ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
רבנו בחיי מביא פירוש שהמילה "התעללתי" היא מלשון "עילה", כלומר סיבה/גורם. המעשים שנעשים בעולם הם עלילות, ויש עילה הגורמת להם, "ולו נתכנו עלילות". לכן חשוב שנספר באזני בנינו, כדי שילמדו שמתוך עלילותיו ונפלאותיו של הקב"ה במצרים הוא גילה בעולם שהוא העילה לכל המעשים, שהוא הבורא והוא המנהיג והוא המשגיח. הקב"ה הפך להיות עילה במצרים או במלים אחרות - הוא התעלל. "אל נורא עלילה".
אך כיצד ובמה הוא הפך להיות העילה של העולם?
יציאת מצרים היתה מלווה בנסים גדולים שכמותם לא ראה העולם מעולם, וכמותם גם לא נראו עד היום. היתה התגלות עצומה של הקב"ה ו"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". הקב"ה לא חסך שבטו מן המצרים ושידד את כל מערכות הטבע בעשרת המכות, ובכך גילה לעולם כולו כי יש מנהיג לבירה.
דוקא בגלל זה תמוהה התחלתה של גאולת מצרים. הקב"ה מבשר למשה בסנה כי הוא רוצה לגאול את ישראל ושילח אותו לדבר עם פרעה, אך סבלם של בני ישראל רק גובר. למה מההתחלה לא מתגלים האותות והמופתים הגדולים?
על פי הנצי"ב ב"העמק דבר" זוהי בדיוק תרעומתו של משה בסוף פרשת שמות. לאחר שראה את סבלם הגובר של עם ישראל חזר אל ה' ואמר לו: "ויאמר, אדוני למה הרעותה לעם הזה". משה פונה אל ה' בשם אדנות ומסביר הנצי"ב שזהו השם המשדד את הטבע. משה שואל את ה' מדוע הוא לא נתגלה. זה שפרעה הקשה את ליבו ולא הקשיב למשה ולאהרן שבאו וטענו כי עם ישראל צריך להשתחרר, זה מובן והגיוני. כך ראוי לנהוג כלפי עבדים הרוצים להשתחרר מעבודתם. משה חשב שהיתה כאן הסתרת פנים של הקב"ה, והוא נתן לעולם להתנהל על פי הטבע שקבע לו בבריאה. על כך התרעם משה ושאל: מדוע לא היתה כאן השגחה, נס, שינוי של סדרי הטבע? הרי הגאולה כולה נעשית על ידי שינוי הטבע, ואם כן אם הגיע הזמן להיגאל – מן הראוי לעשות נס, ואם עוד לא הגיע זמן הגאולה – "למה זה שלחתני"?
הקב"ה בתגובה מתרעם על משה ומדבר איתו בלשון קשה: "וידבר אלוקים אל משה", אך מסביר למשה ולנו נקודה עקרונית מאוד, עד כדי כך עקרונית, שמסביר הנצי"ב שלכן נכתבה התשובה כפרשה לעצמה, וישנה הפסקה לפניה. "אלוקים" – פירושו בורא הטבע ובורא המציאות. אלוקים בגימטריה "הטבע", "בראשית ברא אלוקים". ובכל אופן: "ויאמר אליו אני ה' ". שם הוי-ה פירושו שהקב"ה מהווה , מחדש ומקיים את המציאות בכל רגע ורגע. המציאות שנבראה בשם אלוקים עומדת ומתקיימת מכח שם הוי-ה ובלעדיו לא היה לה קיום אפילו לרגע. הרמב"ן בסוף פרשת בא (י"ג, ט"ז) אומר כי ישנן מס' כיתות בכופרים ובאפיקורסים:
א. יש הכופרים בעיקר ואומרים שאין כלל אלוקות, לא היתה בריאה והעולם קדמון.
ב. יש אומרים שאמנם יש אלו-ה שברא את העולם, אך הוא אינו יודע מה מתרחש בו: "איכה ידע אל" (תהלים ע"ג, י"א).
ג. יש אומרים שהוא אמנם יודע מה מתרחש, אך הדבר כלל לא נוגע אליו, אין השגחה ואין שכר ועונש. כשם שאדם רואה את החרקים שסביבו אך אינו משגיח בהם, ואומרים: "עזב ה' את הארץ" (יחזקאל, ח', י"ב).
ומבאר הרמב"ן שביציאת מצרים בא הקב"ה להכחיש כל אחת מן הכתות הללו.
"למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח', י"ח) – שם הוי-ה המורה כל ההשגחה, נמצא בקרב הארץ.
"למען תדע כי לה' הארץ" (שמות ט', כ"ט) – להורות על הבריאה. כל הארץ שייכת לקב"ה כי הוא בראה.
"בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שמות ט', י"ד) – להורות שיש יכולת בידו לעשות הכל וממילא גם לדעת מה קורה.
הקב"ה עונה למשה שהכל נמצא תחת השגחתו. גם מה שנראה כשם "אלוקים" הוא בעצם כיסוי לשם הוי-ה. גם מה שנראה כנוהג על פי טבע וגדרים שטבע הקב"ה בעולם, הוא בעצם תחת השגחה של הקב"ה, ולולא זה לא היה נמצא כלל. זהו חידושו של הקב"ה בעצם ביציאת מצרים כולה, אומר הרמב"ן. והיות והקב"ה לא יוכיח את הדבר לכל כופר ואדם שאינו מאמין שיקום בכל דור, לכן ציווה לקיים מצוות רבות זכר ליציאת מצרים, כיוון שהיא יסוד האמונה לכך שהקב"ה משגיח ונמצא גם בתוך עולם הטבע.
