם הצליחו להגיע להכרעה. האמת הייתה אצל אחד מהם, וכשהאחר ראה את האמת שבדברי חברו – מיד הוא חזר לפסוק כדבריו. רק בשלוש הלכות, שבהן האמת לא הייתה אצל אף אחד מהם – לא הצליח אחד מהם לשכנע את חברו, ונשארה מחלוקת. ולכן ההלכה לא כמו אחד מהם אלא כדברי אחרים.
יִתְפָּרְדוּ כָּל פּעֲֹלֵי אָוֶן
לעומתם, בולטים החשבונות הרבים שיש לקורח ולעדתו. "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים" (ישעיהו מח), אפילו בינם לבין עצמם. הדוגמה היא כמובן און בן פלט. כשהוא מבין (בזכות אשתו) שלא יצא לו רווח אישי מהמחלוקת של קורח עם משה – הוא פורש מעדת קורח.
כל הדיבורים הרמים על השחיתות של משה ואהרון – נשכחים באחת. "ברית הנצח" שהייתה בין קורח ועדתו – מופרת באחת. מה קרה? האם פתאום מתברר לו שקורח ועדתו הם לא אנשי אמת? לא ולא. אמרה לו אשתו: מה אכפת לך אם אהרון כהן גדול או קורח כהן גדול? אתה תמיד תישאר באותו מקום (במדבר רבא יח כ). און בן פלט שוכנע. ללמדך, שאצל בעלי המחלוקת – העניין האישי הוא הקובע! ועל זה נאמר "יִתְפָּרְדוּ כָּל פעֲלֵי אָוֶן" (תהילים צב).
גם בימינו אנו רואים כי כל פועלי האוון שדיברו גבוהה-גבוהה על תיקון העולם והציגו אחדות – התגלו כבעלי מחלוקת גדולים שאין כמותם. כך היה עם המהפכה של רוסיה שדיברה גבוהה-גבוהה על אחווה עולמית, על שלום עולמי, על ביטול העניים והעשירים ועוד סיסמאות גדולות של צדק חברתי עולמי. בשם הצדק הזה הם ניסו למחוק שם שמים ולבטל את דבר ה' ביד נביאיו וחכמיו וסגרו את כל בתי המדרש, תלמודי התורה ובתי-הכנסת בכל רוסיה.
לא עברו ימים רבים והתברר כי כל האחדות הייתה רק למראית עין. הם השתמשו בשם "טיהורים גדולים" כדי להרוג זה את זה במיתות אכזריות. גם הציבור שהלך אחריהם שולל שילם מחיר כבד בעשרות מחנות עבודה בסיביר. ממש כמו שנאמר בזוהר הקדוש כי הרשעה שארי בחיבורא וסיים בפירודא. לעומת הצדיקים, שאחרי כל הוויכוחים נאמר בהם "לְלַמֶּדְךָ שֶׁאַהֲבָה וְרֵעוּת נוֹהַגִּין זֶה בְזֶה. לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר (זְכַרְיָה ח) 'וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אַהֵבוּ'" (יבמות יד ע"ב).
מחלוקת קורח ועדתו
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם..." (ט"ז, ג')
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות ה', י"ז)
המפרשים כבר עמדו על ההבדל שבין שתי הדוגמאות שמביאה המשנה לשני סוגי המחלוקות: לגבי מחלוקת לשם שמים מביאה המשנה את מחלוקת הלל ושמאי כדוגמה; ואילו לגבי מחלוקת שאינה לשם שמים – הדוגמה היא 'מחלוקת קורח וכל עדתו'. ומעתה יש לשאול: למה לגבי המחלוקת שאינה לשם שמים לא הזכיר התנא את הצד השני של המחלוקת? הרי היה צריך לומר: "זו מחלוקת קורח ומשה", כשם שלגבי הסוג השני של המחלוקת הזכירה המשנה את שני הצדדים: "זו מחלוקת הלל ושמאי"!
ויש לבאר, שהמחלוקת של קורח היתה בינו לבין עצמו. שכן לאדם יש רמ"ח איברים, כנגד רמ"ח מצוות עשה (עיין מכות כ"ג ע"ב), וכאשר האדם מזלזל במצוות הרי שהוא פוגם גם באבריו, ונמצא שהוא מסוכסך עם עצמו. כך גם איבריו של קורח התפלגו ביניהם, כל איבר ברשעות לעצמו, וזהו שאומר התרגום: "ואתפלג קרח". הצדיקים – מידתם בקודש היא: "כל עצמותי תאמרנה" (תהילים ל"ה, י'), בשלימות של כל איבריו וגידיו לעשות רצון קונם.
