ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- שבת שובה
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם" משה רבנו עמד ודיבר לפני למעלה משישים ריבוא אנשים בלי רמקול. וישנה מחלוקת בין הרמב"ם לרש"י, מה הכוונה במילים "דברי השירה", האם הכוונה לשירת "האזינו" או שהכוונה לתורה שנקראת שירה. אנו אומרים שהכוונה לתורה שנקראת שירה. שהרי בתפילת שחרית אנו אומרים "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך ולרוממך ולתן שיר שבח והודאה לשמך הגדול וחייבים אנחנו לומר לפניך שירה בכל יום תמיד".
ולכאורה, הרי איננו עושים שירת הבקשות בכל יום לפי התפילה? אלא הכוונה לתורה הנקראת שירה, שאנחנו חייבים לקבוע עיתים לתורה.
היה מנהג, שהרב היה מלמד גמרא או משניות עם טעמים וניגונים כדי שיכנסו הדברים ללבו של הילד כבר מקטנותו.
"הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף"
רש"י ע"ה הביא את דרשת חז"ל בחגיגה (ג'): "האנשים – ללמוד, והנשים – לשמוע והטף – למה באו? לתת שכר למביאיהם". דהיינו, ליתן שכר לאב או לאם שהביאו אותם. המשנה באבות (ב', ח') למדתנו על רבי יהושע בן חנינא "אשרי יולדתו" שהיתה אמו נוטלת את עריסתו ומוליכה אותו לבתי מדרשות שישמע דברי תורה, הגם שלא הבין (ירושלמי חגיגה). ובזכות שהביאה אותו בקטנותו, נהיה חכם גדול וזהו שכרה. וחכמי המוסר הוסיפו שקטן השומע דברי תורה בקטנותו, הם חודרים בקרבו והדבר הזה משפיע עליו כאשר גדל.
ומעתה, מפני מה אמרו טף למה באו? הם באו כדי להתקדש בתורה מקטנותם ויועיל להם לכשיגדלו! אלא שאלת חז"ל היא מדוע יש חיוב להביאם להקהל, שהרי אמו של רבי יהושע בן חנינא היתה יחידה ומנהג חסידות בידה, ולכן נאמר חיוב כדי להרבות שכר למביאיהם.
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ"
לשון זו של "חזק ואמץ" נאמרה ליהושוע כאן, וכן להלן "ויצו את יהושוע בן נון ויאמר חזק ואמץ". כבר למדנו מדברי רש"י בברכת יעקב לבני יוסף שאמר: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" מפני מה הקדים את אפרים למנשה? מפני שמאפרים יצא יהושוע בן נון – שעתיד להנחיל את הארץ וללמדם תורה. הרי לנו שהתורה והארץ מחוברות יחדיו. אמור מעתה, חזקו בתורה, בשקידה ובלימוד וקיום, ובזכותה תירשו את הארץ בקלות. ועל ידי החיזוק הזה בתורה נזכה להנחלת הארץ כולה.
כי חוק לישראל הוא
בפסוק האחרון שבפרשתנו כתוב "וידבר משה באֹזני כל קהל ישראל את דִברי השירה הזאת עד תֻמם". משה רבנו עמד ודיבר לפני למעלה משישים ריבוא אנשים, בלי רמקול וללא עזרים טכנולוגיים אחרים, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, שמעו אותו. כדי להבין את זה, אך כמובן בממדים הרבה יותר קטנים, מסופר על גאון עוזנו ותפארתנו, רבנו יוסף חיים, כי כשהיה דורש בשבתות, היה דורש בפני קהל של אלפי אנשים, וגם הוא כמובן לא השתמש בעזרים טכנולוגיים. וכשנפטר, בא בנו רבי יעקב לדבר בפני הקהל, והיו המאזינים לדרשה מתלוננים שאין קולו נשמע, כבר מחצי בית הכנסת והלאה. בכה רבי יעקב ואמר, כי אין זה אלא שמפיו של אביו הייתה מדברת השכינה. אם אצל הבן איש חי השכינה מדברת מגרונו וכולם שומעים. אפשר להבין איך אצל משה כל ישראל שמעו את דבריו. ישנה מחלוקת בין הרמב"ם לרש"י מה כוונת הדברים במילים "דברי השירה", האם הכוונה לשירת "האזינו" או שמא הכוונה לתורה שנקראת "שירה", על-פי הפסוק "ועתה כִתבו לכם את השירה הזאת"
באמירת הקורבנות שבתפילת שחרית, אנו אומרים בכל בוקר: "לפיכך אנחנו חייבים להודות לךְ וּלשבחךְ וּלפארךְ וּלרוממךְ ולִתֵן שיר שבח והודאה לשִׁמך הגדול, וחייבים אנחנו לומר לפניך שירה בכל יום תמיד". ולכאורה קשה, שהרי איננו עושים שרים כל יום לפני ה'. לא אומרים כל יום שירת הבקשות לפני התפילה. אם כן מה הכוונה שחייבים לומר שירה בכל יום? ואולי הכוונה לתורה הנקראת "שירה", שאנחנו חייבים לקבוע עִתים לתורה. וללמוד תורה מתוך שירה ושמחה. בדורנו הדבר הרבה יותר קל מאשר בעבר, ישנן קלטות של משניות, גמרות, ואפילו זוהר ו"חוק לישראל".