הקב"ה ממשיך ואומר למשה: "וארא אל אברהם... באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם". לאבות התגלה הקב"ה בשם שדי – "שאמר לעולמו די". מבאר הנצי"ב ששם שדי פירושו שימת הגבולות לעולם, הצמצום, הגדרים. מעין "תיחום" לאלוקות. "ושמי ה' לא נודעתי להם" – שם הוי-ה נראה כסותר לשם שדי. שם הוי-ה מורה על כך שאין צמצום ואין גבולות – בכל מקום יש אלוקות, גם בטבע. ובכל זאת, אומר הקב"ה למשה, האבות לא הרהרו אחרי ולא הקשו על הסתירה הזו. כך גם משה צריך להבין שהקב"ה ברא את העולם במידת הדין – שם "אלוקים", אך ראה שהעולם אינו יכול להתקיים , ולקיום היום-יומי התמידי שיתף את מידת הרחמים – שם הויה, המראה את האלוקות המסתתרת בכל. זהו גם פירושו של המעבר מ"דיבור" קשה ל"אמירה רכה", זהו המעבר ממידת הדין למידת הרחמים ומן הגלוי אל הנסתר.
מטרתה של יציאת מצרים, אומר הרמב"ן, ש"מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה... שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם". שידוד מערכות הטבע בא לגלות לנו שיש בורא לעולם, שהוא יודע מה נעשה בו ושהוא משגיח על הברואים, ומתוך הנסים הגדולים הללו אנו נגלה את הקב"ה גם בהסתרות וגם בחיי היום-יום, בחיי הטבע. נדע כי תמיד הוא משגיח וכי גם הכבדת לב פרעה או שאר דברים שנראים כטבע, הינם בהשגחה אלוקית.
זוהי מטרתם הסופית של כל הנסים הגדולים של גאולת מצרים ובכך היא מסיימת, אבל בכך היא גם מתחילה. וזה מה שמסביר הקב"ה למשה. הגאולה לא מתחילה בנסים גדולים ובשינוי סדרי בראשית, כל המטרה היא לראות את ההשגחה בחיי היום-יום, ובכך היא מתחילה ובכך היא גם מסיימת כלקח הנלמד מן הנסים הגדולים.
כיצד דבר זה הוטבע בתוך המציאות?
ביציאת מצרים נוצר עם שכל כולו בעל חותם אלוקי. עצם הימצאותו של עם זה בעולם מורה על החותם האלוקי הטבוע בבריאה. וכמו שסיים הרמב"ן: "ויתפרסמו הנסים הנסתרים בעניין הרבים... כמו שאמר הכתוב: "ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת", ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם... ואמר בקיום: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"".
לטוב ולמוטב עם ישראל מראה לעולם כי יש השגחה, וכי ישנו שם הוי-ה הטבוע במציאות. זה בא לידי ביטוי במצוות הרבות שהם מקיימים "זכר ליציאת מצרים", וזה בא לידי ביטוי בעצם הימצאותם בעולם ובתולדות חייהם.
המהר"ל בהקדמה ל"נצח ישראל" פותח ביציאת מצרים ובקשר שבינה לבין הגאולה העתידה ומביא את דברי המשנה בברכות (יב:) בדבר מחלוקת בן זומא וחכמים, האם עתידה יציאת מצרים להיזכר לעתיד לבוא או לא, שלדעת חכמים "לא שתעקר יציאת מצרים אלא שתהא שעבוד גלויות עיקר ויציאת מצרים טפל לה".
המהר"ל מבאר שקשר אמיתי של סיבה ומסובב הוא קשר בל ינתק. לדוגמא, הבנאי הוא אינה סיבה מוחלטת לבית, שהרי כשימות הבנאי הבית ימשיך להתקיים, אלא שהבנאי הוא סיבה להתקרבות העצים וזהו. וכן אב אינו סיבה לבנו. רק הקב"ה הוא סיבה מוחלטת לעולם ובלי הקב"ה לא היה לעולם קיום כלל.
כך מבאר המהר"ל את דעת חכמים שגאולת מצרים תמיד תוזכר ולא תיבטל. יציאת מצרים היא הסיבה המוחלטת ליצירתו של עם ישראל. ביטולה של יציאת מצרים הוא ביטולו של עם ישראל ולא יתכן זה בלא זה. אף הגאולה העתידה שורשה ביציאת מצרים. שורשה ביצירת עם שמגלה את הסיבה של העולם, את הקשר הבל ינתק של הקב"ה אל העולם. את העובדה שהוא משגיח ונמצא גם מעבר לגבולות שבהם אמר לעולמו די.
יציאת מצרים היא הופעתו של הקב"ה לא רק בנסים הגדולים אלא במציאות היום-יומית, המורה על כך שהקב"ה לא עוזב לרגע את העולם, שכן הוא סיבתו, ואם כן גם יציאת מצרים לא יכולה להתבטל מאותה הסיבה, שכן היא "סיבתו" של עם ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