"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח"
אמנם קורח וכל אשר לו נבלעו באדמה, אך מכל מקום מספר הכתוב (כ"ו, י"א): "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ". ביאר שם רש"י (ע"פ הגמ' סנהדרין ק"י ע"א): "הם היו בעצה תחילה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם". והנה הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"א הל' א') כתב: "כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא, שנאמר (במדבר ה', ז'): ...'והתודו את חטאתם אשר עשו' – זה וידוי דברים".
ומעתה יש לשאול: כיצד הועיל הרהור התשובה של בני קורח? והרי לא אמרו בפיהם וידוי דברים!
אלא נחלקו האמוראים (עיין ברכות כ' ע"ב), האם הרהור כדיבור דמי או לא. להלכה נפסק שהרהור לאו כדיבור דמי, אבל במקום אונס – מועיל ההרהור. למשל, כתב מרן בשו"ע (או"ח סי' ס"ב סעי' ד'): "אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בליבו – יצא".
גם בני קורח אנוסים היו, שכן האדמה שתחתם נפתחה, ולא היה סיפק בידם להתוודות. על כן הועיל להם הרהור התשובה (וראה עוד באריכות בענין זה מש"כ ב'דברי מרדכי – ירח האיתנים', עמ' קצ"ה).
חכמת נשים בנתה ביתה
חז"ל אומרים "חכמת נשים בנתה ביתה" נאמר על אשתו של און בן פלת, ו"אוולת בידה תהרסנה" נאמר על אשתו של קורח
"חכמות נשים בנתה ביתה, ואוולת בידיה תהרסנו" (משלי י"ד, א'). חז"ל דרשו: "'חכמת נשים בנתה ביתה' – זו אשתו של און בן פלת, 'ואוולת בידיה תהרסנה' – זו אשתו של קרח". אשתו של און בן פלת מוגדרת כאן כאישה החכמה שבנשים, ואילו אשת קרח היא אישה אווילית, טיפשה. על סמך מה קבע זאת שלמה המלך?
הנה אשתו של קורח חיה בבית 'עשיר כקורח'. היא ובעלה זכו לכבוד ולמעלות רבות. ובכל זאת לא היתה לה נחת רוח במה שיש לה, ותמיד ביקשה עוד, גם אם זה יהיה על חשבון אחרים. אשה כזאת גורמת לכך שמשפחתה לא תהנה גם ממה שיש להם.
ואילו אשתו של און אמרה לו: "אשריך שנבחרת להיות נשיא שבט ראובן! הרי לא יעלה בדעתך להחליף את משה רבינו, שקרע לנו את הים והוריד את המן!" היא היתה שמחה במה שהיה לה. ובחכמתה הנפלאה גרמה לכך שהיא ומשפחתה יהנו מהטוב שניתן להם.
לכבוד ג תמוז יום הילולת הרבי מחב"ד זצ"ל \ באור פניך
חיבה גדולה ויתרה הייתה בין הרב לרבי מחב"ד, רבי מנחם מענדל שניאורסון זיע"א. כמה פעמים הגיע הרב בהיותו באמריקה ל"יחידות" אצל הרבי, שיחותיהם הארוכות בכל מכמני התורה וענייני הגאולה הועלו על ספר, וכל הקורא יעמוד משתאה מגדולתם ואהבתם. הרב ביקש מהרבי ברכה שיזכה לכוון את ההלכה ושלא תצא תקלה מתחת ידו. הרבי ליווה את הרב עד לרכב של הרב בשירה ובעיניים נוצצות. הרבי אף התקשר בעצמו בטלפון לשוחח עם הרב מספר פעמים, כשהוא מקדים ושואל, האם הרב כבר אמר תיקון חצות או עדיין לא, ודיבוריהם בשיחות אלו חתומים וגנוזים. הרב יצא נפעם מגדולתו של הרבי ותיאר את גדולתו במילים נשגבות. הרב היה ידיד נאמן לפועלם של חסידי חב"ד במפעלם להפצת התורה והיהדות ברחבי תבל והשתתף עמם באירועים שונים. בעת פטירתו של הרבי, ג' בתמוז התשנ"ד, שהה הרב באמריקה והיה המספיד היחיד שספד בבכי גדול לרבי בבית מדרשו.
קמחא דסוכות
סיפר הרב, שההיכרות והפגישה הראשונה שלו עם הרבי מחב"ד ע"ה הייתה כשאחד מרבני חסידי חב"ד הביא לרב עלון כפר חב"ד ובו כתוב שהרבי קורא להנהיג ליתן מתנות וכסף לחלוקה לעניים לא רק בערב פסח, אלא גם בערב סוכות, למה ייגרע חלקם? כהראותו זאת לרב, אמר לו הרב: הרב שלך, מה זה הוא מחדש? זה כתוב מפורש בדברי האר"י לחלק צדקה בערב סוכות, וכן בזוהר הקדוש ליתן חלק לאושפיזין, וכן בבן איש חי לתת לעניים, מה חושב שמחדש מעצמו? הלה רגז וקצף (אמר הרב: לך תאמר לחסיד חב"ד כזה דבר על הרבי שלו...) ומייד הלך והתקשר למזכירות הרבי לספר איך רב פלוני אומר כך וכך. כשהעבירו את הדברים לרבי, ביקש שיביאו לפניו את העלון "כפר חב"ד" וגער בהם ואמר: וכי אני אמרתי מעצמי ליתן לעניים? אני לא מעצמי, אני אמרתי כי כן כתוב בדברי האר"י ובזוהר הקדוש.
