ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם".
וכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".
כל הטעמים הללו להעמיק את כוונת המצוה, ויחשוב בזה לפני ששומע קול שופר, אבל בזמן התקיעות יתן מחשבה אחת אל ליבו והיא - הריני בא לקיים מצוות הבורא יתברך שמו ויתעלה לשמוע קול שופר.
יעזב רשע דרכו
וכתוב (ישעיה, נה, ז) "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו". ואומר שלמה המלך במשלי (יד, יב) "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות". אומר הקב"ה לרשע, מדוע אתה הולך בדרך לא טובה, בא ואוליך אותך בדרך ישרה וטובה - ועל זה נאמר (תהלים כה, ח) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך".
וידוי בראש השנה ובין התקיעות
פסוק אחד אומר (משלי כח, יג) "מכסה פשעיו לא יצליח", ופסוק אחד אומר (תהלים לב, א) "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה", ולכאורה הדברים סותרים. אלא שביום כיפור יתוודה על כל מעשיו ולא יכסה את כל אשר עשה, שזהו יסוד היום הגדול והנורא, אבל בראש השנה צריך להשתיק את הקטגור שלא יעלה שום קטרוגים על עם ישראל ועל כן יש להסתיר את החטאים ואת העוונות כדי שלא יעמוד ח"ו הקטגור לפני הקב"ה ויאמר הנה עם ישראל מודים בפירוש שהם חוטאים, והודאת בעל דין כמאה עדים דמי, וביום ראש השנה עלינו לבלבל את השטן ולהסות אותו ולמנוע ממנו לבל יעלה שום קטרוג על עם ישראל. ומשום כך רק בין התקיעות של מיושב עושים הפסק כדי להתוודות בלחש, לפי שאז מתערבב השטן ואינו מקטרג. כי הוא מפחד שמא תקיעות אלו הם של "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".
מספר התקיעות
מדאורייתא חייבים לשמוע תשע תקיעות, לפי שנאמר: "תרועה" ביובל ובראש השנה ג' פעמים. ולפני כל תרועה תוקעים תקיעה פשוטה לפניה, ופשוטה לאחריה.
ומנהג ארץ ישראל לתקוע מאה ואחד קולות. שלושים מיושב, שלושים בתפילת לחש של מוסף, שלושים בחזרה של מוסף, עשרה קולות בקדיש 'תתקבל', ותרועה גדולה בסוף התפילה.
ואומר השל"ה הקדוש: אשרי לעדה קדושה שנמצאים בירושלים שבוחרים הדרך המובחר לתקוע תשר"ת תר"ת תש"ת למלכויות זכרונות ושופרות, וכן נוהגים ותוקעים גם כן פעם אחת בישיבה ופעם אחת בלחש, ופעם בחזרה.. ומנהג חשוב הוא.. וכן נוהגים גם כן אנחנו קהל קדוש אשכנזים שבירושלים. ותוקעים שלושים קולות מיושב, ושלושים קולות על הברכות , אחרי 'עלינו לשבח'. ויש שתוקעים עוד עשר תקיעות אחר 'אנעים זמירות'.
התוקע לחולה - התוקע בביתו של חולה או לאשה שרגילה לשמוע תקיעת שופר ולא אמרה בלי נדר - יתקע שלושים קולות ודיו.
כוונה בתקיעות
אומרים משם הבא"ח: מה הדין אם שכרו בעל תוקע, והוא יודע לתקוע כדבעי, והוא אוהב לסלסל בתקיעותיו, ורוצה שישמעו אותו כולם, ולאחר מכן הוא בא ושואל את המתפללים לחוות דעתם על תקיעותיו וגבה ליבו - האם בשמים יאמרו שהציבור לא שמע תקיעות טובות כיון שיצאו מבעל גאוה? ועונה הרב: הקהל שבאו לשמוע קול שופר וכוונתם לשם שמיים, יצאו ידי חובה ויקבלו שכרם, ובעל התוקע שהתכוון שלא לשם שמים יקבל עונשו.
מספרים על אדמו"ר אחד שלימד את התוקע שלו את כוונת התקיעות. והתוקע כתב את הכוונות על פתק והניח זאת לידו. והנה כשהתחיל לתקוע, בא האדמו"ר ולקח לו את הפתק. רמז לו התוקע הכיצד אתקע בלי הכוונות, אמר לו האדמו"ר כבר ברכת, תתקע מהר. והוא התחיל לתקוע בצער ובבכי. לאחר מכן אמר לו האדמו"ר שתקיעותיו עלו בשמים כיון שתקע בשברון לב.