והקביעות של זמן קבוע בכל יום ללמוד תורה הוא חשוב ביותר. חכמינו אומרים כי השאלה הראשונה ששואלים את האדם בעולם הבא היא: האם קבעת עִתים ללימוד תורה (עיין שבת ל"א). ואפילו אם אין לו הרבה זמן, טוב שילמד "חוק לישראל", שכולל הכול. שכך תיקן רבנו האר"י הקדוש, ללמוד בכל יום תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא וזוהר. את יסוד העניין תיקן רבנו האר"י ז"ל, ולפני קצת יותר ממאתיים שנה תיקנו את סדר הלימוד כמו שהוא מסודר בסדר "חוק לישראל" שלפנינו, והוא דרך נפלאה ביותר שמועילה לזכות את הציבור בלימוד התורה, ומומלץ לכל אדם ללמוד בו, כי הוא סדר נאה ובו דרך קצרה וכשרה, וזוכה במעט זמן לקרות תורה נביאים וכתובים, ולשנות משנה, גמרא, זוהר, הלכות ומוסר. ויש כיום אף הוצאה מיוחדת של "חוק לישראל" בפורמט כיס, המחולק לפי פרשיות השבוע, כך שכל אדם יכול ללמוד בזה בכל מקום, אם בנסיעה באוטובוס, או בהמתנה לתור ובכל הזדמנות. אך הטוב ביותר הוא להשתדל ללמוד בו לאחר התפילה, קודם שיחלוץ התפילין.
שני שעירים – שני יצרים
השעיר לה' והשעיר המשתלח, שווים במראה, בקומה ובדמים. אך זה רק במראה החיצוני שלהם. לכל אחד מהם היה תפקיד שונה, מטרה אחרת. כל אחד מצא את סופו במקום אחר. השעיר של ה' היה קרב במקדש, בעוד השעיר המשתלח – נשלח לעזאזל.
מהמציאות הזאת אנו יכולים ללמוד גם לחיי היום-יום שלנו, לעבודת התשובה וההתעלות. יש לאדם שני יצרים, ושניהם שווים כלפי חוץ. אך האמת היא שהיצר הטוב חפץ באמת בטובת האדם, ומקומו הוא – "שבתי בבית ה'", בעוד היצר הרע חפץ בטובת עצמו בלבד, ומקומו בשאול ובאבדון.
היצר הרע מתלבש פעמים רבות בתחפושת של יצר טוב. הוא בא לאדם ומשכנע אותו לעבור עבירות, בטענה שהדבר יהיה לטובתו ולתועלתו, "שיהיו כל מעשיך לשם שמים". לכן צריך פיקחות גדולה להבחין בין הטהור לטמא, בין האמת לשקר, בין האור לחושך, בין היצר הטוב ליצר הרע. על כך אנו מתפללים בכל יום ויום בברכות-השחר, שהקב"ה יצילנו מיצר הרע – והכוונה היא גם ליצר הרע המתדמה ליצר טוב. ועל כן היו קושרים לשון של זהורית בין קרניו של השעיר, להזהיר את האדם ולומר לו: הישמר והיבדל מהיצר הרע ומעצותיו! ומכל מקום, אם בכל זאת נכשלת והיצר הרע הסית אותך, עליך לדעת כי דרכי תשובה לא ננעלו. כאשר תשוב בתשובה – לשון הזהורית תלבין. "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו"
יום-כיפור ואחדות ישראל
ביום-הכיפורים אנו אומרים בסדר התפילה: "כי אתה סולחן לבני ישראל ומוחלן לשבטי ישורון". מדוע מדגישים אנו את "שבטי ישורון" דווקא? רש"י, בפירושו השני לפסוק "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" (דברים ל"ג, ה'), הסביר, שכשעם ישראל מתאספים יחד באגודה אחת ויש שלום ביניהם – אז ה' הוא מלכם, ולא חלילה כשיש מחלוקת ביניהם. מלכותו של הקב"ה ניכרת כאשר ראשי ישראל יחד. אין "יחד" יותר גדול, מאשר ביום-הכיפורים שבו מתירים להתפלל עם העבריינים. אנשים רבים אשר לא דרכה כף רגלם בבית-הכנסת כל השנה, ואולי אפילו מעולם, באים ביום זה. לכן – "מוחלן לשבטי ישורון". לכן, היה הכוהן הגדול מתוודה בשילוח השעיר המשתלח על כלל חטאי עם ישראל, כולם כאחד.