אנשים ענווים ומחבבים מצווה – אביהם של ישראל כרך ז!
הגמרא (ברכות ט ע"ב) אומרת כי אנשים ותיקין היו גומרין לקרוא קריאת שמע עם הנץ החמה. והסביר רש"י מהם ותיקין? "אנשים ענוים ומחבבים מצווה". והגר"א מפרש זריזין (באור הגר"א על תקו"ז - תיקון יא מתיקונים אחרונים). סיפר הרב פרידלנד, מורה בישיבה של חב"ד בצרפת: גרתי בצרפת, והגביר ספרא שגר במונקו נהרג. הרב זצ"ל, שהיה ידיד נפשו של ספרא, היה אמור להגיע ללוויה. חמי היה זה שארגן את הגעתו של הרב זצ"ל למקום, אלא שאז הוא קיבל הודעה שיש בעיה. שעות הטיסה הן כאלה שהרב עלול לפספס תפילת ותיקין במניין. ואם זה יהיה כך, הרב לא יגיע ללוויה. ברגע האחרון נמצא פתרון, שהרב יטוס דרך באזל. הוא נסע לציריך, ארגנו לו מניין ותיקין ומשם הוא המשיך ללוויה. כולנו נדהמנו מהסיפור הזה, איך הרב לא מוותר על תפילת ותיקין גם אם הוא צריך לטרוח הרבה בשביל כך במחיר היקר הזה שלא ישתתף בהלוויה של ידיד נפשו.
לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה
סיפר מר ריידר: אני מנהל בית-ספר של חב"ד בדרום קרוליינה, ויש אצלנו הרבה ספרדים כוהנים שרצו לעלות לברכת כוהנים. העניין הוא שבחב"ד לא נוהגים להעלות כוהנים בחו"ל, כמו שלא נוהגים האשכנזים. הם שלחו שאלה לרב זצ"ל והרב השיב: בוודאי לברך ברכת כוהנים. הרבי מחב"ד מאוד שמח על כך, כי הוא אהב את זה שעולים לברכת כוהנים. בזכות הרב זצ"ל, אנחנו בית הכנסת היחידי בעולם של חב"ד שמברכים בו ברכת כוהנים כל יום.
להרבות קדושה
מספר בצלאל מזרחי, בנו של חבר הכנסת לשעבר, הרב אליעזר מזרחי: כשאבי היה סגן שר הבריאות הוא קיבל אחריות על הפסיכיאטריה והגריאטריה. כשהוא נכנס לעומק הדברים הוא גילה שיש בעיות, כי הייתה אסכולה של רופאים שטענו שחלק מהטיפול במקרים האלה הוא שיהיה אשפוז מעורב של בנות ובנים. באו הורים בוכים לאבי, והוא התחיל לטפל בעניין. בחנוכה היינו אצל הרבי מחב"ד זצ"ל ואבי סיפר לו על הבעיה. הרבי שמע את הדברים והכתיב למזכיר גרונר שורה של הוראות בנושא. גולת הכותרת הייתה להקים ועדה תוך התייעצות עם הרב זצ"ל איך לתקן את המצב. אז לראשונה הייתה ועדה מקצועית, שהיו חברים בה הרב ד"ר מרדכי הלפרין ואחרים, שטענו ששיטת הטיפול צריכה להיות שונה, בהפרדה מלאה. והכול בליווי של הרב זצ"ל. ב"ה הוועדה הגישה את ההמלצות שלה והשיתוף בין הרבי זצ"ל לרב זצ"ל הצליח
מדוע באתי ואין איש
פעם ביקר הרב בישיבת חב"ד בצרפת, הגיע הרב למקום וכל התלמידים מקבלים את פניו ורק הרבנים לא נמצאים. שאל הרב את התלמידים: היכן הרבנים? והצביעו לרב על אחד החדרים. הרב נכנס לשם וראה את כל הרבנים צופים בווידיאו בביקורו של הרב אצל האדמו"ר מחב"ד, הופתעו לראות את הרב בפתח החדר, ואמרו לו שרצו לראות איך האדמו"ר קיבל את פניו של הרב ואף הם יעשו כן. אמר להם הרב כדברי הגמרא: "הרבה עשו ולא עלתה בידם", להיות כמו האדמו"ר לא כל אחד יכול.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