הברכות
כוונה - השומעים יכוונו ליבם לצאת ידי חובה בברכות ובתקיעות, וגם התוקע יכוון להוציא את כל מי ששומע אותו בברכות ובתקיעות.
לשם יחוד קודם תקיעת שופר - קודם הברכות יאמר התוקע את ה"לשם יחוד" כמובא בסידורים, וגם הציבור יאמרו נוסח "לשם יחוד".
ביום הראשון של ר"ה יאמרו "לקיים מצוות עשה של תורה", וביום השני יאמרו "לקיים מצוות עשה" בלבד (נוסח ה"לשם יחוד" מובא במחזור 'קול יעקב' בעמודים תנט - תסז). ונוהגים לעמוד בעת הברכות, ולשבת בעת התקיעות.
היה רב אחד אומר, יש אדם שאינו רגיל לבא לבית הכנסת, וגם בר"ה הוא ממשיך לישון, והנה באה אשתו ומעירה אותו כדי שילך לשמוע קול שופר, והוא קם והולך לשמוע קול שופר. ויש אדם שרגיל כל השנה לבא לבית הכנסת, ובעת תקיעת שופר אינו מכוון לצאת ידי חובה. יוצא שהראשון שבא בשביל לשמוע קול שופר, יצא ידי חובה, ואילו חברו שלא כיון לא יצא ידי חובה (ועיין למש"ב בסי' ס').
"שהשמחה במעונו" בסיום מסכת
מסופר על הרה"ג רבי שלמה לוריא (הרש"ל) שיום אחד עשה סיום מסכת ואמר שברצונו לברך "שהשמחה במעונו" בשם ומלכות, כי אין שמחה לקב"ה אלא כשיושבים ועוסקים בתורה. אמרו לו הרי דבר זה לא הובא בפוסקים, אך הוא אמר אע"פ שלא כתבו זאת אני אברך. וי"א שבאותו רגע מעמד נשפך הסיר של האוכל, וי"א שנשפך על הטבחית שבביתו. אמר הרש"ל, אני רואה שחז"ל ידעו על מה לתקן ברכה ועל מה לא, בואו נעשה סיום בלי לברך 'שהשמחה במעונו'. לעיתים הברכות באות כדי להעלות את המצוה למעלה, ולעיתים אין צורך בזה.
ואין שמחה לקב"ה אלא בשעה שישראל יושבים ועוסקים בתורה. ואומרים חז"ל "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב, ד).
סנגוריה על עם ישראל
אנחנו צריכים ללמד סנגוריה על כלל עם ישראל - רבש"ע, ראה כיצד הם מתכוננים לר"ה ובאים לפניך בלב נשבר ונדכה, קמים מוקדם לסליחות ומתפללים אליך. וכשמגיע ר"ה כל היום כולו עסוקים במצוות, בתפילה בקריאת תהלים, בתשליך ועוד.
ואם יבא היצר הרע ויאמר לקב"ה 'בא וראה אדם פלוני שעושה עצמו כעת צדיק וחסיד', מיד אומר לו הקב"ה נמתין ונראה עד ראש השנה. ובר"ה אנו קוראים בפרשת וירא, וכתוב על ישמעאל "כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם" (בראשית כא, יז) - על פי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק. אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דן אותו וזהו באשר הוא שם (עיין ר"ה דף ט"ז, ורש"י על החומש שם). וכך אומר הקב"ה ליצר הרע אני דן את האדם באשר הוא שם.
וכל זה בתנאי שהאדם מתחרט על העבר ומקבל על העתיד.
כיום יש בארץ ישראל מצב קשה הן בגשמיות והן ברוחניות. ואנו אומרים, רבש"ע אל תסתכל על אחרים אלא רק עלינו, שאנחנו מתפללים, קמים לסליחות וכל היום כולו עסוקים בתורה ומצוות ומעשים טובים, ותאמר די לצרותינו. ואנחנו לא רוצים שום ראש ממשלה, אלא רק ה' אלוקינו מלכנו, הוא יושיענו ויגאלנו שנית תשועת עולמים, וישלח לנו את משיח צדקנו. ויהי רצון שהקב"ה יכתבכם ויכתבנו ויחתמנו אתם וכל בני ביתכם וכל יוצאי חלציכם בשנה טובה, שנת חיים ושלום, ברכה וישועה, ותזכו לשנים רבות נעימות וטובות, יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל, וכן יהי רצון ונאמר אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