הלכות בנית סוכה – ספר הלכות חגים
א. מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה ואם לא יכול לבנות בעצמו - ימנה שליח לשם כך. \כה"ח תרכה ס"ק יא\. ומן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש. \שו"ע תרמא ונו"כ שם. וטוב לומר "לשם יחוד" קודם הנחת הסכך מ"לשון חכמים" א, סי' כט\.
ב. אף על פי שיוצאים בסוכה שאולה, מצווה על כל אדם להשתדל לעשות סוכה משלו בחצרו. ומי שעושה סוכה הקב"ה מסכך עליו בעולם הבא ומגן עליו מכל מלאכי חבלה. \סידור בית שואבה אות ח' משם התיקונים, ספר הפרדס בשם רש"י כה"ח תרכ"ה ס"ק ז'\.
ג. מקום הסוכה - יבחר מקום נקי להעמיד את הסוכה. ולא יעמידנה ליד פח אשפה וכדו' מקום שיש בו ריח רע כיוון שאי אפשר לישון או לאכול או לברך במקום כזה. ויש אומרים שסוכה כזו אינה כשרה כלל. \רמ"א תרמ סע' ד ונו"כ שם\.
ד. יש להעמיד את הסוכה במקום השייך לו או במקום שיש לו רשות להעמיד את הסוכה. אמנם אם העמיד את הסוכה ברשות הרבים או במקום שאינו שלו, בדיעבד הסוכה כשרה כיוון שקרקע אינה נגזלת. \שו"ע, רמ"א תרלז סע' ג\.
ה. דפנות מעץ - בכל סוכה צריך להיות לפחות שלוש דפנות וסכך. את הדפנות אפשר לעשות מכל דבר העומד בפני הרוח, ואפילו ברזל. אמנם יש אומרים שראוי לבנות את הדפנות מעצים ולהניח אותן כדרך גדילתן \ב"ח תרל\, ואף על פי שאין כך הלכה, מי שעושה כן תבוא עליו ברכה.
ו. קישוט - יהדר ליפות את הסוכה ולקשט אותה כפי כוחו משום "זה אלי ואנוהו", ואמרו ז"ל: "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה."
ז. סוכה על רכב - סוכה העשויה על טנדר, נגמ"ש או ספינה - כשרה, ואפשר לברך בתוכה "לישב בסוכה" בכל המקרים שמברכים בסוכה רגילה אף כשהיא נוסעת. \עיין שו"ע תרכח סע' ד וכה"ח ס"ק יד\.
ח. שטח הסוכה - צריך להיות לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע \56 על 56 ס"מ\. וסוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך של מטר אינה כשרה אף על פי ששטחה גדול יותר, כיוון שאין אפשרות לגור בה. בבתים משותפים יש לפעמים מרפסות צרות ביותר וארוכות, וצריך להקפיד שיהיה ברוחב הסוכה ובאורכה לפחות 56 ס"מ על 56 ס"מ. \שו"ע תרלד סע' א\ ולדעת החזו"א 70-70 ס"מ.
ט. גובה הסוכה - צריך להיות לפחות עשרה טפחים \80 ס"מ ולדעת החזו"א מטר\. כי זה הגובה המועט ביותר שבו בני אדם גרים \עיין ב"י תרלג ס"ק ט, שיש אומרים כי זה הלכה למשה מסיני - סוכה ה א\. ולכן אם יש פסול בדפנות במקום שהוא מעל לעשרה טפחים, ומתחת להן הדפנות כשרות, הסוכה כשרה. \שו"ע שם סע' ט\.
י. סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה \9.6 מטר\ - פסולה. \שו"ע תרלט ס"א\.
יא. מזוזה - סוכה היא דירת עראי, ופטורה מן המזוזה. \סוכה ח ב\. אך מרפסת שמשתמשים בה כל השנה, חייבת במזוזה. וגם כשבונים בה סוכה לא נפטרה המרפסת מחובת מזוזה, ולכן לא צריך אחר החג לקבוע את המזוזה מחדש. אמנם אם היתה למרפסת תקרה והסירה על מנת לבנות סוכה, טוב להוריד את המזוזה ולקובעה מחדש אחרי שמחזיר את התקרה ולא יברך על קביעת המזוזה. \אחרונים\.
יב. מוקצה - עצי הדפנות או עצי הסכך אסורים בהנאה עד אחר החג כיוון שהוקצו למצווה. ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ שיניו אסור. ואפילו אם נפלו, אסורים. ולא יועיל בהם שום תנאי. \פרט לדופן רביעית במקרים מסוימים\.
יג. יכול אדם להתנות על הקישוטים שישתמש בהם בכל עת שירצה. \שו"ע תרלח סע' א, ב\. ויאמר לפני כניסת החג "איני בודל מהם כל בין השמשות של ערב יום טוב". \כלומר, אני מבדיל אותם במחשבה להשתמש בהם\.
יד. סוכה שנפלה - או נפסלה, אפשר לתקנה או לבנותה מחדש בחול המועד. והוא הדין למי שלא הספיק לבנות סוכה ואפילו פשע ולא הכין סוכה במזיד, יכול לבנות סוכתו בחול המועד. \שו"ע תרלז סע' א\.
טו. כשמפרקים את הסוכה אחרי החג, לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצווה הם כמו ציצית. ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפיית מצות או להגעלה בערב פסח. \בא"ח וזאת הברכה יא \.
טז. מה קודם? - מי שאין לו כסף למצוות, תפילין קודם למזוזה, ושניהם קודמים לסוכה. וסוכה קודמת ללולב, אלא אם כן יכול לשבת בסוכת חבירו.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
חכם ישועה בן שושן זצוק"ל היה צדיק נסתר..
פעם בימי חוליו של הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל שאלנו אותו איזה תפילות לומר לרפואתו בכנסים והוא הורה לנו להתייעץ עם חכם ישועה . התקשרתי לרבנית צביה אליהו תליט"א ושאלתי איך אני מגיעה לחכם ישועה, והיא שאלה:"חכם ישועה בן שושן? הצדיק הנסתר?"
חכם ישועה היה חברותא עם הרה"ג מרדכי אליהו זצוקל ועם יבדל"א הרב דוד בצרי שליט"א.
חכם ישועה היה חלק מבית דין של צדיקים נסתרים בראשות הרב אליהו זצוקל שערכו בית דין לגזור שעם ישראל זכאי לגאולה.
את פסק הדין הניח חכם ישועה בין תכריכיו של הרה"ג אליהו זצוק"ל.
חכם ישועה זצוק"ל נלחם במלחמת יום כיפור עם 2 זוגות תפילין על הראש. רש"י ור"ת. ביד אחת החזיק את הנשק וביד השניה החזיק את כתבי האריז"ל. חטף 3 כדורים בחזה בפריצה לבונקר מצרי וחי כך כל ימיו. צדיק ומקובל שחיבר שמים וארץ.
בזדון?
בחזרת הש"ץ של מוסף ביום הכיפורים, לאחר תפילת לחש של שעתיים, כשהגיע ל "על חטא" באומרו- על חטא שחטאנו לפניך בזדון", דפק על הבמה וזעק: בזדון? רבונו של עולם, אף יהודי לא חוטא בזדון. אני לא מאמין לזה. אף יהודי לא חוטא בזדון. וכך המשיך לצעוק כשתי דקות על כך שעם ישראל צדיקים. הרב ישועה השתתק לדקה ואמר- טוב, רבש"ע, חז"ל הקדושים תיקנו בתפילה את הנוסח אז אני אומר אותו, אבל תדע לך רבש"ע, שאני לא מאמין לזה.ואז חזר לומר בכאב – על חטא שחטאנו לפניך בזדון. (שמואל בקוש)
זכור את יום השבת – באור פניך
סיפר הרב על מנהגו של הרבי מבריסק ע"ה, כל ערב יום כיפור לאכול קטניות וצימוקים וללעוס במשך כל היום, שסבר שכמו שמצוות הצום ביום כיפור היא רצוף כל היום, כך גם מצוות אכילה בתשיעי תהיה כל היום (הרי למדים את חיוב האכילה ממה שאמרה תורה "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש"). והקשה עליו הרב, שאם כך צריך הוא כל יום השבת ללכת עם שלט של "זכור את יום השבת לקדשו" לנגד עיניו, שלא יסיח לרגע דעתו מ"זכור את יום השבת" (אולי כשם שמצוות "שמור" היא כל היום, כך גם מצוות "זכור" כל היום).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
